חיים אבן עטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חיים בן עטר" מפנה לכאן. לערך העוסק בסופר, עיתונאי ופעיל ציוני, ראו חיים בן-עטר.
רבי חיים אבן עטר
Chaim ibn Attar grave.JPG
קברו של רבי חיים אבן עטר בהר הזיתים
תאריך לידה ה'תנ"ו
תאריך פטירה ט"ו בתמוז ה'תק"ג
תאריך לידה לועזי 1696
תאריך פטירה לועזי 7 ביולי 1743 (בגיל 47 בערך)
מקום פעילות מרוקו, איטליה, ארץ ישראל
השתייכות רבני וחכמי מרוקו
נושאים שבהם עסק פרשנות המקרא, ש"ס, הלכה, קבלה
רבותיו רבי חיים אבן עטר הזקן
תלמידיו רבי חיים יוסף דוד אזולאי
חיבוריו אור החיים; חפץ ה'; פרי תואר

רבי חיים בן משה אִבְּן עֲטַר (נודע בכינוי האור החיים הקדוש, על שם ספרו; 1696, ה'תנ"ו; סלא, מרוקו - 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל, ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא ספר "אור החיים" על המקרא.

רבי חיים אבן עטר חי ופעל במרוקו כארבעים שנה, ואחר עלה לארץ ישראל. בדרכו לארץ עבר דרך איטליה בה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף זו האירופית. בארץ ישראל השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, בה לימד מתורתו לתלמידיו במשך תקופה קצרה, שהסתיימה עם פטירתו בקיץ תק"ג, 1743, בהיותו בן 47.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל סאלי
בית הכנסת אור החיים על שם רבי חיים אבן עטר
מצבת קברו של ה"אור החיים" בהר הזיתים
קברה של פאצוניה אבן עטר, אשתו הראשונה. הר הזיתים
קברה של אסתר אבן עטר, אשתו השנייה. הר הזיתים

נולד בשנת תנ"ו (1696) בסאלי[1], שבמרוקו. אביו רבי משה אבן עטר (נפטר תק"א) נודע כדרשן ובעל ידע בתחום האגדה[2], בנו של רבי חיים אבן עטר "הזקן" מחכמי מרוקו (ה'ת' - ה'ת"פ בערך)‏[3]. מוצאה של משפחת בן עטר הוא מספרד, אבות המשפחה היו בין מגורשי ספרד והשתקעו לאחר נדודים במרוקו. פירוש השם עטר הוא בושם או בשם, רוכל בשמים‏[4].

בגיל צעיר, עוד לפני היותו בן תשע שנים, התחיל ללמוד תורה מפי סביו, רבי חיים הזקן שעל שמו הוא נקרא. בילדותו נדדה המשפחה פעמיים למקנס, פעם אחת במסגרת ניהול עסקי המסחר של המשפחה, ופעם אחרת בעקבות מצב ביטחון הפנים המעורער. בשנת תס"ה (1705), בעקבות שורה של אירועים על רקע לאומני במרוקו שתחת שלטונו של המלך אסמעיל, וירידה במצבם הכלכלי של יהודים רבים בסביבתם, עקרה משפחת אבן עטר באופן זמני מסלא למקנס, בה היה מצב היהודים יציב יותר‏[5]. במקנס התארחו בביתו של הרב משה די אבילה, ויצרו היכרות עם משפחתו. בתקופה זו נישאה אחותו של חיים אבן עטר לשמואל די אבילה, לימים רב מרוקאי מפורסם, דיין ומחבר ספרים‏[6].

שהותם הזמנית במקנס התארכה, וכעבור שלוש שנים, בשנת תס"ח (1708), שבו בני משפחת אבן עטר לעירם סאלי. בסאלי נישא לפאצוניה בת קרובו העסקן העשיר רבי משה אבן עטר[7]. בשנים שאחרי נישואיו למד בבית חמיו, ועמד בראש ישיבה מקומית‏[8]. בישיבה זו למדו תלמידים רבים והיא התקיימה עד עזיבתו את העיר בערך בשנת תצ"ו. יש הסבורים כי בתקופת ישיבתו בסאלי לא היה רבי חיים אבן עטר מוכר בקרב אליטת החכמים המקומית ונחשב לאיש פשוט‏[9], מנגד מצוטטת התבטאות חריגה של רבני העיר, בהסכמתם לספרו הראשון: "איש אלוקים קדוש הוא בדורנו", תיאור לא שכיח לתלמיד חכם צעיר בן 36; וקיימת סברה כי בתקופה זו כבר התפרסם שמו בכל עריה המרכזיות של מרוקו‏[10]. לימודיו בישיבה זו היוו כנראה את הבסיס לחידושיו בספרו "חפץ ה'", על מסכת ברכות, שבת, חולין והוריות, אותו הדפיס באמסטרדם בשנת תצ"ב (1732).

רבי חיים אבן עטר התפרסם בסאלי גם כדרשן, הוא היה נושא שתי דרשות יומיות באחד מבתי הכנסת בעיר ונחשב לדרשן מוצלח‏[11]. בנוסף, שימש כגבאי צדקה; בתפקידו זה טרח רבות לדאוג שכל עשירי העיר יתרמו למגביות שערך עבור העניים‏[12]. אגדה רווחת הכרוכה בעיסוקו זה, מספרת כי פעם בימי רעב השיג כמות קטנה של בשר לחלוקה לחכמים צעירים, וסירב למכור מהבשר לאדם אמיד שלא מצא בשר למכירה. הלה גידף את אחד החכמים הצעירים; ולאחר שמת באופן פתאומי סמוך לזמן זה, תלה רבי חיים אבן עטר את מותו בו, וגזר על עצמו גלות. יש המסבירים לאור אגדה זו עדויות להימצאו בערים שונות במרוקו בתקופה זו בה היו ביתו ומשפחתו בסאלי‏[13].

מאחר שלא נולדו לו ילדים, נשא רבי חיים אבן עטר בשלב מסוים, אשה נוספת בשם אסתר ביבאס. סביר להניח שהיה זה כעשר שנים לאחר נישואיו הראשונים. פאצוניה ואסתר חיו עמו עד פטירתו בירושלים‏[14].

בשנת ה'ת"פ (1720) בערך, נפטר אבי המשפחה רבי חיים אבן עטר הזקן, שהיה עד פטירתו רבו הקרוב של נכדו. בשנים שאחרי פטירתו, הורע גם מצבה הכלכלי של המשפחה; בחורפי השנים 17211723 שררה בצורת בכל רחבי מרוקו, ויוקר המחיה עלה, מה שהוסיף לערער את פרנסת המשפחה‏[15]. משה אבן עטר חמיו של רבי חיים אבן עטר, היה אדם עשיר ומוכר, וקיים קשרים עם בית המלוכה. מולאי איסמעיל (16721727), מלך מרוקו באותה עת; נודע באכזריותו כנגד נוצרים, אך כלפי היהודים גילה אדישות‏[16]. מסיבה זו מצד אחד לא מנע מיהודים למלא תפקידים בכירים כגון וזירים או שגרירים, אך מצד שני גם לא מנע השפלות או פוגרומים נגד יהודים, שהתרחשו בדרום מרוקו בתקופת שלטונו, והטיל על הקהילות היהודיות, ואף על מקורביו מקרב היהודים, מיסים רבים. בשנת 1722 הושלך משה אבן עטר לכלא בשל הלשנה, ושוחרר תמורת קנס כבד. בראשית 1723 נפטר נגיד יהדות מרוקו, רבי אברהם מאימראן, שהיה מקורב למלך והמתווך בינו לבין קהילות יהדות מרוקו. ולאחר פטירת אחיו משה מאימראן באותה שנה (תשרי תפ"ד), התמנה אבן עטר לנגיד. בחודש אדר תפ"ד 1724, חרץ המלך את דינו של משה אבן עטר לשריפה והמיר את העונש לקנס כספי. זמן קצר‏[17] לאחר מכן לקה בלבו ומת‏[18]. מותו של חמיו שלל למעשה את מקור הכנסתו היחיד של רבי חיים אבן עטר.

גם מירושת חמיו, לא נשאר בידיו כלום. שורה של סכסוכים משפטיים קשים, עם מוסלמים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו ולאחר מותו באו בתביעות שונות, ועם אנשים מהקהילה היהודית; כילו את כל הכסף שהשאיר אחריו. בעטיו של אחד הסכסוכים, הלשין עליו פלוני לשלטונות, והוא ישב במאסר תקופה קצרה. במקביל המשיכו אנשי המלך לדרוש ממנו מיסים לפי אומדן הרכוש המקורי של חמיו, שכבר לא היה בידו‏[19]. מחלוקת כספית נוספת נוצרה בין רבי חיים ואביו רבי משה אבן עטר, לבין בני משפחת ביבאס: מחסן שהיה שייך לאדם בשם שמואל כהן, נרכש בשותפות על ידי משה בן חיים אבן עטר, ובן דודו משה בן שם טוב אבן עטר. הם הפכו אותו לבית כנסת, שנקרא "צלאת בן עטר", ומינו את הרב יעקב ביבאס לחזן קבוע, ודרשן. בתמורה, נקבע כי הכנסות בית הכנסת מתרומות וכדומה יהיו של ביבאס. לאחר פטירתו המשיכו את ההסדר בניו רבי חיים ורבי יוסף ביבאס. לאחר פטירת משה בן שם טוב אבן עטר והתערערות מצבה הכלכלי של המשפחה, ביקשו רבי חיים אבן עטר ואביו להפסיק את ההסדר. בני ביבאס סירבו, והסכסוך שהתפתח הגיע לבוררות בפני דיינים שונים מחכמי פס ומקנס. בני משפחת ביבאס הצליחו להשיג את תמיכתו של רבי יהודה אבן עטר מגדולי חכמי יהדות מרוקו, אך לא הצליחו לגייס את תמיכתם של רבי משה בירדוגו (המשבי"ר) ורבי יעקב אבן צור (יעב"ץ) שתמכו בבני משפחת אבן עטר. בני ביבאס טענו שכוונתו של רבי חיים אבן עטר אינה לשם שמים, שהוא רודף כבוד ואוהב לדרוש ברבים, ולכן מנסה לנשלם מתפקיד הדרשן המקומי. אף שמאבקם כפי הנראה לא צלח, נראה שרוב רבני פס תמכו בבני ביבאס, ושנים רבות לאחר מכן עוד נותרו בידי בני פס אגדות מזלזלות אודות רבי חיים אבן עטר‏[20]. רבי חיים אבן עטר התייחס לפרשת ביבאס ברמיזה בהקדמת ספרו "חפץ ה'": "שללו ממני כל אשר חננני ה', כוחי והוני, מעת פטירת אדוני חמי... הנגיד רבי משה בן עטר... וכמה הרפתקי עדו [=הרפתקאות עברו] עלי מהם ומהמוניהם, בני ברית ושאינם בני ברית"‏[21]. למעשה איבד רבי חיים אבן עטר את מקור פרנסתו, ובמשך תקופה מסוימת פירנס אותו אביו‏[22].

בשנים תפ"ז-תפ"ט התנהלה ברחבי מרוקו מלחמת ירושה בין יורשי איסמעיל מלך מרוקו שמת בסוף חורף תפ"ז (מרץ 1727), היהודים סבלו ממצב ביטחון הפנים הרעוע. ובאחת ההתנפלויות על המלאח במקנס, נהרגו 180 יהודים. גם במהלך המהומות המשיך רבי חיים אבן עטר למצוא זמן לעסוק בכתיבת חידושיו, ולמעשה רוב החומר לספרו "חפץ ה'" הוכן בימים אלו. בהקדמתו לספר הוא מסביר את חוסר הסימטריה הסגנונית בספר - קטעים ארוכים מובהרים היטב, לצד קטעים קצרים מאד בכתיבה מינימליסטית - בכך שלפעמים בשל המהומות ידע שזמנו קצר, או שלא היה מרוכז כל הצורך כדי להסביר את עצמו באריכות‏[22].

לקראת סוף ימיו בסאלי יצא להגנת רבני העיר, בפרשה בה פסקו רבני פס שלא כדעתם תוך מתיחת ביקורת עליהם. בפסק דינו גונן על רבני עירו ונזף ברבני פס על התנהלותם‏[23].

בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, גמר לסדר לדפוס את ספרו הראשון "חפץ ה'", ויצא למסע קצר בערי מרוקו כדי לקבל הסכמות לספרו לקראת הדפסתו המתוכננת. מלבד רבני סאלי, קיבל את הסכמותיהם של גדולי מרוקו רבי יהודה אבן עטר ורבי יעקב אבן צור. הסכמות אלו היו נחוצות להדפסת ספרו כמקובל באותם ימים, ועם השגתן הפליג מאחד מנמלי מרוקו בדרכו לחופי אירופה, משם המשיך במסע יבשתי צפונה אל אמסטרדם, בה היה הדפוס העברי של שלמה פרופס, ובה התעתד להדפיס את ספרו. באמסטרדם ביקש וקיבל את הסכמותיהם של רבני שני בתי הדין המקומיים: חברי בית הדין של הקהילה האשכנזית, הרבנים יוסף בער, ומשה פרנקפורט; וחברי בית הדין של הקהילה הספרדית, הרבנים דוד ישראל עטיאש ויצחק חיים אבן דנא די בריטון. עם סיום תהליך ההדפסה, שב רבי חיים אבן עטר למרוקו.

אחרי חזרתו מאמסטרדם, חזר לסאלי אך גילה שבהיעדרו, ניצלו יריביו את ההזדמנות לתפוס את השליטה ב"צלאת בן עטר" ונעלו את המקום‏[24], הוא החליט לעזוב את עיר מולדתו. מכתביו עולה, כי כבר בשלב זה קיבל את ההחלטה לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. כפי הנראה לא הייתה התוכנית ברת ביצוע בשלב זה, ולכן נדד מזרחה אל פנים היבשת קרוב ל-200 קילומטר, והתיישב זמנית בפס. בפס חבר אל ראש הישיבה המקומית רבי שמואל אבן אלבאז[25], ולימד תורה לתלמידים יחד עמו‏[26].

בשנת תצ"ח (1738) היה רעב כבד במרוקו, ואזור פס ננטש על ידי כל מי שיכל לעזוב. רבי חיים אבן עטר היה בין הבורחים לעיר הנמל הצפונית טטואן, ובה קיבל את ההחלטה לעלות לארץ ישראל. בשלב זה כפי הנראה, עדיין לא החליט להקים ישיבה ובית מדרש בארץ ישראל‏[27]. בחודש אייר תצ"ט (אביב 1739) יצא לאלג'יר, ומשם לאיטליה.

באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים אבן עטר הגיע לליוורנו שבאיטליה בערב חג השבועות ה'תצ"ט, כשעמו שתי נשותיו ושני תלמידים שבאו עמו ממרוקו. ובחג השבועות עצמו, שוחררו ממחנה ההסגר בו הוחזקו כמקובל לצורך בדיקות רפואיות, ונכנסו אל העיר. כמה מנכבדי קהילת ליוורנו ובהם משה בן שלמה פרנקו, שעלה עמו מאוחר יותר לארץ ישראל, תמכו בו כלכלית. בליוורנו המשיך בהרצאת שיעורים לתלמידיו ולבני הקהילה. ואף העביר הרצאות לנשות הקהילה. "אחר הלימוד פתח פיהו לדרוש... כל העם היו באים בעוד היום גדול למצוא מקום לישב עד שכמעט לא היה מקום ליכנס מרוב העם. ולא די שיבואו אנשים וקטנים, אלא אף הנשים של הגבירים באות לחדר נשי הרב לשמוע מפיו דבר תורה, וכך עשה כל הימים אשר ישב כאן"[28].

הוא שהה באיטליה לפני עלייתו לארץ ישראל, כשנתיים בסך הכולל, אך לדברי אלעזר טויטו, לאחר שהגיע לאיטליה שב בשנית לאלג'יר לצורך תעמולה לקראת עלייתו לארץ ישראל ותוכניתו לכונן בה בית מדרש גדול, מסע זה התרחש בנקודת זמן כלשהי בין חודש אב תצ"ט לחודש חשוון ה'תק"א[29]. במהלך תקופה זו הדפיס בליוורנו את ספריו "אור החיים" ו"פרי תואר".

במהלך חורף ה'ת"ק, עלה רבי חיים אבולעפיה בפעם השנייה מאיזמיר לארץ ישראל וחידש את היישוב היהודי בטבריה. הידיעות על כך נפוצו ברחבי העולם היהודי, ובשלב זה החליט רבי חיים אבן עטר להצטרף למגמת העלייה לארץ ישראל שהחלה מתפתחת בקהילות שונות באותה תקופה. הוא החל בונה את תוכניתו לעלייה לארץ ישראל, בראש תנועת עלייה עצמאית שגיבש סביבו. והחל לארגן את תוכניות ישיבתו העתידית בארץ ישראל. בפנותו לקהל שומעי שיעוריו מקרב תושבי ליוורנו, גייס כמה מנכבדי הקהילה כגבאים לאיסוף כספים למטרות העלייה. נכבדים אלו התחייבו לדאוג לתקציב חודשי שוטף לישיבה לכשתקום בארץ ישראל. "ועד נאמנים" זה היה המממן העיקרי של הישיבה בכל שנות פעילותה בירושלים, גם לאחר פטירתו.

מאחר שהבין כי את עיקר ההון האנושי יהיה עליו לגייס מקרב יהודי מרוקו, לאור מצב החיים הסבוך בה, בעוד מיהודי איטליה יוכל לגייס בעיקר תמיכה כלכלית, וזו תגיע רק לאחר שירכז מספר בחורים ניכר; יצר קשר עם חבריו ותלמידיו שבמרוקו, ועודד אותם להצטרף לקבוצת העלייה שאותה יזם. אלו שהשתכנעו ורצו להצטרף התארגנו ליציאה משותפת ממרוקו והגיעו בחודשי האביב של שנת 1740 לאלג'יר. לפי טויטו, בשלב זה בא רבי חיים אבן עטר בעצמו לאלג'יר ושהה בה עם תלמידיו מספר שבועות.

בשלב זה, הצטרפו תלמידיו מאלג'יר ובאו אליו (או איתו) לליוורנו. עם גיבוש התשתית לישיבתו, יכול היה לפתוח במסע התרמה לכינון הישיבה, ואכן בחורף ה'תק"א (17401741), נסע ברחבי איטליה, וגייס בעיקר כספים, אך גם אנשים שהשתכנעו להצטרף עמו למסע העלייה. בין היתר, ביקר במנטובה ובמודינה ושכנע קבוצת תלמידי חכמים לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לתלמידי הישיבה. רבי חיים אבן עטר תכנן לנסוע שוב לאמשטרדם, הפעם לצורך הדפסת ספרו "פרי תואר", אולם לא ידוע אם אכן התממשה התוכנית, או שכתב היד נשלח בידי שלמה אלוף, מיהודי ליוורנו שטיפל בהדפסת ספרו זה‏[30].

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אב תק"א (1741) עלה עם שלושים מתלמידיו ובני ביתם לארץ ישראל דרך אלכסנדריה, והם התיישבו בעכו. ערך ביקורים בקברי קדושים בגליל והגיע גם לטבריה. ר' חיים בן עטר ותלמידיו עברו מעכו לפקיעין, ובסוף שנת תק"ב (1742) עברו לירושלים שם הקים שתי ישיבות, אחת לתורת הנגלה ואחת לנסתר. ר' חיים בן עטר נפטר במוצאי שבת ט"ו בתמוז שנת תק"ג והוא בן 47 שנה בלבד, פחות משנה לאחר עלייתו לירושלים.

ר' חיים בן עטר עסק בצרכי ציבור ופרנסת תלמידי חכמים עוד בהיותו בחוץ לארץ, תרם להרחבת היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-18. והיה בקשר עם רבנים ברחבי הארץ, כגון רבי חיים אבולעפיא. כמו כן פעל נגד הקראים בירושלים. תלמידו המפורסם היה החיד"א - ר' חיים יוסף דוד אזולאי.

הבעש"ט שיבח מאוד אותו ואת תורתו, לכן ספריו נלמדים ביותר בחוג החסידי, גדולי החסידות העידו על רבי חיים בן עטר שהוא היה ראוי להיות משיח בדורו‏[31]. הרב ד"ר יהודה ביבאס היה קרובו‏[32], וכן היה רבי חיים גיסו של הרב שמואל די אבילה.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר אור החיים נמצא בשיפולי הר הזיתים ועל מצבתו נחרת: "והארץ האירה מכבודו כאשר יאירו שבעת הנרות, הוא זיוה הוא הדרה, ה"ה המופלא וכבוד ה' מלא, המקובל אלקי חסידא קדישא כמור"ר חיים ן' עטר ז"ל. נתבקש בישיבה של מעלה יום ט"ו לחודש תמוז שנת ה'תק"ג להנות מזיו השכינה" מקום זה הפך למוקד עליה לרגל, בעיקר ביום פטירתו, כמו כן בכל עת צרה נהגו לעלות ולהתפלל על ציונו, תפילה ידועה כזו נערכה בעת מלחמת העולם השנייה כשהצבא הגרמני תכנן לפלוש לארץ ישראל.

בית המדרש של ה"אור החיים" נמצא בעיר העתיקה בירושלים ונכלל היום במוזיאון בית וינגרטן, חצר היישוב הישן. ישיבת אור החיים המשיכה להתקיים אחרי מותו, עברה לרשות האשכנזים וקיימת עד היום.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבות השנים, הוענקה דמותו והונצחה על עשרות מבנים ומוסדות בעולם היהודי. ואף רבנים רבים במשך הדורות, ייחדו מוסדות וקבעו שיעורים בחיבוריו, ואף הקימו מכונים להפצת תורתו. על שמו נקראת שכונת אור החיים (בני ברק). ואף על שמו הוקמה ישיבת אור החיים לבעלי תשובה העומדת בנשיאות הרב ראובן אלבז. ואף מוסדותיו של הרב שמעון בעדני בית הכנסת וסמינר אור החיים. מפעל נוסף המתייחד בההדרת כתביו והפצת זכרו, הוא הארגון ובחרת בחיים העומד בנשיאות הרב מנחם מנדל פומרנץ שההדיר את ספריו ומתמחה בחקר תולדותיו, מוסר שיעורים בתורתו בכל רחבי הארץ. במסגרת אותם שיעורים, אף יצאה לאור סדרת הספרים ובחרת בחיים שכתבו מקשיבי השיעורים.

ספרות שבחים והגיוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לצדיקי החסידות, ואפשר שבשל אהדתם את רבי חיים אבן עטר, התפתחה ספרות ענפה של סיפורי מעשיות הגיוגרפיים אודותיו. סיפורים רבים פזורים בספרות החסידית ואחרים הועברו במסורת העממית מפה לאוזן. נדפסו מספר קבצים הכוללים סיפורים כאלו, ונוצרה גם ספרות יפה המבוססת על אגדת חייו.

  • נפלאות אור החיים : ...2 אינטערעסאנטע געשיכטעס וואס האט פאסירט מיט דעם גאון ר' חיים בן עטר מחבר פון ספר אור החיים. לודז', 1930 (בערך) (ביידיש)
  • ראובן נענה, אוצר המעשיות: ...מעשיות נפלאים מלוקטים מאת הגאונים ... רבי חיים בן עטר ... [ואחרים]. ירושלים, תשי"ח.
  • ישעיה חדד, תולדות רבנו חיים בן עטר: ...סיפור תולדות חייו ... של ... ר' חיים בן עטר. טבריה, תשמ"ג.
  • יצחק גורמזאנו גורן, שמש ממערב: אגדת חייו של ר' חיים בן עטר. רמת גן: מסדה, 1985. רומן ביוגרפי.
  • המאורות הגדולים: די גרויסע בעלייכטער פון פאלק: דאס לעבן און שאפן פון רבינו חיים בן עטר. ירושלים, תשמ"ה (ביידיש)
  • סדור לברכות: מוקדש לזכר הרב חיים בן עטר לרבנים ממשפחת בן עטר ולזכר מורשת אבותינו. כותרת משנה: מעשה ברבי חיים בן עטר ותלמידו. תל אביב: דפוס בן עטר, 1985‏[33].
  • נ. ספריאל, האור החיים הקדוש: מסכת חייו... נדודיו ומסעותיו ועלייתו לארץ הקודש, של רבי חיים בן עטר. ערוך ומסופר לנוער. ירושלים: המסורה, תשמ"ה.
  • רבי חיים בן עטר בעל "אור החיים", חייו ופעלו על רקע תקופתו. ירושלים, תשמ"ו.
  • האור שבחיים: 250 שנה לפטירת ... רבינו חיים בן עטר, ט"ו תמוז תק"ג-ט"ו תמוז תשנ"ג. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"ג.
  • שבחי רבי חיים בן עטר: לקראת הילולת הצדיק הקדוש רבנו חיים בן עטר. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"?.
    • נפלאות אור החיים הקדוש: לקראת הילולת ... רבינו חיים בן עטר. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"ו.
  • תולדות אור החיים: פרקים מתולדותיו של ... רבי חיים בן עטר. ירושלים: ת"ת חיי עולם, תשנ"ט.
  • הרב אשר מסעוד בן חמו, אשר בחר בחיים: מסעות חייו של ...רבנו חיים בן עטר ... כתבים וחידושים של המחבר. ירושלים: תשע"ג.

דרך לימודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי חיים אבן עטר, נחשב כבר במרוקו למעיין ו"עוקר הרים", כלומר: דרך לימודו התאפיינה בהתמקדות מקומית בסוגיה שעל הפרק ופירוק כל הגורמים המוקשים בהבנתה. מלבד עדותם של חכמים מרוקאים בני זמנו שנחשבו ל"מעיינים", דוגמת רבי חנניה בן זכרי, שכתב עליו בהסכמתו כי הוא עוקר הרים; וחברותו הקרובה עם "מעיינים" נוספים כמו רבי שם טוב בן אמוזג, ורבי יהודה ברדוגו, בעל "מים עמוקים"; מעיד על סגנון לימודו, ספרו "חפץ ה'", שחידושיו מתאפיינים בסגנון זה‏[34]. עצם הדפסת ספר חידושים על הש"ס הייתה תופעה לא נפוצה בקרב חכמי מרוקו באותה עת, והייתה בהדפסת ספרו מן ההעזה‏[35].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפץ ה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפץ ה', אמשטרדם: דפוס פרופס, תצ"ב‏[36]

חיבורו הראשון שנדפס. הספר כולל חידושים על כמה ממסכתות התלמוד הבבלי: מסכת ברכות, מסכת שבת, מסכת הוריות ועל חלקים ממסכת חולין. הספר מתמקד בפירוש שיטתי של הסוגיות, דף אחרי דף, ובדברי פרשני התלמוד בני תקופת הראשונים, בדגש על פירושי רש"י ובעלי התוספות. ואינו שם דגש על הסקת המסקנה ההלכתית המעשית מן הסוגיות. כפי הנראה כתב רבי חיים אבן עטר את חידושיו למסכת שבת לפני שכתב את חידושיו למסכת ברכות, אך שינה את הסדר בדפוס כדי להתאימו לסדר המסכתות בש"ס‏[37].

במקביל לעריכת ספרו זה, כבר התחיל לעסוק בספרו הבא "פרי תואר". שיטת הלימוד שבה נקט בעת הכנת ספרו ההלכתי, מצאה חן בעיניו יותר, ולכן נטל פסק זמן מכתיבת חידושים על סדר התלמוד, והקדיש את זמנו לחקר ההלכתי בסוגיותיו‏[38].

פרי תואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי תואר (פירות גנוסר), אמשטרדם: דפוס יוסף דיין, תק"ב‏[36]

ספר הלכה על שולחן ערוך חלק יורה דעה (סימנים א–קכב). ספר זה אף הוא עוסק בניתוח הסוגיות התלמודיות הרלוונטיות לפסיקת ההלכה, אבל בו מתמקד הדיון בהסקת המסקנה ההלכתית המעשית, בשונה מחיבורו הקודם "חפץ ה'".

הספר נדפס במקור בשם פירות גנוסר; בין חידושיו ההלכתיים הרבים, כלולות השגות רבות על פסקיו של פוסק קודם, רבי חזקיה די סילוה, בספרו "פרי חדש". ולכן בחר רבי חיים אבן עטר להדפיס את הספר, כשפסקי השולחן ערוך מופיעים במרכז העמוד, ובצדדים שני ה"פירות": פרי חדש, ופרי תואר. משערים כי כבר בעת הדפסת הספר ב־1742 היו בידי רבי חיים אבן עטר חידושיו על סימנים נוספים ביורה דעה, אלו שנדפסו לאחר פטירתו בספר "ראשון לציון", אך בגלל הפלטפורמה של "פירות גנוסר" המציגה את חידושיו אל מול חידושי ה"פרי חדש", נמנע מלהדפיסם כבר אז, כי הספר פרי חדש מסתיים בסימן קכב‏[39].

בהדפסת ספר זה, וגם בהדפסת הספר "אור החיים", טיפל שלמה בן יצחק אלוף, מיהודי ליוורנו, ידידו של רבי חיים אבן עטר. שאף גייס את המימון הדרוש להדפסתם. כתבי היד של שני הספרים נמסרו להכנה להדפסה כמעט במקביל, אך בשל סחבת שנוצרה בהדפסת הספר "אור החיים" בשל תהליכי הרישיון המייגעים שנדרשו בוונציה, נשלח כתב היד של "פרי תואר" להדפסה באמשטרדם[40].

אור החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אור החיים (ספר)

אור החיים (אורחות חיים) - חלק א, ונציה, תק"ב
אור החיים (אורחות חיים) - חלק ב, ונציה, תק"ב‏[36]

פירושו המפורסם על התורה. נתחבב על חוגי החסידים והרבה מהאדמו"רים העריצו ספר זה. ספר זה הודפס בחלק מהמהדורות של "מקראות גדולות" ומבוסס בחלקו על תורת הקבלה. מקובל לקרוא לספר אור החיים הקדוש, ומפורסם שהוא בין שלושת הספרים שנתחברו בדורות האחרונים שזכו ליקרא בתוספת זו, והם: אלשיך הקדוש והשל"ה הקדוש. על ספרו זה נכתבו פירושים רבים במהלך הדורות, וישנם גם מורחבים המלקטים את פרשנות האור החיים ומודפסים בצמוד לטקסט הספר, בהוצאת מוסד הרב קוק ומכון עוז והדר.

ראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון לציון, קושטא, תק"י‏[36]

חידושים על סוגיות נבחרות במספר מסכתות מן התלמוד הבבלי: על מסכת ברכות שחידושיו השיטתיים עליה כבר נדפסו בספרו "חפץ ה'", ועל מסכתות שבחציו השני של סדר מועד: מסכת סוכה, מסכת ביצה, והמסכתות תענית, מועד קטן, מגילה וחגיגה. חלק נפרד בספר עוסק בחידושים על התנ"ך. בנוסף נדפסו בסוף הספר השלמות לביאורו של המחבר על השולחן ערוך, חלק יורה דעה, אותו החל בספרו פרי תואר; בהשלמה זו נדפסו חידושיו לסימנים רמ–רצב, ונוסף קונטרס העוסק בכללי ספק ספיקא.

בשונה מספרו "חפץ ה'", ספר זה אינו מכיל פירוש שוטף על סדר דפי המסכת, אלא מתמקד בסוגיות נבחרות, ומסיבה זו הדיון מתרחב עד לפסיקת ההלכה המעשית. הדבר ניכר בעיקר בכך שהוא דן רבות בדברי הפוסקים ולא רק בדברי פרשני התלמוד הקלאסיים.

ליקוטים מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגרות ותשובות רבינו חיים בן עטר (לקט), בני ברק: מכון אור החיים, תשע"ג
  • פרדס אור החיים (לקט), מכון אוצר הפוסקים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיות
  • אברהם משי זהב, תולדות אור החיים: פרקים לתולדות חייו והליכותיו של רבינו חיים בן עטר, ירושלים תשל"ה.
  • אליהו חיים קרלבך (עורך), יד אור החיים הקדוש ותולדותיו, מוסד זכר נפתלי, ניו ג’רסי תשמ"א. לקט חיבורים על תולדותיו והגותו. ‬
  • חנוך ריגל, נר המערבי, תולדות חייו קצות דרכיו ומעט מפעליו של ...רבי חיים בן עטר. על פי ... ספרים נדירים וכתבי ידות, בני ברק: מכון אור החיים, תשע"ג.
  • הרב אליהו רפאל מרציאנו, עטרת חכמים: הערות והארות לתולדות המנורה הטהורה מרנא ורבנא הרב חיים בן עטר, ירושלים: מכון הרש"מ, 2013
  • הרב יעקב שלמה לוי, באור החיים: ספר מקיף מחקרי וחדשני לתולדות רבינו חיים ן' עטר, בתוספת מאות אגרות ומסמכים חדשים. ירושלים: עוז והדר, תשע"ד.
מאמרים
  • בנימין קלאר, רבי חיים אבן עטר: עלייתו לארץ ישראל, אגרות ותעודות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א. ‬
  • אלעזר טויטו, רבי חיים בן עטר: על הימים שעשה באיטליה, בתוך: ח"ז הירשברג‎ (עורך), זכור לאברהם: קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח נ"ע חמש שנים לפטירתו <כ"א אדר שני תשכ"ז), ירושלים: ועד עדת המערבים בירושלים, תשל"ב 1972, עמ' 36-46‏[41].
  • יצחק רפאל, אגרות ר' שלמה חיים סנגויניטי אל רבינו חיים בן עטר, בתוך: טמירין - א, תשל"ב. עמ' רעא-רפו.
  • אלעזר טויטו, רבי חיים בן-עטר ופירושו אור החיים על התורה, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשמ"ב 1981 (ומהדורה נוספת: תשנ"ז 1997. ומהדורת מכללת אורות ישראל, 2012).
  • גדליה נגאל, שבחי ר’ חיים בן עטר, קו לקו: קובץ מחקרים על יהדות המגרב, מוקדש לזכרו של שאול זיו (אג’ייני), ירושלים: דובב שפתי ישנים נר המערב, תשמ"ג, עמ' 73-93 [= מחקרי מערב ומזרח, תשס"א]. ‬
  • הרב מנחם מנדל כשר, ארבעת הרועים, ירושלים, תשמ"ה. אחד מארבעת חלקי הספר מוקדש להגותו של האור החיים בתחום הגאולה
  • דן מנור, ללשון הרזים של ר' חיים בן עטר, בתוך: דעת - גיליון 22, אוניברסיטת בר-אילן, חורף תשמ"ט, עמ' 99–107
  • גרשון קיציס, בין שורש וענף: על יחסי אבות ובנים (פרק ממשנתו החינוכית של בעל "אור החיים"), ניב המדרשיה כד-כה, תל אביב תשנ"ג, עמ' 209–244. ‬
  • דן מנור, ארץ ישראל בהגותם של ר' חיים בן עטר ור' רפאל בירדוגו, בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ ישראל בהגות היהודית בעת החדשה, ירושלים: יד בן צבי, תשנ"ח. עמ' 359–380.
  • זכריה תנעמי, בוסתנו של "אור החיים" הקדוש, מורשתנו יד, רחובות תש"ס, עמ' 69–107.

‬* דוד אסף, 'שאינו מאמין בגדולי הדור': המאבק החסידי על כבודו של ספר 'אור החיים' ומשמעותו ההיסטורית, מחקרי חסידות, ירושלים תשנ"ט, עמ'125–149 [= נאחז בסבך (תשס"ו) 235–254].

  • הרב יחיאל גולדהבר, איגרת הקודש מבעל האור החיים הקדוש: על ישיבתו של רבי חיים אבן עטר ואופי הישיבות בתקופתו, בתוך "גנזי יהודה", מכון גנזים, תשע"ג.
    • הרב יחיאל גולדהבר, עליית בעל אור החיים הקדוש לארץ הקודש: על מסעו ממרוקו, דרך איטליה, והתיישבותו בארץ ישראל, בתוך "גנזי יהודה", מכון גנזים, תשע"ג.
שונות
  • יעקב הלפרין, ארץ החיים, וינה תרצ"ג. שלושה עניינים: תשובת רבי חיים אבן עטר בעניין מקח וממכר; אגרת מבית הדין בסאלי שבמרוקו לבית הדין בפאס, עם מכתבו של ר"ח אבן עטר; אגרת מסעו עם תלמידיו מעכו לצפת וטבריה והגליל, הכתובה בידי תלמידו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאמרים ביוגרפיים
על הגותו

דפוסים מאוחרים של חיבוריו[42]

כללי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרן מרקוס, החסידות (בתרגומו של משה שנפלד), עמ' 318, סבור שעיר מולדתו הייתה אסואירה (מוגדור).
  2. ^ חיים בנטוב, על יצירתו ההלכתית של ר' חיים אבן-עטר ופעילותו במארוקו, פעמים 17, 1985, עמ' 36, והערה 3 שם. בניגוד לדברי הרב יעקב משה טולידאנו, נר המערב עמ' 154, הסבור כי שמו של רבי משה לא היה ידוע במרוקו, חולק בנטוב על קביעה זו, וראו שם עמ' 36–37 בהרחבה על פעילותו הציבורית, ועל סיועו לרב יעקב אבן צור בפרשת יבום גיסתו.
  3. ^ מוזכר רבות בספרי בני דורו, בני מרוקו. וראו עליו עוד בהקדמת נכדו, רבי חיים בן עטר לספרו חפץ ה', ובהסכמת רבני סאלי לספר זה. כינויו "הזקן" דבק בו בתקופה מאוחרת כדי להבדילו מנכדו המפורסם יותר.
  4. ^ אברהם אליהו הרכבי, מאסף נידחים עמ' 83, מצוטט בערך עטר ן' באנציקלופדיה אוצר ישראל (ח"ח עמ' 52). כותב הערך, הרב יעקב משה טולידאנו, משער כי משפחה יהודית מפורסמת מתקופת הראשונים, בשם משפחת "בן הרוכל", היא אותה משפחה בתרגום לעברית. כי בספרות הרבנית הקדומה רוכל מהווה לעתים כינוי למוכר בשמים. ראו שם עוד בהרחבה על תולדות המשפחה ורבניה. לעומתם סבור מרקוס, החסידות, עמ' 318, כי השם עטר נובע מ"עטרה", ובא לרמוז את יחוס המשפחה לדוד המלך.
  5. ^ יעקב שלמה לוי, באור החיים, פרק ד, עמ' 76.
  6. ^ רבי שמואל די אבילה, הקדמה לספרו אזן שמואל, אמסטרדם תע"ה. מצוטט אצל: לוי, באור החיים, עמ' 78.
  7. ^ רבי משה אבן עטר היה בנו של רבי שם טוב אבן עטר שהיה אחיו של רבי חיים הזקן אבן עטר. שניהם היו מקורבים לשלטונות וניצלו את קרבתם בהזדמנויות שונות לטובת הקהילה היהודית.
  8. ^ דברי רבני סאלי בהסכמה לספרו חפץ ה', מצוטטים אצל: לוי, באור החיים, עמ' 93.
  9. ^ הרב יעקב משה טולידאנו, נר המערב עמ' 154.
  10. ^ חיים בנטוב, על יצירתו ההלכתית של ר' חיים אבן-עטר ופעילותו במארוקו, פעמים 17, 1985, עמ' 37.
  11. ^ בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 40. ראו שם ציטוט מפי אחד ממתנגדיו של אבן עטר בסאלי, הטוען כי הדרשות היו חביבות עליו מאד, ומתאונן שאין הוא מאפשר לאחרים לדרוש אף הם.
  12. ^ בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 40. יעקב הלפרין, ארץ החיים, וינה, תרצ"ג, עמ' 18–19 מצטט את רבי חיים אבן עטר, האומר על תפקידו זה: "וכמה טרחתי בשביל עניי העיר עד כמעט נעשיתי כמוכס". וראו: לוי, באור החיים, עמ' 104 "עוסק בצרכי ציבור", המצטט מכתביו של רבי חיים אבן עטר המתייחסים לעיסוקו בגיוס הצדקה וחלוקתה.
  13. ^ לוי, באור החיים, עמ' 105 ואילך, בהערות 278 ואילך, ובעיקר בהערה 281.
  14. ^ ראו ערך פוליגמיה ביהדות, באשר לעמדת עדות המזרח והיהדות הספרדית בעניין זה.
  15. ^ לוי, באור החיים, עמ' 96 ואילך.
  16. ^ Sarah Taieb-Carlen,The Jews of North Africa: From Dido to De Gaulle, University Press of America, 2010, p.39.
  17. ^ לגבי שנת מותו המדויקת, אם בתפ"ד או בתפ"ה, קיימת אי-בהירות, והחוקרים משערים אותה לפי הנסיבות. לדעת ח"ז הירשברג וראובן מרגליות הוא נפטר בתפ"ה, ולדעת אלעזר טויטו בתפ"ד. ראו על כך: טויטו, רבי חיים בן עטר: על הימים שעשה באיטליה (ראו להלן "לקריאה נוספת"), הערה 3.
  18. ^ רשימות רבי שמואל אבן דנאן, מצוטטות אצל: לוי, באור החיים, עמ' 113–114.
  19. ^ רבי חיים אבן עטר מתאר את השתלשלות האירועים בהקדמת ספרו "אור החיים".
  20. ^ יעקב משה טולידאנו, מסמכים חדשים לתולדות רבי חיים בן־עטר, בתוך: אוצר גנזים ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ך 1960. עמ' 62 ואילך (מובא בפרק "קישורים חיצוניים". בתוך הדברים מספר טולידאנו כי הוא עצמו שמע בפס אגדה לפיה נעלב רבי חיים אבן עטר מהתארים המינימליים שכתבו לו רבני העיר בהסכמתם לספרו חפץ ה' ורק על פי דרישתו המפורשת הוסיפו וכתבו שנית את הנוסח המודפס: "החכם הוותיק והחכם השלם". טולידאנו מסביר את הרקע להרעת מצבה הכלכלי של משפחת אבן עטר בפטירת אביו של רבי חיים אבן עטר, אך זו טעות; אביו נפטר רק ב-1741 אחרי עלייתו של רבי חיים ארצה. שמם הזהה של אביו וחמיו גרם לטעות זו. לתיאור הפרשה ממקורות בני התקופה, ראו: רבי יעקב אבן צור, שו"ת משפט וצדקה ביעקב, ח"א סימן יד.
  21. ^ טולידאנו, מסמכים חדשים, עמ' 62, בסוף קטע מס' 1.
  22. ^ 22.0 22.1 אבן עטר, הקדמת "חפץ ה'".
  23. ^ הלפרין, ארץ החיים, וינה, תרצ"ג, עמ' 12, מביא את הנוסח המלא של פסק הדין. הוא מעיר שם כי רבי חיים בן עטר נמנע מלהתמנות כראש ודיין לעירו "מכמה טעמים נגלים ונסתרים". מצוטט אצל: בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 38–39.
  24. ^ לוי, באור החיים, עמ' 127. הוא מצטט את מרציאנו, עטרת חכמים (ראו להלן: לקריאה נוספת), הגורס כי רבי חיים אבן עטר רמז לפרשייה זו בהקדמת ספרו "אור החיים" במילים "וסוגרו דלתי תורה כי האיש הבליעל הולך וחזק ויוסף לחטוא איש ישראל".
  25. ^ אותו הוא מכנה לעתים "אחי הרשב"א" [=הרב שמואל בן אלבאז]. הקדמת ספרו "פרי תואר".
  26. ^ טויטו, איטליה, הערה 4, לפי כתב היד "דברי הימים של פאס". ידיעה זו מתייחסת לשנת תצ"ג.
  27. ^ טויטו, איטליה, עמ' 42.
  28. ^ מתוך ספרון שכתב ר' משה פרנקו מרשימותיו באותם הימים, מצוטט אצל טויטו, איטליה, עמ' 39. לפני הקטע המצוטט נאמר כך: "בא במחנינו קדוש... רבי חיים בן עטר עם ב' נשיו וב' תלמידיו... וכבר יצא שמו... ונתנו לב העם הזה עם קדוש על עסקיו, ומרוב ענותנותו לא גילה שבחובת הגלות המצוי במערב ירד מנכסיו כ"כ שלא נשאר בידו מאומה. והקב"ה... נתן בלב נדיבי עם שיתנו לו מה שצריך למזונותיו ותהי ראשית הצדקה כ"ח תמוז... הולכים לביתו כל הלילות... ובזמן ההוא לומד עם תלמידיו".
  29. ^ טויטו, איטליה, עמ' 38–43. טויטו יחיד במסקנה זו בין חוקרי תולדות רבי חיים אבן עטר. הוא נוקב בטווח התאריכים סיוון תצ"ט-חשוון תק"א, אך כפי העולה מדברי פרנקו המצוטטים שם בעמ' 39, החל ר"ח אבן עטר להתפרנס מידי תומכיו בליוורנו בימיו האחרונים של חודש תמוז תצ"ט.
  30. ^ ראו: שלמה סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, ירושלים, תשכ"ג. ח"א עמ' 354; המצטט את החלטות קהילת מנטובה: "בשנת 1740 הודיעה קהילת ליוורנו למנטובה שר' חיים בן עטר מתכונן לייסד ישיבה בירושלים, שתהיה מבוססת על תרומות יהודי איטליה... בינתיים ביקר ר' חיים בן עטר בעצמו במנטובה, והוסכם איתו שאחרי שובו מאמשטרדם תקבע הקהילה את גובה תרומתה לישיבה" (החלטת קהילת מנטובה מיום כ"ז באלול ת"ק).
  31. ^ רבי פנחס מקוריץ, ורבי ישראל מרוז'ין. דבריהם במלואם מובאים אצל: הורביץ, עדן ציון, ירושלים, תשט"ז, עמ' מב, הערה א.
  32. ^ ראו: מאיר בניהו, ידיעות חדשות על רבי יהודה ביבאס, אוצר יהודי ספרד, לחקר תולדות יהודי ספרד ותרבותם, ג', ירושלים תש"ך-1960, עמ' 96-95.
  33. ^ ספרון זה יצא לרגל "כינוס עולמי בירושלים של כל בני "השבט" הנושאים את שם משפחתו".
  34. ^ חיים בנטוב, על יצירתו ההלכתית של ר' חיים אבן-עטר ופעילותו במארוקו, פעמים 17, 1985, עמ' 39.
  35. ^ בנטוב, על יצירתו ההלכתית עמ' 39. בנטוב מציין כי ידוע רק על תקדים אחד של הדפסת ספר כזה במרוקו לפני ספרו של אבן עטר - ספרו של רבי שמואל הצרפתי, ‏דברי שמואל, אמסטרדם תמ"ט.
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 36.3 זהו דפוס ראשון. לדפוסים מאוחרים, ראו בפרק "קישורים חיצוניים".
  37. ^ בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 49.
  38. ^ בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 49, לפי עדות רבי חיים אבן עטר בהקדמת הספר "חפץ ה'".
  39. ^ בנטוב, על יצירתו ההלכתית, עמ' 50. בנטוב תומך את מסקנתו כי סימנים נוספים אלו כבר היו בכתובים עוד בהיות רבי חיים אבן עטר במרוקו, ברלוונטיות המעשית של הלכות מסוימות המבוררות בחלק זה; כמו הלכות כיבוד אב ואם שהיו רלוונטיות לו בהיותו עם אביו במרוקו, והלכות צדקה שהיו רלוונטיות בעודו גבאי צדקה בסאלי.
  40. ^ טויטו, איטליה, עמ' 43-45, "גלגולי 'אור החיים' ממסירתו לדפוס ועד להדפסתו".
  41. ^ ראו: ח"ז הירשברג‎ (עורך), ‏זכור לאברהם: קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח, באתר אוצר החכמה.
  42. ^ דפוסים ראשונים מקושרים ומסוקרים בפרק "ספריו".
תקופת חייו של חיים אבן עטר על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן