חטיפתם של בטי ובארני היל

המיקום במדינת ניו המפשייר שבו התבצעה לכאורה החטיפה

סיפור חטיפתם של בטי ובארני היל הוא אירוע חטיפה נודע שהתרחש לכאורה בליל 19-20 בספטמבר 1961 באזור "ההרים הלבנים" שבניו המפשייר כאשר במהלכו, לטענתם של בני הזוג האמריקנים בטי וברני היל, הם נחטפו על ידי חוצנים בעת שנסעו במכוניתם.

סיפור החטיפה היה הסיפור הראשון מסוגו שהתפרסם בהרחבה באמצעי התקשורת בעולם. מקרה זה היה גם בין הראשונים מסוגו שנחקר על ידי מדענים תוך שימוש בהיפנוזה על מנת לאמת את נכונותו. הסיפור עודנו מהווה אחד ממקרי החטיפה על ידי עב"ם (עצם בלתי מזוהה) המפורסמים ביותר בהיסטוריה של חקר העב"מים, וממשיך להיות שנוי במחלוקת.

בשנת 1966 פורסם הספר "The Interrupted Journey", אותו כתב הסופר ג'ון פולר בשיתוף הפעולה עם בני הזוג היל וד"ר סיימון, אשר הפך במהרה לרב מכר. הספר כלל בין היתר עותק של סקיצת "מפת הכוכבים" אותה יצרה בטי. כמו כן, הופק גם בשנת 1975 סרט טלוויזיוני העוסק במקרה בשם "The UFO Incident" בו כיכבו אסטל פרסונס וג'יימס ארל ג'ונס.

באוניברסיטת ניו המפשייר, בה למדה בטי היל, קיים אוסף גדול של 87 תיקיות המכילות בין היתר כתבי יד וקלטות שמע עם העדויות של בטי ובארני היל, בנוסף לגזרי עיתונים, תמונות, שקופיות וסרטים הקשורים לאירוע. ^[1]ביולי 2011, לרגל 50 שנה לאירוע החטיפה לכאורה של בטי ובארני היל, הציבה מדינת ניו המפשיר שלט היסטורי במקום שבו התקיים לכאורה המפגש בין בני הזוג היל לחוצנים.^[2]

רקע [עריכה]

בני הזוג היל התגוררו בעיירה פורטסמות' שבניו המפשייר. בארני ועבד בסניף הדואר המקומי בעוד שבטי עבדה כעובדת סוציאלית. הזוג היו נוצרים יוניטריאלים וחברים בההתאחדות הלאומית למען קידום אנשים צבעוניים (NAACP).

הזוג היה זוג מעורב, בתקופה שבה נחשב דבר זה לנדיר וחריג. בארני היה אפרו-אמריקאי בעוד שבטי הייתה לבנה.

סיפורם של הזוג [עריכה]

סיפורם של הזוג מתחיל בליל ה-19 בספטמבר 1961 עת חזרתם מחופשה במונטריאול שבקנדה. בני הזוג נסעו דרומה ברכבם לעבר ביתם לאורך כביש מספר 3. בסביבות השעה 10:30 בהגיעם לאזור "ההרים הלבנים" השניים טענו כי הם הבחינו לראשונה באור בהיר ומשונה שנע בשמיים. תחילה האמינו כי הם חוזים במטאור אך האור נע מעלה במקום מטה, ונעצר ליד הירח. בטי שחשבה כי מדובר בלווין תקשורת, הפצירה בברני לעצור את הרכב על מנת לחזות בעצם בצורה טובה יותר. ברני נענה לבקשתה, עצר את הרכב, ובטי מיד הוציאה משקפת ובעזרתה החלה לעקוב בדריכות אחרי האור המוזר, שהחל לשנות צבעים ולנוע לארוך הירח. ברני שהאמין כי האור הוא מטוס רגיל לא היה שותף לסקרנותה.

בני הזוג המשיכו בנסיעה לאורך הכביש השומם והמבודד כאשר להפעתם האובייקט הבהיר החל להנמיך ולהתקרב לכיוונם. הזוג היל תיארו את תנועתו של האור כנע בהתאם לטופוגרפיית הארץ, עד אשר הגיע לפסגות של הר שם הם טענו כי הוא נהג להנמיך באיטיות, ולפעמים אף נראה היה כאילו הוא נוחת. פעמים רבות הם טענו, האור התקרב לעברם במהירות ואז נסוג.

בשלב מסוים האור התקרב לעבר מכוניתם של בני הזוג במהירות כה רבה עד שבארני נאלץ לעצור את הרכב באמצע הכביש. הוא יצא מהרכב כשהוא לוקח איתו את אקדחו האישי ואת המשקפת. האובייקט הבהיר החל בינתיים לרחף בגובה של כ-25 מטרים מהרכב ומילא את האזור באור בוהק. בארני התקרב לעבר האור על מנת לחקורו, והבחין כי הוא נע בצורה הדומה למטוטלת. בעזרת המשקפת, הצליח בארני להבחין כי מדובר בכלי טיס בצורת דיסק בקוטר של כ-20 מטר, המוקף בטבעת אור, בעל שתי שורות של חלונות, אשר ריחף בגובה 80 עד 100 מטרים מעל לפני הקרקע. לטענתו של בארני הוא הבחין ב-8 עד 11 דמויות המסתכלות לעברו מתוך החלונות של כלי הטיס. ברגע מסוים כל הדמויות מלבד אחת פנו אל עבר מה שנראה כלוח מחוונים, ונראה היה כי בכוונתם לבצע פעולה חשובה כלשהי. הדמות היחידה שנשארה במקומה המשיכה להסתכל על בארני, ולטענתו שידרה לו בטלפתיה את המשפט "הישאר במקומך והמשך להסתכל". באותו הרגע, כנפיים החלו להיפרס מצדי העב"ם ומבנה מוזר, דמוי סולם, החל לצאת מגחונו. בעקבות כך בארני נכנס במהירות לרכב תוך שהוא צועק לבטי "הם עומדים לתפוס אותנו". בני הזוג המבוהלים ניסו להימלט מהמקום ברכבם. בארני ביקש שבטי תבדוק אם היא מבחינה בעב"ם, ובטי בתגובה הוציאה את ראשה מהחלון, הביטה מעלה ולא ראתה דבר מלבד אפלה.

בתוך זמן קצר, החלו ציפצופים חזקים להישמע מעורף הרכב. הציפצופים היו כה חזקים לטענתם עד כי הרכב רעד, וכאשר בטי נגעה בדלת היא הרגישה אותה רוטטת. בני הזוג היל טענו כי הם הרגישו בעיקצוצים מוזרים שהחלו לעבור בגופם ולאחר מכן מצאו עצמם בכהות חושים. בפעם הבאה שהזוג היל שמעו את הציפצופים המוזרים הם מצאו את עצמם כ-60 ק"מ ממקומם המקורי. השניים לא הצליחו לזכור כיצד הגיעו למקום או את הדרך שעברו. זמן קצר לאחר מכן הציפצופים נעלמו ולא חזרו עוד.

אחרית דבר [עריכה]

האינטרפרטציה של מרג'ורי פיש למפת הכוכבים שצוירה על ידי בטי היל במהלך ההיפנוזה

לאחר שהגיעו לביתם שבפורטסמות' בבוקר של ה-20 בספטמבר טענו בני הזוג כי הם חשו בהרגשה מוזרה שאותה הם התקשו להסביר. הם הבחינו כי שעוניי היד של שניהם מקולקלים וכי השעון בבית הורה על השעה חמש בבוקר. הדבר הוביל אותם למסקנה כי למעלה משעתיים מחייהם נעלמו. כמו כן, בארני גילה כתמים על מכוניתו, חבורות על עורפו, וכי נעליו היו בלויות. כמו כן, בטי החלה לסבול מסיוטים שבהם חלמה שהיא ובארני נחטפים על ידי חייזרים אל החללית. אובדי עצות, השניים ניסו ארוכות להיזכר את שאירע להם בין שמיעת שני הציפצופים, ללא הצלחה.

יום למחרת, ב-21 בספטמבר 1961, בטי התקשרה לבסיס חיל האוויר המקומי על מנת לדווח על העב"ם. ב-22 בספטמבר יצר עימה קשר סרן פול הנדרסון מחיל האוויר האמריקני על מנת לערוך עימה שיחה מפורטת יותר.^[3] בדו"ח של הנדרסון מה-26 בספטמבר 1961 קבע הנדרסון כי בני הזוג היל הבחינו ככל הנראה בכוכב הלכת צדק.^[4]

הזוג נבדק בהמשך על ידי שני רופאים במשך למעלה משנה. לאחר מכן הופנו השניים לפסיכיאטר מבוסטון בשם ד"ר בנג'מין סיימון אשר ערך היפנוזה רגרסיבית כדי לנסות ולשחזר מה אירע להם במהלך השעתיים שבהם כביכול חוו "זמן אבוד". בני הזוג הופנטו בנפרד ונחקרו בתהליך שארך שבעה חודשים, ובמהלכו שוחזרו פרטי רבים מהמפגש אותו קיימו לכאורה עם החוצנים. תחת השפעה היפנוטית סיפרו השניים שבאותו הלילה, לאחר שעצרו בצד הדרך, החוצנים גרמו לחושיהם להיות מעורפלים למחצה על מנת שלא יוכלו להתנגד וכי לאחר מכן הם נלקחו לתוך החללית בידי חוצנים דמויי אנוש, בעלי עור אפור, ראשים בצורת אגס, עם עיניים גדולות מלוכסנות, ואפים קטנים. בחללית הם הופרדו ונערכו עליהם מספר בדיקות רפואיות פולשניות כאשר בסיומם הם הוחזרו לרכבם כשהם עדיין במצב של ערפול חושים.

בין הממצאים הרבים שעלו מההיפנוזה, בטי הצליחה לצייר סקיצה של מפת כוכבים בה לטענתה הבחינה כאשר הייתה בתוך החללית. בשנת 1968, עם גילוי מערכת הכוכבים זטה רטיקולי, ערכה החוקרת החובבת מרג'ורי פיש השוואה בין המפה ששרטטה בטי היל ומפת המערכת ומצאה דמיון מדהים בין המפות.

בארני היל נפטר לבסוף מדימום מוחי בשנת 1969, בהיות בן 46. בטי היל נפטרה מסרטן ב-17 באוקטובר 2004 בהיותה בת 85.