חזקת הדין

בהלכה, חזקת הדין היא אחת ממיני החזקות, שבה משתמשים בהלכה (אך אינה שימושית במשפט העברי). חזקה זו היא חלק מחזקה דמעיקרא

ההלכה

חזקה זו קיימת כאשר מעשה מסוים, שמחיל דין מסוים מוטל בספק, ואין בידינו לברר מה היא המציאות האמיתית, למשל כאשר יש מצב של תרי ותרי, שישנם שני עדים המכחישים שני עדים אחרים, ואיננו יודעים אילו עדים הם האמיתיים.

דוגמה

מקרה כזה נידון במשנה באשה שהתעורר ספק לגבי הקידושין או הגירושין מבעלה, כיוון שבעלה זרק לעברה את כסף הקידושין או לחלופין את הגט, וההלכה קובעת שהגט או כסף הקידושין נחשבים כאילו הגיעו לרשותה המשפטית אם הגיעו לארבע אמותיה, ואם שניהם (הגבר והאשה) נמצאים במרחק הקטן יותר מארבע אמות, יש לבדוק - אם החפץ נמצא קרוב יותר אליו אז יש להחשיבו כמונח ברשותו של הזורק, ואם הוא נמצא קרוב יותר לרשותה של האשה, שאז נחשב הכסף או הגט כמונח ברשותה.

במקרה כזה, יש להעמיד את האשה על חזקת הדין בו היא נידונה לפני המעשה שעורר את הספק, ולכן אם הייתה פנויה והתעורר ספק לגבי קידושיה, ההלכה קובעת שהיא נשארת בחזקתה כפנויה ומותרת לכל העולם. וכן במקרה הפוך, אם הייתה אשת איש והספק הוא אם התגרשה, יש להעמידה על חזקתה הראשונה כנשואה והיא אסורה לכל העולם עד שתקבל שוב גט מבעלה.

חזקת הדין שלא בשעתה

דין מורכב יותר, הוא חזקת הדין כאשר בשעה שהחלה החזקה, היא לא הייתה תקפה, אלא לשעה מאוחרת יותר ולמצב אחר, ולמשל:

דוגמה

הבהרה: כאשר אשה נשואה עם גבר, היא בחזקת איסור, כלומר שאם ימות הבעל ללא בנים, תהיה כבולה להנשא לאחיו לפי דיני יבום. במקרה שהבעל המת היה נשוי לאשה האסורה על היבם מדין גילוי עריות למייבם, אך האשה הייתה מותרת לבעל המת, (לדוגמה אם הוא נשוי לבת אחיו מצד אמו שאיננה אמו של האח המייבם), קובעת ההלכה כי לא רק אותה אשה שאסורה עליו פטורה מיבום, אלא גם אם האח המת היה נשוי לעוד אישה שאינה אסורה על המייבם, עדיין האשה האחרת נפטרת גם מייבום.

המקרה: המבוכה מתעוררת, כשאינו ברור אם הבעל המת שהיה נשוי לאשה המותרת גם למייבם, קידש אשה נוספת שהיא קרובת היבם, ובכך לא תיזקק האישה לייבום, במצב כזה קובעת ההלכה שהאשה הראשונה, זו שאינה קרובת היבם, במצב של "חזקת היתר" לייבם בעוד בעלה קיים.

בדין זה קיים חידוש, שהרי בעוד שבעלה חי, אין היא זקוקה לייבום, נמצא שחזקת ההיתר לייבם מתייחסת רק לתקופה מאוחרת יותר שעדיין אין היא קיימת. במצב זה ניתן היה לומר שאין לחזקה כזו תוקף, כי ההשלכות של החזקה אינן באות במקביל לקביעת ההסתברות. למרות זאת, קובעת ההלכה כי חזקה זו, שלא היה לה תוקף בזמנה, נחשבת לחזקה.

חזקת הגוף מול חזקת הדין

נחלקו החכמים איזו חזקה גוברת כאשר חזקת הגוף עומדת בסתירה לחזקת הדין.

דוגמה

הבהרה: נגעי הגוף המטמאים, סדר הופעתם הוא ראשית בהרת, ולאחר מכן צומח עליה שיער לבן. אם ראשית צמח שיער לבן בעור, ורק לאחר מכן הופיעה הבהרת, אין זה נגע שמטמא והאדם טהור. אם הבהרת והשיער הלבן מופיעים ביחד, ולא ברור מה היה קודם הבהרת או השיער, אנו הולכים אחר חזקת הגוף, ומכריעים את הספק שהאדם טהור.

המקרה: אדם שנטמא באחד הנגעים הכתובים בתורה, כגון שחין או מכווה שהם פגימות בעור הנגרמות מדלקת או מאש, ולאחר מכן צומח בהן שיער לבן. אך לפני שנטהר מנגעים אלו, התעורר ספק חדש, שכן הופיעה בעורו בהרת חדשה ובה שיער לבן ולא ברור מה הופיע קודם השיער או הבהרת.

• חכמים מכריעים את הספק לטומאה.
• רבי יהושע מכריע את הספק לטהרה.

הסבר בין חכמים לבין רבי יהושע קיימת מחלוקת עקרונית לגבי מקרה שבו קיימות שתי חזקות הסותרות זו את זו, חזקת הגוף וחזקת הדין, האם חזקת הגוף גוברת, או האם חזקת הדין גוברת.

• לדעת חכמים חזקת הדין של האדם, שכרגע דינו טמא, היא הגוברת ועל כן הוא ממשיך להיות טמא.
• לדעת רבי יהושע חזקת גופו של האדם היא הגוברת, והיות ויש ספק מי נולד קודם הבהרת או השיער, הריהו טהור.

קישורים חיצוניים

• הערך "חזקת הדין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)