חושף שחיתות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חושף שחיתות (מכונה באנגלית ובשפות נוספות: whistleblower, מילולית: "שורק במשרוקית") הוא עובד או חבר בארגון, המדווח על התנהגות מושחתת בארגון שבו הוא חבר, לאנשים או לגופים שלהם הכוח לנקוט בצעדים מתקנים. אותה התנהגות שאינה הגונה עשויה להתבטא בהפרה של חוק, תקנון, או הסדר, או לאיים על האינטרס הציבורי, על ידי מעשה מרמה, שחיתות או הפרת תקנות.

במדינות רבות נחקקו חוקים על מנת להגן על חושפי שחיתות מפני התנכלויות שונות. ברוב המקרים חל איסור לפטר עובד משום שחשף שחיתות במקום עבודתו. בישראל משמש לכך חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997.

על הגורל המר הצפוי לחושף שחיתות בישראל עמד הפרשן המשפטי משה נגבי:

אך לא רק הסיכון המוחשי לפרנסה דורש תעצומות נפש ממי שמבקש לחשוף ולסכל את השחיתות בצמרת, אלא גם הנורמות הקלוקלות של החברה הישראלית. הנורמות האלה גורמות לכך שהחושף את השחיתות השלטונית והלוחם בה לא יכול לצפות להכרת טובה על אומץ לבו ועל תרומתו הקריטית לטוהר המידות הציבוריות, אלא להפך - הוא צפוי למטר של עלבונות, לרבות הוקעתו כמגלומן רודף כותרות, ואף כטיפוס הזוי ואובססיווי, שלא לומר פסיכופת.

משה נגבי"הגווארדיה השחורה", ירון זליכה - מי ישמור על השומרים, באתר הארץ, 29.10.2008

במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי "סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב" (תהלים לד, 15) מכוון לחינוך ולכינון נורמות מוסריות. אבל מעת לעת ולאורך כל ההיסטוריה, תמיד קיימים מעשי שחיתות וסטייה מעשיית הטוב ועל כן בנוסף לחינוך קיימת פעילות חשיפת השחיתות בדיעבד, בהשמעת ביקורת ובענישה. המתריעים בשער בתחום זה במקורות הם נביאי ישראל‏[1].

בישראל בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ישנן עמותות וארגונים רבים העוסקים בתחום השחיתות, בין היתר ניתן למנות את התנועה למען איכות השלטון בישראל, החושפת ומטפלת במקרים של שחיתות ציבורית ואת עמותת עוגן, הפועלת למתן ייצוג משפטי ללא תשלום לעובדים חושפי שחיתות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]