חידוש הסמיכה
ביהדות, חידוש הסמיכה הוא הבקשה לחדש את המסורת הקדומה של שלשלת סמיכת החכמים מדור לדור. ההלכה קובעת כי סמיכה כזו נותנת לחכם הסמוך סמכויות מסוימות, כגון האפשרות לדון דיני נפשות. על פי המסורת היהודית שלשלת הסמיכה הקדומה שהתחילה ממשה רבנו פסקה בתקופת חז"ל, והחכמים בדורות המאוחרים נותרו בלא הסמכויות הללו.
תוכן עניינים |
פולמוס הסמיכה הראשון [עריכה]
היוזמה הראשונה לחידוש הסנהדרין אחרי ביטולה הייתה בשנת רצ"ח (1538) הסנהדרין הייתה אמורה להסמך בראשות מהר"י בירב, רבה של צפת.
הסיבה המרכזית לרעיון חידוש הסנהדרין הייתה לאפשר כפרה לאנוסי גירוש ספרד על מנת להיפטר מעונש כרת, על ידי חיוב מלקות, זאת בעקבות חששם של רבים מהאנוסים שבגין מעשיהם שנעשו בעקבות אילוצם לחיות כגוים, הם התחייבו בעונש כרת.
תהליך הסמיכה [עריכה]
לצורך כך נסמך מהר"י בירב על ידי 25 מתלמידיו - רבני צפת, וזאת על פי דעתו של הרמב"ם כי ניתן לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת כל חכמי ארץ ישראל (או רובם) למהלך כזה. דברי הרמב"ם נמצאים בפרושו למשנה, במסכת סנהדרין - פ"א, מ"א ובמשנה תורה בהלכות סנהדרין: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים". ואכן רבנים רבים התכנסו וסמכו את מהר"י בירב.
הפולמוס [עריכה]
היוזמה עוררה התנגדות בעיקר מצד רבי לוי בן חביב, רבה של ירושלים. למרות ההתנגדות הספיק מהר"י בירב לסמוך ארבעה רבנים: רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, רבי משה מטראני, (המבי"ט), רבי משה קורדובירו - הרמ"ק, ורבי יוסף סאגיס - תלמידיו שהיו ראשי ישיבות בצפת. הפולמוס שהתקיים בין מהר"י בירב למהר"ל בן חביב, התייחס גם לצד העקרוני של חידושו של הרמב"ם בדבר אפשרות חידוש הסמיכה, לעומת החולקים עליו. כמו כן הובאה בחשבון הבעיות שיגרור חידוש הסנהדרין (כחובת קידוש החודש על ידי עדים). בנוסף מתוך כתבי הפולמוס ניכר שמהר"ל בן חביב, רבה של ירושלים, התנגד למהלך כיוון שהמהר"י בירב שלא לקח אותו בחשבון, למעשה לא איגד את מכלול הרבנים בארץ ישראל. לגבי יחסו של רבי יוסף קארו לחידוש הסמיכה, קיימים חילוקי דעות. יש המציינים את קיומם של עדויות על כך שרבי יוסף קארו סמך כמה מתלמידיו, ביניהם הרב משה אלשיך שסמך את רבי חיים ויטאל ובכך מוצאים אישור לכך שהוא קיבל את פעולת הסמיכה כלגיטימית; אחרים טוענים שבסוף ימיו חזר בו רבי יוסף קארו מתמיכתו בחידוש הסמיכה, מכך שלא כתב זאת בשלחן ערוך שלו.
יוזמות נוספות [עריכה]
רבי ישראל משקלוב [עריכה]
במסגרת עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, ניסה אחד מבכירי העולים, רבי ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה. הניסיון לחידוש הסמיכה נעשה כחלק מהתקוות המשיחיות שנפוצו באותה העת, ומאמונתם של תלמידי הגר"א בכך שיש לפעול בופן מעשי להבאת הגאולה. לור הניסיון שנצבר מפולמוס הסמיכה של מהר"י בירב ומהר"ל בן חביב, רבי ישראל משקלוב (בשנת ה'תקצ"א - 1830) החליט לפעול באופן שונה. של כמו מהר"י בירב, שהסתמך על חידושו של הרמב"ם בנושא, שיש אפשרות לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל, הסתמך רבי ישראל משקלוב על הרדב"ז, שהתנגד לחידושו של הרמב"ם אך הציע כמה דרכים שבהם יוכל להתממש חידוש הסנהדרין בזמן הגאולה - ואחת מהם היא על ידי עשרת השבטים, שגלו שנים רבות לפני שפסקה הסמיכה בארץ ישראל. רבי ישראל משקלוב ניסח איגרת לעשרת השבטים, שבה הביע את ביטחונו שלא רק שהם קיימים ושומרים תורה ומצוות, אלא גם שהם משמרים את מוסד הסמיכה, וביקשם לעזור לחידוש הסמיכה (וכתוצאה מכך - הסנהדרין) בארץ ישראל. משלא נמצאו אנשי השבטים האבודים, כשלה גם יוזמה זו.
הסנהדרין בקהיר [עריכה]
ניסיון נוסף לחידוש הסנהדרין היה בשנת ה'תרס"א (1901) על ידי הרב אהרן מנדל הכהן שהיה רב בקהיר. עקב לימוד קונטרס הסמיכה (שנכתב בפולמוס הסמיכה הראשון), הוא ראה לנכון לחדש את הסמיכה ושלח לשם כך מכתבים לרבנים שונים. היו שתמכו ברעיונו והיו שהתנגדו ואחר דין ודברים חזר בו הרב אהרן מהרעיון וההצעה התבטלה.
הרב מימון [עריכה]
בשנת ה'תש"י (1950) העלה הרב י"ל מימון, שר הדתות הראשון (מטעם המפד"ל), רעיון לחידוש הסנהדרין וניסה לפעול, יחד עם רבנים והוגים נוספים, לטובת הרעיון בשנותיה הראשונות של המדינה. עיקר ההתנגדות לרעיון זה של הרב מימון הייתה מהרב יצחק זאב סולובייצ'יק. הרב מימון אף הוציא ספר בשם "חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת" בהוצאת מוסד הרב קוק המרכז את מאמריו כפי שהתפרסמו בהצופה ובסיני
הסנהדרין החדשה [עריכה]
בשנת 2002 הוקמה "אגודת השיבה שופטינו לכינון בית הדין הגדול", שפעלה לחידוש הסמיכה. האגודה פנתה לרבנים שונים, אך רובם הגדול התעלמו מהפנייה. הרב משה הלברשטאם נסמך ראשון, הוא סמך את הרב דב ישראל לבנוני בשנת 2004, והלה סמך כ-160 רבנים. ב-2005 הוקמה סנהדרין בת 71 רבנים "סמוכים" בטבריה. לנשיא הסנהדרין נבחר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) ולאב בית הדין הרב יואל שוורץ.[1]
לקריאה נוספת [עריכה]
- צבי מקובסקי, ואשיבה שופטיך, תל אביב תרצ"ח.
- הרב י"ל הכהן מימון, חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת, ירושלים, תשי"א.
- הרב אברהם מימון, חדוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם, ירושלים, תשי"ז
- הרב ישי באב"ד, חידוש הסנהדרין בימינו בירור הסוגיה, הוצאת 'תפילין בית אל', ירושלים, תשס"ה.
- הרב צבי עידאן, עשות משפט שזכה להסכמת רבנים חשובים ורבים. ירושלים תשנ"ו.
- רוברט קאבר, "להביא את המשיח באמצעות החוק: מקרה בוחן", בתוך נומוס ונראטיב, הוצאת שלם, ירושלים, תשע"ב.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ד"ר אריה מורגנשטרן, ניסיונו של ר' ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה לאור מקורות חדשים, מתוך כתב העת "סיני" (באתר "דעת")
- אתר החדש של הסנהדרין המחודשת, מאת ידידי הסנהדרין
- כתבה על הכנס במלאת שנה לכינונה של "הסנהדרין", אתר ערוץ שבע
- הרב י"צ רימון על פולמוס הסמיכה