חיים סבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

חיים סבן (נולד ב-15 באוקטובר 1944) הוא איש עסקים ישראלי-אמריקאי שהרוויח את רוב הונו האישי כמפיק טלוויזיה בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבן נולד באלכסנדריה, מצרים. ב-1956, בהיותו בן 12, עלה לישראל עם משפחתו, יחד עם רוב יהודי מצרים, שנאלצו להימלט מארצם לאחר מלחמת סיני ורדיפת היהודים שבאה בעקבותיו. סבן למד בבית הספר החקלאי בכפר הנוער בן שמן. משפחתו התגוררה בדירת חדר בתל אביב-יפו, ואביו עסק במכירת עפרונות מדלת לדלת. בשנת 1964 השלים סבן את לימודיו העל-יסודיים בתיכון ערב "לסל" בתל אביב, במקביל לעבודה ונגינה. לאחר שירותו הצבאי, בשנת 1966, הצטרף ללהקת האריות כנגן גיטרה בס והופיע איתם באזור העיר תל אביב.

בשנת 1968 החליף את אמרגן האריות הקודם, יהודה טלית, ואחר כך היה אמרגנה של להקת "הכוכבים הכחולים". מאוחר יותר הוא נחשב (יחד עם יהודה טלית) כמקשר בין אריק איינשטיין לבין להקת הצ'רצ'ילים. בתחילת שנות ה-70, הפיק סבן את פסטיבל שירי הילדים המתקיים מדי שנה וזוכה להצלחה גדולה בישראל.

סבן עבר לצרפת בשנת 1975, והקים שם חברת תקליטים שהצליחה למכור מיליוני תקליטים. במקביל, עסק בהלחנת מוזיקה לסדרות טלוויזיה, בעיקר סדרות אנימציה. שמונה שנים מאוחר יותר, ב-1983, עבר להתגורר בלוס אנג'לס שבארצות הברית, והקים שם אולפני הקלטות המספקים מוזיקה לסדרות טלוויזיה. סבן זכה להצלחה בתחום המוזיקה לסדרות טלוויזיה, והוא חתם כמלחין על עשרות הפקות טלוויזיוניות בשנות ה-80, לרוב בשם "כוסא מחשי" (Kussa Mahchi). במקביל, החל סבן לשמש כמפיק ראשי של סדרות אנימציה לטלוויזיה. שנה לאחר שהיגר לארצות הברית, הפיק את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלו, "קיד וידאו", סדרה שהצליחה בעיקר בישראל.

הנסיקה בקריירה והקמת "Saban Entertainment"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 הקים סבן את חברת "Saban Entertainment". החברה הפיקה מספר סדרות טלוויזיה מצליחות מבוססות קומיקס, בהן: "אקס מן", "אגדות האחים גרים", "מקרון 1" ואחרות. סדרות אחדות התבססו על סיפורים או אנימציות קומיקס מיפן, למשל החתולים הסמוראים, אשר דובבה באופן פארודי. החל משנת 1993 הפיק סבן סדרת סרטי קולנוע וטלוויזיה שהצליחה במיוחד - שמו של הסרט הראשון בסדרת הסרטים המבוססת על סדרה יפנית הוא "מייטי מורפין פאוור ריינג'רס" (בישראל: "פאוור ריינג'רס"). סבן רכש את זכויות השידור של התוכנית מחוץ ליפן תמורת חצי מיליון דולר. ההצלחה של סדרת סרטי "פאוור ריינג'רס" שימשה בסיס לתעשיית מוצרים משלימים (בעיקר צעצועים) שהוסיפה לרווחיו של סבן. בשנת 1995 איחד סבן את חברתו עם חברת "פוקס קידס נטוורק", שהייתה שייכת לאיל העיתונות רופרט מרדוק, ובשנת 1997 קנתה החברה המשותפת את "פוקס פמילי" המאגד מספר ערוצי טלוויזיה למשפחה ומשדר בכבלים לעשרות מיליוני בתים בארצות הברית ובאירופה.

באוקטובר 2002 מכר סבן את עסקי הטלוויזיה שלו לחברת וולט דיסני. במסגרת העסקה, קיבל סכום מזומן של 1.7 מיליארד דולר - עסקת המזומן הגדולה ביותר שבוצעה מול אדם יחיד באותה העת. ערוץ "פוקס קידס" ששידר את תוכניות הטלוויזיה של סבן שינה את שמו ל"ערוץ ג'טיקס", ולאחר מכן הפך ל"ערוץ דיסני". לאחר המכירה, הקים סבן חברת אחזקות בשם "סבן קפיטל גרופ", שהמשיכה לעסוק בתחום התקשורת. בין השאר, רכשה ב-2003 מספר ערוצי טלוויזיה מרכזיים בגרמניה. ב-2008, רכש סבן יחד עם שותפים את יוניוויז'ן, רשת הטלוויזיה הגדולה בעולם המשדרת בספרדית תמורת 14 מיליארד דולר.

הפרישה מתחום ההפקה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הפרישה מתחום ההפקות, מבלה סבן חלק ניכר מזמנו בעיסוק בצדקה ובפוליטיקה. סבן נחשב לאחד התורמים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, והוא אחד האנשים הקרובים לנשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון. בשנת 2002 תרם שבעה מיליון דולר להקמת מטה חדש למפלגה הדמוקרטית, ובעקבות כך כינה אותו יושב ראש המפלגה, טרי מקולף, "המציל של המפלגה". אחר כך תרם שבעה מיליון דולר נוספים לדמוקרטים, ושלושה מיליון דולר לקרן ההומניטרית של קלינטון. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות 2008, תמך במועמדותה של הילרי קלינטון, וגייס עבורה כספים.

בשנים האחרונות, מרבה סבן בפעילות הקשורה לישראל, והוא תורם למוסדות שונים כדוגמת אוניברסיטת תל אביב. סבן תרם 15 מיליון דולר להקמת מחלקת ילדים בבית החולים סורוקה. הוא הקים את "פורום סבן לדמוקרטיה", שנועד לחילופי דעות ורעיונות, ולחיזוק הקשרים בין ארצות הברית לישראל, ובמסגרתו אף הביא להתפתחויות פוליטיות כדוגמת מפגש ראשון בין בכירי ממשל מפקיסטן ומישראל. במאי 2005 רכשה קבוצת אנשי עסקים בראשות סבן (המונה גם את מורי ארקין וקרן אייפקס) מממשלת ישראל חבילת מניות בחברת התקשורת הישראלית בזק (המאגדת בתוכה את חברות התקשורת : פלאפון, בזק בינלאומי, בזק אונליין ו-yes) תמורת כ-4.2 מיליארד ש"ח. נכון לאוקטובר 2009, קבוצתו הרוויחה על השקעתה כ-5 מיליארד שקל. ‏‏‏[1] סבן רכש 22 אחוזים ממניות השליטה של קשת, אחת הזכייניות של ערוץ 2, תמורת 12 מיליון דולר, ומכר את מניות החברה תוך פחות משלוש שנים תמורת 300 אחוזים רווח. באוקטובר 2009, בעלי השליטה בבזק, קבוצת סבן-אייפקס-ארקין, קיבלו את הצעתו של איש העסקים שאול אלוביץ' ומכרו לו 30.7% ממניות החברה תמורת 7 מיליארד שקל.

מאז היבחרו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית ולמרות היותו אחד התורמים הגדולים למפלגה הדמוקרטית, העביר סבן ביקורת חריפה מספר פעמים על יחסו של אובמה לישראל ואף אמר: "היחס שלו לישראל הוא די חרטא". בהמשך דבריו אמר, כי "הייתה לנו את התקופה של בוש האב והתגברנו עליה, וגם הזמנים האלה יעברו". סבן גאה בפעילותו הפוליטית ופועל לחיזוק היחסים בין ישראל לארצות הברית. הוא מיודד מאד עם בני הזוג קלינטון אך סירב בשני מקרים לארגן ארוחות לגיוס כספים עבור אובמה משום יחסו של האחרון לישראל. אולם בשנת 2012, במהלך תקופת טרום הבחירות שינה את עמדותיו, וחזר לתרום למפלגה הדמוקרטית. במאמר דעה בניו יורק טיימס טען כי "אי אפשר להכחיש שבכל מדד אפשרי - התמיכה של אובמה בביטחונה ובטובתה של ישראל הייתה איתנה כסלע", ויצא כנגד מיט רומני ושלדון אדלסון. דבקותו בישראל של סבן השפיעה גם על השקעותיו. הוא ניסה מספר פעמים לקנות את העיתון "לוס אנג'לס טיימס" משום שלדבריו: "הגיע הזמן להפוך אותו מעיתון פרו-פלסטיני לעיתון מאוזן. במהלך תקופת האינתיפאדה השנייה, כשיהודים נרצחו מדי יום, העיתון הזה פרסם תמונות של אשה פלסטינית יושבת עם ילדה המת, ומהצד הישראלי תמונה של בית הרוס. נמאס לי מזה".‏[2]

ב-2 בדצמבר 2012 הקים יחד עם זרוע ההחזקות שלו בישראל את ערוץ זום לרשת הכבלים HOT ולאחר מכן גם ל-Yes הטלוויזיה בלוויין.

בשנת 2013 רכשה חברת האחזקות של סבן, "סבן קפיטל גרופ", את השליטה בחברת פרטנר תקשורת, מפעילת הרשת הסלולרית אורנג'. היא רכשה כ-33 אחוז ממניות החברה מידי אילן בן דב[3].

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבן נשוי לד"ר שריל סבן, פסיכולוגית המתמחה בילדים, ואב לשלוש בנות (שתיים הן בנותיה של אשתו ממערכת יחסים קודמת) ובן. מתגורר בבוורלי פארק שבלוס אנג'לס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]