חטיבה 188

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבה 188
Hativa188.PNG
סמל היחידה, המשמש גם כתג היחידה שלה.
"ברק בעיניים"
פרטים
כינוי עוצבת ברק
מדינה ישראל
שיוך חיל השריון הישראלי
יחידת אם עוצבת געש
סוג היחידה חטיבת שריון
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה 1967
מלחמות

מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן

נתוני היחידה
ציוד עיקרי מרכבה סימן 3
פיקוד
מפקדים מפורט בהמשך הערך

חטיבה 188, המכונה גם "עוצבת ברק", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת געש (אוגדה 36) בפיקוד הצפון של צה"ל.

מאוחר יותר הועלתה צפונה ולחמה בקרבות ההבקעה לרמת הגולן.

מבנה החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה השתמשה בטנקי שוט משנת 1969 עד 1992, אז עברה הסבה לטנק מדגם מרכבה סימן 3 ובכך הייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהשתמשה בטנקי שוט, כאשר גדוד סופה היה הגדוד האחרון בחטיבה שנפרד מטנק השוט. לחטיבה יש שלושה גדודי טנקים סדירים וגדוד הנדסה סדיר הנמצא ת"פ (תחת פיקוד) החטיבה:

  • גדוד 53 ("גדוד סופה")
  • גדוד 71 ("גדוד רשף")
  • גדוד 74 ("גדוד סער")
  • גדוד 605 ("גדוד המח"ץ") של חיל ההנדסה

בנוסף, ת"פ (תחת פיקוד) החטיבה נמצא פלחי"ק 358 ("החץ מברק") - פלוגה אורגנית תחת פיקודו של מפקד החטיבה האחראית לקשר במפקדת החטיבה ובגדודים.

גדוד 53[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד סופה
טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז של גדוד סופה, במהלך אימון החטיבה

גדוד 53 (סופה) התחיל את דרכו בתור 'גדוד 63' שהיה גדוד שריון (צנטוריונים) בחטיבה 14. גדוד 63 הגיע אל החטיבה כתיגבור מבית הספר לשריון ערב מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה הגדוד היווה מרכיב חשוב בקרבות קרב אום-כתף וצומת אבו עגילה בגיזרה המרכזית של חצי האי סיני, כחלק מאוגדת שרון ומאמץ ההבקעה בציר המרכזי.

לאחר מלחמת ששת הימים, באוגוסט 1967, הועבר הגדוד לחטיבה 7 כאשר זו נפרדה משני גדודי הפטון. חטיבה 7 בפיקודו של גורודיש הורכבה בשלב זה מגדוד 82 בפיקודו של אברהם רותם וגדוד 63 בפיקודו של יצחק בן-שהם (שניהם גדודי צנטוריונים), כאשר החטיבה הועברה לגיזרת רמת הגולן שם נותרה למשך השנתיים הקרובות. עם ההרכבה מחדש של גדודי החטיבה והמעבר לרמת הגולן, שונה שמו של גדוד 63 לשמו החדש 'גדוד 53'.

לקראת סוף שנת 1969, חטיבה 45 תחת פיקודו של משה בר כוכבא, הועברה לרמת הגולן כדי להחליף את חטיבה 7. החטיבה הורכבה מגדוד 74 שלא מכבר הפך לגדוד שריון (צנטוריונים) וגדוד המילואים 39 שהורכב מחדש, ועם קבלת הגיזרה החדשה והסימול החדש בתור חטיבת שריון, שונה שמה גם כן לחטיבה 188. גדוד 53 בפיקודו של יהודה בכר הושאר מאחור בחילוף החטיבות ברמת הגולן והפך עתה לגדוד שריון נוסף בחטיבת 188, גדוד שהיה בשלב זה גדוד צנטוריונים וותיק ומנוסה גם בגיזרת רמת הגולן.

במהלך שבע השנים שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכיפורים, ניהלו שני הגדודים ימי קרב רבים והפכו לכח השריון המגן על רמת הגולן. גדוד 53 ישב בבסיס גדודי בבתי הכפר הנטוש בעליקה, המקום שלצידו, בסביבות יוני 1973 הועברה מפקדת החטיבה כולה (מבסיסה הקודם במחנה פילון). לאחר שהגדוד היה תחת פיקודו של יוסי בכר (בתקופה שאחרי ששת הימים), הפיקוד על הגדוד הועבר לדני ורדי ובמאי 1972 הועבר פיקוד הגדוד ליוסי בן-חנן. בן-חנן כיהן בתור מג"ד עד ל-15 באוגוסט 1973 כאשר קיבל את הפיקוד רס"ן עודד ארז, מי שעתיד לפקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים רק כחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד.

במלחמת יום הכיפורים היה הגדוד מבין שני הגדודים של החטיבה אשר בלמו יחד עם כוחות חטיבה 7 את ההתקפה הסורית לאורך רמת הגולן. פלוגה ג' של הגדוד נפרסה באזור הג'וחדר (דרום-מזרחית לתל פארס) ובאזור תל עכשה (דרומית לתל חזקה), פלוגה א' ישבה באזור הצפוני של רכס בשנית ובאזור הבוסטר, פלוגה ב' נפרסה באזור שיקרא לימים עמק הבכא. מפקד הגדוד, עודד ארז ישב באזור הג'וחדר וכוחות המפקדה של הגדוד ישבו בעיקר בחושנייה, זאת משום שלמרות הפריסה לאורך כל הרמה, הגיזרה של הגדוד הייתה בדרום רמת הגולן. הלחימה בגיזרה הדרומית הייתה קשה במיוחד והובילה לחללים רבים, זאת משום ההצלחה הסורית בשבירת קו ההגנה הישראלי. לאחר המלחמה הוקמה אנדרטה גדודית לזכר 31 חללי הגדוד והיא ממוקמת בג'וחדר.

במהלך מבצע ליטני, התקדם הגדוד בציר המערבי בתקיפה בלבנון. בצומת מנצורה ניהל הגדוד קרב אש לכיוון צור ומחנה המחבלים בראשדיה.

במלחמת לבנון, נכנס הגדוד יחד עם החטיבה בגיזרה המרכזית של ציר ההתקדמות, כאשר המטרה הסופית הייתה הגעה לעיר צור. פלוגה א' של הגדוד נלחמה יחד עם גדוד של חטיבת גולני בטיהור מאחזי מחבלים. ביום הלחימה השלישי, הגיעה הפלוגה למבואות בירות בחלדה, שם התנהל קרב קשה בו נפלו שמונה מלוחמי הפלוגה. לאחר הפסקת האש הראשונה של המלחמה, כאשר היא נכנסה לשלב השני, הועבר הגדוד לגיזרה המזרחית ושם ניהל יום קרב אל מול כוחות סוריים.

בשנת 2003 קיבלה פלוגה ג' ('גולן') צל"ש אלוף (אלוף פיקוד הצפון) על הפעילות המבצעית בין השנים 2002 - 2003 בגזרת נצרים, רצועת עזה[1]. בתקופה זאת פגעו כוחות הפלוגה בעשרות מחבלים, כמו גם איבדה הפלוגה שישה מלוחמיה. מפקד הפלוגה, סרן יניב מכלוף קיבל בתקופה זאת באופן אישי צל"ש מפקד אוגדה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה הגדוד הועבר משירות ברצועת עזה והשתתף בלחימה בגזרה המזרחית של דרום לבנון, בעוד שגדוד 74 שירת בגזרה המערבית וגדוד 71 נשאר בעזה במהלך מבצע גשמי קיץ. גדוד סופה השתתף בלחימה במהלך המבצעים השונים בגזרה המזרחית בהם קרבות סביב בינת ג'בייל, מבצעי 'שינוי כיוון' ו-'קורי פלדה' ובהם מבצע שינוי כיוון 11 והקרב על הסלוקי. במהלך הלחימה איבד הגדוד מספר חיילים, בהם צוות טנק שלם שנפל בסמוך לבינת ג'בייל. בנוסף לכך, היו גם פעולות גבורה רבות, ביניהם חילוץ כוח צנחנים שנעשה על ידי טנק מפקד פלוגה א' ('אלון') חנוך דאובה שקיבל על כך את עיטור העוז.

בין מפקדי הגדוד: יצחק בן-שהם, יהודה בכר, דני ורדי, יוסי בן-חנן, עודד ארז, דן ביטון, גיא צור, ארז לזובר, אילן לביא (1998-2000), דני רזילי, משה כץ, מתן שפי, אמיר חמוד, גל שוחמי, רפי וולפסון, דביר אדרי

גדוד 74[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"גדודון" - סמל גדוד סער

גדוד 74 (סער) הוקם בשנת 1969, בשיאה של מלחמת ההתשה מתוך גדוד 53 (גדוד סופה) כגדוד השני בחטיבה.

במהלך מלחמת ההתשה הוצב הגדוד, יחד עם גדוד סופה, ברמת הגולן על מנת לשמור על הביטחון השוטף של תושבי הרמה בעקבות הסתננויות של מחבלים מכיוון סוריה וימי הקרב שיזמה סוריה בין השנים 1969 - 1972. כמו כן השתתף הגדוד בתקופה ההיא במספר פעולות תגמול שכללו פשיטות משוריינות לשטחי סוריה ולבנון, שהמפורסם בהם היה מבצע קיתון 10, מבצע שנערך ב-26 ביוני 1970 בתגובה להפגזה המתמדת על ישובי רמת הגולן ותקריות האש היזומות מצד צבא סוריה אשר הסתיים בקריסת מערך הקו הראשון הסורי.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשבת ה-6 באוקטובר 1973 התפרס גדוד סער יחד עם גדוד סופה, שעלה לתגבר את גזרת רמת הגולן כשבוע ימים לפני, לכל אורך הקו הסגול. שתי פלוגות הגדוד, פלוגה ו' ופלוגה ז' התמקמו בדרום הרמה והועברו להיות תחת פיקודו של מג"ד סופה, סא"ל עודד ארז. פלוגה שלישית של הגדוד, פלוגה ח' התמקמה בצפון הרמה ונותרה תחת פיקודו של מג"ד סער, סא"ל יאיר נפשי שקיבל תחת פיקודו שתי פלוגות מגדוד סופה. במהלך המלחמה השתתף גדוד 74 בקרבות בלימה קשים תוך כדי ספיגת אבדות רבות בדרום ובצפון הרמה, בנסיון לבלום את נסיונות הפריצה הסוריים. ב-11 באוקטובר במסגרת התקפת הנגד של צה"ל לכיבוש המובלעת בשטח הסורי, התארגנו כוחות מגדוד סער, סופה ורשף (הגדוד השלישי של חטיבת ברק שהוקם ערב המלחמה וצורף לגדוד 77 של חטיבה 7 בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני) וכבשו את תל א-שמס, דרום - מזרחית למזרעת בית-ג'אן.

ב-14 במרץ 1978, במהלך מבצע ליטאני, שנועד לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, התקדם גדוד סער עד לנהר הליטאני וכבש את הכפרים תל עברש, תל צחור ואבל א-סאקי הממוקם צפונית לאל ח'יאם.

במהלך מלחמת לבנון הועבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת גולני ולחם עימה תחילה בגיזרה המרכזית ומאוחר יותר בגזרה המערבית של דרום לבנון, כשהוא מתקדם לאורך ציר החוף הלבנוני. במסגרת הלחימה השתתף הגדוד בקרבות קשים בתוך מחנה הפליטים עין אל חילווה הממוקם מספר ק"מ דרומית לעיר צידון, כאשר פלוגה ו' של הגדוד שפרצה אל תוך המחנה מחופה על ידי טנקי פלוגה ז' של הגדוד נתקלה בהתנגדות קשה בסמטאות הצרות של מחנה הפליטים. ב-8 ביוני 1982 קיבל הגדוד פקודה להתקדם צפונה לאורך כביש צידון - ביירות לעבר דמור, כחלק מהמאמץ של חטיבת ברק. אולם לכשנכנסו לדמור כוחות החטיבה, גילוה נטושה. כפר סיל, השוכן מס' ק"מ צפונית לדמור היווה צומת דרכים אסטרטגית במלחמה: הכפר אשר חולש על ציר החוף הלבנוני המוביל לעבר שדה התעופה הבינלאומי של ביירות ופרבריה הדרומיים שיכן כוחות גדולים של שריון, נ"ט, חי"ר וכוחות קומנדו סוריים. על כן עלתה החשיבות בכיבושו. גדוד סער יחד עם גדודי החטיבה כמו כן גם עם גדוד 202 של הצנחנים וכוחות גולני השתתפו בכיבוש הכפר. לאחר שעות רבות של לחימה הצליחה החטיבה להשמיד כליל את הכלים הסוריים ולהשתלט בהצלחה על הכפר. עם גמר הכיבוש התארגן הגדוד באזור דמור עד לחודש אוגוסט 1982, בו החל צה"ל במאמץ להדק את המצור על ביירות, אשר נועד לגרום לבריחת המחבלים מהעיר. בין הימים 2- 3 באוגוסט תקף הגדוד את שדה התעופה של ביירות, יחד עם חיילי גדוד 12 של גולני. ההשתלטות על שדה התעופה אפשרה את כניסתם של הכוחות לשכונות הדרומיות בעיר. עם תום המלחמה המשיך גדוד סער לעסוק בפעילות הביטחון השוטף באזור רצועת הביטחון, עד לנסיגה ממנו בחודש ב-24 במאי 2000.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נטל הגדוד חלק פעיל בלחימה באיו"ש ואזח"ע והמשיך לעסוק במשימות הביטחון השוטף באזורים הללו ולאורך הקו הכחול. במהלך תוכנית ההתנתקות היווה גדוד סער יחד עם גדודי החטיבה וכוחות הנדסה חלק מהמעגל השלישי בפינוי, אשר תפקידו היה לאבטח את ישובי גוש קטיף ולמנוע כל נסיון לבצע פח"ע כנגד הכוחות המפנים.

בחודש יולי 2006 הוקפץ הגדוד לרצועת עזה כחלק מההכנות למבצע גשמי קיץ בעקבות חטיפתו של גלעד שליט. הגדוד השתתף במספר מבצעים באזור בית להיא ובשכונת אל-עטטרה שבצפון הרצועה, ציר כיסופים במרכז הרצועה ובנמל התעופה הבינלאומי יאסר ערפאת דרומית לרפיח בדרום הרצועה.

ב-30 ביולי, בעקבות ההחלטה להרחיב את פעילות צה"ל בדרום לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה, הועלה גדוד 74 צפונה ולאחר התארגנות קצרה בבסיס האם ברמת הגולן, הועבר לגזרה המערבית בדרום לבנון סמוך ליישובים זרעית ושתולה. במהלכה של מלחמת לבנון השנייה הועבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות לכיבוש הכפרים שיחין ורג'אמין. במסגרת המאמץ המלחמתי של חטיבת אלכסנדרוני התקדם הגדוד עד לכפר ראס ביאדה על ציר החוף שבין ראש הנקרה לצור. לאחר חתימת ההסכם להפסקת האש, הועבר הגדוד לגזרה המזרחית בדרום לבנון ונותר שם עד לשלב יציאת כוחות צה"ל במקביל לכניסת צבא לבנון לאזור. לאחר מכן נותר הגדוד לעסוק בפעילות הביטחון השוטף לאורך הקו הכחול ורצועת עזה כשהוא נוטל תפקיד מרכזי במבצעים כגון מבצע חורף חם ומבצע עופרת יצוקה.

בין מפקדי הגדוד: צבי רם, יאיר נפשי, עמירם לוין, שי אביטל, יעקב ברק, משה שטרית, עפר צפריר, אורן סידי, סער צור, ניר בן-דוד, רלי מרגלית, מולי כהן, עומר מורן, רועי סבירסקי

גדוד 71[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד רשף

גדוד 71 (רשף) הוקם ערב מלחמת יום הכיפורים ב-5 באוקטובר 1973. הגדוד הורכב מפלוגה של חיילים מבה"ד 1 ושתי פלוגות שאויישו על ידי מדריכים מבית הספר לשריון ומדריכים מבסיס צאלים.

לקראת המלחמה נערך הגדוד עם שני פלוגות באזור צומת ווסט (האמיר) ופלוגה על ציר הנפט. עם תחילת קרבות הבלימה ברמה, לחם הגדוד במסגרת חטיבה 7 בגזרה הצפונית והשתתף בקרב עמק הבכא ובקרבות באזור הר חרמונית, בהם נפל סגן מפקד הגדוד ומפקד הגדוד משולם רטס ב-9 באוקטובר. בימים שלאחר מכן הפסיק הגדוד להתקיים במסגרת גדודית ופלוגותיו נלחמו תחת פיקוד חטיבה 7, עם המשך הלחימה גם המסגרות הפלוגתיות קרסו וטנקי הגדוד המשיכו להלחם יחד עם גדוד 77 של חטיבה 7.

כאשר הלחימה ברמת הגולן נכנסה לשלב מתקפת הנגד והלחימה במובלעת הסורית, הוקם הגדוד מחדש והשתתף בקרבות בתוך סוריה, זאת בעיקר על ידי חיילים ומפקדים שחזרו משהות בחוץ לארץ ושובצו לתפקידים בגדוד. בסיום המלחמה הפך לגדוד סדיר בחטיבה 188 שספגה אף היא מכה קשה במלחמה וגם היא הוקמה מחדש תוך כדי הלחימה.

בשנים הבאות נלחם הגדוד במסגרת מבצע ליטני ובקיץ 1981 השתתפו כוחות הגדוד בעשרה ימי קרב שכללו ירי תותחים לתוך לבנון. במלחמת לבנון לחם הגדוד בגזרה המרכזית בלבנון ולאחר מכן עבר לגזרה המערבית ונלחם כחלק מהמאמץ הצה"לי לאורך כביש החוף הלבנוני, בין היתר בקרבות בפאתי העיר צידון, דמור וכפר סיל. בהמשך המלחמה הועבר הגדוד לבקעת הלבנון, שם השתתף בין היתר בקרבות מול כוחות סורים בהם הושמדו כ-30 טנקים סורים. במהלך המלחמה נפלו שישה מחיילי הגדוד.

בחודשים האחרונים של צה"ל בלבנון לקראת הנסיגה, עסקו כוחות הגדוד בחיפוי שלבי הנסיגה, בין היתר הייתה לגדוד פלוגה שלטנקים שלה היו אצמעים מיוחדים ללחימה בלבנון. פלוגה זו; 'נחשול' קיבלה לאחר הנסיגה בשנת 2000 צל"ש אלוף מאלוף פיקוד צפון על תרומתה ללחימה במסגרת חודשי צה"ל האחרונים בלבנון והנסיגה עצמה.

במשך השנים ביצע הגדוד מספר תקופות של פעילות מבצעית בגזרות השונות. בבוקר ה-26 ביוני 2006 במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה, הותקף אחד מטנקי הגדוד באזור מעבר כרם שלום, במהלך התקיפה נהרגו שני אנשי הצוות סגן חנן ברק וסמ"ר פבל סלוצקר, נהג הטנק נפצע והתותחן רב"ט גלעד שליט נחטף בידי החוליה ונלקח מעבר לגדר המערכת לתוך רצועת עזה. שליט הוחזק בידי ארגוני טרור שונים במשך מעל חמש שנים ושוחרר לבסוף במה שמוכר כעסקת שליט.

בין היתר, כתגובה לחטיפת שליט, יצא צה"ל למבצע רחב ברצועת עזה מבצע גשמי קיץ. כוחות הגדוד השתתפו במבצע יחד עם שאר גדודי החטיבה, אך כאשר התחילה מלחמת לבנון השנייה הועברו שני הגדודים האחרים של החטיבה צפונה ונכנסו ללבנון, בעוד שגדוד 71 נשאר בעזה למשך שארית המבצע. לגדוד היה תפקיד מרכזי במהלך מבצע עופרת יצוקה, במהלכו נהרג חייל מפלוגה ל' ('להב') על-ידי ירי צלפים ב-8/1/2009.

בין מפקדי הגדוד: משולם רטס, עמוס כץ, יונתן נתניהו, אייל בן ראובן, אביגדור קליין, מאיר גחטן, יואב טילן, חגי עמר, עומרי בורברג, ניר רוזנברג

גדוד 605[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל גדוד המח"ץ

גדוד המח"ץ (605) (ראשי תיבות של "הבקעה, מיקוש, חבלה, צליחה") הוא גדוד של חיל ההנדסה הקרבית הכפוף מבצעית לחטיבה 188. הגדוד מפעיל פלוגות פלסים שלהן נגמ"שי הנדסה כבדים מדגם פומ"ה ופלוגת צמ"ה המפעילה דחפורי די-9 משוריינים, אמצעי גישור וכלי צמ"ה ממוגנים אחרים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפרוץ את הדרך לכוחות השריון והחי"ר, לפלס דרך תעלות ושדות מוקשים, לנקות זירות מטענים, לחלץ כלים פגועים ולהכשיר עמדות ירי וסוללות מגן לטנקים ולרק"מ.

הגדוד הוקם אחרי מלחמת יום הכיפורים על בסיס גדוד צליחה במילואים שהוקם ב-1967 ונקרא גם הוא "גדוד 605". הגדוד הכשיר את גדודי הצליחה במילואים 630 ו-634 והשתתף בפעולת כראמה. הגדוד לקח חלק במבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ. ב-1977 הוצב תחת פיקוד צפון וב-1978 הפך לגדוד הנדסה משוריין. הגדוד לקח חלק במבצע ליטאני ובמלחמת לבנון. בשנת 2002 זכה הגדוד בצל"ש רמטכ"ל גדודי על לחימתו במבצע חומת מגן. בשנות ה-2000 הוכפף מפיקוד צפון לחטיבה 188. הגדוד השתתף במלחמת לבנון השנייה ועסק בפריצת צירים, חילוץ כוחות פגועים ואף לחם ככוח חיל רגלים בשטח פתוח ובכיבוש כפרים בדרום לבנון בהם התבצר חזבאללה. הגדוד פרץ תוך לילה אחד ציר הכרחי באורך 16 ק"מ לכפר ע'נדוריה והשתתף בקרב בוואדי סלוקי בו נפגעו טנקים רבים מטילי נ"ט. הגדוד השתתף בחילוץ הנפגעים והכלים שניזוקו, ובמהלך הלחימה נהרגו 2 לוחמי צמ"ה של הגדוד מטיל נ"ט שפגע בדחפור בו נסעו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 188 צמחה מתוך חטיבת החי"ש "כרמלי". החטיבה לחמה בצפון הארץ מהגליל המערבי ועד מנרה בצפון. תג חטיבת כרמלי הוא התג המשמש את החטיבה עד היום.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה הפכה עוצבת כרמלי לעוצבה 18. במבצע קדש ישבה העוצבה על גבול ירדן ולא נטלה חלק פעיל בלחימה. אולם מבצע קדש הוכיח כי חיל השריון הוא החיל המוביל ביבשה וכוח ההבקעה העיקרי. התוצאה הישירה לאחר המלחמה הייתה כי הצבא זקוק ליחידות שריון נוספות ועוצבה 18 הוסבה לעוצבה ממוכנת מספר 45.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לאתר מורשת חטיבת ברק במחנה עלייקה

במלחמת ששת הימים לחמה חטיבה 45 באזור צפון השומרון.

ב-5 ביוני לפנות ערב, נכנסה החטיבה למבואות עמק דותן, כדי למנוע פריצה של כוחות שריון ירדנים הנעים לעבר ג'נין ושכם. החטיבה בפיקודו של אל"מ משה בר כוכבא, הצליחה חלקית לחסום את האזור ההררי מדרום לעמק והמשיכה בנסיון לכיבוש העיר ג'נין. מולה התייצבה חטיבת השריון 40 הירדנית והצליחה להפתיע את חטיבה 45 מכיוון שכם, דבר שאילץ את חטיבה 45 להקים מערך הגנה נחפז. בבוקר 6 ביוני איגפה חטיבת השריון הקלה 37 את החטיבה הירדנית, שיחררה את חטיבה 45 מהכיתור והמשיכה לפיצוץ הגשרים בעמק יריחו. על פעולתו בקרב עמק דותן הוענק לגד רפן, אחד מקציני חטיבה 45, עיטור הגבורה.

באפריל 1969 שונה שוב שם החטיבה לאחר שהועלתה ממחנה מנסורה למחנה פילון ונקראה עוצבת השריון מספר 188.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים
אנדרטת החטיבה בצומת בשן, רמה"ג.

במלחמת יום הכיפורים הייתה חטיבה 188 ("ברק"), בפיקודו של אל"מ יצחק בן-שהם, חטיבת השריון העיקרית שנשאה בעול הבלימה ביום הראשון של המלחמה ברמת הגולן. שני גדודי שריון של חטיבה 188, גדוד 74 בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי וגדוד 53 בפיקודו של סא"ל עודד ארז (בסה"כ 77 טנקים) היוו את כל כוחות השריון של צה"ל בקו הקדמי של רמת הגולן, הגדוד השלישי (המקורי) שלה, היה גדוד מילואים שגויס לאחר תחילת הקרבות ונלחם במסגרת חטיבה אחרת.(חטיבה 7 התרכזה בקו השני, כעתודה פיקודית, ונשלחה בתחילת הלחימה לגזרה הצפונית).

לוחמי חטיבה 188 נאלצו להתמודד עם כוחות שריון סוריים גדולים פי עשרה ויותר, ונשחקו בצורה קשה ביותר: תוך 24 שעות מתחילת הלחימה נותרו שני גדודי החטיבה עם 15 טנקים בלבד. ביום השני ללחימה נותרה החטיבה ללא הפיקוד הבכיר שלה כאשר מפקד החטיבה יצחק בן-שהם, סגנו וקצין האג"ם של החטיבה נהרגו בקרבות. לסורים נפגעו בקרבות שריון בשריון אלה מאות טנקים, כך שבעוז רוחם ובלחימתם הנחושה תרמו לוחמי חטיבה 188 תרומה מכרעת לבלימת הצבא הסורי, והניחו את הבסיס להכרעת הלחימה בחזית הצפון. בסה"כ נהרגו במלחמה 80 מחיילי החטיבה.

אחד מסיפורי הגבורה הנודעים של קרב זה הוא סיפורו של "כוח צביקה", כוח שמנה שלושה טנקים בפיקודו של סרן צביקה גרינגולד, ופעל לבלימת התקדמות הסורים לעבר צומת נפח. שניים מהטנקים של הכוח נפגעו, והטנק בפיקודו של צביקה המשיך להילחם לבדו במשך שעות ארוכות. על לחימתו קיבל גרינגולד את עיטור הגבורה.

על פועלם בקרבות ברמת הגולן קבלו יוסי בן-חנן ושמואל אסקרוב, את עיטור העוז. יוסי בן חנן החליף את יצחק בן-שהם בפיקוד על החטיבה לאחר שחזר מחו"ל. כשנפצע יוסי בן חנן בניסיון כיבוש תל א-שמס מונה דן ורדי לפקד על החטיבה. לאחר פציעתו של ורדי במלחמה במובלעת הסורית, מונה עמוס כץ לפקד על החטיבה.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום מתוך יום כשירויות ברמת הגולן של חטיבת ברק

במהלך מלחמת לבנון לחמו שלושת גדודי השריון של החטיבה בעומק לבנון תחת פיקודו של אל"ם מאיר דגן (לימים ראש המוסד). יומיים לאחר פרוץ הלחימה הגיעו גדודי החטיבה לאזור צידון, שם לחמו יחד עם כוחות גולני וצנחנים לכיתור וכיבוש העיר. מאוחר יותר הופסקה הלחימה, מתוך הבנה שלוחמת שטח בנוי אינה מניבה את התוצאות שנתבקשו והלחימה מסוכנת מידי.

כוחות של גדוד 74 לחמו במחנה הפליטים עין-חילוה, אחד ממחנות הפליטים הגדולים בדרום לבנון, תוך קרב קשה ועיקש בשטח בנוי.

ב-8 ביוני בערב התקדמו כוחות החטיבה צפונה לכיוון הכפרים הדרומיים לביירות, כדי לסייע לכוחות שנחתו מהים. למחרת קיבלה החטיבה פקודה לכיבוש כפר סיל, כפר החולש על כביש החוף הלבנוני המשמש עורק לעיר ביירות. בשל מיקומו וחשיבותו היה הכפר מבוצר ומוגן על ידי כוחות שריון וחי"ר סורי. הקרב היה קשה במיוחד והסתיים לבסוף רק בליל 10 ביוני. בקרב נהרגו 9 מלוחמי החטיבה. בסך הכל נפלו במלחמת לבנון הראשונה 25 לוחמי החטיבה.

לאחר שהפסקת האש הראשונה (שהושגה אחרי שבוע הלחימה הראשון) נכנסה לתקופה התארגנו כוחות החטיבה בכפרים סיל, דומא ודמור למשך כחודש. ב-12 ביולי עברו גדוד 53 וגדוד 71 לגזרה המזרחית וניהלו לחימה מול הסורים. בתחילת חודש אוגוסט, חזרה החטיבה והתארגנה במאמץ להפעיל לחץ על העיר ביירות. החטיבה לחמה בפאתי העיר יחד עם כוחות גולני באזורי בורג'-אל-בוג'נה, אל-עוזא ובנמל התעופה הבינלאומי של העיר.

שנות ה-90 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עברה החטיבה הסבה מטנקי שוט קל (השבחה ישראלית לצנטוריון הבריטי) לטנקי מרכבה סימן 3 רמ"ח. ב-1995 שודרגו טנקי החטיבה למרכבה סימן 3 ב"ז בהם הוא הותקנה מערכת בקרת ירי "ברק זוהר" מתוצרת אלביט מערכות הישראלית, ששיפרה את ביצועי הטנק באופן ניכר.

האינתיפאדה השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באינתיפאדה השנייה לקחה החטיבה חלק בפעילות הצבאית למניעת הטרור. גדוד המח"ץ (גדוד 605 של חיל ההנדסה הקרבית) שסופח לחטיבה זכה בצל"ש הרמטכ"ל על לחימתו במבצע חומת מגן. במבצע חורף חם נזקפו לחטיבה הצלחות שונות.‏‏ החטיבה משתתפת במבצע צוק איתן, ובסיור על הגדר נהרגו 2 חיילים מפגיעת טיל נ"ט‏[2].

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד החטיבה הערות
דן לנר 1950 - 1964 מפקדה כחטיבת מילואים 45
משה בר כוכבא אפריל 1964 - מרץ 1971 לימים אלוף פיקוד הדרום
אברהם ברעם מרץ 1971 - יוני 1972
אהרן פלד יוני 1972 - יוני 1973
יצחק בן שהם יוני 1973 - אוקטובר 1973 נהרג במלחמת יום הכיפורים
יוסי בן חנן אוקטובר 1973 - אוקטובר 1973 נפצע במלחמת יום הכיפורים
דני ורדי אוקטובר 1973 - אוקטובר 1973 נפצע במלחמת יום הכיפורים
עמוס כץ אוקטובר 1973 - יוני 1975 לימים קצין שריון ראשי
עמרם מצנע יוני 1975 - יולי 1976 לימים אלוף פיקוד המרכז
יאיר נפשי יולי 1976 - אוקטובר 1977
יום-טוב תמיר אוקטובר 1977 - דצמבר 1978
יהודה (יודק'ה) פלד דצמבר 1978 - ספטמבר 1980
יוסי מלמד ספטמבר 1980 - מרץ 1982
מאיר דגן מרץ 1982 - נובמבר 1982 לימים ראש המוסד
עמירם לוין נובמבר 1982 - אוגוסט 1984 לימים אלוף פיקוד הצפון
מיכאל ברקו אוגוסט 1984 - ינואר 1986
שמואל בן שחר ינואר 1986 - יוני 1987  
בני לידור יוני 1987 - פברואר 1989  
יוסי רווה פברואר 1989 - מרץ 1991  
אייל בן ראובן מרץ 1991 - אוקטובר 1992 לימים מפקד המכללות הצבאיות
מאיר גחטן אוקטובר 1992 - מאי 1994 לימים קצין שריון ראשי
חנן ברנשטיין מאי 1994 - אוגוסט 1995  
מתי לשם אוגוסט 1995 - יוני 1997  
אריה טסלר יוני 1997 - מאי 1999  
אריאל פלג מאי 1999 - מאי 2001  
בועז כהן מאי 2001 - יולי 2003  
אגאי יחזקאל יולי 2003 - ספטמבר 2005 לימים קצין שריון ראשי
משה שטרית ספטמבר 2005 - יוני 2007  
עפר צפריר יוני 2007 - יולי 2009 לימים קצין שריון ראשי
אילן לביא יולי 2009 - יולי 2011 לימים ראש מטה פיקוד צפון
שמוליק אולנסקי יולי 2011 - יוני 2013 קצין שריון ראשי
תומר יפרח יוני 2013 - היום מפקדה הנוכחי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבירם ברקאי, "על בלימה", סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2009.
  • אביעזר גולן, אנשי הפלדה (סיפורה של חטיבה 45 במלחמת ששת הימים), הוצאת אותפז, 1969
  • צביקה גרינגולד, כוח צביקה: 24 שעות של גבורה במלחמת יום הכיפורים, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חטיבות שריון סדירות בצה"ל

7thArmoredBrigade.svg חטיבה 7  •  Hativa188.PNG חטיבה 188  •  תג יחידה 401.svg חטיבה 401  •  תג חטיבה 460.svg חטיבה 460