חיה שטייר

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' חיה שטייר
לידה 19 במרץ 1950 (בת 74)
תחומי עניין עבודה ומשפחה, עבודת נשים, עוני, רווחה ואי-שוויון חברתי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיה שטייר (נולדה ב-19 במרץ 1950, א' בניסן תש"י) היא סוציולוגית, פרופסור אמריטה וחוקרת בתחום לימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב[1]. היא מתמחה בתחומים עבודה ומשפחה, עבודת נשים, עוני, רווחה ואי-שוויון חברתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייר נולדה למשפחת כרמי ברמת גן, שם גדלה ולמדה. היא נשואה לאברהם שטייר, ולזוג שני בנים. היא מתגוררת בכפר סבא.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייר השלימה לימודי תואר ראשון ושני בהצטיינות במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב[2]. את התואר הראשון סיימה בשנת 1982 ואת התואר השני בשנת 1985. בשנת 1990 סיימה לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת שיקגו בארצות הברית. עבודת הדוקטורט שלה זכתה בפרס סוזן קולבר רוזנברגר של אוניברסיטת שיקגו[2].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 החלה שטייר ללמד במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ולאחר מכן, בשנת 1994, מונתה כחברת סגל במחלקה לסוציולוגיה ובחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, שם קיבלה תואר פרופסור בשנת 2009[2]. במסגרת תפקידיה, עמדה בראש המכון למחקר חברתי של אוניברסיטת תל אביב (בשנים 1998-2001), כיהנה כראש החוג ללימודי עבודה (בשנים 2002-2005) וערכה את כתב העת "סוציולוגיה ישראלית" (בשנים 2005-2008). בין השנים 2002-2010, כיהנה שטייר כחברת ועד של קבוצת המחקר של האגודה הסוציולוגית הבינלאומית בנושא ריבוד חברתי, ובין 2010-2014 תפקדה כנשיאת הקבוצה[3]. פרסומיה של שטייר מתמקדים בניתוח הקשרים בין דפוסי העסקה, חלוקת תפקידים מגדרית במשפחה, מדיניות רווחה של המדינה, עוני, אי-שוויון ומעמד האישה.

בשנים 2010-2011 ושוב ב-2013-2014, ניהלה שטייר את התוכנית למדיניות רווחה במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. במסגרת זו פרסמה מספר ניירות עמדה בנושא מצוקות חומריות בישראל[4], עובדים עניים[5], עוני בקרב אוכלוסייה מבוגרת[6] ותעסוקת נשים[7]. במסגרת תפקידה במרכז טאוב, בדקה ב-2010 את מצבם של עובדים עניים בישראל, וקבעה כי עוני בקרב עובדים נמצא בעלייה ב-30 השנים האחרונות ונובע "משילוב של מאפיינים כלכליים, בעיקר עבודה בשכר נמוך והעדר הזדמנויות לעובדים בעלי כישורים נמוכים; מאפיינים דמוגרפיים של משפחות, הכוללים מספר גבוה של ילדים ושיעור נמוך של משפחות של שני מפרנסים; וגורמים מדינתיים, ובעיקר מידת התמיכה במשפחות מרובות ילדים ובעובדים עם קשיי תעסוקה"[5]. היא המליצה לשלב צעדים כגון העלאת שכר המינימום, השקעה בהשכלה והכשרה מקצועית, הגדלת ההיצע של מעונות יום מסובסדים, הנהגת יום חינוך ארוך והפסקת מגמת הקיצוצים בקצבאות הרווחה.

בנוסף, בתחילת שנות ה-2000 הייתה חברה בשדולת הנשים ואף שימשה בעבר ראש צוות ההיגוי של מרכז המחקר של השדולה. במסגרת זו פרסמה ב-1999 דו״ח על נשים עניות בישראל[2]. שטייר היא זוכת פרס נפתלי לשנת תשס"ה[2]. הפרס מוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו במטרה לעודד את המחקר במדעי הכלכלה והחברה[8].

תרומות עיקריות למחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודה ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר ההדדי בין עבודה למשפחה עומד במרכז המחקר האקדמי של שטייר. היא מעניקה תשומת לב רבה לאופן בו התנהגות משפחתית, כגון לידת ילדים, חלוקת עבודה בין בני זוג וכו׳, קשורה עם אופן התעסוקה של הנשים, ובכיוון ההפוך – כיצד תעסוקת נשים בשכר משפיעה על תהליכים פנים-משפחתיים. בנוסף, היא בוחנת גם כיצד הקשרים מדינתיים, כלכליים ותרבותיים מבנים את הקשרים המורכבים בין עבודה ומשפחה. שטייר פרסמה מחקרים רבים הבודקים את הקשר בין חלוקת התפקידים במשפחה, דפוסי העסקה של נשים ומדיניות רווחה של המדינה לבין מעמדן של נשים, עצמאותן הכלכלית ויכולתן לפתח את עצמן ואת כישוריהן.

עבודת הדוקטורט של שטייר, "הכל במשפחה: הקצאת זמן וצבירת משאבים במהלך הנישואים"[9], בוחנת את מחירו של מוסד הנישואים עבור נשים. בעבודה, שהוגשה ב-1990, מראה שטייר שארגון וחלוקת הזמן בין בני הזוג במשפחה משפיעים על היכולת של נשים לצבור הון אנושי, כגון לימודים וניסיון עבודה. טענתה המרכזית היא כי במהלך חיי הנישואין, נשים לעיתים קרובות מאבדות את היכולת לפתח את כישוריהן ולקיים עצמאות כלכלית. בכך שטייר מחזקת את מסקנותיה של הסוציולוגית ארלי הוכשילד, שטבעה את המונח המשמרת השנייה על מנת לתאר את הנטל הכפול בו נושאות נשים כאשר הן נאלצות להשתתף בפרנסת המשפחה במקביל לאחריותן על העבודה הביתית.

מאמרה המצוטט ביותר של שטייר מ-2001, "משטרי רווחה, מדיניות תומכת-משפחה, ותעסוקת נשים לאורך החיים"[10], אותו פרסמה יחד עם נח לוין-אפשטיין ומיכאל בראון, בוחן את הדפוסים של תעסוקת נשים בתקופת גידול הילדים, ואת השפעת הדפוסים הללו על אפשרויות הפרנסה של נשים בהמשך חייהן ב-12 מדינות מתועשות. המאמר מזהה קשר בין משטר הרווחה של המדינה לבין דפוסי תעסוקה של נשים. ככל שהמדינה מספקת יותר תמיכה באמהות עובדות, גדלה יכולתן של נשים לשמור על המשכיות בעבודה בתקופת גידול הילדים, וקטנה הפגיעה בשכרן בעקבות תקופות של הפסקת עבודה.

בסדרה נוספת של מאמרים, בוחנת שטייר את התנאים המוסדיים שמביאים להגברת השוויון בין בני זוג בתוך המשפחה ובחלוקת העבודה הנעשית במשק הבית. כך, במאמר מ-2006 בוחנת שטייר דמיון ושוני בגורמים משפיעים על חלוקת העבודה במשפחה בגרמניה ובישראל, שתי מדינות שלהן הסדרים מוסדיים דומים אך הן נבדלות בדפוסי המשפחה שלהן[11]. מאמר משנת 2009 מצביע על כך כי היבטים שונים של מדיניות מעודדת תעסוקה מייצרים השפעות שונות[12]. כך למשל, חופשות לידה נדיבות ועבודה במשרה חלקית, אף על פי שהן מאפשרות לנשים שמירה על המשכיות תעסוקתית, גם פוגעות ביכולת שלהן לצבור משאבים ולהשיג עצמאות כלכלית, בעוד היבטים אחרים כמו סבסוד מעונות יום מחזקים את הקשר של נשים לשוק העבודה וגם את העצמאות הכלכלית שלהן.

גברים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ממחקריה של שטייר עוסק גם במקומם של גברים במשפחה. בשנת 1993 פרסמה שטייר מחקר יחד עם מרתה טיינדה שכותרתו "האם גברים שוליים עבור משפחותיהם?"[13] המחקר בודק את רמת המעורבות של אבות שאינם מתגוררים עם ילדיהם בגידול הילדים בשכונות במרכז העיר שיקגו, אשר אוכלוסייתן משתייכת ברובה למעמד הנמוך. מטרת המחקר היא לבדוק האם יש אמת בסטיגמה שדבקה בגברים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך כאילו הם נוטים יותר לנטוש את משפחותיהם ולהימנע ממעורבות בגידול הילדים כאשר אינם מתגוררים עמם, או כאשר אינם נשואים לאם. שטייר וטיינדה טענו כי מדובר בהנחה מוטעית. הן בדקו את הקשר בין רמת המעורבות של האבות בגידול הילדים לבין המעמד הכלכלי, הלאום והגזע שלהם. הן מצאו שגברים ממעמד נמוך, במיוחד אבות שחורים, לרוב מפצים על חוסר יכולתם לתמוך בילדיהם כלכלית על ידי חיזוק הקשר האישי עם הילדים ועל ידי גיוס תמיכה כלכלית מקרובי משפחה אחרים. בנוסף, המחקר מסיק כי לאום וגזע אינם משתנים מכריעים בקביעת רמת המעורבות של האבות, וכי מצב תעסוקתי ורמת השכלה משמעותיים הרבה יותר בקביעת התמיכה הכלכלית של אבות בילדיהם.

עוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטייר כתבה בהרחבה על סוגיית העוני מכמה נקודות מבט, ופרסמה מחקרים אקדמיים כמו גם ניירות מדיניות בנושא. ברבים ממחקריה בוחנת שטייר את הקשר בין דפוסי תעסוקה[14], עבודה חלקית[15], נסיבות חייהן של נשים[16][17] ומדיניות הרווחה של המדינה[18] לבין היווצרותו והמשכיותו של עוני.

במאמרה משנת 2005 "עוני בין דיסציפלינות: תרומתה של הסוציולוגיה לחקר העוני"[19], בוחנת שטייר את הערך המוסף שמציעה הסוציולוגיה להבנת תופעת העוני. היא טוענת כי בנוסף לשאלות המעניינות כלכלנים וסוציולוגים גם יחד, כגון מי הם העניים, מדוע הם עניים, ואיזו מדיניות יכולה להוציא אותם מהעוני, הסוציולוגיה מתעניינת גם בהקשר החברתי הרחב יותר של העוני ובשאלה האם העניים שונים באופן איכותי משאר הפרטים בחברה. שטייר מנתחת את תרומתן של שתי גישות מרכזיות - הגישה העוסקת ב"תרבות העוני", והגישה העוסקת בצמיחת מעמד העוני[20] והאקולוגיה של העוני. לפי ניתוחה של שטייר, בעוד גישת תרבות העוני טוענת שעניים פיתחו לעצמם תת-תרבות ייחודית הכוללת מאפיינים כגון בטלה מעבודה, תלות במערכת הרווחה, מבני משפחה לא נורמטיביים והשתתפות בפעילות לא-חוקית, גישת מעמד העוני המאוחרת יותר, מפרשת את המאפיינים הייחודיים של אוכלוסיות עניות כתגובת נגד של האוכלוסייה הענייה למה שמייצגת התרבות הדומיננטית הממסדית. מושג האקולוגיה של העוני, שפותח על ידי דאגלס מאסי כחלק מגישת מעמד העוני, קורא להרחיב את המחקר הסוציולוגי על עוני ולכלול בו גם את העשירים, על-מנת להבין את מנגנוני השעתוק וההנצחה הרחבים יותר של העוני ושל אי-השוויון.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 2015 כתבה שטייר ספר אחד, ערכה ספר נוסף, ופרסמה 41 מאמרים ו-12 פרקים בספרים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stier, Haya and Marta Tienda. 2001. The Color of Opportunity: Pathways to Family, Welfare and Work in the Inner City. University of Chicago Press.

פרקים נבחרים בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stier, Haya and Marta Tienda. 1993. "Are Men Marginal to Their Families?" Pp. 23-44 in Jane Hood (ed.) Men, Work, and Family. Newbury Park, CA: Sage Publication
  • Tienda, Marta, and Haya Stier. 1991. "Joblessness or Shiftlessness? Labor Force Activity in Chicago's Inner City." Pp. 135-154 in Christopher Jencks and Paul E. Peterson (eds). The Urban Underclass. Washington, D.C: Brookings Institution

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלועזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stier, Haya and Noah Lewin-Epstein. 2003. "Time to Work: A Comparative Analysis of Preferences for Working Time." Work and Occupaitons, 30(3): 302-326
  • Stier, Haya, Noah Lewin-Epstein, and Michael Braun. 2001. “Welfare Regimes, Family-Supportive Policies, and Women’s Employment Along the Life Course”, American Journal of Sociology, 106, 6 (May): 1731-60
  • Stier, Haya and Noah Lewin-Epstein. 2000. “Women's Part-time Work and Gender Inequality in the Family.” Journal of Family Issues 21(3): 390-410
  • Stier, Haya and Marta Tienda. 1992. "Family, work and women: The labor supply of Hispanic immigrant wives." International Migration Review (1992): 1291-1313

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיה שטייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העמוד של חיה שטייר באתר אוניברסיטת תל אביב
  2. ^ 1 2 3 4 5 קורות חיים של שטייר באתר אוניברסיטת אמסטרדם
  3. ^ עמוד קבוצת המחקר על רִיבּוּד חברתי באתר האגודה הסוציולוגית הבינלאומית
  4. ^ חיה שטייר ועליזה לוין, מצוקות חומריות בישראל, סדרת ניירות מדיניות, מרכז טאוב, 2013
  5. ^ 1 2 חיה שטייר, עובדים ועניים, דו״ח מצב המדינה, מרכז טאוב, 2010
  6. ^ חיה שטייר וחיים בלייך, עוני בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל, סדרת ניירות מדיניות, מרכז טאוב, 2014
  7. ^ חיה שטייר ואפרת הרצברג, נשים בשוק העבודה: השפעת ההשכלה על דפוסי התעסוקה ועל השכר, סדרת ניירות מדיניות, מרכז טאוב, 2013
  8. ^ פרס נפתלי באתר עיריית תל אביב-יפו (ארכיון)
  9. ^ Stier, H. (1990). All in the family: Time allocation and resource accumulation through marriage. Doctoral Dissertation, University of Chicago. Available from ProQuest Dissertations & Theses A&I. Retrieved from http://search.proquest.com/docview/275605059?accountid=14484
  10. ^ Stier, Haya, Noah Lewin-Epstein, and Michael Braun, Welfare Regimes, Family-Supportive Policies, and Women’s Employment Along the Life Course, American Journal of Sociology 106 (6), 2001
  11. ^ Lewin-Epsterin, Noah, Haya Stier, and Michael Braun., The Division of Household Labor in Germany and Israel, Journal of Marriage and Family 68 (5), 2006, עמ' 1147-1164
  12. ^ Stier, Haya and Hadas Mandel, Inequality in the Family: The Institutional Aspects of Women's Earning Contribution, Social Science Research 38(3), 2009, עמ' 594-608
  13. ^ Stier, Haya and Marta Tienda, Are Men Marginal to Their Families?, in Jane Hood (ed.) Men, Work, and Family, Sage Publication, 1993
  14. ^ Tienda Marta and Haya Stier, Generating Labor market Inequality: Employment Opportunities and the Accumulation of Disadvantages, Social Problems 43(2), 1996
  15. ^ כהן, ינון, חיה שטייר ורונית נדיב, עבודה חלקית שלא מרצון ואבטלה בישראל, 1979-1997, רבעון לכלכלה, 2000
  16. ^ Stier, Haya and Alisa Lewin, Does Women’s Employment Reduce Poverty? Evidence from Israel, Work, Employment, and Society 26(2), 2002
  17. ^ שטייר, חיה ועליזה לוין, השפעתה של תעסוקת נשים על עוני בישראל, בטחון סוציאלי 62, 2002
  18. ^ Lewin, Alisa C., and Haya Stier, Who benefits the most? The unequal allocation of transfers in the Israeli welfare state, Social Science Quarterly 83.2, 2002
  19. ^ שטייר, חיה, עוני בין דיסציפלינות: תרומתה של הסוציולוגיה לחקר העוני, סוציולוגיה ישראלית ז׳(1), 2005
  20. ^ underclass
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חיה_שטייר&oldid=38076213"