חטיפת אומרו דיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת חטיפתו של אומרו דיקו הייתה ניסיון כושל לחטוף את השר הניגרי אומרו דיקו (Umaru Dikko) בלונדון ב-1984, במטרה להביאו לניגריה בדואר דיפלומטי. בפרשה היו מעורבים שלושה ישראלים, שנשכרו על ידי שירותי הביון של ניגריה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומרו דיקו היה שר התחבורה הניגרי בממשלתו של גיסו, שהו שאגארי. עם ההפיכה בניגריה ב-1983 בראשותו של הגנרל מוחמדו בוהרי, נמלט דיקו לגלות בלונדון, שם הפך למבקר קולני של השלטון החדש. שלטונות ניגריה, שטענו כי דיקו היה מעורב במעשי שחיתות, החליטו להחזירו לניגריה בכוח, ושכרו לשם כך את שירותיהם של שלושה ישראלים.

החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לחטיפה הגיע ללונדון מטוס בואינג 707 של ניגריה איירוייז כשהוא ריק מנוסעים, במטרה לשנע דואר דיפלומטי לניגריה.

ב-4 ביולי 1984, במהלך טיול רגלי, נחטף דיקו לתוך רכב מסחרי, נהוג על ידי ניגרי ושמו מוחמד יוסופו. מלבדו נכחו בחטיפה שלושה ישראלים: אלכס ברק, שאירגן את החטיפה, ד"ר אריה שפירא, רופא הצוות, ופליקס אביטל, לשעבר אבוטבול (אביו של אסי אבוטבול). החוטפים התנפלו על דיקו, סיממו אותו והכניסוהו לארגז שהיה מיועד למשלוח בדואר הדיפלומטי.

מזכירתו האנגלייה של דיקו מיהרה לדווח לסקוטלנד יארד, שפתח בחקירה. לפקידים שבדקו את המשלוח לא הוצגו המסמכים הרלוונטיים לדואר דיפלומטי, הארגז נפתח ודיקו נמצא בו כפות ומסומם, עם אמצעים להבטחת המשך נשימתו. הוא הועבר לבית חולים ונמצא בריא. המטוס הניגרי קורקע עד לגמר החקירה. בתגובה הורו שלטונות התעופה הניגריים למטוס של חברת התעופה הבריטית בריטיש קלדוניאן לחזור על עקבותיו לאחר שכבר המריא משדה התעופה של לאגוס. המטוס שוחרר רק לאחר שחרור המטוס הניגרי.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת הישראלים הועמדו לדין. ברק נידון ל-14 שנות מאסר ושני האחרים לעשר שנים. שלושתם ריצו מספר שנים מעונשם, ואז שוחררו וגורשו לישראל. פליקס אבוטבול, שישב בכלא הבריטי עד לשחרורו ב-1993, נרצח בשנת 2002 על רקע פלילי.‏[1] אלכס ברק נפל קורבן להתנקשות, שבה נפצע קשה.‏[2] דיקו חי בגלות עוד כעשר שנים, וב-1995 חזר לניגריה וייסד מפלגה חדשה.

הפרשה גרמה למשבר חמור ביחסי בריטניה-ניגריה. בריטניה אף הודיעה על גירושם מבריטניה של שני בכירים ניגריים. ישראל הכחישה כל קשר לפרשה, למרות ניסיונות מצד אמצעי תקשורת בריטיים לייחס את החטיפה ל"מוסד".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]