חיילי סער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיילי סערגרמנית: Stoßtruppen, "חיילי הלם"; באנגלית: Stormtrooper) היו יחידות של חיילי עילית שהוקמו בשלהי מלחמת העולם הראשונה על ידי הצבא הגרמני, ואומנו להשתמש ב"טקטיקת איטייה" לכיבוש חפירות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של שימוש בחיילי סער החל עוד במרץ 1915 כשנוצר כוח שנקרא "פלוגת הסער של קלזו" תחת פיקודו של רב סרן קלזו מהארמייה ה-8. משרד המלחמה הגרמני הורה על הקמת הפלוגה שכללה שתי פלוגות הנדסה קרבית וסוללת תותחי 37 מ"מ. בנוסף נעשה שימוש באפודי מגן להגנה. עם זאת, השימוש בפלוגה לא היה השימוש שיועד לה, והיא הוצבה בתפקיד הגנתי בצרפת. ביוני 1915 השימוש המוטעה בכוח גרם לאובדן כמחצית מחייליה.

גדוד ההסתערות של רוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בספטמבר 1915 מונה למפקד הכוח קפטן רוהר, מפקד לשעבר על גדוד משמר הרובאים. הפלוגה תוגברה במחלקת מקלעים וכן במחלקת להביורים. רוהר, שהבין שמהירות היא הגנה טובה יותר משריון, ויתר על אפודי המגן. ההגנה היחידה על החיילים שהשתמש בה הייתה קסדה. הטקטיקה של רוהר הייתה להשתמש בחיילי סער בסדר גודל של כיתה לפשיטה על חפירות בסיוע של ארטילריה ונשקים כבדים. כדי לטהר את החפירות נעשה שימוש ברימוני יד. השימוש הראשון בטקטיקה היה על עמדה צרפתית באוקטובר 1915 והוא נחל הצלחה.

החל מדצמבר 1915 החלה פלוגת הסער לאמן חיילים וקצינים מיחידות גרמניות אחרות בטקטיקת ההסתערות החדשה. במשך הזמן גם ציוד הפלוגה השתנה בהתאם לדרישות הטקטיקה: נעשה שימוש בהנעלה קלה יותר, טלאי עור הולבשו על המרפקים והברכיים של החיילים המסתערים ועוד. בעת אימון היחידות האחרות הפלוגה השתתפה גם בפשיטות על חפירות ובהתקפות על יעדים מוגבלים.

ההתקפה הגדולה הראשונה של פלוגת הסער הייתה בקרב ורדן. ב-1 באפריל 1916 שונה שם הכוח ל"גדוד ההסתערות של רוהר" והכוח הוגדל.

השימוש בטקטיקה בסוף המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל סער גרמני בצרפת באביב 1918

פרישת האימפריה הרוסית מהמלחמה אפשרה לגרמניה להעתיק את כוחותיה מהחזית המזרחית לזו המערבית. כוחות אלו אומנו על ידי הכוח של רוהר ב"טקטיקת איטייה" לכיבוש חפירות.

ב-21 במרץ 1918 שיגרה גרמניה את המתקפה האחרונה שלה על מדינות ההסכמה - מתקפת האביב. במתקפת האביב נעשה שימוש נרחב בטקטיקה החדשה נגד מדינות ההסכמה ולראשונה זה 4 שנים נשברה מלחמת החפירות. עם זאת, המתקפה הגרמנית נבלמה ביולי ומדינות ההסכמה החלו במתקפה משלהן שהובילה לתבוסת גרמניה במלחמה ב-11 בנובמבר 1918.

"טקטיקת איטייה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטות כיבוש החפירות שקדמו ל-1918 כללו בדרך כלל הפגזה ארטילרית שלאחריה באה התקפה מסיבית של חיל הרגלים. הגנרל הגרמני אוסקר פון איטייה הציע גישה חדשה לכיבוש חפירות שנקטה בצעדים אלו:

  1. הרעשה ארטילרית קצרה שבה משולבים פגזים כבדים ופגזים המכילים גזים כדי לנטרל את קווי האויב הקדמיים, אך לא להרוס אותם.
  2. תחת ההפגזה יזחלו חיילי סער לעבר קווי האויב כדי לכבוש נקודות הגנה חלשות. אלו ינסו להימנע מלחימה ככל האפשר וינסו לכבוש נקודות ארטילריה חזקות ומפקדות של האויב.
  3. לאחר סיום עבודת חיילי הסער, יחידות חי"ר גרמניות, מחופות על ידי מקלעים, מרגמות ולהביורים יתקדמו ויכבשו נקודות שחיילי הסער לא הצליחו לכבוש. הארטילריה תסייע להם לעשות זאת.
  4. הכנעת כיסי התנגדות אחרונים על ידי חי"ר רגיל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]