חטיבה 8

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבה 8
Logo hativa 8.png
סמל היחידה הנוכחי, המשמש גם כתג היחידה שלה
פרטים
כינוי חטיבת הזקן
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך חיל השריון הישראלי
יחידת אם עוצבת הגליל
סוג היחידה חטיבת שריון
תאריכים וזמנים
הקמת היחידה 24 במאי 1948
מקים היחידה יצחק שדה
מלחמות

מלחמת העצמאות מלחמת העצמאות מלחמת ששת הימים מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת יום הכיפורים האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה

נתוני היחידה
ציוד עיקרי מרכבה סימן 3 רמ"ח
פיקוד
מפקדים מפורט בהמשך הערך
סמלה הראשון של חטיבה 8
חיילי חטיבה 8 במלחמת העצמאות. צלם: זולטן קלוגר

חטיבה 8 היא חטיבת השריון הראשונה של צה"ל[1] שהוקמה ב-24 במאי 1948, לאחר הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב. מפקד החטיבה הראשון היה יצחק שדה ועל שמו כונתה "חטיבת הזקן". בסיס האם הראשון של החטיבה נקבע בתל ליטוינסקי, לימים תל השומר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה על הצורך להקים את חטיבה 8 התקבלה לקראת סוף חודש מרץ 1948. וכך הייתה חטיבה 8 לשנייה מבין שתי החטיבות האחרונות אותן הקים כוח המגן העברי, ערב פלישת צבאות הערב למדינת ישראל (החטיבה הראשונה שהוקמה הייתה חטיבה 7). בראשיתה מנתה החטיבה 3 גדודי חי"ר, אשר אוישו על ידי מדריכים ומגויסים טריים מבסיסי ההדרכה השונים.

בישיבת מטכ"ל שנערכה ב-17 במאי התקבלה החלטה להאיץ את הקמת החטיבה, כשאחד מגדודיה יהיה גדוד שריוניות, דבר אשר יהפוך אותה לחטיבת שריון הראשונה בצה"ל. באותה הישיבה הוחלט כי החטיבה תהווה כוח עתודה לקראת פלישת צבאות הערב ובראשה יעמוד יצחק שדה. כאן המקום להזכיר, כי בתכנון המקורי יועדה החטיבה להיות מורכבת מ-4 גדודים (2 גדודי חי"ר, גדוד משוריין וגדוד ממוכן), אולם בפועל הוקמו רק שני גדודים:

את עיקר כוח האדם בשלב זה היוו אנשי האצ"ל ולח"י ושריונרים ששירתו בחילות השריון בצבאות זרים. יחד עם זאת, הכמות והאיכות של אמצעי הלחימה של החטיבה בראשית המלחמה, בעיקר מבחינת השריון, היו ירודים.

במקביל להקמתה החלה החטיבה להתאמן במרחב תל ליטוינסקי וכבר במהלך האימון הראשון נשלחו פלוגה מגדוד 82 ויחידות מגדוד 89 למספר קרבות מול הלגיון הירדני סמוך לכפר עאנה, כיום נוה מונוסון, לאחר כיבוש יהודייה בידי הלגיון הירדני (11.6.1948). תוצאות הקרבות הללו הראו כי הפלוגות לא היו מאומנות דיין‏[2].

גדוד 82[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 82, השייך כיום לחטיבה 7, היה גדוד הטנקים הראשון והיחיד בחטיבה ובצה"ל כולו בפיקודו של סא"ל פליקס ביאטוס, אשר טרם גיוסו לצה"ל שימש כקצין שריון בצבא האדום. בראשית המלחמה חימושו כלל מספר מצומצם של זחל"מים ומשוריינים תוצרת הארץ יחד עם שלושה טנקים צרפתיים מסוג רנו R-35 שנלקחו שלל מהצבא הסורי.

במהלך ההפוגה הראשונה, בלילה שבין 29 ל-30 ביוני, הוברחו שני טנקים בריטיים מסוג קרומוול על ידי שני שריונרים בריטיים - מפקד הטנק הסקוטי הארי מקדונלד והמכונאי האירי מייק פלנגן, מהבסיס בו אוחסנו סמוך לשדה התעופה של חיפה ונמסרו לכוחות צה"ל בתל אביב. על פי התכנון המקורי היו אמורים להגנב באותו לילה כל ארבעת טנקי הקרומוול האחרונים של הצבא הבריטי, אשר אוחסנו בבסיס, אולם בשל חוסר היכולת של אחד מאנשי ההגנה להניע טנק אחד ובשל התחפרותו בחול של טנק נוסף הוברחו באותו הלילה רק שני טנקים‏[3]. ההברחה נוהלה כמבצע צבאי ממרתף ברחוב בלפור 3 בחיפה, באמצעות מכשיר הקשר[4].

את כל הדרך מחיפה לתל אביב עשו הטנקים בנסיעה על זחלים, דרך ואדי מילק וזאת משום שהמובילים, אשר היו אמורים להעמיס את הטנקים בסמוך לקיבוץ יגור לא הגיעו. וכך, חרף המרדף הבריטי בנסיון להחזיר את צמד הטנקים, הצליחו מקדונלד ופלנגן להגיע לתל אביב תוך מספר שעות. הטנקים הובאו תחילה לגני התערוכה הישנים בעיר ולאחר מכן אוחסנו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, בחצרו של אחד מאנשי ההגנה (בסמוך למכון המים), עד אשר נמסרו לידי חטיבה 8, בתל ליטוינסקי, כעבור מספר ימים‏[3].

שני טנקים אלה שובצו ב'פלוגה האנגלו-סקסית' בגדוד, בה שירתו חיילים ממדינות דוברות אנגלית. כמו כן נקלטו בגדוד עוד עשרה טנקים צרפתיים קלים ומיושנים מסוג H-39 הוצ'קיס ושובצו ב'פלוגה הרוסית', שחייליה שירתו כטנקיסטים בצבא האדום. טנקי ה-M4A3 שרמן האמריקאים, שנקנו מעודפי הצבא האיטלקי, הגיעו רק בשלבים המאוחרים של המלחמה‏[3].

השריונרים כאמור היו אנשי מח"ל, ותיקי חילות שריון ממדינות דוברות אנגלית ועולים ממזרח אירופה, כשהבולט מכולם היה רס"ן ליונל דרוקר, קצין שריון יהודי בצבא הקנדי, אשר הצטרף לחטיבה 8 ושימש כמפקד הטנק הראשון בצה"ל (2 טנקי הקרומוול שנגנבו מהצבא הבריטי ושעל אחד מהם פיקד ליונל דרוקר, מוצגים כיום במוזיאון יד לשריון בלטרון)‏[5].

הגדוד אורגן ב-7 פלוגות:

  • פלוגת משוריינים בפיקודו של יענקל'ה הוברמן.
  • 'פלוגה אנגלו-סקסית', בעלת טנקי הקרומוול ומאוחר יותר גם טנקי M4A3 שרמן, בפיקודו של צבי רימר.
  • 'פלוגה רוסית', בעלת טנקי H-39 הוצ'קיס, בפיקודו של גרישה.
  • פלוגת חרמ"ש בפיקודו של ברוך בר-לב.
  • פלוגה מסייעת בפיקודו של חיים ליפסקי.
  • פלוגת מפקדה.
  • פלוגת גדנ"ע.

לא פעם נתקל הפיקוד של הגדוד בבעיית הארגון והשליטה, היות שמרבית הגדוד היה מורכב מלוחמים דוברי שפות שונות (בפלוגת הטנקים הכבדים דברו אנגלית, בפלוגת הטנקים הקלים דברו רוסית והיות ובגדוד לא נמצא אף אחד שדיבר גם רוסית וגם אנגלית, נעשה התרגום מרוסית ליידיש וממנה לאנגלית).

טנק H-39 הוצ'קיס של גדוד 82 בשדה התעופה לוד לאחר כיבושו (10.7.1948)

ב-10 ביולי 1948, במהלך מבצע דני, כבש הגדוד את נמל התעופה לוד ונטל חלק מרכזי בבלימת מתקפת הנגד של הלגיון הירדני, אשר הסתיים בכיבוש מחדש של הכפרים בית נבאללה וקולה לאחר שנפלו במהלך מתקפת הנגד בידי הלגיון הירדני. ב-18 ביולי ניסה הגדוד יחד עם חטיבת יפתח, בפעם החמישית, לכבוש את לטרון. הפעם שולבו בהתקפה טנקי הקרומוול. הטור המשוריין יצא מאל-קובאב והתקדם לעבר תחנת המשטרה בלטרון. כאשר הגיעו לתחנת השאיבה, במחצית הדרך, פתח הטנק באש על משטרת לטרון. אולם בעת שילוחו נתקע תרמיל הפגז השלישי בקנה של התותח והטנק נאלץ לסגת על מנת לתקן את התקלה. קשר לקוי גרם לכך שמפקד שדרת הזחל"מים ראה בכך אות לנסיגה ופקד על הזחל"מים לסגת. מפקד הפעולה לא רצה לסכן את חיל הרגלים בהתקפה ללא סיוע ופקד על נסיגה כללית.

ב-27 ביולי 1948 שולב הגדוד יחד עם חטיבת גבעתי ויפתח והיה אמור לקחת חלק פעיל במבצע גי"ס לפריצת הדרך לנגב הנצור, אולם בעקבות כישלון כוח החי"ר, תוכנית הקרב של הגדוד לא יצאה אל הפועל.

ב-15 באוקטובר 1948 שולב הגדוד, יחד עם חטיבת גבעתי, חטיבת הנגב וחטיבת יפתח במבצע יואב. בבוקר ה-16 באוקטובר יצא חלק מהגדוד (8 טנקי H-39 הוצ'קיס ו-2 טנקי קרומוול) יחד עם גדוד חי"ר מספר 7 של חטיבת הנגב לכיבוש עיראק אל-מנשייה, בעוד יתר הגדוד (פלוגת החרמ"ש והשריוניות) הושאר מאחור כעתודה. למרגלות גבעה 119 התפצלו הכוחות התוקפים:

  • 4 טנקי H-39 הוצ'קיס, יחד עם כוח חי"ר מגדוד 7 פנו לכיוון מערב והתקדמו עד למשלט 123 על מנת לחסום את הדרך לתגבורת מצרית מהכפר אל-פאלוג'ה.
  • 4 טנקי H-39 הוצ'קיס הסתערו, יחד עם גדוד 7, על מבנה בית הספר בכפר עיראק אל-מנשייה.
  • 2 טנקי קרומוול הסתערו, יחד עם כוח חי"ר מגדוד 7, על תל עירני.

כנגד המאמץ המשותף של גדוד 7 ו-82 הפעיל הצבא המצרי את תותחי ה-25 ליטראות, רקטות פיאט, מרגמות ומקלעים. כתוצאה מכך נעצרה התקפת שני הגדודים באזור שבין בית הספר ותל עירני. מרבית טנקי הגדוד נתקעו, או נפגעו מירי רקטות פיאט וכך חשפו, למעשה, את כוחות החי"ר של גדוד 7 לאש מצרית. בעיות בתקשורת בין חיילי החי"ר לטנקיסטים וכן ההפעלה המאוחרת של כוח העתודה, הובילו בסופו של הדבר לכישלון ההתקפה. סמוך לשעה 10:30 בבוקר התקבלה הפקודה לנסיגה, אולם היות שמרבית הכוחות נלכדו בשטחים הנשלטים מתל עירני, חילוץ כל הכוחות והכלים התבצע רק לקראת הערב‏[6].

לאחר הנסיגה התברר כי 4 טנקים של גדוד 82 (אשר היוו 40% מסך הטנקים בצה"ל) נפגעו. כתוצאה מכך הוחלט לצרף את יתרת גדוד 82 (פלוגת שריוניות, פלוגת זחל"מים, פלוגה מסייעת) אל חטיבת הנגב ויחד עם גדוד 89 הם השתלבו בכיבוש באר שבע בצהריי ה-21 באוקטובר[6].

ב-27 באוקטובר, שבוע לאחר סיום 'מבצע יואב', נטל גדוד 82 חלק בכיבוש הכפר ומשטרת בית ג'יברין.

צמד טנקי M4A3 שרמן של גדוד 82 מובילים את ההתקפה על שדה התעופה של אל עריש במהלך 'מבצע חורב'

בסוף דצמבר 1948 שולב הגדוד בחטיבת הנגב והשתתף במבצע חורב לסילוק הצבא המצרי מהנגב. ב-26 בדצמבר תקפו פלוגת המשוריינים (פלוגה א') ופלוגת הזחל"מים (פלוגה ג') של הגדוד את קו המשלטים המערבי של עוג'ה אל-חפיר, אולם מתקפה זו נכשלה. למחרת, ב-27 בדצמבר חידשה פלוגה ג' יחד עם פלוגת הזחל"מים של גדוד 89, את התקפתה על משלטי עוג'ה אל-חפיר ותל ניצנה ולקראת השעה 12:30 בצהריים הביאה לכניעתם של הכוחות המצריים באזור.

ב-28 וב-29 בדצמבר המשיך הגדוד לנוע מערבה, אל עומק סיני, ולהשתלט על מתחמי אום כתף ואבו עגילה. לאחר מכן המשיך לנוע לעבר מתחמי ביר לחפן עד אשר הגיע לפאתי אל עריש, שם נעצר וחזר לשטח ישראל בשל הלחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל.

בסוף חודש אפריל 1949, בעקבות פירוק חטיבה 8, הועבר גדוד 82 לחטיבת הנגב. תקופה קצרה לאחר מכן, בעקבות פירוק חטיבת הנגב, הועבר לחטיבה 7, בה נמצא עד היום.

מבצע דני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע דני

המבצע הגדול הראשון בו נטלה החטיבה חלק פעיל היה מבצע דני, אשר נועד לפתוח את הדרך לירושלים. במהלך המבצע פעלה חטיבה 8 לצד חטיבות נוספות תחת פיקוד על-חטיבתי בראשות יגאל אלון. במהלך ההכנות למבצע צורפו אל כל אחד מגדודי חטיבה 8 גדוד חי"ר וזאת על מנת ליצור כוחות לחימה משולבים של שריון וחי"ר.

המבצע נערך בין ה-10 ל-18 ביולי 1948 כחלק מסדרת קרבות עשרת הימים בתום ההפוגה הראשונה. במסגרת המבצע כבשה חטיבה 8 את נמל התעופה לוד וכפרים ממזרח לפתח תקווה (בית נבאללה, דיר טריף, קולה, וילהלמה ורינתיה). בנוסף לכך הצליח גדוד 89 לבלום את השריון הירדני ממזרח לדיר טריף ולמחרת, ב-11 ביולי, מלווה בשריונית הנמר הנוראי פרץ הגדוד אל תוך העיר לוד והוביל לכניעתה וסיום כיבושה על ידי חטיבת יפתח.

מבצע מוות לפולש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע מוות לפולש

בעקבות הצורך המבצעי לתגבר את חטיבת גבעתי בלחימתה נגד הצבא המצרי בחזית הדרום וכן מתוך האינטרס לפרוץ את הדרך לנגב הנצור לפני כניסתה לתוקף של ההפוגה השנייה, הועבר גדוד 89 דרומה. המבצע נערך בלילה שבין ה-17 ל-18 ביולי 1948, אשר במהלכו כבש גדוד 89 את הכפר כרתיה. בתום המבצע הוחזר גדוד 89 למסגרת חטיבת האם.

מבצע גי"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע גי"ס

בעקבות דילול כוחות צה"ל בתום 'מבצע מוות פולש', ערכו המצרים מתקפת נגד על כוחות חי"ר של צה"ל באזור הכפר כרתיה. מתקפת הנגד הצליחה והכוחות המצרים השתלטו על מספר משלטי מפתח באזור, דבר אשר הוביל לחסימת הדרך לנגב פעם נוספת. בצה"ל הוחלט על עריכת מבצע במטרה לכבוש את הכפרים עיראק אל-מנשייה ואל-פאלוג'ה, מדרום לכרתיה, על מנת לפתוח את הדרך לנגב. המבצע נערך בליל ה-27 ביולי 1948 על ידי חטיבת גבעתי ויפתח מלוות בגדוד 82 של חטיבה, אולם לא השיג את יעדיו.

הקמת גדוד 88 ובית הספר לשריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההפוגה השנייה ניצלה החטיבה לטובת התארגנות ובנייה מחדש כחטיבת שריון: אל גדוד 82 נוספה פלוגת שריוניות ופלוגת חרמ"ש ואילו לגדוד 89 נוספה פלוגת ג'יפים. בנקודה זו, הוקם בתל ליטוינסקי הגדוד שלישי בחטיבה - גדוד 88, אשר היווה גדוד מרגמות חטיבתי. הגדוד כלל שלוש פלוגות של מרגמות 3 אינץ', בפיקודו של נתנאל חיטרון והורכב מחברי אצ"ל לשעבר, עולים חדשים מצפון אפריקה וניצולי שואה. בגדוד הוצב לבקשתו גם המשורר נתן אלתרמן שהיה בן 37‏[7].

מראשית אוגוסט 1948 עסקה החטיבה בהקמת בית הספר לשריון בעידוד מפקד החטיבה יצחק שדה וסגנו שאול יפה. בית הספר לשריון החל את פעילותו בנמל התעופה לוד - מקום היערכותו של גדוד 82. בהמשך אותו החודש החליף דב צסיס את משה דיין כמג"ד 89. היות שהאחרון התמנה למפקד מחוז ירושלים.

מבצע יואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע יואב

החשש בצה"ל מנפילת הנגב בידי הצבא המצרי הוביל באמצע אוקטובר לפתיחת מבצע יואב. המבצע נערך בין ה-15 ל-22 באוקטובר 1948 בהשתתפות חטיבת גבעתי וחטיבת הנגב, אליהן סופחו חטיבת יפתח וחטיבה 8. ההתקפה הראשונה של כוחות חי"ר מחטיבת הנגב וטנקים מגדוד 82 על עיראק אל-מנשייה נכשלו‏[6], אולם ב-21 באוקטובר נטלו כוחות החטיבה חלק בכיבוש באר שבע ובכך פתחו את הדרך אל הנגב הנצור. בתום 'מבצע יואב' הצליחו כוחות צה"ל להשתלט על שטחים נרחבים בנגב, כבשו את משלטי חוליקאת ומרחב בית ג'יברין, והותירו את החטיבה הרביעית בפיקודו של הקולונל הסודאני סייד טהא, נצורה באזור קטן סביב הכפרים פאלוג'ה, עיראק אל-מנשייה ומרחב עיראק סווידאן, שקיבל את השם כיס פלוג'ה[8][9].

בהקשר של 'מבצע יואב' מן ראוי להזכיר לוחם מפורסם בשורות גדוד 88, הלא הוא הסופר נתן אלתרמן. אלתרמן גויס על ידי יצחק שדה, בתום 'מבצע דני', כשזה האחרון ביקר בבית קפה כסית בתל אביב, בטענה כי לא ייתכן הדבר שסופר לאומי אינו משתתף בקרבות לכיבוש הארץ. אלתרמן נטל חלק בהתקפה הכושלת על עיראק אל-מנשייה בתור רגם, אולם בעקבות ריבוי הנפגעים בקרב גדוד 88, החליט יצחק שדה לשחררו מהשירות הצבאי‏[6].

כיבוש בית ג'יברין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוקטובר 1948 נערך סיור אלים באזור הכפר הערבי בית ג'יברין שבמהלכו נפתחה אש מבניין המשטרה. למחרת, ב-26 באוקטובר תקף גדוד מחטיבת גבעתי את משטרת בית ג'יברין. משימת הגדוד הייתה לפרוץ לבניין המשטרה, לטהר את הקומה התחתונה ולפוצץ אותה יחד עם כל המבנה. אולם במהלך הפריצה למבנה, עוד בטרם גמר טיהור הקומה התחתונה, הפעילו החבלנים את חומר הנפץ שהיה ברשותם, דבר אשר הוביל לפגיעה במספר לוחמים. כתוצאה מכך הוחלט להפסיק את ההתקפה.

ב-27 באוקטובר תקפו יחידות של חטיבה 8 את מבנה המשטרה מכיוון קיבוץ גלאון והצליחו להשתלט על כל אזור הכפר. בהמשך אותו היום הצליחה החטיבה להדוף את התקפת הנגד של כוח ירדני משוריין.

לאחר כיבוש בית ג'יברין ניצלה חטיבה 8 את ההצלחה ושלחה את גדוד 89 להשתלט על הכפרים קוביבה (לכיש של היום), דווימה (אמציה של היום), ודיר א-נחס. פעולה זו השלימה למעשה את כיתור החטיבה המצרית בכיס פלוג'ה‏[10].

מבצע שמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטרת עיראק סווידאן תחת הפגזה ארטילרית במהלך הניסיון השמיני לכיבושה (9.11.1948)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משטרת עיראק סווידאן

ב-9 בנובמבר 1948, בשעה 14:00, לאחר 7 ניסיונות כושלים לכיבוש משטרת עיראק סווידאן בהם נטלו חלק חטיבות גבעתי והנגב, הורה יצחק שדה על תחילת הפגזה ארטילרית של מבנה המשטרה וכן של הכפרים עיראק סווידאן ובית עפה. לשם כך פקד על גדוד 88 להפעיל את מרגמותיו ותותחיו. ההפגזה, שהייתה מדויקת ויעילה למדי, הצליחה לפגוע במספר עמדות של הצבא המצרי על גג המצודה‏[11][12].

בסביבות השעה 15:50, בתום הריכוך הארטילרי, החלו להתקדם הכוחות המשוריינים אל עבר מבנה המשטרה. טנקי גדוד 82, מלווים בחיילי וחבלני פלוגה א' מגדוד 89, חמושים בפצצות בונגלור, הצליחו לפרוץ את גדרות התיל ולהגיע אל קירות המצודה. חבלני פלוגה א' בפיקודו של יעקב גרנק ("דב הבלונדיני") הפעילו את חומר הנפץ שהיה ברשותם ובכך הצליחו לפרוץ פירצה בקיר המערבי של מבנה המשטרה. פריצת הקיר הובילה לכניעת הכוח המצרי שאייש את המבנה באופן מיידי‏‏[11][12].

כיבוש משטרת עיראק סווידאן גרם לנסיגת הצבא המצרי מהכפרים עיראק סווידאן ובית עפה ולצמצום כיס פלוג'ה למרחב הכפרים אל-פאלוג'ה ועיראק אל-מנשייה בלבד‏. כיבוש מרחב שני הכפרים על ידי חטיבה 8 הוריד את האיום המתמשך מעל היישובים היהודיים הסמוכים, ובפרט מקיבוץ נגבה, אשר סבל במשך תקופה ממושכת מהפגזות ארטילריות‏[11][12].

בהקשר זה ראוי לציין את טוראי סימן-טוב גנה, לוחם כוח ההטעיה והרתק מגדוד 89, שלמרות פציעה קשה בשתי רגליו מפגז נ"ט שפגע בזח"לם בו נהג במהלך קרב, המשיך להלחם, לחלץ ולטפל בפצועים רבים ועל כך קיבל מאוחר יותר את עיטור הגבורה‏[13].

מבצע אסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע אסף

בתום 'מבצע יואב' תכנן הפיקוד המצרי לבצע חבירה לכוחותיו הלכודים בכיס פלוג'ה. על מנת למנוע זאת נערך צה"ל לתקוף את כוחות החבירה המצרים, אשר התמקמו באזור נחל בשור. המבצע נערך בין ה-5 ל-7 בדצמבר 1948 ובו נטלו חלק גדוד 89 וגדוד 13 של חטיבת גולני, מלווים בכוחות ארטילריה. כבר בתחילת המבצע השתלט גדוד 89 על מספר משלטים באזור שייח' נוראן (כיום קיבוץ מגן), הכפר שועוט (כיום, מדרום למושב עין הבשור), תל שרוחן ותל גמה והצליח לעמוד בהצלחה מול מתקפות נגד מצריות (במתקפת הנגד איבדו המצרים 5 טנקי לוקסט M22). למחרת תקף כוח מגדוד 89, בפיקודו של יעקב גרנק, את יתר הצבא המצרי באזור, דבר שהוביל לנסיגת חיל המשלוח.

מבצע חורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חורב

בצד הרצון לכפות על המצרים שביתת נשק יחד עם החשש שהנגב ישאר, לפחות בחלקו, בשליטת הצבא המצרי הובילו לתכנון מבצע נרחב לסילוק הצבא מצרי מהנגב המזרחי (מוצבי עוג'ה אל-חפיר, ביר עסלוג'), מהנגב הצפוני (רצועת החוף שבין רפיח ובית חנון) וממזרח חצי האי סיני (מתחמי אום כתף, אבו עגילה וביר לחפן). המבצע נערך בין ה-22 בדצמבר 1948 - 7 בינואר 1949 בפיקודו של יגאל אלון.

על חטיבה 8 הוטל לכבוש את מוצבי עוג'ה אל-חפיר ומשם להמשיך לכיוון אבו עגילה. לשם כך תוגברה חטיבה 8 בגדוד חי"ר מספר 5 של חטיבת הראל. ההתקפה נדחתה לצהריי ה-25 בדצמבר בשל מזג האוויר הסוער, אשר יצר את הצורך הדחוף להכשיר נתיבי תנועה חדשים. לקראת שעות הערב הגיעה החטיבה לאזור רחובות בנגב ומשם המשיכה להתקדם, בדרך רומית עתיקה בנחל לבן, אל עבר מוצבי עוג'ה אל-חפיר. התקדמות החטיבה ערכה מעבר למתוכנן וזאת משום שתוואי הדרך הקשה את מעבר הרכבים. בצהריי ה-26 בדצמבר הגיעה החטיבה לידה ופתחה במתקפה על המשלטים, אותה הובילו גדודים 82 ו-89. התקפה זו נהדפה על ידי הצבא המצרי, תוך ספיגת אבידות כבדות, בנפש ובציוד, לגדוד 89 וביניהם מפקד פלוגה א' יעקב גרנק.

ב-27 בדצמבר התחדשה ההתקפה החטיבתית על משלטי עוג'ה אל-חפיר, דבר שהוביל לכניעת הצבא המצרי באזור לקראת השעה 12:30.

ב-28 וב-29 בדצמבר המשיכה החטיבה לנוע מערבה, אל עומק סיני, ולהשתלט על מתחמי אום כתף ואבו עגילה. לאחר מכן המשיכה החטיבה לנוע לעבר מתחמי ביר לחפן עד אשר הגיעה לפאתי אל עריש, שם נעצרה וחזרה לשטח ישראל בשל הלחץ הבינלאומי שהופעל על ישראל.

עם חזרתה לשטח ישראל הועברה החטיבה לאזור גבולות, שם נערכה ככוח עתודה לקראת ההתקפה על רפיח. ב-6 בינואר נכבשו מספר משלטים באזור רפיח, אולם הם חזרו לידי המצרים זמן קצר לאחר מכן. חטיבה 8 קיבלה פקודה לכבוש מחדש את אותם המשלטים, אולם הדבר לא עלה בידה.

לאחר מבצע חורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 'מבצע חורב' החלה החטיבה לקלוט טנקי M4A3 שרמן נוספים. ב-1 במרץ 1949 מנתה החטיבה 6 טנקי שרמן (כשרק ל-3 מהם היו תותחים), 2 טנקי קרומוול, טנק לוקסט M22 אחד וטנק H-39 הוצ'קיס אחד. קליטת טנקי השרמן נתקלה בקשיים רבים והושלמה רק בתום מלחמת העצמאות.

לקראת סוף חודש אפריל 1949 פורקה החטיבה בהוראת דוד בן-גוריון, בעקבות ההחלטה לצמצם את סדר כוחות הסדיר בצה"ל. כחלק מההחלטה הועבר גדוד 82 לחטיבת הנגב ואילו גדודים 88 ו-89 פורקו. תקופה קצרה לאחר מכן, בעקבות פירוק חטיבת הנגב, הועבר גדוד 82 לחטיבה 7, בה נמצא עד היום.

טנקי החטיבה במהלך מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 8 בין השנים 1949-1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פירוקה של החטיבה באפריל 1949, נבנתה רובה מחדש כחטיבת חי"ר במילואים. בסיס החטיבה הועתק מתל ליטוינסקי ליפו ויחד עם חטיבת קרייתי השתייכה למחוז תל אביב. שתי חטיבות החי"ר הללו היוו את הכוח העיקרי של ה'פיקוד השמיני', אשר שימש כעתודה מטכ"לית של צה"ל עד לשנת 1953. בראשית שנת 1953 פורק ה'פיקוד השמיני' וחטיבה 8 הועברה לפיקוד הדרום.

החטיבה לא נטלה חלק במהלך מבצע קדש ובפיקודו של אל"ם יוסף גבע היוותה עתודת מילואים של פיקוד הדרום.

בשנת 1964 עברה חטיבה 8 הסבה לחטיבה ממוכנת וצורפה לחיל השריון. במסגרת ההסבה הועבר גדוד טנקי שרמן מס' 129 מחטיבה 520 ויחד איתו צורפו עוד שני גדודי חרמ"ש.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת ששת הימים כללה החטיבה שלושה גדודים בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר:

התקדמות החטיבה במרכז סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים נערכה חטיבה 8, בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר מול גיזרת כונתילה, צפונית לאילת והיוותה כח הטעיה צה"לי כנגד הצבא המצרי בחזית סיני. ההטעיה הובילה לריכוז כוחות שריון מצרים רבים מול חטיבה 8 ובכך אפשרה למעשה את ההבקעה הצה"לית בצפון חצי האי ובמיוחד בקרב אום-כתף.

בלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני חצה גדוד 129 של החטיבה את הגבול לכיוון סיני והתקדם לעבר מערכי הדיוויזיה ה-6, בפיקודו של סעד א-שאזלי. בקרב שריון שהתפתח הושמדו רוב הטנקים המצריים, בעוד לגדוד 129 נפגעו 2 טנקים בלבד. לאחר הקרב חזר גדוד 129 לתחומי הקו הירוק.

ב-7 ביוני, יומיים מרגע פרוץ המלחמה, הורה הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין על העברת החטיבה לרשות פיקוד הצפון. בעקבות החלטה זו הועברה מרביתה צפונה ואילו בסיני נשאר כח מוקטן של החטיבה (גדוד 89 ושתי פלוגות טנקים של גדוד 129), בפיקודו של סגן מפקד החטיבה מרדכי (מוטקה) בן פורת, אשר ב-8 ביוני המשיך להתקדם דרך א-נח'ל ומעבר המיתלה אל עבר תעלת סואץ עד לחבירתו אל כוחות אוגדה 38 בפיקודו של אריאל שרון.

לאור הצלחת צה"ל בקרבות הראשונים בסיני הועברו, כאמור, מרבית יחידות החטיבה לכפיפות פיקוד צפון ונערכו באזור עמק החולה. ב-9 ביוני שימשה החטיבה כחוד החנית בפריצת צה"ל דרך מערכי הצבא הסורי בצפון רמת הגולן, בגזרת קלעה וזעורה עד הגעתה לעיר קוניטרה.

הבקעת החטיבה בצפון הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת ה-9 ביוני נערכה החטיבה באזור עמק החולה, מול המערך הסורי בצפון רמת הגולן. החטיבה, בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר כללה רק מחצית מכוחה, מפני שיתרת הכוחות נותרו בסיני. לפיכך, תוגברה חטיבה 8 בגדוד טנקים 377 מחטיבה 673, שכלל שתי פלוגות טנקים ופלוגת חרמ"ש בפיקודו של סא"ל אמנון חינסקי. מנדלר מינה את קצין האג"ם רס"ן אמנון רשף כממלא-מקום סמח"ט. המשימה, שהוטלה על החטיבה, הייתה הבקעת המערך הסורי מצפון לכפר סאלד - גבעת האם, כיבוש מוצבי גוּר אֶל-עַסְכַּר, נַעמוּש, מתחם זעורה והגעה עד לכביש המוביל למסעדה. ב-9:00 בבוקר ה-9 ביוני התקבלה פקודת מקבת פעל! (פקודה לנוע לעבר המערך הסורי). החטיבה חצתה את הגבול עם סוריה והתחילה לטפס לרמה. אולם כאשר הטור החטיבתי (גדוד טנקים 129 בפיקודו של סא"ל אריה בירו, גדוד טנקים 377, גדוד חרמ"ש 121) הגיע לאזור גבעת האם התחילה הפגזה ארטילרית כבדה של החטיבה ה-11 הסורית, אשר פגעה במספר זחל"מים. בהפגזה זו אף נהרג סגן מפגד גדוד 121, רס"ן מוש חביב.

בשל הארטילריה והאש שנפתחה על הטור החטיבתי נוצרה טעות בניווט, אשר הובילה את גדוד 129 לכפר צִירַת אַ-דְיָבּ, שהיה רווי בחוליות נ"ט. במהלך הקרב שהתפתח בכפר נפגע הטנק של אריה בירו מספר פעמים והוא עצמו נפצע בלסתו. כמו כן סגנו נהרג ומרבית הטנקים של הגדוד נפגעו אף הם. את הפיקוד העביר אריה בירו למפקד פלוגה ז' בגדוד - סגן נתי גולן אשר, למרות פציעתו בפנים, בגב ובזרוע - הצליח להוביל את הגדוד לכיבוש הכפר. בתום כיבוש צִירַת אַ-דְיָבּ המשיך הגדוד, אשר מנה 10 טנקים בלבד, לנוע לכיוון הכפר קלעה. הגדוד הגיע למבואות הכפר לקראת השעה 16:45 ונתקל במארב נ"ט וכוחות שריון סוריים שהגיעו מכיוון כפר וַאסֵט. לאחר לחימה, בה נפגעו 8 טנקים נוספים, הצליח הגדוד לכבוש את הכפר. בתום כיבוש קלע נותרו לגדוד רק שני טנקים כשירים, ורק בסביבות 18:45, כאשר יתר כוחות חטיבה 8 המתוגברת בגדוד מחטיבה 673 כבשו את מתחמי זעורה והכפר גְּבָּב אֶל-מֵיס, התבצעה ההתחברות לשרידי גדוד 129 בקלעה.

בלילה שבין ה-9 ל-10 ביוני תוגברה החטיבה בטנקים נוספים ובשתי פלוגות מחטיבת גולני ולאחר התארגנות, לקראת שחר, החלה לנוע לכיוון קוניטרה. החטיבה כבשה את הכפרים וַאסֵט ואֶל-מַנְצוּרַה והגיעה לקראת השעה 14:30 לפאתי קוניטרה. החטיבה מצאה את העיר נטושה וכבשה אותה ללא התנגדות לקראת השעה 15:30. לאחר מכן המשיכה החטיבה לנוע עד הגעתה לצומת אֶל-אַחְמַדִיֶּה, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקוניטרה.

לאחר המלחמה עוטרו סגן נתי גולן וסמל שאול ורדי בציון לשבח על לחימתם ומאוחר יותר הומר הצל"ש לעיטור הגבורה[14][15].

חטיבה 8 בין השנים 1967-1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת ששת הימים התארגנה החטיבה בבסיס האם החדש שלה בשדה תימן ובשנת 1968 שונה שמה לחטיבה 875[16]. במסגרת ההתארגנות הזאת הועברה החטיבה לרשות אוגדה 143 של פיקוד הדרום ונטלה חלק פעיל בהחזקת קו בר לב במהלך מלחמת ההתשה.

ב-9 בספטמבר 1969 נערך מבצע רביב - פשיטה משוריינת של צה"ל לאורך חמישים קילומטרים בחוף המערבי של מפרץ סואץ. לתפקיד מפקד המבצע מונה מח"ט 8, אל"ם אורי בר-און. בר-און מינה לתפקיד מפקד כוח הפשיטה את סא"ל ברוך הראל ("פינקו"), שהיה סגן מפקד חטיבה 8 והמתין באותה תקופה למינויו למפקד חטיבה 14. המבצע שהיה ראשון מסוגו בצה"ל אשר כלל, כוח שריון המורכב מטנקי טירן 5 ונגמ"שי BTR-50 שהוחפפו תחת פיקוד החטיבה, כוח ימי שהורכב מנחתות, לוחמי יחידה 707 ושייטת 13, בסיוע חיל האוויר ותותחנים, הצליח מעל למצופה‏[17][18].

ביולי 1973 הועבר בסיס האם של החטיבה למחנה פלוגות.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב מלחמת יום הכיפורים כללה החטיבה שלושה גדודים ופלוגת סיור בפיקודו של אל"ם אריה בירו:

  • גדוד 129 - גדוד טנקי M50 ו-M51 שרמן בפיקודו של רס"ן אילן לבנון. במהלך המלחמה הועבר אילן לבנון לפקד על גזרת מעוז בוצר וסא"ל יהודה דקל קיבל זמנית את הפיקד על הגדוד עד לשובו של אילן לבנון.
  • גדוד 89 - גדוד חרמ"ש בפיקודו של סא"ל יצחק שושני. במהלך המלחמה תפס הגדוד את תעוז מצווה.
  • גדוד 121 - גדוד חרמ"ש בפיקודו של סא"ל משה בנקובר.
  • פלוגת סיור - בפיקודו של סרן איתמר בן-דוד.

מהלכי החטיבה בדרום תעלת סואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום הכיפורים תפסה את גדוד 129 של החטיבה בסוף אימון, טיפול ואחזקה במחנה צאלים. הגדוד שוחרר ממילואים ביום שישי וגויס למלחמה למחרת. את מלאכת גיוס יתר החטיבה ניהל סגן מפקד החטיבה סא"ל נחמיה דגון בבוקר ה-6 באוקטובר. הגדוד השתתף במסגרת החטיבה בבלימת כוחות מצריים בגזרת ציר הגידי מול הארמייה השלישית.

ב-7 באוקטובר החלו להגיע הכוחות הראשונים של החטיבה לאזור בסיס רפידים שבסיני. בעוד גדוד 129 הועבר לסיני בנסיעה על גבי שרשראות ממחנה פלוגות, יתר החטיבה נעה על גבי זחלים. עם הגעתה של החטיבה לסיני הועברה לרשות אוגדה 252 ושולבה במשימת הבלימה של הצבא המצרי, אשר באותו הזמן כבר הספיק לצלוח את תעלת סואץ ולהגיע לקרבת מעבר הגידי:

  • גדוד 121 הופקד על אבטחת העורף האוגדתי.
  • גדוד 89 שולב בבלימת הצבא המצרי במרחב מעבר המיתלה ובגזרת תעוז מצווה.
  • גדוד 129 פעל מול הארמייה השלישית בגזרת תעוז מצווה כאשר פלוגה א' בפיקוד עמיצור בר נשלחה בליל 8 באוקטובר לאזור ראס סודר לסייע לחטיבה 401.

במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתפה החטיבה בקרבות בלימה רבים כנגד הארמייה השלישית של הצבא המצרי בדרום תעלת סואץ, בגזרת מעברי המיתלה והגידי. ב-14 באוקטובר השתתף גדוד 89, יחד עם טנקים ופלס"ר מחטיבה 401 וגדוד 202 של הצנחנים בקרב ואדי מבעוק, בו נבלם ניסיון ההתקדמות של הצבא המצרי מזרחה.

לאחר צליחת תעלת סואץ ומעבר אוגדות 143, 162 ו-252 לגדה המערבית של התעלה, נשארה החטיבה לכתר את הארמייה השלישית (בשלב זה הוחזר גדוד 121 למסגרת החטיבתית).

בצהרי ה-18 באוקטובר, במהלך ההכנות לקראת תקיפת מערכי הצבא המצרי, נפגע זחל"ם הפיקוד של החטיבה מפגז ארטילריה. כתוצאה מכך נפצעו אריה בירו וקצין האג"ם. לאחר פציעתו של אריה בירו הועברה החטיבה לפיקודו של אל"ם אברהם ברעם (מפקד חטיבה 164).

ב-23 באוקטובר הועברה החטיבה לרשות אוגדה 440, כשחלק מגדוד 121 שונע לאזור ראס סודר. ואילו ב-26 באוקטובר הועבר הפיקוד על החטיבה לאל"ם אהרון גל (שטנגל) .

לאחר המלחמה חזרה החטיבה להיות כפופה לאוגדה 143 ונשארה בסיני עד להסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים. עם שחרורהּ חזרה החטיבה לבסיס האם שלה במחנה פלוגות.

גדס"ר 87[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת הנצחה בקיבוץ שפיים המציגה את צריחון המפקד של הטנק בו נהרג סא"ל יואב ברום

גדוד הסיור 87 הוא גדוד סיור משוריין, אשר הוקם במאי 1973 והשתייך לאוגדה 143. החימוש העיקרי של הגדוד כלל טנקים מסוג ‏M60A1 פטון חדישים ומרכיב סיורי על בסיס נגמ"שים מסוג M-113 וג'יפים קלים. פלוגת הג'יפים התבססה, כמעט בשלמותה, על פלס"ר 87 של חטיבה 8 במלחמת ששת הימים (מספר הגדוד נלקח אף הוא מהפלס"ר)‏[19].

במהלך מלחמת יום הכיפורים נלחם הגדוד, בפיקודו של סא"ל בנצי כרמלי, מול הצבא המצרי ומנע ממנו לכבוש את אזור גבעות 'חמדיה' ו'כישוף', אשר שלטו על אזור הצליחה המיועד. במהלך קרב זה נהרג המג"ד בנצי כרמלי. מחליפו סא"ל יואב ברום נלחם בגבורה בקרבות החווה הסינית ונפל ב-16 באוקטובר 1973. במהלך המלחמה התקדם הגדוד עד לחוף האגם המר הגדול ובכך הצליח למעשה לאתר את ה"תפר" בין שתי הארמיות המצריות בסיני. לאחר מכן השתתף הגדוד בבלימת התקפת הנגד של הדיוויזיה המצרית המשוריינת ה-21. בעת צליחת התעלה נע הגדוד בראש כוחות אוגדה 143 והצליח לפרוץ אל קו המים. בהמשך חיפה הגדוד בעת צליחת הצנחנים לצד המערבי של תעלת סואץ.

במהלך הצליחה קיבל הגדוד שינוי משימה ונשלח לטהר את צומת הצירים טרטור-לקסיקון בחווה הסינית. בתום קרב קשה, בו היו לגדוד נפגעים רבים ביניהם גם מפקד הגדוד הטרי יואב ברום, צורפו שרידי הגדוד ליחידות לוחמות אחרות והמשיכו להילחם עד להפסקת האש בפאתי איסמעיליה, בצידה המערבי של תעלת סואץ.

לאחר הפסקת האש הוקם גדוד הסיור מחדש על בסיס נגמ"שים וג'יפים קלים בלבד, המצוידים בטילי נ"ט מדגם טאו. לאחר נסיגת כוחות צה"ל מהגדה המערבית של תעלת סואץ הוחזר הגדוד לימ"ח ושם פורק, כשהטנקיסטים של הגדוד הועברו לחטיבה 8 ואילו אנשי הנגמ"שים והג'יפים הועברו לחטיבה 421, שם עברו להוות פלס"ר חטיבתי.

ב-19 במאי 2005 קיבל הגדוד תעודת הערכה מטעם אלוף פיקוד דרום - דן הראל, על הישגיו במהלך מלחמת יום הכיפורים.

חטיבה 8 לאחר מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק מרכבה סימן 3 רמ"ח, הנמצא בשירות החטיבה כיום, במהלך אימון גדודי במרכז הלאומי לאימונים ביבשה

בשנת 1974 נבנתה החטיבה מחדש כחטיבת שריון, הכוללת שלושה גדודי טנקים מסוג ‏M48A3 פטון. בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים נטלה החטיבה חלק פעיל בתעסוקות מבצעיות רבות בקווי ההפרדה בסיני וכגדודי חי"ר ברצועת עזה, בערבה, באילת, בגבול לבנון וברמת הגולן.

בשנים שקדמו למבצע שלום הגליל שודרגו טנקי החטיבה למגח 6ב'. במהלך המלחמה גויסה החטיבה, אולם לא נטלה חלק פעיל בלחימה.

החטיבה נטלה חלק פעיל במהלך שתי האינתיפאדות ובמיוחד בלטה במהלך מבצע חומת מגן, בה פגעה במספר רב של מחבלים הן בשטחי יהודה ושומרון והן בחבל עזה.

בשנת 2004 פורקה החטיבה בעקבות תהליך ארגון מחדש בצה"ל, אולם הוקמה כעבור שנה, בשנת 2005, בעקבות פנייה של ותיקי החטיבה לרמטכ"ל דאז משה יעלון, עת אוחדה עם חטיבה 640 של פיקוד הצפון. בעקבות איחודה הוסבה לחטיבת טנקי מרכבה.

במהלך קיומה, הוחלף מספרה של החטיבה 4 פעמים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1968, הפעם השנייה ביוני 1982 במהלך מלחמת לבנון, הפעם השלישית בשנת 1986 והפעם הרביעית, בשל הלחץ אשר הפעילו חיילי החטיבה ויוצאיה, בשנת 1996 עת הוחזר לה המספר 8‏[16].

ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, הופעלו בצווי 8 לתעסוקה מבצעית בגבול הצפון גדוד ההנדסה ואחד מגדודי הטנקים של החטיבה. שני גדודי החטיבה נקראו להחליף גדודים סדירים בגבול הצפון על מנת שאלה האחרונים יוכלו לקחת חלק פעיל בלחימה ברצועת עזה. טנקי החטיבה נפרסו לאורך הקו הכחול מראש הנקרה שבמערב, דרך זרעית, אביבים, רכס רמים והר דב שבמזרח. ולאורך הקו הסגול שבגולן מהר רם ועד תל פרס[20].

כיום (2014) חטיבה 8 היא חטיבת מילואים פעילה, בפיקודו של אל"ם ארז לב רן, השייכת לפיקוד הצפון.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יצחק שדה מאי 1948 - נובמבר 1949 לימים אלוף, פיקד על החטיבה במלחמת העצמאות
בן ציון פרידן (זיו)
צבי גילת (הורוביץ)
יוסף איתן
יוסף גבע פיקד על החטיבה במלחמת סיני. לימים אלוף פיקוד המרכז
אביב ברזילי
משה (מוסה) פלד 1964 - 1965 לימים מפקד גייסות השריון
אלברט מנדלר פיקד על החטיבה במלחמת ששת הימים
אורי בר-און
מרדכי אביגד
אריה בירו פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים
חיים סלע
איתן אריאלי
יוסף יודוביץ פיקד על החטיבה במלחמת שלום הגליל
יגאל קפלן
ירון רם
גלעד שר
עופר אופיר
אילן פרץ
עמיחי אברהמס
גדי מאירי
ישראל דניאלי 2006 - 2008
סער צור 2008 - 2010
ארז לב-רן 2010 - מפקדהּ הנוכחי

אנדרטות חטיבה 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האנדרטה המרכזית לזכר חללי חטיבה 8 הוקמה סמוך לצומת אל על, בכניסה המזרחית לנמל התעופה בן-גוריון בשל העובדה כי כבשה את נמל התעופה במסגרת 'מבצע דני', שהיה המבצע המשמעותי הראשון בו נטלה חלק. האנדרטה תוכננה בידי הפסל יחיאל שמי, ונחנכה בערב יום העצמאות ה-24, ביום 17 באפריל 1972. האנדרטה עשויה מבטון חלול ופלדה, והיא מתנשאת לגובה של 22 מטרים. היא מעוצבת בצורת מגן וחלק מחלקי הפלדה שמשולבים בה מסמלים קני תותחים. שמות 83 חללי החטיבה מאז מלחמת העצמאות חרוטים בבטון, כמו גם המשפט "עכשיו תחסרו לנו כחסר חבר לחבר ידיד לידיד" ואמרתו של יצחק שדה "לא למען המוות ניתן הנשק בידינו אלא כדי לשמור על החיים".
  • אנדרטה בסמוך לתל ניצנה המפרטת את מהלכי החטיבה ב'מבצע חורב'.
  • אנדרטת הנצחה מאבן אשר הוקמה בפארק עוצבות השריון בסמוך ליד לשריון בלטרון.
  • אנדרטה להנצחת חללי גדוד הטנקים 129 במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. האנדרטה מוצבת על מחסום הטנקים בין קלע לצירת א-דיב ברמת הגולן.
  • אנדרטת זיכרון בשהם לזכר הנופלים בקרבות החטיבה באזור זה ב'מבצע דני'.

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 8 היא חטיבת השריון בעלת המספר הרב ביותר של עיטורי גבורה בצה"ל. העיטור ניתן לשלושה מלוחמי החטיבה:

  • טוראי סימן-טוב גנה - במסגרת 'מבצע יואב' לכיבוש משטרת עיראק סווידאן‏[13].
  • סמל שאול ורדי - במסגרת מלחמת ששת הימים בקרב ההבקעה בצפון הגולן‏[14].
  • סגן נתי גולן - במסגרת מלחמת ששת הימים בקרב ההבקעה בצפון הגולן‏[15].

פרט לכך לחטיבה מעוטר בעיטור העוז:

  • סא"ל יואב ברום - במסגרת מלחמת יום הכיפורים בקרב החווה הסינית (נפל בקרב זה)‏[21].

בשנת 2008 קיבל גדוד 89 של החטיבה את עיטור ההצטיינות ליחידות המילואים מנשיא המדינה, שמעון פרס. גדוד 89 קיבל את עיטור ההצטיינות פעם נוספת גם בשנת 2014. בשנת 2012 זכתה החטיבה במקום השלישי בבית המילואים בפרס הרמטכ"ל וב-5 באוגוסט 2013 קיבל גם גדוד 121 של החטיבה את עיטור ההצטיינות ליחידות המילואים מנשיא המדינה‏[22].

בנוסף לכך, במהלך שנת 2013, זכתה החטיבה בתעודת הערכה מיוחדת של מפקד זרוע היבשה בנושא האימונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביתר אורן, השמונה דופק: מתש"ח לתש"ע - סיפורה של חטיבה 8, במחנה, 11 במרץ 2011, עמ' 38-42.
  • יצחק שדה, כך נלכדה המצודה, הוצאת מערכות, 1950.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 64 שנים להקמת חטיבה 8 באתר יד לשריון.
  2. ^ מתוך זכרונות שמעון לונדנר בקרבות כפר עאנה באתר יד לשריון.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מתוך סיפורו של ליונל דרוקר באתר יד לשריון.
  4. ^ פנחס וזה, המשימה - רכש, הוצאת מערכות, 1966, עמ' 139.
  5. ^ מתוך הקרומוול נשאר במשפחה באתר יד לשריון.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 מתוך כלניות באוקטובר באתר דבר גת.
  7. ^ דן לאור, אלתרמן עמ' 361-362.
  8. ^ חני זיו, יואב גלבר, בני קשת, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמ' 182.
  9. ^ יהודה ואלך, אתרי קרבות בארץ ישראל, הוצאת כרטא, ירושלים, 2003, עמ' 226.
  10. ^ מתוך ההיסטוריה של בית גוברין באתר קיבוץ בית גוברין.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 מתוך כיצד נלכדה המצודה - כיבוש משטרת עיראק סואידן במלחמת העצמאות באתר יד לשריון.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 יהודה ואלך, ...לא על מגש הכסף, הוצאת כרטא, ירושלים, 2000, עמ' 61.
  13. ^ 13.0 13.1 טוראי סימן טוב גנה, באתר הגבורה.
  14. ^ 14.0 14.1 סמל שאול ורדי, באתר הגבורה.
  15. ^ 15.0 15.1 סגן נתנאל גולן הורוביץ, באתר הגבורה.
  16. ^ 16.0 16.1 אביתר אורן, השמונה דופק: מתש"ח לתש"ע - סיפורה של חטיבה 8, במחנה, 11 במרץ 2011, עמ' 41.
  17. ^ מתוך מבצע רביב פשיטת כוח משוריין של צה״ל על החוף המערבי של מפרץ סואץ בתאריך 9 ספטמבר 1969, מפג״ש תח״ש/מדור תחקירים והיסטוריה, אוגוסט 1970. עמוד 3.
  18. ^ מתוך יחידת אמל"ח מיוחד גדוד 88 "דב לבן", 1969-1974, זרקור היסטורי, תמוז תשע"ב (יולי 2012), עמ' 11.
  19. ^ מתוך אתר מורשת גדוד 87.
  20. ^ "צוק איתן" בצפון באתר יד לשריון.
  21. ^ סא"ל יואב ברום, באתר הגבורה.
  22. ^ עומרי אפרים, המילואימניקים המצטיינים: "זה ב-DNA שלנו", באתר ynet‏, 5 באוגוסט 2013.