חטיבה 55
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. ראו פירוט בדף השיחה. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. |
| חטיבה 55 | |
 סמל חטיבה 55 |
|
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| יחידת אם | עוצבת האש |
| סוג היחידה | חטיבת צנחנים (מילואים) |
| תאריכים וזמנים | |
| הקמת היחידה | 1966 |
| מלחמות | מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון השנייה |
| נתוני היחידה | |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפורט בהמשך הערך |
חטיבה 55 (במלחמת יום הכיפורים - חטיבה 247, מאוחר יותר חטיבה 623), המכונה גם "עוצבת חוד החנית" ו"המרכזית", בשל היותה כפופה לפיקוד מרכז, היא חטיבת מילואים של הצנחנים, שהוקמה רשמית ב-1966. במלחמת ששת הימים, תחת פיקודו של אל"מ מוטה גור, הובילה החטיבה את הקרב לשחרור ירושלים. בשנים 1970–1967, במהלך מלחמת ההתשה, השתתפה החטיבה באופן אינטנסיבי בלחימה, במרדפים בבקעת הירדן ובמלחמת ההתשה על גדות תעלת סואץ. במלחמת יום הכיפורים ב-1973, תחת פיקודו של אל"מ דני מט, צלחה את תעלת סואץ (מבצע אבירי לב), וניהלה קרבות להרחבת ראש הגשר בגדה המערבית, במסגרת אוגדה 143 תחת פיקודו של אלוף אריאל שרון. במלחמת שלום הגליל ב-1982, השתתפה החטיבה בקרבות בגזרה המזרחית. החטיבה נטלה חלק גם במבצע חומת מגן ובמלחמת לבנון השנייה. בכל שנות קיומה, ביצעה חטיבה 55 פעילויות בט"ש (ביטחון שוטף) בקו הראשון של יחידות המילואים בצה"ל.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת החטיבה
החטיבה הוקמה בשנת 1965 בעקבות התובנה כי אין לצה"ל מספיק כוחות רגליים לעת מלחמה, עד הקמת החטיבה פעל גדוד מילואים במסגרת חטיבה 35,על בסיסו הוקמה החטיבה. החטיבה הורכבה מיוצאי חטיבת הצנחנים הסדירה.
[עריכה] לחימה
[עריכה] מלחמת ששת הימים
לקראת מלחמת ששת הימים חטיבה 55 הייתה מיועדת לצנוח באל עריש שבצפון מצרים על מנת לעזור לאוגדת טל. למבצע זה התאמנה החטיבה שלושה שבועות. כאשר ב-5 ביוני, ביום הראשון למלחמה הצליח חיל האוויר במשימתו ואוגדת טל התקדמה במהירות התברר שאין בחטיבה צורך. בשעה 14:30 אותו יום התקבלה פקודה לעלות לירושלים לתגבר את הכוחות של פיקוד המרכז, כיוון שהירדנים החלו להפציץ. המשימה הייתה להדוף מתקפת הצבא הירדני, בין היתר בהר הצופים, להגדיל את שטחה של ירושלים העברית ואם יתאפשר - אף לכבוש את העיר העתיקה. שלושת גדודיה של החטיבה התחלקו לשלוש משימות. גדוד 66 בפיקודו של יוסי יפה נשלח לכבוש את הציר העירוני באזור שכונת פאג"י, השתלטות על השטח ששולט מצפון על ואדי ג'וז מצפון ומלון אמבסדור, וכוננות לכבישת הר הצופים ואולי אף העיר העתיקה. משימתו של גדוד 71 בפיקודו של עוזי עילם הייתה לפרוץ באזור בית החרושת לבלוקים ליד מעבר מנדלבאום, להתקדם לשכונת ואדי ג'וז, לטהר את השכונה האמריקאית ושכונת באב א-זהרה ולחסום את הציר המוביל לרמאללה מצפון ולדרך יריחו ממזרח. המשימה (הראשונית) של גדוד 28 בפיקודו של יוסי פרדקין הייתה לשמש ככח עתודה.
[עריכה] גבעת התחמושת
[עריכה] הר הצופים ומזרח ירושלים
[עריכה] העיר העתיקה
[עריכה] סיכום הקרבות
בקרב לשחרור ירושלים נפלו כמאה לוחמים מהגדודים, הסיירת, מפקדת החטיבה והיחידות החטיבתיות האחרות. 26 עיטורים ועוד צל"שים רבים הוענקו לחייליה על ידי הרמטכ"ל ובהם עיטור הגבורה לסגן מרדכי פרידמן. במיוחד התפרסם הקרב על גבעת התחמושת בזכות שירו של יורם טהרלב "גבעת התחמושת", למרות שתיאור הקרב בשיר אינו נאמן למציאות. לעשרה מלוחמי הקרב הוענקו צל"שים, בהם גם איתן נאוה שנפל בקרב ועוטר מאוחר יותר בעיטור הגבורה, הוא "איתן" הנזכר בשיר.
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים חטיבת הצנחנים 247, תחת פיקודו של אל"מ דני מט, שנשארה במרכז הארץ בשלושת ימי הלחימה הראשונים ושימשה כעתודה מטכ"לית, הפכה ליחידה המבוקשת ביותר בצה"ל ומפקדים רבים רצו בה. רק ב-9 באוקטובר החלה החטיבה לנוע לחזית; נתקבלה פקודה להקצות גדוד לפיקוד דרום. שאר החטיבה הוטסה בלילה שבין ה-9 ל-10 באוקטובר לרפידים, שם הייתה לעתודת פיקוד הדרום. יחידות של החטיבה הוצבו במקומות שונים בסיני על מנת לחסום צירי התקדמות אפשריים של המצרים ולהגן על בסיסים מפני התקפות קומנדו [1].
[עריכה] הצליחה
ערך מורחב - מבצע אבירי לב
ב-14 באוקטובר התחולל קרב שריון גדול בו הושמדו למעלה מ-200 טנקים מצרים. לאחר הקרב נפלה החלטה לנצל את הרווח שנוצר בין שתי הארמיות המצריות ולצלוח את תעלת סואץ. המשימה הוטלה על חטיבתו של מט שהייתה תחת פיקוד אוגדה 143 עליה פיקד האלוף שרון. שם המבצע היה מבצע אבירי לב. ב-15 באוקטובר בשעות הצהריים, למרות חוסר בזחל"מים וללא סירות (שנמצאו לבסוף), החל לנוע הכוח הצולח אל התעלה. פלוגת ההנדסה החטיבתית של חטיבת המילואים של הצנחנים 247, בפיקודו של רב-סרן אבישי (אביק) טמיר[2], נקבעה כראשונה לצלוח. מילת הקוד "אקוואריום" נקבעה לציון ירידת הצנחנים למים. עלייתם על הגדה שמנגד צוינה כ-"אקפולקו". הצליחה בוצעה באזור התפר שבין הארמיה השנייה לשלישית, מול מעוז "מצמד", מצפון לאגם המר הגדול. בשעה אחת עשרים וחמש בלילה הורדה הסירה הראשונה למים, ובה כוח בפיקודו של סגן אלי כהן[3]. חמש דקות אחר כך, לאחר שגמעו את מאה ושישים המטרים שהם רוחבה של התעלה, הגיעו הלוחמים לגדה השנייה שביבשת אפריקה. גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, צלח את התעלה לאחר מכן. מפקד החטיבה, דני מט, עבר לגדה המערבית של התעלה כעבור שעתיים וחבר לכוח הצנחנים שהחזיק בראש הגשר. לימים סיפר על הצליחה:
 |
מעולם לא הרגשתי באחריות כה כבדה כמו אותו לילה. הרגשתי שאנו מובילים מהלך גורלי שיכול לשנות את פני המלחמה. הרגשתי כאילו עיני כל עם ישראל נשואות אלינו. ידעתי שכולם: המטה הכללי, הפיקוד, בוודאי האוגדה – ומי יודע מי עוד – מאזינים לרשת שלנו וממתינים לשמוע את מילת הקוד הגואלת – "אקפולקו". |  |
| – דני מט [4] | ||
ב-16 באוקטובר צלח את התעלה גדוד הצנחנים 416 בפיקודו של צביקי נור וחבר לכוחות החטיבה[5]. בין הלוחמים בחטיבת המילואים של הצנחנים היה גם משה יעלון. לאחר שצלחה את התעלה התמקמה פלוגתו של יעלון במוצב מצרי נטוש סמוך לקו המים. לימים סיפר יעלון כי- "לפתע ראינו שיירה מצרית מתקרבת. הם לא ידעו שאנחנו שם. חיסלנו כל מה שהיה בשיירה הזאת. אני יודע שאם לא הייתי הורג אותם, הם היו הורגים אותי. זה ההסבר שלי לעצמי, אבל זו עדיין מועקה לא קלה"[6].
[עריכה] קרב סרפאום
 |
ערך מורחב – קרב סרפאום |
ב-17 באוקטובר דרשה האוגדה לשגר סיור צפונה לכיוון סרפאום, שהיה כפר ובו מוצב מצרי דרומה מאיסמעילייה. הסיור הוטל על גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, לוחם ומפקד ותיק בצנחנים שקיבל את עיטור הגבורה על פעולותיו בקרב המיתלה. שמונה זחל"מים ובהם צנחנים וכן מספר טנקים שנילוו אליהם יצאו לסיור. המג"ד זיו העריך כיהמצרים נמצאים במנוסה, ועל כן המשיך בתנועה צפונה. הכוח נתקל במוצב בסרפאום, שהיה מאויש בכוחות אויב גדולים בהרבה ממה ששיער תחילה. עם זאת, היה עדיין משוכנע כי ניתן יהיה להתגבר עליו וזאת למרות שהצנחנים כבר סבלו מנפגעים. זחל"מ המג"ד נותק משאר הכוח ובמקום התחיל קרב קשה נוכח כוחות אויב עדיפים בהרבה. בקרב בלט סרן אסא קדמוני שפיקד על חוליה מכוח לוחמים ממפקדת הגדוד. הכוח של קדמוני נותק משאר הגדוד ב"סרפאום", בתוך מתחם של גדוד מצרי. הוא החל לספוג אש ולאחר זמן קצר נפצע אחד מאנשי החוליה, ואחד נהרג (בארי חזק, שהיה חברו הטוב של קדמוני). קדמוני השמיד שתי משאיות עם חיילים מצריים, ונלחם לבדו נגד כוחות מצריים גדולים שניסו להסתער על הכוח המנותק והגיעו עד למרחק מטרים ספורים ממנו, במשך כ-4 שעות, עד שהגיע כוח החילוץ. בקרב נהרגו כ-11 חיילים ישראלים ונפצעו 40. לאחר הקרב קדמוני וקצין נוסף, גדעון ביקל, הודחו מהגדוד. על הגבורה שהפגין בקרב הוענק לקדמוני עיטור הגבורה[7]. בינתיים המג"ד הודיע למח"ט על מצבו וביקש שיחלצו אותו. נשלחו כוח חילוץ מגדוד 416, בפיקודו של צביקי נור, וכן סיירת בפיקודו של הסמח"ט יהודה בר, שהגיע וחילצו אותם, כפי שהתבטא אחד החיילים: "ממש ברגע האחרון".
ב- 18 באוקטובר פתחו המצרים בהפגזה ארטילרית כבדה על ראש הגשר שנמשכה מספר ימים. על סא"ל יוסי פרדקין[8] הוטל להגן על הגשר ועל הגדה המזרחית, שבשל צורתה כונתה "החצר". תפקיד נוסף היה לכוון את הכוחות הצולחים, לרכז את הנפגעים ולטפל בהם. באותו היום הושלמה התקנת גשר הגלילים על התעלה. המצרים תקפו את הגשר בכוח בכדי להשמידו וההחזקה העיקשת בראש הגשר תבעה קרבנות רבים.
על פלוגה ד' מגדוד הצנחנים 565 בחטיבה, בפיקודו של סרן יצחק נודלמן, הוטל ב- 18 באוקטובר לשמש ככוח חי"ר תחת חטיבת השריון 460, עליה פיקד אל"מ גבי עמיר. הפלוגה חצתה את החיץ החקלאי, וחברה לכוחות מחטיבה 460. עמיר הטיל על נודלמן לכבוש את מוצב פלוגתי, מדרום לציר 'סקרנות'. שני טנקים מחטיבתו של עמיר כבר הושמדו באש נ"ט שנורתה מתוך המוצב, והמח"ט הבין שלצורך כיבוש היעד דרוש כוח חי"ר. מאחר והמוצב חלש על הציר באש ובתצפית, הוא מנע את התקדמות כוחות החטיבה, ועל כן היה צורך להשתלט על היעד בהקדם. שלא כמו אזור החיץ החקלאי המשופע בצמחייה, השטח ממערב לתעלת המים המתוקים היה חשוף ומדברי. המוצב, שמדרום לציר הכביש, היה מבוצר עם תעלות בחזית ומאחור, גדר שהקיפה אותו ומוקשים בחזיתו. נודלמן תיכנן להשתמש בסיוע ארטילרי שירכך באש את היעד וימסך בפצצות עשן את תנועתו אליו, וכן ברתק מכוח החרמ"ש 'במבה' , הרכוב על גבי נגמ"שים, שירתק את היעד באש מקלעים. בעודו עורך את כוחותיו להסתער על היעד, נודע לנודלמן כי סיוע התותחים שהובטח לו נלקח ממנו, ועליו לכבוש את היעד בלעדיו. נודלמן לא אמר נואש, ובעוד כוח 'במבה' מרתק באש את עמדות המצרים, פקד המ"פ על מחלקה אחת, בפיקוד המ"מ אורי אונגר, להשתמש בשלדי שני הטנקים הפגועים כמחסה, ולהמטיר משם אש מרגמות ופצצות עשן על היעד, בעוד הוא עצמו מסתער לעבר היעד עם שתי המחלקות הנותרות. בקרב עיקש, שכלל קרבות פנים אל פנים והשלכת רימונים מטווח קרוב, כבשו הצנחנים את היעד, תוך שהם לוחמים בתעלות וכנגד הבונקרים של המוצב. לפלוגה היה הרוג אחד ושנים עשר פצועים, בעוד שלמצרים היו עשרים ושלושה הרוגים ורבים נמלטו. המ"פ, נודלמן, ערך בסיום הקרב את אנשיו להגנה על היעד, ומשהופיע מסוק תובלה מצרי שהשליך חביות דלק בוערות, ירו בו ובעזרת טנק ישראלי שהיה במקום השמידוהו[9].
[עריכה] קרב העיר סואץ
ערך מורחב - קרב העיר סואץ ב-22 באוקטובר תקף גדוד הצנחנים 564 בפיקודו של סא"ל יוסי יפה כוחות מצריים בעיר סואץ. מיד עם כניסתו לעיר נפתחה עליהם אש חזקה מן המבנים שמסביב, והגדוד ספג נפגעים רבים ובהם המג"ד שנפצע קשה. הלוחמים פרקו מן הרכבים והתבצרו בבתי העיר, כאשר איןא קשר בין כוח נצור אחד למישנהו. בלילה, בחסות החשיכה, נחלצו אחרוני הצנחנים מהעיר וחברו לכוחות האוגדה שבפאתי העיר, כשהטנקים מסמנים להם את מיקומם בעזרת אלומות אור שכוונו לשמים. בהמשך נכבש חלקה הדרומי של העיר בידי גדוד 416, בפיקודו של צביקי נור, תוך התקדמות זהירה ומאובטחת.
[עריכה] במלחמת שלום הגליל
החטיבה, בפיקודו של אל"מ נחמיה תמרי[10], גויסה ביום הראשון ללחימה ונכנסה ללבנון דרך שער טוליפ. החטיבה לא נלחמה כגוף חטיבתי, וגדודיה סופחו לחטיבות שריון שונות. החטיבה לחמה בגזרה המזרחית כנגד מחבלים וכנגד הצבא הסורי.
אחד מגדודי החטיבה, גדוד הצנחנים שבפיקוד נחשון ישראלי סופח לכוח השריון שבפיקוד תא"ל יוסי פלד ("כוח יוסי"). על הגדוד הוטל להשתתף בכיבוש הכפר משע'רה. לאחר תצפית מפקדים על היעד והערכת מצב במעלה ג'בל ברוך, הציע מפקד גדוד הצנחנים, ישראלי, כי הגדוד יערוך מסע רגלי במדרונות ג'בל ברוך ומשם יגלוש במורד לעורפו של הכפר. תא"ל פלד הטיל ספק ביכולת הגדוד לעמוד במאמץ, משום היותו גדוד מילואים, והמג"ד הבטיח לו כי הגדוד יכול לאתגר. גדוד הטנקים, בפיקוד דוביק רוזנטל תקף את הכפר מן החזית, כאשר הוא משמיד מספר טנקים סורים. כמו כן סייעו למאמץ התקיפה גם מסוקי קרב של חיל האוויר, פגעו גם הם בטנקים הסורים ואספו מודיעין על היערכות הכוח הסורי בכפר. גדוד הצנחנים אותו הוביל המג"ד, ישראלי, הופיע בעורף הכפר הכריע את הקרב ומוטט את הכוח הסורי. החיילים הסורים שלא נפגעו ונהרגו נמלטו, כשהם משאירים מאחוריהם רכבים וטנקים. הכיבוש הסתיים בתוך שעה ללא נפגעים לכוח התוקף[11].
החטיבה גויסה שנית בעת המצור על ביירות ושהתה בכוננות כניסה לביירות, מדרום לעיר, בכפר סיל. לאחר יציאת יאסר ערפאת ואנשיו מהעיר, שוחררה החטיבה.
[עריכה] במבצע חומת מגן
החטיבה גויסה בבוקרו של היום השני של חג הפסח 29 במרץ 2002. לאחר יומיים של התארגנות כבשה חטיבה 55 את העיר טול-כרם במהלך לילה אחד. כוח החטיבה בסיוע כוח שריון כבש את העיר בהתקפה מהירה, כוחות המחבלים שהתבצרו בעיר הוכו בהלם ומרביתם נטמעו באוכלוסייה המקומית תוך הפקרת נשקם. בנין המשטרה הבריטי ששימש כמרכז לכוחות המחבלים נהרס עד היסוד בהתקפת מטוסי חיל האויר, ולמעשה ההגנה על העיר התמוטטה עם תחילת הפעולה. בקרב נהרגו 9 מחבלים. בהמשך כבשו הכוחות גם את הכפרים הסמוכים וטיהרו את מחנות הפליטים תוך מעצר מאות מבוקשים. לאחר המבצע נעצרה בכפר הסמוך לטול כרם המחבלת המתאבדת הראשונה שאפה שנלכדה בבית הוריה בערב טרם יציאה לפיגוע. כוח מהחטיבה המשיך וכבש בקלות רבה את קבטיה, שנחשבה טרם המבצע למעוז בלתי חדיר. לכוחות צה"ל לא היו אבדות בנפש בכל מהלך המבצע. על החטיבה פיקד אל"מ יוסי בכר.
[עריכה] במלחמת לבנון השנייה
במלחמת לבנון השנייה הועמדה החטיבה תחת פיקוד מפקד עוצבת הגליל, גל הירש שהעדיף את השימוש בחטיבת אלכסדרוני השייכת אורגנית לאוגדה. מחד, החטיבה התאמנה על מתאר לבנון פעמיים בשנה משנת 2000, ולכאורה השימוש בה היה בחירה טבעית. מאידך, כשלבסוף גויסה החטיבה כולה, כשבועים וחצי לאחר פרוץ הקרבות, עסקה באימונים, חידוד כשירויות, תרגולי מודל, הצטידות והעלאת רמת המקצועיות ברמת הפרט צוות ומחלקה. בסופו של דבר, בשל ביטול תוכנית מי מרום לא הופעלו החטיבה והאוגדה כמתוכנן.
ב-8 באוגוסט, לאחר יותר משבוע של התארגנות ואימונים, נכנס ללבנון גדוד הסיור בפיקוד סא"ל גיל תימור יחד עם מפקד החטיבה, אל"מ איתי וירוב[12]. הגדוד התמקם בכפר קוזה למשך ארבעה ימים, ובמהלכם למעשה היה בהמתנה ולא ביצע כל פעולה התקפית. בהמשך, התקדם הגדוד רגלית את הרכס "השקיף אל צלחאני" (אשר גובהו כשש מאות מטרים) במהלך של לילה אחד. לאחר כיבוש הרכס על ידי הגדס"ר, הוטס גדוד מילואים שלם על לוחמיו וציודו אל המתחם, בעומק השטח. יממה לאחר מכן, לאותו מנחת וללא מיסוך ארטילרי, הוטס כוח של גדוד 890 הסדיר וכן סיירת הצנחנים הסדירה. המסוק האחרון שהנחית את חפ"ק מח"ט 35, חגי מרדכי, הופל לאחר המראתו מן השטח, בדרכו חזרה לישראל. כוח צנחנים מחטיבת "חוד החנית", בפיקודו של המ"פ יהודה אונגר, חבר לכוחות החילוץ, ובהם לוחמי שלדג ויחידת 669, וחילץ את גופותיהם של אנשי צוות המסוק[13].
בשל מגבלות הטסה, נותרו הלוחמים ללא מזון ומים במשך יותר מ-48 שעות. בהמשך, אספקה מוטסת הוצנחה בשטח שנשלט בחלקו על ידי החזבאללה. הצנחנים השמידו, באמצעות טילים נגד טנקים ובהכוונת אש ארטילירית וכלי טיס של חיל האוויר, משגרי רקטות וקטיושות וכן הרגו כחמישים מחבלים. אחד ממפקדי הכוח אמר לאחר מכן כי- "כל מה שהרגנו היה עם נ"ט ועם חיל אוויר, שום דבר לא ב5.56[14]."
הפלת המסוק גרמה מיד לביטול תוכנית הקרב על ידי מפקד האוגדה, אייל אייזנברג, והכוחות נשארו על השקיף יממה נוספת שבסיומה חזרו לארץ במסע רגלי ארוך. בסך הכל סיימה החטיבה את הלחימה ללא הרוגים ועם שני פצועים קל מאש כוחותינו בזמן השהות בכפר קוזה.
לאחר החזרה לארץ, בכנס חטיבתי שנערך במטרה לסכם ולתחקר את פעולות החטיבה, נשמעה בקרב חלק מהלוחמים ביקורת רבה כנגד שרשרת הפיקוד - החל במח"ט וכלה בפיקוד העליון של הצבא. טענות אלו כללו את הליקויים בציוד ובתחזוקת הימ"חים, בעיות לוגיסטיות רבות באספקת מים מזון ותחמושת בעת הלחימה . בנוסף טענו חיילם בחטיבה כי ראיון שערך המח"ט ובו תיאר הצלחות רבות של החטיבה בפיקודו נעשה לצורכי יחסי ציבור, והדברים שנאמרו בו ברובם לא היו נכונים. לעומתם, סבורים רבים מלוחמי החטיבה ומפקדיה כי החטיבה היתה ערוכה למופת למשימות שתוכננו לה, החטיבה נערכה והתאמנה על מתארי הקרב ולא הופתעה במלחמה. פרק הזמן בימח נוצל באופן יעיל להיערכות לוגיסטית, מבצעית ומודיעינית. תירגולי מודלים, תירגולים מבצעיים והתמקמות כוחות השליטה והסיוע החטיבתיים, במיקומים אופטימליים לשליטה, במרחב פצן לבקרה וגיבוי הדרג הלוחם. מי שטרח התכונן ותרגל, קטף את הפירות במלחמה.
[עריכה] מפקדי החטיבה
| שם | תקופת כהונה כמח"ט | הערות |
| מרדכי גור | המפקד הראשון, מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים. לימים הרמטכ"ל העשירי, שר הבריאות וסגן שר הביטחון. | |
| דני מט | מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים. לימים לשעבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, מתאם הפעולות בשטחים, נציב קבילות החיילים ויושב ראש קרן לב"י. | |
| דני רהב וולף | ||
| אפרים ברנד | ||
| נחמיה תמרי | מפקד החטיבה במלחמת לבנון, נהרג בשנת 1994 בהתרסקות מסוק, והוא אלוף פיקוד המרכז | |
| צביקי נור | ||
| בנצי וויינר | ||
| נחשון ישראלי | ||
| אלי אמיתי | לימים מפקד יחידת הקישור ללבנון וראש חטיבת המבצעים. מאז 2002 מכהן כמנכ"ל רשות הטבע והגנים | |
| מאיר כליפי | לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בדרגת אלוף. | |
| יצחק (ג'רי) גרשון | לימים מפקד פיקוד העורף | |
| שחר ארגמן | ||
| דרור ויינברג | נהרג בשנת 2002 בהיתקלות עם מחבלים בחברון כמפקד חטיבת יהודה. | |
| יוסי בכר | לימים מפקד אוגדת עזה | |
| אהרון חליוה | לימים מפקד עוצבת האש | |
| איתי וירוב | מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה | |
| שמוליק קלמי[15]. | ||
| ערן ניב | ||
| אורי גורדין | המח"ט הנוכחי החל מ-2011 |
[עריכה] לקריאה נוספת
- ד"ר עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011.
- משה יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמודים 45-47.
- מרדכי גור, הר הבית בידינו, הוצאת משרד הביטחון.
- אילן כפיר, "אחי גיבורי התעלה", הוצאת ידיעות ספרים, 2003.
- חיים הרצוג, מלחמת יום הדין, הוצאת עידנים, 1975.
- רונן ברגמן וגיל מלצר, מלחמת יום כיפור – זמן אמת, הוצאת משכל, 2004.
- אורי מילשטיין, פרוץ המלחמה – מלחמת יום הכיפורים, המערך המוצנח, קו-הדם, תל אביב תשנ"ב.
- עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007 עמודים 327, 398-399, 402.
- אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק ראשון: אחריי! סרן יצחק נודלמן- מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 15-24.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- העמותה להנחלת מורשת הצנחנים
- הצנחנים - עשור ראשון (1948-1958)
- חטיבת הצנחנים 247 במלחמת יום הכיפורים, ובפרט במבצע אבירי לב, אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים.
- חנן גרינברג, "האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו", ראיון עם אל"מ איתי וירוב, מפקד חטיבת הצנחנים "חוד החנית" במלחמת לבנון השנייה, ynet, 17.08.2006
- דן טמיר, אמצע הלילה בכפר, במחנה, 17.05.2011
- הרב איתמר חייקין, האימון הערכי שלי, במחנה, 09/06/2011
- רועי עמוס, חוד החנית של ירושלים, במחנה, 09/06/2011
- אהרון חליוה, מיעוט בתוך מיעוט, מערכות 437, 21.07.20011, עמ' 34-39
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מילשטיין, א. (1992). מלחמת יום הכיפורים, המערך המוצנח, קו הדם: פרוץ המלחמה. תל אביב: ירון גולן. עמ' 237-236.
- ^ חטיבת הצנחנים 247 במלחמת יום הכיפורים, ובפרט במבצע אבירי לב, אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים.
- ^ שרה ליבוביץ-דר, יחידת הסירות נאבקת על התהילה במלחמה, nrg, 07.10.2011.
- ^ כפיר, א. (2003). אחי גיבורי התעלה. תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד. עמ' 212-211.
- ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, הוצאת דביר, 2011, עמוד 174, "לאחר המלחמה שיתף אל"מ מט את הקהל בתחושותיו: 'למרות שמסביב היו הגבעות שחורות ממצרִים, ההרגשה שלנו הייתה שבשישה עשר בחודש המצרים היו מבולבלים לגמרי ושהיה אפשר להמשיך להתקדם'.".
- ^ דני דור יהודה שיף ודב גולדשטיין, "המצביאים: סיפורם של הרמטכ"לים", הוצאת "מעריב", 2002, עמוד 198.
- ^ סיפור עיטור הגבורה שהוענק לסרן אסא קדמוני באתר בעוז רוחם של אכ"א.
- ^ סיפור עיטור העוז שהוענק לסא"ל יוסף פרדקין באתר בעוז רוחם של אכ"א.
- ^ אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת משרד הביטחון, 2005, פרק ראשון: אחריי! סרן יצחק נודלמן- מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 15-24.
- ^ שריון, ביטאון עמותת יד לשריון, גיליוןן 27, דצמבר 2007.
- ^ יוסי פלד, זיכרונות ולקחים ממלחמת שלום הגליל, מערכות 413, יולי 2007, עמ' 52-53.
- ^ "האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו", אל"מ איתי וירוב, מפקד חטיבת חוד החנית במלחמת לבנון השנייה בראיון ל-ynet.
- ^ רועי עמוס, הבחנתי במשהו פוגע במסוק, שהפך לכדור אש והתרסק, במחנה, מתוך אתר הגבורה, 15.07.2011.
- ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007 עמוד 399.
- ^ קובי פינקלר, "חוד החנית" קיבלה מפקד חדש, בשבע, 27/07/2007.
