חיים גיל (במאי)

חיים גיל
לידה	5 באוגוסט 1933; נווה שאנן, חיפה, ישראל
פטירה	14 בפברואר 2008 (בגיל 74); ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
שם לידה	חיים גינדל = Haim Gindel
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
צאצאים	אסף גיל
	פרופיל ב-IMDb

חיים גיל (5 באוגוסט 1933 – 14 בפברואר 2008), הידוע בכינויו "כיימול", היה במאי טלוויזיה ישראלי ויוצר סרטים תיעודיים וסרטי דרמה לטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים גיל נולד בשכונת נווה שאנן בחיפה למשפחת פועלים שעלו כחלוצים מפולין. היה פעיל בתנועת המחנות העולים והצטרף עם גרעין לקיבוץ מחניים. שאיפת חייו הייתה להיות שחקן תיאטרון והוא עזב את קיבוצו לאחר שהתקבל ללימודי משחק ליד התיאטרון הקאמרי. ב-1956 התחיל ללמוד בחוג לספרות ולשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים כהמשך טבעי לנטייתו מילדות לקריאה וכתיבה. סיפוריו פורסמו על ידי אהרן מגד במוסף "משא" ועל ידי בנימין תמוז במוסף הספרותי של "הארץ". לפרנסתו פרסם כתבות במוספי סוף שבוע של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". לקראת סוף לימודיו התחיל לעבוד כדובר המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית בירושלים. ב-1964 גיל התחיל לעבוד ככתב רדיו ב"קול ישראל" בתקופתו של חגי פינסקר כמנהל מחלקת החדשות. עם הקמת הטלוויזיה שימש גיל ככתב שטח וכתב מדיני בערוץ הראשון ועם הזמן יצר סדרות תיעודיות שהציגו סיפורי חיים של אנשים מכל שכבות הציבור.

במהלך מלחמת יום הכיפורים נודע בשל דיווחיו מהחזית הסורית ברמת הגולן. אחרי המלחמה ערך גיל מבחר כתבות מהחזית לסרט באורך של כ-50 דקות בשם "עמק הבכא" ששודר לראשונה בערוץ הראשון בשנת 1981. בסוף המלחמה (1974) דיווח מהגדה המערבית של תעלת סואץ על יחסים לא רשמיים בין חיילים ישראליים לחיילים מצריים. הכתבות, שצולמו במצלמה נסתרת, מראות את החיילים מתיידדים ביניהם, מדברים, מחליפים כתובות, מכינים חפלה ומשחקים כדורגל.

בשנות השמונים של המאה העשרים פנה גם ליצירה דרמטית בנוסף לעבודתו הדוקומנטרית. הדרמה הראשונה, "צל ענן שחור" (1981) (או "סיפורו של טייס"), עוסקת בטייס שמטוסו הופל בשטח מצרים במלחמת ששת הימים, ולאחר חילוצו הוא מתאר בפני מפקדיו את הקורות אותו כאשר נדד לבדו במדבר. יצירות דרמטיות נוספות מאותה התקופה כללו "שלושה ימים בסג'רה" (על ראשית דרכו של דוד בן-גוריון וחבורתו בארץ ישראל) ו"מי מרום" (על ימיה הראשונים של יסוד המעלה).

הדרמה הטלוויזיונית הידועה ביותר שלו היא "האדונית והרוכל" (1989) על פי סיפור קצר של ש"י עגנון (זכתה בפרס "תפוח הזהב" של רשות השידור לדרמות טלוויזיה בשנת 1989). דרמות טלוויזיה נוספות כוללות שלושה סרטי ילדים: "אריות בירושלים" (1981), על פי ספרו של שמואל הופרט; "הדוד אהרון" (1982), עם יוסי ידין בתפקיד ראשי; ו"תרזה ויולק" (1988), סיפורם של ילדים-עולים ששהו במחנה מעצר בקפריסין.

לאחר פרישתו לגמלאות מהערוץ הראשון המשיך ליצור באופן עצמאי סרטים דוקומנטריים: "אח ואחיו" (2001) – סיפורם של שני ילדים-אחים שהופרדו במלחמת העולם השנייה, עברו את השואה ונפגשו באקראי בסוף המלחמה, עלו ארצה וכאן בנו את חייהם; "הצד השלישי של המטבע" (2002) – סיפורו של יעקוב משורר, שהיה מומחה בעל שם עולמי למטבעות עתיקות מארץ ישראל ופרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. סרט העלילה היחיד שלו לקולנוע הוא "כסאח" (1984), המתאר את תמונת המוזיקה המזרחית בישראל של שנות השמונים. בסרט הופיעו זמרים מזרחיים בולטים, בהם חופני כהן, זוהר ארגוב, דקלון, חיים משה, משה גיאת וג'קי מקייטן.

פרסם שני ספרים: הרומן האוטוביוגרפי "כצל ענן לבן" בהוצאת כרמל (1999), והנובלה "חזרה כללית", סיפור אהבה על רקע עתידני שנכתב בתקופת מחלתו הסופנית בשנים 2007–2008. הנובלה פורסמה על ידי "גיל הפקות" בשנת 2010, אחרי מותו של חיים גיל.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 נישא ליונה (הוכרמן), עובדת סוציאלית במקצועה. בנם אסף גיל (נולד 1962) מפיק טלוויזיה. בתם יעל (נולדה 1965) בוגרת "בצלאל" ומועסקת כמאפרת בהפקות טלוויזיה.