חיים שירמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

חיים שִירְמןלועזית: Jefim (Hayyim) Schirmann;‏ ט' במרחשוון, ה'תרס"ה, 18 באוקטובר 1904י"ב בסיוון, ה'תשמ"א, 14 ביוני 1981) היה חוקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, הפיוט הקדום בארץ ישראל, השירה העברית, התיאטרון והמוזיקה של יהדות איטליה, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל למדעי היהדות בשנת תשי"ז.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירמן נולד בשנת 1904 בעיר קייב שבדרום-מערב רוסיה במשפחה מבוססת‏[1] ושומרת מצוות.‏[2] מחוץ להשכלה כללית, בגימנסיה רוסית‏[3], דאג אביו, דוב (בוריס), כי ילמד עברית‏[4] וכינור.‏[5]

לשירה העברית בספרד נחשף בפעם הראשונה בגיל 12. במהלך שיעורי העברית, קרא עם מורו את קינות תשעה באב, והתאהב בשיר "ציון הלא תשאלי" לרבי יהודה הלוי. בעקבות זאת, הוא תרגם את השיר לרוסית וביקש למצוא חומר נוסף בנושא. חיפושיו הביאו אותו לספרו של יחיאל מיכל זק"ש על שירת הקודש העברית של יהודי ספרד, וכדי שיבינו טוב יותר תרגם חלקים ממנו לרוסית. במקביל, הוא החל לאסוף חומר בנושא ולקטלג אותו לפי מיקומו הגאוגרפי.‏[4]

בשנת 1920, בעקבות מהפכת אוקטובר, נאלץ לעקור עם משפחתו לגרמניה, ושם רק בשנת 1924, בהיותו בגיל 20, סיים את לימודיו בגימנסיה גרמנית. הדבר נבע, ככל הנראה, בשל קשיי המעבר, והצורך להסתגל לסביבה חדשה, לרבות הצורך ללמוד את השפה הגרמנית.‏[6] הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת ברלין, ובחר ללמוד בלשנות שמית, בפרט משום שרצה לדעת ערבית, שפת חובה לכל מי שמבקש ללמוד על שירת ימי הביניים בספרד.‏[7] במקביל ללימודיו באוניברסיטה למד במשך חמש שנים בבית המדרש הגבוה למוזיקה בברלין, שם המשיך ללמוד כינור, אצל קרל קלינגר.‏[8] כמו כן, השתתף בשיעוריו של יצחק משה אלבוגן, בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות.

בשנת 1930 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתרגומו של אלחריזי למחברות אלחרירי.‏[9]

לאחר סיום לימודיו השתתף בכתיבת למעלה מ-300 ערכים באנציקלופדיה יודאיקה של הוצאת אשכול. בשנת תרצ"א (1930), יסד זלמן שוקן את המכון לחקר השירה העברית, והעמיד בראשו את חיים ברודי. תחילה היה המכון בברלין, אך בחודש אב ה'תרצ"ג, לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוא סגר את שעריו. בחודש סיוון ה'תרצ"ד הוא החל לפעול בארץ ישראל.‏[10] שירמן החל לעבוד במכון מייד עם היווסדו ועד לשנת 1942[11], לצדם של ברודי, מנחם זולאי ומאוחר יותר גם אברהם מאיר הברמן. במסגרת עבודתו במכון, נסע שירמן, בשנים 1931 ושנת 1932, לאוניברסיטת קיימברידג', לשם העתקת קטעי שירה ופיוט מהגניזה הקהירית.‏[12]

בשנים 1932–1933 נענה להזמנתו של אלבוגן, והחל להרצות בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות, אולם בשנת 1934 נאלץ לעקור בשנית, הפעם מגרמניה הנאצית, ועלה לארץ ישראל.

בשנת 1942 הוא הוזמן להרצות באוניברסיטה העברית, על שירת ימי הביניים. בשנת 1954 הוא מוּנה לפרופסור. שנה אחר כך (בשנת 1955) החל לערוך את הרבעון למדעי היהדות "תרביץ", עד לשנת 1969. בשנת תשט"ו-1955 נבחר לחבר האקדמיה ללשון העברית[13] (משנת תרצ"ט היה חבר בוועד הלשון העברית), וכיהן שם במספר ועדות.‏[14]

בשנת תשי"ז זכה שירמן בפרס ישראל למדעי היהדות‏[15], על ספרו "השירה העברית בספרד ובפרובאנס". בשנת 1960 נבחר לשמש ראש המכון למדעי היהדות ובשנת 1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.[16] בין לבין, הוזמן שירמן כמרצה אורח למוסדות אקדמיים באירופה ובארצות הברית. בין היתר ביקר גם בלנינגרד וניתנה לו אפשרות לעיין, באופן חלקי, במספר כתבי יד מאוסף פירקוביץ' שבספרייה הציבורית של העיר.‏[17] בשנת 1967 יזם, יחד עם עזרא פליישר, את הקמת "המפעל לחקר השירה והפיוט", באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, במטרה לקטלג את קטעי השירה והפיוט ששרדו בגניזה.‏[18] בשנת 1968 הוא פרש מהוראה פעילה באוניברסיטה‏[19], וכיהן כפרופסור אמריטוס. בשנת תשכ"ח זכה בפרס לייב יפה של קרן היסוד לעבודות מחקר על ספרו "שירים חדשים מן הגניזה".‏[20]

שירמן נפטר בפריז, בשנת 1981, והובא לקבורה בירושלים.‏[21] חלק ממפעל הנצחתו‏[22] כולל ערב לזכרו, פרסום הביבליוגרפיה המעודכנת שלו ומאמר אחד שלו במהדורה מצומצמת. כמו כן, יצאה לאור חוברת מאמרים לזכרו ונקרא על שמו רחוב, בעיר באר שבע.‏[23]

עבודתו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו המדעית הראשונה שפורסמה (בשנת 1930) הייתה כאמור עבודת הדוקטוראט שלו, על תרגומו של אלחריזי למחברות אלחרירי.

בשנת 1931 ובשנת 1932, שהה כאמור באוניברסיטת קיימברידג', שם חשף קטעי שירה ופיוט מהגניזה הקהירית[24], המצויים באוסף טיילור-שכטר ונקראים כיום בשם "הסדרה הישנה". תוך כדי עבודתו על התעודות, ועל מנת שיוכל להשתמש בקטעים מהן, הוא היה למעשה החוקר שסימנן וסידרן לראשונה. בנוסף לעבודתו על "הסדרה הישנה", הוא בדק קטעי גניזה באוסף אחר באוניברסיטת קיימברידג', וגם באוספים נוספים שבווסטמיניסר קולג' בקיימברידג' ובמוזיאון הבריטי בלונדון. בנוסף, הוא בדק את הקטעים השמורים באוניברסיטת אוקספורד, שלא הוכנסו לקטלוג של א. קאולי.‏[25]

בשנת 1931 הופיע מאמרו הראשון: "Eine hebräisch-italienische Komödie des XVI Jahrhunderts"‏ (Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 75 (1931), 97-118), שעסק בקומדיה עברית איטלקית מן המאה השש עשרה, צחות בדיחותא דקידושין ליהודה סומו, שנחשב למחזה העברי הראשון.‏[26] המחזה יצא לראשונה לאור על ידי שירמן רק בשנת 1946 ובמהדורה שנייה מתוקנת, בשנת 1965. פרסום המאמר ובפרט ההוצאה לאור של המחזה על ידי שירמן, הביאו להתעניינות גוברת הן במחזה והן במחברו. חוקרים נוספים החלו לחוקרו ולפרסם מאמרים אודותיו‏[27] והוא אף עוּבּד והוצג מספר פעמים בישראל.‏[28]

בשנת 1933, הוציא שירמן לאור בכרך הראשון של "ידיעות המכון לחקר השירה העברית", מאמר גדול (בגרמנית): "לתולדות השירה העברית באפוליה וסיצילה".‏[29] שנה אחר כך, זמן קצר לפני עלייתו לישראל בשנת 1934, הוציא שירמן לאור, במסגרת פרסומי המכון לחקר השירה העברית, את פרסומו הראשון בעברית, והוא גם ספרו הגדול הראשון: מבחר השירה העברית באיטליה. הספר מהווה אוסף של 311 שירים מאיטליה, מהמאה התשיעית לתחילת המאה העשרים, ו-102 מתוכם נדפסו בפעם הראשונה‏[30], והוא נחשב עד היום לאוסף השירים הטוב ביותר בנושא זה.‏[6]

שני נושאים אלה, השירה והדראמה העברית באיטליה והשירה העברית בספרד (אותה, כאמור, חקר לראשונה בעבודת הדוקטורט שלו), המשיכו להעסיקו כל חייו.‏[6]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1936 - 1945, פרסם שירמן, את מאמרו הגדול, שהתפרסם בשלושה כרכים של ידיעות המכון לחקר השירה העברית: "המשוררים בני דורם של משה אבן עזרא ויהודה הלוי".‏[31] באותה שנה, (1936) פרסם בהמשכים את מאמרו הקלאסי על שמואל הנגיד[32], תוך שהוא נשען ברובו על ניתוח השירים שבדיואן שמואל הנגיד. בשנת 1938 החל לפרסם בהמשכים את מאמרו "חיי יהודה הלוי", בכתב העת "תרביץ".‏[33] גם את ממצאי מאמר זה ביסס שירמן על ניתוח השירים שבדיואן של יהודה הלוי, אם כי במקביל הוא שאב מידע גם מכותרות השירים, שכתבו עורכי הדיואן וממספר קטעים מהגניזה. המאמר חולל מהפכה בכל מה שהיה ידוע עד לאותו הזמן על יהודה הלוי ונחשב עד היום למופת של מחקר אמין. מרבית הממצאים שנקבעו על ידי שירמן רלוונטיים גם כיום, אם כי תודות לגילוי האוטוגראפים של יהודה הלוי בגניזה הקהירית על ידי ש. ד. גויטיין, המידע הקשור לימיו האחרונים של ר' יהודה הלוי חייב היה בעדכון.‏[34] שירמן עשה זאת בדרך של תיקון מספר טעויות במאמרו וכתיבת מאמר נוסף, משלים.‏[35]

בשנת 1954 הוציא לאור את הכרך הראשון של השירה העברית בספרד ובפרובאנס, הכולל מבחר שירים של גדולי משוררי ספרד (משנת 950 לשנת 1150). לשירים נלוו מבואות וביאורים של שירמן. בשנת 1956 הוציא לאור את הכרך השני, הכולל מבחר שירים של גדולי משוררי ספרד ופרובאנס (משנת 1150 לשנת 1492). לדברי תלמידו, החוקר עזרא פליישר: "המדובר בספר שעשה למען הכרתה והערכתה של שירתנו בספרד בקרב השכבות של העם יותר מכל מהלך פופולריזטורי שבוצע אצלנו מעולם. השירה העברית ידועה אצלנו לקהל הרחב כמעט באופן בלעדי בזכותו".‏[36]

במהלך חופשות הקיץ של שנים 1957 - 1959, ביקר שירמן בשנית באוניברסיטת קיימברידג' וסייע בפירוקם של 26 ארגזים, שהם כיום חלק מ"הסדרה החדשה" של תעודות הגניזה הקהירית. לאחר עיון ממושך בתעודות שבארגזים אלה ובאלפי צילומים של "הסדרה הישנה" בקיימברידג' ובצילומי תעודות ממקומות נוספים בעולם, בהם קיימים מסמכי הגניזה, הצליח שירמן לזהות מאות פיוטים, שירי חול ומקאמות של רבנים ומשוררים, מפורסמים ואלמונים, הן מצפון אפריקה והן מספרד. השירים וכן מבוא לכל משורר יצאו לאור בשנת 1965, בספרו: שירים חדשים מהגניזה.‏[37]

בנוסף לספרים ומאמרים שנזכרו לעיל, כתב שירמן עשרות רבות של מאמרים נוספים, וכן עשרות ערכים אנציקלופדים, בעיקר בתחומי התמחותו, כאמור באנציקלופדיה יודאיקה, וכן באשכול - אנציקלופדיה ישראלית ובאנציקלופדיה העברית.‏[38] כמו כן הוציא לאור שני קובצי שירה שיועדו לתלמידי בתי הספר התיכוניים: קובץ השירים הראשון, היה של שלמה אבן גבירול, והוא יצא לאור בשנת תש"ד; הקובץ השני, משירי יהודה הלוי, יצא לאור בשנת תש"ו. כל אחד מהקבצים זכה לשלוש מהדורות ולכעשרים הדפסות חוזרות.‏[39]

בשנת 1972 נענה שירמן לבקשתה של קבוצה מתלמידיו, ידידיו ומוקיריו של חוקר התפילה יצחק משה אלבוגן, והסכים לעמוד בראש צוות מומחים שיתרגם לעברית את ספרו הנודע: התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, ויעדכן את כל מה שנתחדש מאז פורסם לראשונה בגרמנית, בשנת 1913 ועודכן פעם אחת בלבד, בשנת 1924. בנוסף לעמידתו בראש צוות המומחים, דאג שירמן לעדכן בעצמו את פרקי הספר העוסקים בשירת הקודש (בעיקר מה שנכתב על הפיוטים והסליחות ועל הפייטנים הראשונים מארץ ישראל, מאשכנז ומספרד).‏[40] הספר במתכונותו החדשה‏[41] נותר רלוונטי עד היום ונחשב ספר חובה לכל חוקר בתחום התפילה והפיוט, ולמעשה אין כמעט מחקר או ספר היוצאים בתחום זה שאינם מתבססים עליו או מאזכרים אותו, לרבות מחקרים וספרים שיצאו מתוך זרם היהדות האורתודוקסית.‏[42] עדות לחשיבות מהדורה זו ולמידת הרלוונטיות שלה גם כיום, היא העובדה שבשנת 1993, עשרים שנה כמעט לאחר צאתה לאור, תורגמה המהדורה העברית לשפה האנגלית, על ידי ריימונד פ' שיינדלין (Raymond P. Scheindlin)‏.‏[43]

לאחר מותו, נמצא בעזבונו חיבור גדול וכולל על תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, בספרד הנוצרית ובדרום צרפת. עזרא פליישר סבר כי את הספר כתב שירמן לאחר פרישתו מהוראה באוניברסיטה העברית והשלימו קצת אחרי שנת 1974. הספר נכתב על פי הרצאותיו של שירמן והוא נועד להציג תמונה כוללת של השירה העברית בספרד ובדרום צרפת. פליישר דאג לעדכן ולהשלים את החיבור, ולהוסיף הערות, בכל מקום נדרש. בשנת 1995 יצא לאור הכרך הראשון, על ספרד המוסלמית, ושנתיים אחר כך, יצא לאור הכרך השני, על ספרד הנוצרית ודרום צרפת.‏[44]

רשימת ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die hebräische Übersetzung der Maqamen des Hariri, (Schriften der Gesellschaft zur Förderung der Wissenschaft des Judentums 37), Frankfurt am Main: J. Kaufmann Verlag, 1930. עבודת הדוקטורט שעסקה בתרגום לעברית של אלחריזי למחברות אלחרירי.
  • מבחר השירה העברית באיטליה, ברלין: הוצאת שוקן, תרצ"ד.
  • שלמה בן יהודה אבן גבירול, שירים נבחרים, ערוכים ומבוארים בידי ח. שירמן, ספרי מופת לבתי ספר, מס’ 8, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"ד-1944.‏[45]
  • המחזה העברי הראשון, צחות בדיחותא דקידושין, קומדיה בחמש מערכות, מאת יהודה סומו איש מאנטובה (1527 - 1592), ירושלים: הוצאת ספרי תרשיש, תש"ו-1946.‏[46]
  • יהודה הלוי, שירים נבחרים, ערוכים ומבוארים בידי ח. שירמן, ספרי מופת לבתי ספר, מס’ 18, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תש"י-1950.‏[47]
  • השירה העברית בספרד ובפרובאנס, מבחר שירים וסיפורים מחורזים ערוכים ומבוארים בצירוף מפתחות וציורים, בידי חיים שירמן, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק; תל אביב: הוצאת דביר‏[48] (הספר יצא תחילה בשני כרכים, ורק בהדפסה השנייה של המהדורה השנייה המתוקנת חולק כל כרך לשני חלקים):
  • שירים חדשים מן הגניזה, יוצאים לאור בצירוף מבואות, חילופי גרסאות וביאורים בידי חיים שירמן, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"ו-1965.‏[51]
  • השירה העברית שלאחר תקופת המקרא, ובעיות מחקרה, דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ב', חוב’ 12, ירושלים: דפוס המרכז, תשכ"ז.‏[52]
  • הקרב בין בהמות ולויתן לפי פיוט עברי קדום, דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ג', חוברת 3, ירושלים: דפוס המרכז, תשכ"ח-1967.‏[53]
  • שמואל רומאנילי, המשורר הנודד, ירושלים: הוצאת מכון שוקן למחקר היהדות ליד בית המדרש לרבנים באמריקה, תשכ"ט.‏[54]
  • שמואל רומאנילי, כתבים נבחרים ("משא בערב", לקט שירים, קטעים מתוך מחזות), ההדיר, הקדים מבוא ופירש חיים שירמן, ספריית דורות 11, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ט.
  • Salomón ibn Gabirol, su vida y su obra poética, Málaga: 1973.
  • שלמה אבן גבירול, שירי החול, יוצאים לאור על ידי חיים בראדי וחיים שירמן, בהשתתפותו של ישראל בן דוד, ירושלים: מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה, תשל"ה-1974.
  • לתולדות השירה העברית והדראמה העברית, מחקרים ומסות, שני כרכים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ט-1979 (כרך א') - תש"ם-1979 (כרך ב'. הדפסה שנייה: תשס"ג-2003).

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חקר השירה והפיוט תש"ח-תשל"ח: ביבליוגרפיה מוערת מיסודו ובעריכתו של חיים שירמן, מפתח מצטבר, ערכו גיזלה דוידזון ואחרים, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תש"ן-1989.‏[55]
  • Poesia secular hispano-hebrea, traduccion del hebreo de poemas, notas y prologos a cada poeta, editados por H. Schirmann en su "Ha-Sira ha-’ibrit bi-Sefarad u-be Provence", Federico Perez Castro, Madrid: Consejo Superior de Investigaciones Cientificas, Instituto de Filologia, 1989.‏[56]
  • תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, עדכן והשלים (וליווה בהערות), עזרא פליישר, ירושלים: הוצאת מאגנס ומכון בן צבי, תשנ"ו-1995.‏[57]
  • תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, עדכן והשלים (וליוה בהערות), עזרא פליישר, ירושלים: הוצאת מאגנס ומכון בן צבי, תשנ"ז-1997.‏[58]
  • אוסף שירי קודש, כתב יד מספרד ומארצות המגרב מהמאה ה-14, פרי עטם של 90 משוררים שונים מימי הביניים, הביא לדפוס והוסיף מבוא, יונה דוד, מפתחות, חיים שירמן, תל אביב: ירון גולן, תשנ"ז 1997.‏[59]

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב העת "תרביץ", בין השנים 1955-תשט"ו - 1969-תשכ"ט.
  • ספר היובל לכבוד גרשם שלום, למלאות לו שישים שנה (תרביץ, כרך כ"ז, חוברת 2 - 3), עורך: חיים שירמן, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשי"ח.

פרסומים לכבודו או לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר חיים שירמן, קובץ מחקרים, בעריכת שרגא אברמסון ואהרן מירסקי, ירושלים: מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה, תש"ל-1970.
  • יהוסף הנגיד, טראגדיה של מדינאי יהודי, ‬ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"-1982 ("המסה... מופיעה במהדורה מיוחדת זו לציון זכרו... של פרופ’ חיים שירמן במלאת שנה להילקחו מעמנו... נדפס בשלוש מאות וחמישים טפסים").‏[60]
  • חיים שירמן (1904 - 1981), כתבים, ערכו: דן פגיס ועזרא פליישר, עדכן: יונה דוד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ג-1983.‏[61]
  • לזכרו של חיים שירמן, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ד.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התקופה הארוכה בה לימד באוניברסיטה העברית, העמיד שירמן תלמידים רבים. בחלק מהסמינריונים שלו נכחו גם משוררים, סופרים ואנשי רוח מפורסמים, שביקשו ללמוד ולחקור את שירת יהודי ספרד. מבין תלמידיו המפורסמים ניתן למנות את:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרגא אברמסון, "מקומו של פרופ' שירמן במחקר השירה העברית", לזכרו של חיים שירמן, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"ד.
  • עזרא פליישר, "פתח דבר", תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, עדכן והשלים (וליווה בהערות), עזרא פליישר, ירושלים: הוצאת מאגנס ומכון בן צבי, תשנ"ו-1995, עמ' 9 - 12.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שירים חדשים מן הגניזה - שיחה עם פרופ' שירמן ז"ל, איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים 26, 2004, עמ' 35-29 , (להלן: "שירמן, ראיון"), בעמ' 29.
  2. ^ לפי שירמן, ראיון, בעמ' 29, אביו היה שומר מצוות.
  3. ^ ראו Isaac E. Barzilay, "Hayyim (Jefim) Schirmann (1904–1981)", Proceedings of the American Academy for Jewish Research 49 (1982), pp. XXV-XXXI. (להלן: "ברזילאי, שירמן").
  4. ^ 4.0 4.1 שירמן, ראיון, עמ' 29.
  5. ^ לפי שירמן, ראיון, עמ' 30, כינור החל ללמוד על ידי מורה פרטי מגיל 12. בנוסף לימד עצמו לנגן בפסנתר.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ראו ברזילאי, שירמן, עמ' XXV.
  7. ^ כמו כן למד שירמן רוסית ואכדית. עוד על לימודיו באוניברסיטה ראו אצל שירמן, ראיון, עמ' 29 - 30.
  8. ^ שירמן, ראיון עמ' 30.
  9. ^ Die hebräische Übersetzung der Maqamen des Hariri, (Schriften der Gesellschaft zur Förderung der Wissenschaft des Judentums 37), Frankfurt am Main: J. Kaufmann Verlag, 1930.
  10. ^ ראו קובץ הוצאת שוקן לדברי ספרות, תל אביב: חנוכה ה'תש"א, "רשימת הספרים של הוצאת שוקן", בסוף הספר, עמ' 17.
  11. ^ אם כי המשיך לפרסם חלק ממאמריו במסגרת המכון.
  12. ^ שירמן, ראיון, עמ' 31.
  13. ^ נבחרו לאקדמיה ללשון העברית, דבר, 4 בינואר 1955; חברים חדשים ב"אקדמיה ללשון", על המשמר, 4 בינואר 1955.
  14. ^ לפרטים נוספים ראו בדף "חיים שירמן", באתר האקדמיה ללשון העברית.
  15. ^ ראו רשימת מקבלי הפרס בשנת תשי"ג, באתר פרס ישראל.
  16. ^ ראו הכרטיס האישי של שירמן, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
  17. ^ שירמן, ראיון, עמ' 32.
  18. ^ ראו עזרא פליישר, המפעל לחקר השירה והפיוט, שלושים וחמש שנות פעילות, איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים 23, נובמבר 2002, עמ' 12 - 16.
  19. ^ תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, עדכן והשלים (וליווה בהערות), עזרא פליישר, ירושלים: הוצאת מאגנס ומכון בן צבי, תשנ"ו-1995 (להלן: "שירמן-פליישר, תולדות השירה העברית בספרד"), עמ' 9.
  20. ^ "פרס לייב יפה" – לפרופ' שירמן, מעריב, 11 באפריל 1968; פרס יפה לפרופ' שירמן, דבר, 18 באפריל 1968.
  21. ^ המידע לפי אתר הספרייה הלאומית, ביבליוגרפיה של הספר העברי ר"ל-תש"כ, ערך: ‫"שירמן, חיים (יפים)".
  22. ^ על הנצחתו ראו גם בפרק: "פרסומים לכבודו או לזכרו".
  23. ^ רחוב חיים שירמן, באר שבע, ישראל, בגוגל מפות.
  24. ^ בשנת 1932 פרסם שירמן את מאמרו השני על פיוטים מהגניזה.
  25. ^ שירמן, ראיון, עמ' 31. ראו גם עמ' ו' - ז' להקדמה של שירמן לספרו: שירים חדשים מן הגניזה, יוצאים לאור בצירוף מבואות, חילופי גרסאות וביאורים בידי חיים שירמן, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"ו-1965 (להלן: "שירמן, שירים חדשים"). יש לציין כי בספר זה הוא כותב שביקר לראשונה בקיימברידג' בשנים 1930 ו- 1931.
  26. ^ תרגום לעברית של המאמר הופיע בשם: "קומדיה עברית־איטלקית מן המאה השש־עשרה", ופורסם בכרך ב' של קובץ מאמריו: לתולדות השירה העברית והדראמה העברית, מחקרים ומסות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ט-1979 (להלן: "שירמן, לתולדות השירה"), עמ' 95 - 114; יש לציין כי שירמן ביקש לחקור את כתבי היד של הקומדיה כנושא הדוקטורט שלו, אך התבקש לבחור טקסט הקשור גם בערבית. ראו שירמן, ראיון, עמ' 30.
  27. ^ שירמן, עמ' 114 לתרגום העברי של מאמרו הנ"ל.
  28. ^ לפרטים נוספים על העיבודים למחזה ראו בערך: צחות בדיחותא דקידושין.
  29. ^ לקריאה במאמר ובכל הכרכים של ידיעות המכון לחקר השירה העברית ראו בפרק: "קשרים חיצוניים", "למאמריו".
  30. ^ עמ' 28 להקדמת שירמן, לספרו: מבחר השירה העברית באיטליה, ברלין: הוצאת שוקן, תרצ"ד. לפרטים נוספים על הספר ראו חיים בראדי, ‏ראש דבר, ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך שלישי, ברלין: הוצאת שוקן, תרצ"ז-1936, עמ' VII - XII, באתר HebrewBooks, בעמ' X - XI.
  31. ^ לקריאת המאמרים ראו בפרק: קישורים חיצוניים.
  32. ^ המאמר הראשון: "מלחמות שמואל הנגיד", פורסם בכתב העת: "ציון", א' (תרצ"ו-1936), עמ' 261 - 283, 357 - 376; בתוספת "השלמות למלחמות שמואל הנגיד", "ציון" ב' (תרצ"ז-1937), עמ' 185 - 187; המאמר פורסם שוב אצל שירמן, לתולדות השירה, כרך א', עמ' 149 - 189; המאמר השני: "שמואל הנגיד כמשורר", פורסם בכתב העת: "כנסת", כרך ב' (תרצ"ז-1936), עמ' 393 - 416; ופורסם שוב אצל שירמן, לתולדות השירה, כרך א', עמ' 190 - 215; המאמר השלישי: "שמואל הנגיד, רשימה ביבליוגרפית", פורסם בכתב העת: "קרית ספר", י"ג (תרצ"ז-1936), עמ' 373 - 382.
  33. ^ "חיי יהודה הלוי", תרביץ ט' (תרצ"ח-1938), עמ' 35 - 54, 219 - 240, 284 - 305; נלווה למאמר זה המאמר: "איפה נולד יהודה הלוי?", תרביץ י' (תרצ"ט-1939), עמ' 237 - 239; המאמרים פורסמו שוב אצל שירמן, לתולדות השירה, כרך א', עמ' 247 - 249 ("איפה נולד יהודה הלוי"), 250 - 318 ("חיי יהודה הלוי").
  34. ^ ראו משה גיל ועזרא פליישר, יהודה הלוי ובני חוגו, ירושלים: האיגוד הלאומי למדעי היהדות, תשס"א, עמ' 19 - 20.
  35. ^ "השלמות ל'חיי יהודה הלוי'", שירמן, לתולדות השירה, כרך א', עמ' 319 - 341.
  36. ^ ראו דברי פליישר ב"פתח דבר", אצל שירמן-פליישר, תולדות השירה העברית בספרד, עמ' 9.
  37. ^ שירמן, שירים חדשים, עמ' ז'. על השתלשלות פרסום הספר ופרטים נוספים עליו ראו התכתבותו של שירמן עם גרשם שלום, אצל שירמן, ראיון, עמ' 33 - 35.
  38. ^ לפירוט הערכים האנציקלופדים והמאמרים האחרים שכתב ראו חיים שירמן (1904 - 1981), כתבים, ערכו: דן פגיס ועזרא פליישר, עדכן: יונה דוד, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ג-1983.
  39. ^ לפרוט המהדורות וההדפסות ראו להלן, בפרק: "רשימת ספריו", ובהערות השוליים הנלוות לספרים אלה.
  40. ^ למידע נוסף ראו בערך: "התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית".
  41. ^ ח. שירמן, "עם הספר", התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תרגם מגרמנית על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר, ערך והשלים: יוסף היינמן, בהשתתפות ישראל אדלר, אברהם נגב, יעקב פטוחובסקי וחיים שירמן; תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ב-1972, עמ' ז'.
  42. ^ ראו למשל ספרו של אליעזר הלוי, יסודות התפילה, מחקר על תולדות התפלה, מקורותיה, מנהגיה וטעמיה, עד עריכתה בימי הגאונים; תל אביב, הוצאת ביתן הספר בסיוע מוסד הרב קוק, תש"ז, ברשימת המקורות בהם השתמש, כמפורט בסוף הספר, אחרי עמ' 318; וכן ספרו של הרב ישככר יעקבסון, נתיב בינה, פירושים, בירורי הלכות ועיונים ב"סידור", כרך ראשון, תל אביב, הוצאת סיני, הדפסה אחת עשרה, תשס"ב-2002, כמפורט במפתח המחברים והספרים, עמ' 417.
  43. ^ Jewish liturgy, a comprehensive history, translated by Raymond P. Scheindlin; Philadelphia & Jerusalem: Jewish Publication Society, 1993.
  44. ^ שירמן-פליישר, תולדות השירה העברית בספרד, עמ' 9 - 10.
  45. ^ מהדורה שנייה: תש"ט-1949; הדפסות נוספות: תשי"ג-1952; תשט"ז-1956; תשי"ט-1959; תש"ך-1960; תשכ"א-1960; תשכ"א-1961; תשכ"ב-1962; תשכ"ג-1962; תשכ"ד-1963; תשכ"ד-1964; תשכ"ה-1965; תשכ"ו-1966; תשכ"ז-1967; תשכ"ח-1968; מהדורה שלישית (סידור חדש): תש"ל-1969; תשל"א-1971; תשל"ב-1972; תשל"ו-1976.
  46. ^ מהדורה שנייה מתוקנת ומושלמת: ירושלים: ספרי תרשיש, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965.
  47. ^ הדפסות נוספות: תשי"ג-1952; תשט"ז-1956; תשי"ח-1958; תשי"ט-1959; תשכ"א-1961; תשכ"ב-1962; תשכ"ג-1963; תשכ"ד-1964; תשכ"ה-1965; תשכ"ו-1966; תשכ"ז-1967; תשכ"ח-1968; מהדורה שנייה (סידור חדש): תש"ל-1969; תש"ל-1970; תשל"א-1971; תשל"ד-1973; תשל"ה-1975; תשל"ז-1977; מהדורה שלישית מורחבת: תשל"ח-1978.
  48. ^ ביקורות: אברהם רגלסוןילקוט גדול של שירת ספרד, על המשמר, (טור אחרון), 17 בדצמבר 1954, תבנית:המשך, תבנית:המשך; מ. אגףהשירה העברית בספרד ובפרובאנס, חרות, 31 בדצמבר 1954; פינחס פלאישירת ספרד ופרובאנס, מעריב, 8 בפברואר 1957; יעקב פיכמןקטעי שירה ופרוזה, דבר, 15 במרץ 1957; י. ד. אברמסקישירת ספרד ופרובנס, חרות, 18 באוקטובר 1957.
  49. ^ 49.0 49.1 מהדורה שנייה מתוקנת, תשי"ט-1959; הדפסות נוספות: תשכ"א-1961; תשל"א; תשס"ו-2006.
  50. ^ 50.0 50.1 מהדורה שנייה מתוקנת, תשכ"א-1960; תשל"ב; תשס"ו-2006.
  51. ^ ביקורת: ארי אבנראור מן הגניזה, דבר, 14 בספטמבר 1966.
  52. ^ יצא לאור גם באנגלית: Problems in the study of post-Biblical Hebrew poetry, Jerusalem: 1967.
  53. ^ יצא לאור גם באנגלית: The battle between Behemoth and Leviathan, according to an ancient Hebrew piyyut, Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1970.
  54. ^ תדפיס מתוך: "פרקים" ב', ספר השנה של מכון שוקן למחקר היהדות ליד בית המדרש לרבנים באמריקה.
  55. ^ הספר מתבסס על הרשימות הביבליוגרפיות שהוציא שירמן לאור בכל שנה: פרסום ראשון בשנת 1942 ("חקר השירה העברית הספרדית (בתקופה שבין מלחמה למלחמה 1919-1939)", סדרים, מאסף סופרי ארץ ישראל, תל אביב: תש"ב-1942, עמ' 475 - 482; רשימה שנייה בשנת תש"י ("חקר השירה והפיוט בשנים 1948 ו-1949), רשימה ביבליוגרפית", קרית ספר כ"ו, תש"י, עמ' 195 - 200; ומאז באופן רציף בכל שנה.
  56. ^ תרגום של שירים נבחרים מתוך הספר: השירה העברית בספרד ובפרובאנס.
  57. ^ הדפסה שנייה: תשנ"ט-1998. למידע על הספר ראו: תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, באתר הוצאת מאגנס.
  58. ^ ראו מידע על הספר: תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, באתר הוצאת מאגנס.
  59. ^ מהדורת פקסימילה מצומצמת של שלוש מאות עותקים. אוסף של 538 פיוטים‬.
  60. ^ המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "מאזנים", כרך ח', בשנת תרצ"ט-1938, עמ' 48 - 58; ושנית בקובץ מחקריו, שירמן, לתולדות השירה, כרך א', עמ' 234 0 246.
  61. ^ מהדורה ראשונה פורסמה בספר שירמן: דן פגיס ועזרא פליישר, "כתבי חיים שירמן", רשימה ביבליוגרפית (1930 - 1969), עמ' 413 - 427.
  62. ^ שם המאמר בעברית: "לתולדות השירה העברית באפוליה וסיציליה", ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך ראשון. הכרך, לרבות המאמר, הופיע בגרמנית בלבד.