חוק חמש השניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדמיה מאוירת הומוריסטית של חוק חמש השניות

חוק חמש השניות הוא כלל אצבע עממי, לפעמים הומוריסטי, על־פיו מזון שנפל על הרצפה או על האדמה נשאר ראוי למאכל כל עוד לא חלפו יותר מחמש שניות מרגע הנפילה, בהתבסס על ההנחה כי בזמן זה טרם יספיק לצבור עליו חיידקים או גורמי זיהום אחרים.

צורותיו של ה"חוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים שם החוק משתנה, ל"חוק עשר השניות", "חוק שלוש השניות" וכדומה: שמו נקבע בתלות ברמת הלכלוך על הקרקע, ואף בתלות עומק הרעב של האדם שהפיל את המזון וברצונו לאוכלו חרף הזיהום האפשרי. נהוג לטעון כי כאשר מדובר ברצפה מאוד מלוכלכת, "חוק חמש השניות" לא תקף כלל, ואם המזון שהה במרחק קטן מעל הרצפה (10 סנטימטרים ומטה, לדוגמה) - הוא אינו ראוי עוד לאכילה כיוון שנוכחות החיידקים כה ניכרת עד שהם יכולים כביכול "לקפוץ" לגובה זה.

ניתוח מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מדעית, הטענה כי במשך חמש שניות חיידקים ומזהמים לא יספיקו להגיע לאוכל, אינה נכונה. יתר על כן, לא כל רצפה הנקייה יותר מלכלוך נראה לעין, היא גם נקייה יותר מחיידקים. לדוגמה, רצפה בבית חולים נראית לעין נקייה מאוד, אך היא עלולה להיות נגועה בחיידקים אף יותר מאשר מדרכה ברחוב, כיוון שבית החולים מאכלס אנשים רבים החולים במחלות זיהומיות.

בשנת 2007 נערך מחקר מדעי בנושא חוק חמש השניות, תוך שימוש בחיידקי סלמונלה על גבי משטחים שונים. המחקר גילה כי החיידקים אכן מסוגלים לזהם פרוסת לחם בפרק זמן הקצר מחמש שניות, אך מצד שני גילו כי אם פרוסת הלחם נשארת על הקרקע למשך דקה תמימה, כמות הזיהום גדלה פי 10‏[1].

חוק חמש השניות נבחן גם באחד מפרקי התוכנית "מכסחי המיתוסים". בתוכנית נמצא שכמות החיידקים המזהמים את האוכל שנפל על הרצפה תלויה בלחות האוכל, מרקם שטח הפנים שלו והמקום בו הוא נפל. עם זאת, הם לא מצאו קשר בין זמן החשיפה לחיידקים לזיהום - כל האוכל שהופל על הרצפה זוהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.