חזירת יהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזירת יהודים בפמפלט שנדפס בוויטנברג; אחד היהודים מתכונן לנשק את פי הטבעת של החזירה.
חזירת יהודים בקתדרלה של רגנסבורג

חזירת יהודיםגרמנית: Judensau, "יוּדֶנְזאו") היא מוטיב חזותי ימי ביניימי באמנות הנוצרית האנטי־יהודית ובקריקטורה האנטישמית, שבו מוצגים יהודים וחזירים במגע אינטימי. המטפורה החייתית של חזירה נועדה לפגוע ולהעליב, משום שהחזיר נחשב ביהדות לטמא במיוחד (ראו איסורים דתיים על אכילת בשר חזיר). איורים המציגים את חזירת־היהודים נוצרו כבר במאה השלוש־עשרה המוקדמת, בעיקר בגרמניה. עד היום ניתן להבחין בהם בכשלושים תבליטי אבן ופסלים בכנסיות ובמבנים אחרים, בעיקר במרכז אירופה. מאז המאה החמש־עשרה מופיע הדימוי בצורת קריקטורה מרושעת בכתבי־שטנה ובמנשרים. בשפה הגרמנית נקלט הביטוי גם כקללה בעל־פה במאה התשע עשרה. הנאצים אימצוהו לצורך ביטוי־השנאה הנגזר "Saujude" (יהודי־חזירה) לשם העלבתם והשפלתם של אנשים ממוצא יהודי.

המוטיב הימי־ביניימי וקבלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיור הימי־ביניימי של חזירת יהודים מציג בני־אדם וחזירים במגע אינטימי. הדמויות האנושיות מציגות את סימני־ההיכר האופיינים ליהודים בתקופה ההיא - כך למשל את "כובע היהודים" או סוג של טלאי צהוב. בגרסה הנפוצה של האיור יונקות הדמויות האלה, המאופיינות כיהודים, מעטיניה של חזירה. בגרסאות אחרות הם רוכבים על החזירה כשפניהם לאחוריה, בשעה שהיא משתינה, בעוד שבגרסאות אחרות של האיור הם מחבקים או מנשקים חזירים.

תפוצתו של המוטיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בימינו ניתן למצוא פסלים ותבליטים של חזירת היהודים או איורים שלה באתרים רבים, על־פי־רוב במבני כנסיות. ברבים מביניהם נתן הזמן את אותותיו, כך שכמעט ואין להבחין במוטיב; אחדים מהם "התגלו מחדש" רק בשנים האחרונות. על פי מחקרו של החוקר ישעיה שחר משנת 1974 ולפי מקורות נוספים, מוטיבים של חזירת יהודים נמצאים באתרים הבאים:

המוצג המוכר העתיק ביותר (משנת 1230 לערך) נמצא בכותר־עמוד באכסדרת הקתדרלה של ברנדנבורג על נהר האבל. הוא מציג את חזירת היהודים כבת־כלאיים בין יהודי וחזיר: הגרסה הזו לא אומצה באתרים אחרים. ייצוגי חזירת היהודים מלמגו, קסנטן, אברסוולדה, וימפפן ומגדבורג משויכים למאה השלוש־עשרה. החוקר שחר מייחס את המוטיבים שבהיילינגשטט, בקתדרלה של קלן, במץ, ברגנסבורג, באופסלה, בגנזן, בקולמאר ובנורדהאוזן למאה הארבע־עשרה. את שאר האתרים שנמנו מתארכים למאה החמש־עשרה.

מוטיבים של חזירת יהודים שאינם מוצגים עוד ניתן היה למצוא בקתדרלה של פרייזינג, בפרנקפורט, במגדל העירייה בזלצבורג ובקלהיים (משנת 1519).

בעוד שהדוגמאות הקדומות יותר מוגבלות למבני דת, השימוש ההולך וגובר במבני חולין במהלך המאה החמש־עשרה, כמו למשל בבניין העירייה בזלצבורג, מצביע על קהל היעד ההולך וגדל של המוטיב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]