חוק לנץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק לנץ הוא חוק פיזיקלי בתחום המגנטיות, לקביעת כיוון הכא"מ (כוח אלקטרו-מניע) והזרם החשמלי המושרים על ידי שינוי בשטף המגנטי.

החוק נקרא על שם הפיזיקאי הגרמני-בלטי היינריך לנץ, אשר ניסח אותו בשנת 1834.

נוסח החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בפעולתו המגנטית, הזרם המושרה מתנגד לסיבת היווצרותו".

ובאופן ספציפי יותר, השדה המגנטי המושרה על ידי זרם "שואף" לבטל את השינוי בשטף המגנטי היוצר אותו.

למעשה, חוק לנץ הוא הסימן השלילי בחוק פאראדיי, אשר קובע את כיוון הכא"מ המושרה:

\epsilon=-\frac{{d}\Phi_B}{{d}t}

חוק זה נובע מחוק שימור האנרגיה: אם הכא"מ המושרה היה גורם להגדלת השינוי בשטף המגנטי, אז השטף המגנטי היה גדל עוד יותר (בגלל הגידול בזרם), ויוצר בכך גידול נוסף בזרם, וכן הלאה עד אינסוף, תוך ביצוע עבודה אינסופית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]