חיים באר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים באר (2011)

חיים באר (רכלבסקי; נולד ב־1945) הוא סופר ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים באר (ראשי תיבות של בן אברהם רכלבסקי, ולחלופין ראשי תיבות של שמות הוריו ושם משפחתו מלידה: ברכה אברהם רכלבסקי)‏[1] נולד בכ"ו בשבט תש"ה (9 בפברואר 1945) בשכונת כרם אברהם בירושלים, להורים שומרי מצוות. אביו, אברהם, נולד באוברוץ', פלך ווהלין (כיום באוקראינה) ועלה לארץ ישראל בשנות ה-30. אמו, ברכה לבית וולס, הייתה בת למשפחה מהיישוב הישן, מצאצאי רבי ישראל משקלוב, מחבר הספר פאת השולחן ומחלוצי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל בתחילת המאה התשע-עשרה. באר התחנך בחינוך מזרם "המזרחי" ולמד בבית הספר התיכון "מעלה" ובבית הספר התיכון של סמינר "המזרחי" בירושלים. בשנים 19631966 שירת בצה"ל ברבנות הצבאית, במערכת כתב העת מחניים. במקביל עבד בלילות כמגיה בעיתון דבר.

בשנת 1966 החל לעבוד כמגיה בהוצאת עם עובד. בשנת 1970 ראה אור ספר ביכוריו שעשועים יום יום (שירים, בהוצאת עם עובד). כעבור שלוש שנים התמנה לעורך בכיר בהוצאת עם עובד, תפקיד שאותו מילא עד שנת 1999. במסגרת זאת ערך עשרות ספרי שירה, ספרי ילדים ונוער וכן עמד בראש פרויקטים מו"ליים ייחודיים (בין השאר, מאה שנות תרבות: היצירה העברית בארץ ישראל, 2000-1900, עם אורה אחימאיר, בהוצאת עם עובד וידיעות אחרונות, 2000).

לצד הפעילות המו"לית הענפה היה באר עתונאי פעיל. משנת 1963 ואילך פרסם באופן שוטף כשבע-מאות רשימות ומאמרים בנושאי ספרות, תרבות, חברה והיסטוריה של ארץ ישראל. בשנים 19811992 שימש חבר מערכת העיתון "דבר" ופרסם מדור קבוע בדבר השבוע, "מזיכרונותיה של תולעת ספרים", שהיה לשם דבר, הן בחקר הספרות והתרבות והן בענייני חברה, דת ומדינה. מקצת רשימות אלה כונס בספריו גם אהבתם גם שנאתם: ביאליק, ברנר, עגנון, מערכות יחסים (עם עובד, 1987) ומזיכרונותיה של תולעת ספרים (עם עובד, 2011).

רומן שפרסם בשנת 1979, נוצות, ביסס את מעמדו כסופר, תורגם לשפות אחדות ואף הומחז בידי שמואל הספרי והוצג בתיאטרון הקאמרי בשנת 1987. בהמשך פרסם באר רומנים נוספים, שזכו אף הם הן להערכת הביקורת והן לאהדת הקהל, ורובם תורגם לשפות אחדות: עת הזמיר (עם עובד, 1987), חבלים (עם עובד, 1998), לפני המקום (עם עובד, 2007) ואל מקום שהרוח הולך (עם עובד, 2010).

במקביל לכתיבתו הענפה מלמד באר במגוון מסגרות. בשנים 19802002 הדריך סיורים ספרותיים בירושלים, בין השאר במסגרת החברה להגנת הטבע, בית הסופר בירושלים, יד יצחק בן צבי, בית שמואל ובקורס מורי דרך של משרד התיירות; בתוך כך גם הנחה באותן שנים סדנאות לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים ובתל אביב, באוניברסיטה הפתוחה ובבית אריאלה, וליווה מאות כותבים צעירים.

בסוף שנות ה-80 שימש ככתב לענייני חרדים. בשנת 1990 הוצתה דלת ביתו על ידי סיקריקים על רקע בחירתו להדליק משואה ביום העצמאות. בעקבות רצח רבין הוריד את הכיפה‏[2].

בשנת 2000 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא מלמד במחלקה לספרות עברית (בשנת הלימודים תשס"ב זכה בתעודת הצטיינות על תרומה לקידום ההוראה באוניברסיטה) ומשנת 2011 הופקד בראש הקתדרה ללימודי יידיש על שם אנה והארי זינגר באוניברסיטה.‏[3] קודם לכן שימש באר גם כמרצה באקדמיה לאמנות בצלאל (בשנת 1988), כמרצה בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה (1988-1987), כמרצה אורח בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (1999) ובחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב (2000), כפרופ' אורח לספרות עברית ב-JTS, ניו יורק (2004) ובמוסדות אקדמיים נוספים. הוא השתתף ועודו משתתף בכנסים בינלאומיים נחשבים.

בשנת 2014 מונה באר לעורך הפרוזה במפעל קסת לספרות ביכורים.

חיים באר מתגורר כיום ברמת גן. הוא מרבה להביע דעתו בשאלות חברה ומדינה. לא אחת ביקר את הציונות הדתית וטען שהיא החמיצה את שליחותה ההיסטורית.

פרופ' יגאל שוורץ אמר על באר:

חיים באר הוא הסופר העברי ביותר מבין הסופרים החיים בינינו - משום שספריו הם מלאכת מחשבת של דיבור אינטימי, מורכב, מתוח ומרתק, הן עם ארון הספרים היהודי והן עם מסורת הכתיבה של הספרות העברית החדשה, החילונית מעיקרה, שראשיתה בתקופת ההשכלה.‏[4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל ספריו של באר ראו אור בהוצאת עם עובד.

  • שעשועים יום יום, שירים (1970)
  • נוצות, רומן (1979)
  • עת הזמיר, רומן (1987). מספר את סיפורו של נחום גבירץ, מתבגר רגיש, המתגייס לצבא ומוצא את עצמו ביחידת הרבנות הצבאית בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. דרך הדמויות שפוגש גבירץ, מתאר חיים באר את תקופת הנביטה של ההוויה המשיחית, וגישות תפיסתיות ודתיות שונות לגביה.
  • גם אהבתם גם שנאתם - ביאליק, ברנר, עגנון מערכות-יחסים (1992)
  • חבלים, רומן (1998). ספר אוטוביוגרפי בבסיסו, על ילדותו של חיים באר בירושלים ועל משפחתו.
  • לפני המקום, רומן (2007). זהו ספר ארס פואטי העוסק בתהליך יצירתו של ספר זה עצמו, ואגב כך מספר את סיפורם של ביבליופילים וחוקרי ספרות המתכנסים בברלין בשנים 2006-2005, ומעלים סיפורים על גורלם של ספרים שאבדו וספרים נדירים.
  • אל מקום שהרוח הולך, רומן (2010). מסעו של האדמו"ר מאוסטילה מבני ברק לטיבט, כדי לפגוש שם יק שבו נתגלגלה נשמתו של אחד מאבות אבותיו, "היהודי הקדוש". המסע הוא מפגש בין החסידות לבין הבודהיזם.
  • מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים (2011), בעריכת גדעון טיקוצקי. מבחר מרשימותיו של באר בענייני סופרים וספרים, שפורסמו ברובן לראשונה בדבר.
  • חלומותיהם החדשים, רומן (2014)

פרסים שזכה בהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של חיים באר עוררו עניין רב בין קוראים מבקרים וחוקרי ספרות. כשלושים מאמרי בקורת מצוינים בקטלוג של בית הספרים. בין המבקרים הקוראים וחוקרי הספרות שכתבו על ספריו נמצאים: מלכה מוצ'ניק, יצחק הררי, אברהם בלאט, ידידיה יצחקי, שלום חולבסקי, משה ידעיה, גבריאלה אביגור-רותם, אהוד נהיר, שלום רצבי, נפתלי הרץ טוקר, ניצה בן-דב, טליה הורביץ, לאה ברץ, יהושבע בנטוב, יוסף אורן, דוד פישלוב, הלל ויס, דב סדן, זיוה שמיר, רעיה הרן, ירון גולן, רנה לי, שרה כ"ץ, חיים נגיד, גרשון שקד ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו:

על יצירתו:
ראו קישורים נוספים בערכים העוסקים בספריו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בראיון שערך משה גרנות עם באר: חיים באר: "אולי זאת ההזדמנות לדבר על שינוי השם שלי. אני לא חושב שכתבתי על זה באיזה מקום. שמי הוא רכלבסקי. שם זה נשא עמו גלים, שבנעוריי לא רציתי בהם. מי שנושא שם כזה הוא צאצא של עיירה יהודית במזרח אירופה, כשם שמי שייקרא אופנהיימר - ברור שהוא ממוצא מרכז-אירופי, וכשם שבעל השם ביטון - ברור שהוא מצפון אפריקה. לא אהבתי את השם; הוא גם הזכיר לי את הביטוי 'רך לב'". משה גרנות: "אתה מזכיר את העניין בחבלים (עמ' 93)". חיים באר: "נכון, אני מזכיר שם 'רכי לב'. גמלה בלבי המגמה ה'ילידית', כביטויו של משה דור, או ה'כנענית', כפי שכינה שלונסקי את סיעתו של רטוש. הכול יחד הוליד את השם 'באר': משהו עמוק, הנובע מהאדמה. יש כאן גם ראשי התיבות של השם 'בן אברהם רכלבסקי'; אך לא רציתי לצער את אמי, ולכן ביארתי לה את השם כראשי תיבות של השמות 'ברכה ואברהם רכלבסקי'. זהו שם יאנוסי - עם הפנים לכל הכיוונים: מרד במזרח אירופה, אך לא ממש מרד; מרד בהורים, ושוב לא ממש מרד; בעד ארץ ישראל, אך גם אזכור המוצא המזרח-אירופי. הנה, אתה נותן לי הזדמנות שהעניין הזה יהיה כתוב במקום כלשהו". ראו: משה גרנות, שיחות עם סופרים, קווים, 2007, עמ' 315-314.
  2. ^ חיים באר, באנציקלופדיה אביב חדש
  3. ^ מירב ארד, פרופ' באר - מופקד הקתדרה ללימודי יידיש בבן-גוריון, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)
  4. ^ חנן חבר, יגאל שוורץהספר על הספר על הספר (שלא נכתב), באתר הארץ, 25 בספטמבר 2007
  5. ^ חיים באר וחוה פנחס־כהן - בין זוכי פרס רמת גן לספרות, באתר הארץ, 6 במרס 2013
  6. ^ חיים באר - זוכה פרס ראש הממשלה ללשון עברית, באתר ynet‏, 27 בינואר 2013


הקודם:
אהרון אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות

2002
הבא:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב