חיזוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיזוי או ניבוי הוא פעולה העוסקת בהערכת ההסתברות‎ שמאורע כלשהו יתרחש במסגרת זמן עתידית מסוימת‏[1]. זוהי קביעה העוסקת באירוע עתידי ומנסה להעריך את מהותו.

החיזוי עשוי להיות לטווח קצר, של ימים אחדים, לטווח בינוני, של חודשים או שנים מעטות, ואף לטווח ארוך, של שנים רבות (פעילות הקרויה עתידנות). ככל שהחיזוי הוא לטווח ארוך יותר, כך, בדרך כלל, אמינותו נמוכה יותר, משום שגדל מספר הנעלמים המשפיעים עליו.

חיזוי בתחומי דעת שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיזוי יכול להתבצע עבור מגוון של תחומי דעת, אשר לכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים משלו. כמו כן, ישנן תופעות המערבות מספר תחומי דעת.

חיזוי תופעות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לתחזית מזג אוויר בעיתון אמריקני

חיזוי עוסק לעתים בתופעות פיזיקליות, ומתבסס על חוקי הפיזיקה. חיזוי מסוג זה הוא ודאי כאשר ידועים לנו היטב החוקים המשפיעים על אירוע מסוים, כגון ליקוי חמה או ליקוי ירח. חיזוי זה ודאי פחות כאשר הידע על אודות הפרטים המשפיעים על אירוע מסוים אינם ידועים בשלמותם, ודוגמה מובהקת לכך היא תחזית מזג האוויר. במקרים אחרים אין כמעט ידע המאפשר חיזוי סביר, למשל בכל הנוגע לחיזוי רעידות אדמה.

חיזוי התנהגות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיזור התנהגות אנושית אינו מבוסס על חוקי הפיזיקה, אלא על עקרונות מתחום מדעי החברה, כגון פסיכולוגיה, לחיזוי התנהגותו של היחיד, או סוציולוגיה, לחיזוי התנהגותו של ציבור. חיזוי מסוג זה מתקיים בתחום רבים:

  • מודיעין צבאי: הערכה, למשל, האם תפרוץ מלחמה.
  • כלכלה: התפתחויות בתחום שערי המטבע, שוק ניירות הערך, סיכויי הצלחתו של מיזם מסוים ועוד.
  • דמוגרפיה: חיזוי הרכב האוכלוסייה, לקבלת החלטות מקומיות, כגון החלטה על הקמת בית ספר חדש, ולאומיות.

השפעות על תהליך החיזוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיזוי הוא תהליך של הסקת מסקנות המתבצע על סמך עיבוד של המידע הקיים. על כן כל גורם המעורב בשלבי איסוף המידע, עיבודו ופירושו יכול להשפיע על דיוק הניבוי. בהתאם לכך, לאי-הוודאות יש חשיבות רבה עבור הערכת דיוק הניבוי‏[1].

מאפייני המדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר הבדלים בין מאפייני המדידה בתחומי דעת שונים. למשל: במדעים המדויקים מדידה היא מציאת גודלו של מאפיין ניתן לתצפית של עצם נתון, והבעת גודל זה ביחידות המידה המתאימות. לעריכת המדידה נעזרים לרוב מכשיר מדידה מתאים. במדעי החברה המושגים מדידה והערכה מתייחסים להתאמה של ערכים מספריים לתכונות או לגדלים על פי כללים.

עם זאת, בכל התחומים מטרת המדידה היא איסוף המידע הרלוונטי ברמת הדיוק והאמינות הגבוהות ביותר. ישנם מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על איכות המדידה והיכולת שלה להגשים מטרה זו. דיוק ונכונות המדידה מתייחסים למידת הקרבה שלתוצאות המדידה לערך הממשי.

הטיות קוגניטבייות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הטיה קוגניטיבית

הטיה קוגניטיבית היא דפוס או נטייה שיטתית (לא אקראית) של בני אדם לטעויות בתפיסה, בזיכרון, בחשיבה או בשיפוט.‏[2][3].

הטיות קוגינטיביות יכולות להשפיע הן על שלב איסוף המידע והן על הפירוש שלו. לדוגמה:

  • נבואה המגשימה את עצמה: מצב שבו ציפייה גורמת להתנהגות תואמת של בעל הציפייה, והתנהגות זו גוררת התנהגות תואמת גם מן הצד השני, דבר הגורם בסופו של דבר לאישוש הציפייה הראשונה והופך אותה למציאות.
דוגמה: דיבורים על פיחות צפוי, גורמים לציבור לקנות מטבע זר בהיקף רחב, ובכך מאלצים את האוצר לבצע פיחות גם אם לא התכוון לכך מלכתחילה.
  • נבואה המזימה את עצמה: מצב שבו ציפייה גורמת להתנהגות הפוכה של בעל הציפייה, מצב שייתכן שאלמלא העלאת הנבואה לא היה מתקיים.
דוגמה מובהקת לכך היא חיזוי של המודיעין הצבאי שהאויב עומד לפתוח במתקפת פתע, חיזוי שעצם פרסומו מרתיע את האויב מצעד כזה.

היבטים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבואה

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות מכירות בכוח הניבוי של אנשים מסויימים על בסיס אלמנטים המוכרים ומקובלים באותה דת. אנשים אלו מכונים נביאים ואופן פעולתם יכול להשתנות מדת לדת בתתי-קבוצות של דת מסויימת. בדתות ובפילוסופיות שונות, נבואה היא תופעה רוחנית בה נאצלת על האדם רוח ממקור עליון והוא מתרומם למצב תודעתי אחר, בו נגלים לעיניו מסתרי הבריאה וידיעות על העבר ועל העתיד.

למידה מתוך ניסיון - טעויות בחיזוי כמקור למידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניסוי וטעייה

כאשר אין ספק שמאורע מסויים יתרחש בפרק זמן עתידי מוגדר, ההסתברות להתרחשותו היא P=1. במקביל, כאשר אין ספק לגבי חוסר התרחשותו של אותו המאורע באותו הזמן, ההסתברות להתרחשותו היא P=0. בשני המקרים הללו התממשותו או אי התממשותו של המאורע לא תספק מידע חדש, אלא רק תאשר את המידע הקיים. לכן ככל שהתוצאה פחות ודאית, כך התרחשותה או אי התרחשותה יכולות לספק מידע רב יותר. בהתאם לכך, הרמה הגבוהה ביותר של אי-ודאות (P=0.5) יכולה לספק את המידע הרב ביותר‏[1].

תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של הגמול באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה‏[4]. קידוד דו כיווני מסוג זה יכול לשמש כאות לימודי אידיאלי עבור הפלסטיות של מערכת העצבים‎[4], משום שהוא מאפשר למערכת העצבים להתאים ולשפר את התפקוד שלה ביחס למידע המופק מתוך ההתנסות עם הסביבה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיזוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Fiorillo, C. D., Tobler, P. N., & Schultz, W. (2003). Discrete coding of reward probability and uncertainty by dopamine neurons. Science, 299(5614), 1898-1902.‏
  2. ^ Baron, J. (2007). Thinking and deciding (4th ed.). New York, NY: Cambridge University Press.
  3. ^ Ariely, D. (2008). Predictably irrational: The hidden forces that shape our decisions. New York, NY: HarperCollins.
  4. ^ 4.0 4.1 Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.‏