חיים בר און
 | |
| לידה |
6 ביוני 1944 רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1998 (בגיל 53) |
| מדינה |
 ישראל |
| עיסוק | מוציא לאור |
  | |
חיים בר און (6 ביוני 1944 – 15 בפברואר 1998) היה מהמוציאים לאור של העיתון הכלכלי "גלובס".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בר און נולד בעיר דושנבה בירת רפובליקת טג'יקיסטן (אז חלק מברית המועצות), אליה נמלטה משפחתו בזמן השואה. עלה לארץ ישראל בגיל 3 ולמד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב. את שירותו הצבאי עשה כמש"ק מודיעין בממשל הצבאי, האחראי על הכפרים הערביים בצפון[1].
ב-1964 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים היסטוריה של המזרח התיכון ומזרחנות. במקביל כיהן כמזכיר מערכת עיתון הסטודנטים "פי האתון" יחד עם דוד קוליץ, מיקי אלבין, נחום ברנע ועלס דוברונסקי[1].
עם פרוץ מלחמת ששת הימים התגייס בחזרה לצה"ל לשנת קבע, תחילה לממשל הצבאי ואחר כך ליחידת איסוף במודיעין. בתום השנה הצטרף לשורות השב"כ באגף הערבי יחד עם אהרון ברנע, תחילה בירושלים ואחר כך בעזה, לרבות השתתפות בפעולת כראמה.
יועץ וראש לשכת יגאל אלון[עריכת קוד מקור | עריכה]
את התואר השני באסטרטגיה צבאית עשה בקינגס קולג' לונדון, בשנים 1969-1971, ובמקביל עבד כמאבטח בשגרירות ישראל. בשגרירות פגש לראשונה את יגאל אלון. מיד עם חזרתו לישראל בשנת 1972 התמנה ליועץ וראש לשכתו של אלון, שכיהן כשר החינוך והתרבות. בתפקידו זה היה ממונה, בין היתר, על הקמת האוניברסיטה הפתוחה.
בממשלת רבין הראשונה המשיך בשיתוף הפעולה עם אלון, אז שר החוץ, כיועץ וראש לשכתו (1974–1976)[2]. בין השאר היה שותף לנסיעה חשאית של אלון לאיראן בשנת 1975, במטרה לדון עם ממשלת איראן על המשך הפעלת חברת קו צינור אילת אשקלון[3].
קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1976 נישא בר און לעדנה לייבוביץ, ביתו של יצחק לייבוביץ (מבעלי קבוצת "חיים לייבוביץ ובניו" ובנו של התעשיין חיים לייבוביץ). עם עזיבתו את שירות המדינה הצטרף לעסקי חותנו. בשנת 1978 היה שותף להקמת ירחון הכרומו העברי הראשון "מוניטין"[4]. לייבוביץ היה אחד המשקיעים בירחון וב-1980 רכש את אחזקות שאר השותפים יחד עם מיקי אלבין[5]. במקביל להקמת וניהול הירחון, סייע בר און ליגאל אלון בארגון ריצתו לראשות מפלגת העבודה מול שמעון פרס[6]. המירוץ נקטע בתחילת שנת 1980, עם מותו של אלון.
בר און מונה למנכ"ל "מוניטין", שהפכה לקבוצת תקשורת שהוציא לאור גם את השבועון הכלכלי "כספים" (בשנים 1980–1990)[7]; את השבועון "אנשים" (1981–1983) בעריכת רינו צרור; ושבועון הנוער "חמצן" (1984–1986), בעריכת שמוליק שם-טוב.
בשנת 1984 רכשה קבוצת "מוניטין" את "גלובס", עיתון למשקיעי בורסה, שגיליונו מנה אז 8 עמודים. בין המשקיעים בעיתון בתחילת דרכו היו האחים שוקי וזלמן ליבוביץ (אחיו של חותנו)[8]. לאחר כשנה מינה את מתי גולן כעורך "גלובס". בראון הפך אותו לעיתון הכלכלי-עסקי המרכזי בישראל, והוא גדל מכ-2,000 מנויים לכ-30,000 תוך שנים ספורות. בשנת 1992 מונה אדם ברוך לעורך ומתי גולן היה אמור להקים עיתון כלכלי בניו-יורק עבור הקבוצה (אך לאחר שנה היה בין מקימי העיתון המתחרה "טלגרף")[9]. בשנת 1984 נכנסה קבוצת "מוניטין" לשותפות בעיתון "חדשות", יחד עם עמוס שוקן[10]. ב-1987 מכרה הקבוצה את החזקתה ב"חדשות" חזרה לשוקן[11].
בתחילת 1985 עזב מיקי אלבין את ישראל אך חזר באוגוסט לצורך חקירה במשטרה. אלבין נהרג לאחר שנפל אל מותו מן הקומה השלישית של בניין שלוחת המטה הארצי של משטרת ישראל ביפו[12]. במקומו של אלבין נכנס לשותפות בקבוצת "מוניטין" איש העסקים אליעזר פישמן[13].
בסוף 1988, התנדב לסייע בניהול מהלך הצלה של העיתון "דבר", ושימש כמנכ"ל במשך שלושה חודשים[14].
בשנת 1990 היה מעורב במגעים להקמת השבועון ג'רוזלם ריפורט, שהוקם על ידי קבוצה של פורשי העיתון ג'רוזלם פוסט, אך לבסוף בחר לא להשקיע במיזם[15].
בשנת 1993 רכש בר און, בשותפות עם ארנון (נוני) מוזס, את השבועון הוותיק "העולם הזה" והפך אותו לשבועון חדש "שישי" (93–94) בעריכת אדם ברוך ורינו צרור. המותג והלוגו "שישי" נותרו בטורו השבועי של אדם ברוך בעיתון "מעריב".
בשנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות התשעים השותפים בר און ופישמן הרחיבו קבוצת התקשורת שלהם באמצעות והשקיעו במספר מיזמים:
- הקבוצה הייתה שותפה להקמת חברת "גוונים" בשנת 1989[16], שזכתה ב-1990 בזיכיון לפריסת טלוויזיה בכבלים בקריות, השפלה (ראשון לציון, רמלה, לוד), מעלות וכרמיאל[17]. באפריל 1998 נמכרה החברה למתחרה, חברת "תבל", תמורת 235 מיליון דולר[18].
- הקמת החברה לשיחות טלפון בינלאומיות "קווי זהב" בשנת 1997[19].
- השקעה בהקמת כבל תקשורת תת-ימי "לב-1" בין ישראל לאיטליה[20].
- הקמת אתר האינטרנט של "גלובס" באפריל 1995 – העיתון העברי הראשון באינטרנט[21].
- רכישת נתח מהיומון "ידיעות אחרונות" בספטמבר 1997[22].
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 54, נפטר בר און בבית החולים תל-השומר, לאחר שנה וחצי של מאבק במחלת הסרטן. הותיר אחריו את אשתו עדנה, ביתו אלונה, הקרויה על שם יגאל אלון ובנו, אמיר[1].
בהספד שנשא לזכרו אמר חברו נחום ברנע:
- "מי שהולך לתקשורת בשביל לעשות כסף, ובשביל זה בלבד, מועד לכישלון, והיו דברים מעולם. חיים הצליח הצלחה נדירה בעולם המו"לות הישראלי, קבע נורמות חדשות, פתח אופקים, הקים, בין השאר, לראשונה בישראל, עיתון כלכלי רציני, חופשי. הוא עשה את זה משום שכסף כשלעצמו אף פעם לא עניין אותו. זאת, אולי, אחת התשובות לשאלה, למה אהבנו אותו כל כך. בעולם שנעשה יותר ויותר חומרני, הוא לא איבד לרגע את התיאבון הציבורי שלו"[23].
לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו עבור המניות שהחזיק בקבוצת "גלובס" לידי אשתו עדנה וילדיו. במהלך שנות ה-2000 מונתה בתו אלונה בר און לדירקטוריון הקבוצה. החל משנת 2009 נקלע לסכסוך עם פישמן, עקב הידרדרות מצבו הכספי של "גלובס" ושליטתו בתכני העיתון[24]. בקיץ 2016, יזמה אלונה בר-און, יחד עם הנהלת "גלובס" ניסיון לרכוש את העיתון מידי פישמן שהוכרז פושט רגל[24]. במקביל כונסי הנכסים של פישמן, שמונו על ידי הבנקים לאומי והפועלים, החלו לחפשים רוכשים למניות שהחזיק פישמן. בדצמבר 2016, הודיעו שהם ממליצים למכור את העיתון לאוליגרך דוד דוידוביץ', מקורב ושותף של רומן אברמוביץ'[25], שהציע 45 מיליון שקל[26]. בר-און הגישה הצעה נגדית וב-19 ביוני 2017 אישר דירקטוריון החברה את עסקת הרכישה של העיתון[27].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביבה זלצמן, מותו של חבר טוב, באתר גלובס, 17 במרץ 1998
- אות גלובס "עסקים למען החברה" ע"ש חיים בר און
- מוניטין
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 כתב גלובס, נפטר חיים בר און, מו"ל ומנכ"ל "גלובס", באתר גלובס, 16 בפברואר 1998
- ^ דני קורן יתמנה מנהל לשכת אלון, דבר, 2 במאי 1976
- ^ שמואל שגב, פרסום ראשון - ישראל ואיראן שותפת בצנור הנפט אילת אשקלון, מעריב, 7 באוקטובר 1981
- ^ השקעה של 2 מיליון ל"י, דבר, 28 באוגוסט 1978
- ^ דרור שרביט, שינויים בבעלות על הירחון "מוניטין", דבר, 27 באוגוסט 1980
- ^ יחיאל לימור, אנשי אלון חישבו ומצאו רק 40 אחוז, מעריב, 10 באפריל 1977
- ^ אפי לנדאו, נסגר השבועון הכלכלי "כספים"; "גלובס" יכיל בקרוב מוסף מגזיני, חדשות, 15 ביוני 1990
- ^ אבי קרטין, גלובס חוזר למשפחה, חדשות, 8 באוגוסט 1984
- ^ עמירה שגב, עובר לוול-סטריט, חדשות, 27 במרץ 1992
- ^ אייל ארליך, בנק־הפועלים מימן לאלבין את רכישת 'חדשות', כותרת ראשית, 7 באוגוסט 1985
- ^ אורי גינוסר, מתנהל מו"מ למכירת חלקה של "מוניטין" בעיתון חדשות בחזרה למשפחת שוקן, מעריב, 9 בפברואר 1987
- ^ ענת גטניו, "לא יתכן שאלבין ברח או התאבד", חדשות, 11 באוגוסט 1985
- ^ נעמי לויצקי, מיקי אלבין. עלייתו ונפילתו, חדשות, 15 באפריל 1988
- ^ אפי לנדאו, התפטר מנכ״ל "דבר" בראון. חנה זמר שוקלת להתפטר, חדשות, 23 בנובמבר 1988
- ^ אפי לנדאו, לא רצו לדוג אותם, חדשות, 18 במאי 1990
- ^ יגאל רביב, בג״ץ דתה את בקשת גולן לפסול מכרז לכבלים, חדשות, 19 בנובמבר 1989
- ^ פריירים או לא?, חדשות, 15 במאי 1990
- ^ אפי לנדאו, נסגרה עיסקת מכירת חברת הכבלים גוונים לתבל תמורת 235 מיליון דולר, באתר גלובס, 27 באפריל 1998
- ^ ערן גבאי, אליעזר פישמן מבקש מהממונה למזג קווי זהב עם נכסי משפחת פישמן ניהול ומוניטין, באתר TheMarker, 31 ביולי 2002
- ^ אפי לנדאו, כבל התקשורת התת-ימי לב יחל לפעול ב-20 בינואר, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1998
- ^ דרור יעקובסון, מנכ"ל גלובס סייטס, האיש שאמר כן לאינטרנט, באתר גלובס, 16 במרץ 1998
- ^ אביבה קרול וגולן פרידנפלד, מילצ'ן מתעניין ברכישת מניותיו של פישמן בקבוצת "ידיעות אחרונות", באתר גלובס, 5 ביולי 2006
- ^ חגי גולן, "גלובס" מציין 16 שנה למותו של מו"ל "גלובס" חיים בר און, באתר גלובס, 3 ביוני 2014
- ^ 1 2
נתי טוקר, אחרי כמעט עשור של סכסוכים - פישמן מאבד את האחיזה ב"גלובס", באתר TheMarker, 18 באוגוסט 2016
- ^ נתי טוקר, חידת דויד דוידוביץ': מה מחפש בישראל האוליגרך שצפוי לרכוש את "גלובס"?, באתר TheMarker, 18 בדצמבר 2016
- ^ נתי טוקר, יסמין גואטה, כונסי "גלובס" ממליצים למכור את העיתון לאוליגרך דווידוביץ', באתר TheMarker, 25 בדצמבר 2016
- ^ נתי טוקר, העסקה נסגרה: אלונה בר-און וענת אגמון קיבלו השליטה ב"גלובס", באתר TheMarker, 19 ביוני 2017
