חזקת כשרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה היהודית, חזקת כשרות היא חזקה הקובעת כי כל יהודי שומר תורה ומצוות אמין להעיד, כל עוד לא הוכח ההיפך.

חזקה זו מבוססת על ההנחה שכל יהודי הינו צדיק כל עוד לא הוכח אחרת, ולכן החזקה אומרת שגם כאשר התרחש מעשה מסוים לפנינו המערער לכאורה את אמינותו, עלינו לדון אותו לכף זכות ולהניח שהוא לא עבר את העבירה כל עוד לא הוכח אחרת. דוגמה לכך היא למשל כאשר אדם נשא אשה והתגלה כי איננה בתולה, עלינו להניח שהסיבה לכך היא מעשה אונס ולא זנות מרצון, או לחלופין היותה מוכת עץ.‏[1]

קיימת מחלוקת בתלמוד האם אדם יכול להעיד על עצמו כי הוא אינו אמין, אך להלכה נפסק שלא, מכיוון שאין אדם משים עצמו רשע.

כף זכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ממצוות התורה היא "בצדק תשפוט עמיתך", האומרת כי יש לדון את כל האדם לכף זכות.

רבי ישראל מאיר מראדין פוסק בספרו חפץ חיים, כי כאשר אנו רואים אדם שעושה מעשה שנראה לכאורה שאינו ראוי, יש לשקול את המעשה מול העושה. אם עושה המעשה הינו אדם המוחזק כצדיק ותלמיד חכם, עלינו להאמין שהמעשה שעשה גם הוא כשר וישר, גם אם הדברים מטים יותר שהדבר אינו כשר. במקרה והאיש נחשב ל"בינוני", כלומר אדם כשר הנשמר מאיסורים, אבל נכשל לעתים בעבירות, יש לדונו לכף זכות אם המעשה נוטה לשני הצדדים, אך במעשה שנוטה לחובה אין חובה כזו. אם כי, אסור לדבר עליו לשון הרע גם במקרה כזה, ועדיף לדונו לכף זכות גם במקרה כזה.‏[2]

לעומת זאת, אדם המוגדר כרשע אין חיוב לדונו לכף זכות, גם אם מצד המעשה נראה שכוונתו הייתה לטובה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]