חזקיה די סילוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמות דיוקנו של רבנו כפי שמתואר בציור הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.
צילום מקרוב של דמות דיוקנו של רבנו כפי שמתואר בציור הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.

הרב חזקיה די סילוה (1656 - 1695, ה'תט"ז-כ"ח בכסלו ה'תנ"ח) היה פוסק, שד"ר, ומגדולי רבני ארץ ישראל במאה ה-17.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בליוורנו, איטליה. בהיותו כבן 20 עלה לארץ והתיישב בירושלים. בגיל 22 נשא לאישה את בתו של רבי רפאל מרדכי מלכי, חמיו של רבי משה חגיז.‏[1]בשנים הבאות עמל בתורה יומם ולילה והתעמק בהלכה. ידוע שלמד אצל רבי שלמה קוסטא ורבי יהודה שארף במצרים, ואצל רבי משה גלנטי בירושלים. לאחר פטירת גלנטי התמנה לראש ישיבה במקומו, עוד לפני הגיעו לגיל 30.

בין השנים 1688-1692 נסע בשליחות לאירופה וידוע ששהה באמסטרדם, שם סיים לכתוב את ספרו. במוזיאון ישראל בירושלים ישנו דיוקן אנונימי מאת צייר בן המאה ה- 17 המתאר את די סילוה. התפרסם בשל ספרו "פרי חדש" על השולחן ערוך. חיבר גם ספר בשם מים חיים - חידושים על הרמב"ם, ושו"ת. היה בקיא גם בקבלה. בשובו משליחותו למצרים התמנה לרבה של ירושלים, מ-1694 ועד למותו.

מתלמידיו: רבי יצחק הכהן, מחבר ספר "בתי כהונה", ורבי שלמה אלגאזי רבו של מצרים. נפטר בגיל 39 בלבד. נקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

ספרו "פרי חדש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הרב חזקיה די סילוה בהר הזיתים

הספר מקיף את החלקים אורח חיים, אבן העזר ויורה דעה. ספרו מתאפיין בגישה מקורית מאד, הבוחנת את דברי הפוסקים שקדמוהו באופן ביקורתי לאור דברי התלמוד, ללא משוא פנים. יש דמיון מסוים בין גישתו כפוסק לבין זו של הגר"א, ובפרטי הלכה רבים יש התאמה בין דעותיהם.

החלק על יורה דעה יצא לאור בחיי המחבר (אמסטרדם תנ"ב), ואילו החלק על אורח חיים ואבן העזר יצא לאור על ידי בנו, דוד, לאחר פטירתו. חלק גדול מהספר על חלק אורח חיים נקבר עמו בטעות ביחד עם כתבי קבלה שלו. הספר זכה להסכמותיהם של רבני דורו בירושלים חברון ואמסטרדם, אולם עצמאותו וסגנונו עוררו גם ביקורת. בשו"ת גינת ורדים לר' אברהם הלוי ממצרים‏[2] מובא כי כאשר הגיע הספר פרי חדש למצרים "עברו מעברה על מקצת דבריו ומצאו ששלח רסן לשונו לדבר תועה על גדולי ישראל אשר מימיהם אנו שותים", ולפיכך החליטו חכמי מצרים להחרים "שלא יקרא שום אדם בספר הלז, לא קריאת עראי ולא קריאת קבע", אך את ר' חזקיה עצמו החליטו שלא להחרים בשל גדולתו בתורה. המחבר דן האם ניתן להתיר חרם זה לאחר מותו של ר' חזקיה ומסקנתו שדי בכך שבית הדין שאסר על קריאת הספר יתיר את החרם ובכך יהיה מותר לעיין בו. אמנם תלמידו של הפרי חדש, ר' שלמה אלגאזי נתמנה לרבו של מצרים והיה שם רב במשך ארבעים וחמש שנים, וכל הוראותיו היו כדעת רבו.[3] בדורות מאוחרים יותר התקבל הספר ללא עוררין, אף נדפס ברוב מהדורות השולחן ערוך, והוא משמש כיום כאחד מספרי היסוד בפסיקת הלכה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו דוד די סילוא היה רופא בירושלים.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרי חדש על שלחן ערוך
  • מים חיים על הרמב"ם.
  • חידושים לגמרא על דרך הסוד שנגנזו
  • בינה ודעת (קונטרס דבי שמשא) על בין השמשות. [4]
תקופת חייו של חזקיה די סילוה על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי אברהם יערי בספר "שלוחי א"י" (עמוד 295 הערה 154), היה גיסו של ר' משה חגיז באמצעות נשותיהם, ולא כפי שכתב פרומקין (תולדות חכמי י-ם), שכתב שר' חזקיה נשא לאשה שנייה את אחותו של ר' משה חגיז.
  2. ^ כלל ג' סימן ג'
  3. ^ שם הגדולים
  4. ^ ספר בינה ודעת