חיוי הבלכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיוי הבלכי היה יהודי[1] מהעיר באלך שבמדינת ח'וראסאן שבממלכת פרס (כיום באפגניסטן). הוא חי במאה התשיעית ופרסומו בא לו עקב ספר ביקורתי כלפי המקרא שחיבר ופרסם. הספר, שלא שרד עד ימינו, כלל מאתיים שאלות ותהיות על הכתוב במקרא. בספרו טען חיוי לסתירות פנימיות בכתבי הקודש, הסביר את הניסים המתוארים בהם בהסבר טבעי, ושלל מספר תפיסות תיאוסופיות תנ"כיות.

תפיסותיו של הבלכי הושפעו כנראה מהתרבות הפרסית והדת הזורואסטרית, ולדברי סלמון בן ירוחם הקראי הושפע גם מדעותיו של אבן א-רוואנדי. הוא האמין בקדמות העולם, כפר בעיקרון הבחירה החופשית. ספרו, שככל הנראה נכתב בחרוזים, העלה שאלות כנגד הנהגות שונות של האלוהים. הוא סבר כי לאלוהים אין בחירה במעשיו, וכי הטבע הוא דטרמיניסטי ללא אפשרות של חריגה. כן תמה על האלוהים הרוחני בהגדרתו, הדורש מבני האדם הקרבת קרבנות גשמיים.

חיוי הבלכי עורר את זעמם של יהודים מאמינים רבים, בעיקר עקב העובדה שספריו התפשטו ללא הפרעה והשפיעו על אמונותיהם ודעותיהם של יהודים רבים. עדות על השפעתו מצויה בכתבי חכם יהודי שחי עשרות שנים אחריו: "חיוי חיבר ספר שבו מאתיים שאלות הטוענות נגד ה' ונגד תורתו... והתקיימו שנים רבות מבלי שהשיב עליהן איש, והפסידו אמונת אנשים רבים, עד שנתקנא אדוננו (הכוונה לרבי סעדיה גאון) לה' ולתורתו וחיבר ספר תשובות על חיוי...". עדות אחרת מספרת כי: "חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות מלמדים אותה בספרים ובלוחות עד שבא רב סעדיה ונצחם" (הראב"ד (בעל הקבלה)).

כנגד ספרו של הבלכי יצאו רבים מהוגי הדעות ומהפילוסופים היהודיים שחיו אחריו. הראשון שבהם היה רבי סעדיה גאון, שכתב ספרים במענה לשאלותיו של הבלכי. בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" הוא עונה לרבות מטענותיו של הבלכי, ומלבד זאת כתב ספר נפרד, בעברית ובחרוזים, בו הוא עונה לטענות חיוי ומלגלג עליהן. בין השאר, הוא מכנה אותו ואת חסידיו "אנשים הנקראים יהודים". בדורות מאוחרים יותר רבי אברהם אבן עזרא מצטט אותו לעתים ודוחה את דבריו בחריפות. אבן עזרא ואחרים נהגו לכנותו "חיוי הכלבי". גם רבי משה אבן עזרא ורבי אברהם אבן דאוד מתעמתים עם דברי הבלכי, ואף חכמים קראים, כגון סלמון בן ירוחם ואל בסיר, תקפו אותו בחריפות וכתבו תשובות כנגד שאלותיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זו הדעה המקובלת. ההיסטוריון יהודה רוזנטל סבור כי היה גנוסטיקן נוצרי.