חוק הפרשנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הוא חוק תשתיתי בספר החוקים של מדינת ישראל, והוא קובע כללים לפרשנותם של כלל החוקים.

החוק כולל הגדרות למונחים נפוצים, והגדרות אלה רלוונטיות לכל יתר החוקים, כפי שמבהיר הסעיף הראשון של חוק זה: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה". החוק מבהיר לגבי מונחים שאינם נכללים בו: "מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכול אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה".

אחדות מההגדרות שבחוק הפרשנות:

  • "פקודה" - פקודה שניתנה לפני הקמת המדינה או פקודה של מועצת המדינה הזמנית;
  • "חוק" - חוק של הכנסת או פקודה;
  • "תקנה" - הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פעל תחיקתי;
  • "חיקוק" - חוק או תקנה;
  • "שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגרגוריאני, ואם צוינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי;
  • "יום" - תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו;
  • "תאגיד" - גוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות.

כללי פרשנות המופיעים בחוק:

  • אדם - מקום שמדובר באדם - אף חֶבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד.
  • יחיד ורבים - האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להפך.
  • זכר ונקבה - האמור בלשון זכר - אף לשון נקבה במשמע, וכן להפך.
  • "עד..." - הביטוי "עד ..." לעניין זמן או לעניין מובאה - משמעו עד ועד בכלל.

פרק ג' לחוק עוסק בפירושן של הסמכות שניתנו מכוח חיקוק, ופרק ד' עוסק בדינם של חיקוקים.

החוק נכנס לתוקף ב-1 באוקטובר ‎1981, וביטל את מרבית סעיפיה של פקודת הפרשנות שקדמה לו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]