חוק הנישואים המלכותיים 1772

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנסיך הנרי, דוכס קמברלנד וסטראת'רן, שנישואיו לפשוטת עם ואלמנה הביאו לחקיקת החוק

חוק הנישואים המלכותיים 1772 (אנגלית: Royal Marriages Act 1772) הוא חוק שמסדיר את נישואי חברי משפחת המלוכה הבריטית.

חקיקת החוק התבצעה בעקבות דרישתו של ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת, לאחר שב-1771 אחיו הנסיך הנרי, דוכס קמברלנד וסטראת'רן נשא לאשה את אן הורטון, שהייתה פשוטת עם ואלמנה. המלך הרגיש שאחיו נישא לאשה מתחת למעמדו ושנישואים של נסיך מבית המלוכה לאשה פשוטת עם ואלמנה משפילים ופוגעים בכבודה של המונרכיה הבריטית, לכן הוא החל בתהליך חקיקת חוק שיפקח על כל הנישואים העתידיים של בית המלוכה.

כעבור שנה נחקק החוק. החוק קובע שכל הצאצאים החוקיים של ג'ורג' השני, מלך בריטניה חייבים לקבל את הסכמת המונרך כדי להינשא והסכמה זאת חייבת להיות מוכרזת במועצה המלכותית. היחידים שפטורים מקבלת הסכמה לנישואיהם הן נסיכות שנישאות לבני מלוכה זרים וצאצאיהן. במידה שטקס נישואים בכל זאת מתרחש ללא הסכמת המונרך, הנישואים נחשבים בטלים.

במקרה שהמונרך מסרב לתת את הסכמתו לנישואים, יכול המבקש להינשא לעשות זאת בתנאים הבאים: המבקש חייב להיות מעל גיל עשרים וחמש, הוא צריך להודיע למועצה המלכותית על רצונו להינשא ולחכות שנה מזמן ההודעה, ואם במהלך השנה הזאת שני בתי הפרלמנט הבריטי לא הביעו התנגדות לנישואים - הוא רשאי להינשא והנישואים הללו ייחשבו תקפים.

החוק גם מגדיר כעבירה פלילית סיוע או השתתפות בנישואים שמבוצעים ללא הסכמת המונרך. סעיף זה בוטל ב-1967.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]