חיטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיטין
حطّين
המסגד.jpg
המסגד בחיטין, יולי 2007
מחוז הגליל
נפה טבריה
שנת הקמה האלף הרביעי לפנה"ס[1]
שטח נכון ל-1945 22,764 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1948 1,300
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה 17 ביולי 1948
יישובים יורשים ארבל, כפר זיתים
מיקום חיטין
חיטין
חיטין

חִיטִיןערבית: حطّين) היה כפר ערבי במורדותיו הצפוניים של הר קרני חיטין, ממערב לטבריה. במהלך מלחמת העצמאות עזבוהו תושביו, ולא הורשו לחזור אליו לאחריה. במקום הוקמו המושבים ארבל וכפר זיתים, והורחב מתחם הקדוש הדרוזי נבי שועייב, ששכן בעבר בתוך שטח הכפר.

ההיסטוריה של היישוב במקום מגיעה ככל הנראה עד לתקופה הכלקוליתית.‏[2] ייתכן שבתקופה הכנענית נקרא המקום "כפר אסידים" (כמו השם הנזכר בספר יהושע, יט לה). במאה השלישית לפנה"ס נודע היישוב נודע בשם "כפר חיטין", כלומר כפר החיטה.

בשנת 1596 התגוררו בכפר 605 תושבים, שפרנסתם הייתה על יבול חקלאי וגידול צאן. במאה ה-19 התגוררו במקום כ-400 תושבים. מסוף המאה ה-19 גדלה חיטין ושגשגה. ב-1945 מנו תושבי הכפר כ-1,190 נפש, ושטחו עמד על יותר מ-20,000 דונם.

בתחילת המאה ה-20 נמכרו חלק מקרקעות הכפר, בצידה המזרחי של בקעת ארבל, למתיישבים יהודים שהקימו את מצפה (1910) ואת חיטין (1924). בשנת 1929, בעת מאורעות תרפ"ט, שיתפו פורעים ערביים פעולה עם הערבים מחיטין ותקפו את יהודי חיטין – התקפה שנכשלה בזכות עזרתה של המשטרה הבריטית. היישוב היהודי בחיטין ננטש בשנת 1933, ובשנת 1936 הוקם מחדש ונקרא כפר חיטים. בעקבות הטבח בטבריה באוקטובר 1938 ערכו פלוגות הלילה בהוראת ברידן, סגנו של וינגיייט, פעולת תגמול בכפר ובכפר הסמוך לוביה. בשנת 1945 נאמדה אוכלוסיית הכפר בכ-1,190 נפש, ושטחו עמד על יותר מ-20,000 דונם.

ב-1948, בעת מלחמת העצמאות, נערך קרב כיבוש על הכפר לוביה, לאחר שתושביו התנכלו לתנועת היהודים בכביש המוביל לטבריה. בעת הקרב, השתתפו צלפי מיליציה מחיטין בהגנה על לוביה ופתחו באש לעבר יחידת השריון הישראלית שנסוגה מלוביה ב-9 ביוני לאחר מתקפה כושלת. התקפה ישראלית ישירה על הכפר נהדפה אף היא לאחר קרב קשה, שבו נהרגו 21 לוחמי גולני. ב-16 ביולי, לאחר נפילת נצרת, נמלטו תושבי חיטין מבתיהם. רובם הסתתרו במשך כחודש בוואדי סלאמה (נחל צלמון) הסמוך, בתקווה לשוב לביתם. הפליטים לא הורשו לשוב לכפרם גם עם שוך הקרבות, ורובם המשיכו במסע עד ללבנון[דרוש מקור]. חלק קטן מהפליטים מצאו מקומם ביישובים סמוכים כמו עראבה, עילבון, כפר כנא ושפרעם.

ב-1949 הוקם על אדמות הכפר המושב ארבל, וב-1950 הוקם המושב כפר זיתים. חלק ממטעי הזיתים של כפר חיטין מצויים בשטח כפר זיתים[דרוש מקור]. כיום הרוסים כל מבני הכפר, מלבד המסגד, שעומד מוזנח ומט לנפול. במקום נותר גם בית הקברות של הכפר. בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] התרחב מתחם קבר הקדוש הדרוזי נבי שועייב (קבר יתרו), ותוכנית הרחבה נוספת מתעתדת למחוק את כל שרידי הכפר [דרוש מקור].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Khalidi, Walid. All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Washington DC: Institute

for Palestine Studies, 1992

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ככל הנראה יישוב היה קיים במקום עוד בתקופה הכלקוליתית.
  2. ^ גצוב, נמרוד (2007). חיטין. חדשות ארכאולוגיות 119..