חיים של אחרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיים של אחרים
The Lives of Others (poster).gif
בימוי: פלוריאן הנקל פון דונרסמארק
תסריט: פלוריאן הנקל פון דונרסמארק
שחקנים ראשיים: אולריך מיהה, סבסטיאן קוך, מרטינה גדק
חברת הפצה: Sony Pictures Classics
הקרנת בכורה: 23 במרץ 2006
משך הקרנה: 137 דקות
שפת הסרט: גרמנית
דף הסרט ב-IMDb

חיים של אחריםגרמנית במקור: Das Leben der anderen) הוא סרט קולנוע גרמני עטור פרסים אשר יצא לאקרנים בשנת 2006 ועלילתו מתרחשת בשנותיה האחרונות של מזרח גרמניה. זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2006. זהו סרטו הארוך הראשון של במאי ותסריטאי הסרט, פלוריאן הנקל פון דונרסמארק. הסרט צולם בברלין.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח ברלין של שנת 1984, בהוראת שר התרבות, ברונו המפף, מתמנה קצין השטאזי גרד ויזלר (השחקן אולריך מיהה) לעקוב אחר המחזאי גיאורג דריימן (השחקן סבסטיאן קוך), למרות שדריימן מוכר כנאמן לשלטון הקומוניסטי. אנשי השטאזי מתקינים מספר רב של אמצעי ציתות בדירתם של דריימן ובת זוגו, כוכבת התיאטרון כריסטה-מריה זילנד (השחקנית מרטינה גדק). ויזלר, איש מנגנון אפרורי החי בגפו, מתמקם בעליית הגג מעל דירתם של השניים ועוקב משם אחר חייהם. במהלך המעקב אחרי דריימן נחשף ויזלר לחיי האמנות והרוח במזרח ברלין, ואל חיי החברה של האליטה התרבותית בה. הוא גם נחשף לחיים האינטימיים של דריימן ובת זוגו והופך להיות מעורב בחייהם הפרטיים ללא ידיעתם. ויזלר מגלה כי המניע למעקב אחר המחזאי ובת זוגו אינו אידאולוגי אלא אישי - שר התרבות חושק בכריסטה-מריה זילנד, ולכן הוא חפץ בהפללת דריימן.

המחזאי דריימן משנה את יחסו לשלטונות מזרח גרמניה בעקבות התאבדות של אחד מחבריו, במאי תיאטרון שהוחרם על ידי השלטונות. ויזלר בוחר להתעלם מפעולותיו החתרניות של דריימן ומחפה עליו ללא ידיעתו. דריימן מבריח לגרמניה המערבית מאמר שכתב על התאבדויות בגרמניה המזרחית, וזה מתפרסם בעילום שם בשבועון "דר שפיגל". בניסיון לאתר את כותב המאמר עורך השטאזי חיפוש בביתו של דריימן, לשם איתור מכונת הכתיבה ששימשה לכך, אך אינו מאתר אותה. כריסטה-מריה זילנד נלקחת לחקירה. מלאכת החקירה מוטלת על ויזלר, המצליח להוציא מזילנד את מקום המסתור, בדירתו של דריימן. אנשי השטאזי חוזרים לדירה וניגשים למקום המסתור. זילנד, שרואה זאת וחרדה מהתוצאות, יוצאת מהדירה, רצה לכביש, ונפגעת אנושות ממכונית חולפת. בדירה פותחים אנשי השטאזי את מקום המסתור, אך אינם מוצאים דבר, משום שוויזלר הקדימם וסילק משם את מכונת הכתיבה. דריימן יוצא מדירתו אל זילנד הפצועה, והיא גוועת בזרועותיו.

ויזלר מודח מתפקידו בשטאזי, אף שאין ראיות להרשעתו, ומקבל תפקיד עלוב של פותח מכתבים שהשטאזי מעוניין לקרוא, כחלק מפעילות המעקב. לאחר שנים אחדות בתפקיד זה, חומת ברלין נופלת. דריימן הופך למחזאי חופשי, והוא ניגש למשרדי השטאזי, שבהם הוא יכול כעת לעיין בתיקיו שם. מעיון בתיקים מתברר לו שהסוכן שעקב אחריו, החותם על דו"חות המעקב שלוו בשם HGW XX/7, החל בשלב מסוים לכתוב דו"חות כוזבים, המסתירים את פעילותו הפלילית של דריימן, ובכך הגן עליו ממאסר. דריימן מברר שסוכן זה הוא ויזלר, ומגלה שוויזלר הוא כעת דוור. הוא צופה בו בעבודתו, אך אינו ניגש אליו (בעקבות המהפך הפוליטי התהפכו התפקידים, והעוקב הפך לנעקב).

דריימן כותב ספר חדש, "סונאטה לאדם טוב", שזוכה להצלחה רבה. ויזלר רואה את הספר בחנות ספרים ומגלה שהספר מוקדש ל-HGW XX/7.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2007; פרס מבקרי הקולנוע בגרמניה לסרט הבכורה הטוב ביותר, לשחקן הטוב ביותר (אולריך מיהה), לצילום ולעריכה.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקשר ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המזרחית, או בשמה הרשמי "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" (DDR), התקיימה בין השנים 1990-1949 כגרורה של ברית המועצות. למרות שמה, השלטון במדינה היה חד-מפלגתי בפועל והיה נתון בידי "מפלגת האיחוד הסוציאליסטי" הקומוניסטית. שנה לאחר הקמת הרפובליקה הוקם "המשרד לביטחון המדינה", הידוע בכינוי שטאזי, שחרת על דגלו את הסיסמה "Schild und Schwert der Partei" ("המגן והחרב של המפלגה"). בנוסף למשימות ביון מחוץ לגבולות גרמניה, עסקו סוכני השטאזי במעקב ובילוש אחר אזרחי גרמניה המזרחית והמערבית. בשנות ה-80 פיתח הארגון רשת של מודיעים שהעבירו מידע על מכריהם. על פי הערכות, העסיק השטאזי יותר מ-90 אלף שכירים ו-300 אלף מודיעים ערב קריסתה של גרמניה המזרחית ב-1989. בעת ההפיכה השלווה של 1989 ניסו אנשי השטאזי להשמיד תיקים חסויים במשרדי הארגון. לאחר איחוד גרמניה נפתחו התיקים שנותרו בארכיון השטאזי לעיונם של האזרחים שהיו מטרה למעקב. התיקים חשפו במקרים רבים מעורבות של בני זוג, קרובי משפחה, עמיתים לעבודה וחברים במסירת מידע לשטאזי אודות הקרובים להם.

שנת התרחשות העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילתו העיקרית של הסרט מתרחשת בשנת 1984, שנים אחדות טרם קריסתה של גרמניה המזרחית. מבקרי הקולנוע‏[1] רואים בבחירתה של שנה זו דווקא רמז לספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", העוסק אף הוא בשלטון העוקב אחר כל אזרחיו ושולט בחייהם.

המבקר אורון שמיר רואה זיקה הדוקה יותר בין הסרט ובין הספר, ומציין:

לכל אורכו, מקיים הסרט דיאלוג עם הספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא אמנם שומר מרחק מן האפוקליפטיות ומן הגישה הצינית שמאפיינת את הספר, אבל בהחלט אפשר להצביע על כמה נקודות דמיון. השנה שבה מתרחשת עלילת הסרט היא 1984, ונדמה לי שאין מדובר במקריות. רגעים רבים מזכירים באווירה שלהם את הפראנויה המוחלטת שמאפיינת את הספר, נותנים תחושה ששום מקום הוא לא בטוח מספיק כדי להגיד בו את שעל לבך, לחשוב מחשבות משלך ולהחזיק בדעות אינדיבידואליות. אסור לבטוח באיש. אפילו לא באשתך.‏[2]

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרד ויזלר (בגילומו של אולריך מיהה) הוא חוקר של השטאזי, העוסק גם בהדרכה של מתלמדים בתחום זה. הוא מסוגל לחלץ מנחקר את ההודאה או המידע המבוקשים, ללא מגע פיזי עמו אך תוך הפעלת לחץ נפשי וגופני (מניעת שינה) מתמשך. הוא פועל בקשיחות אך מתוך מניע אידאליסטי - אמונה בצדקת דרכה של המפלגה, אך הצפייה במפקדו האופורטוניסט ובשר התרבות המושחת גורמת לו לשנות את דרכו, ולחפות על המחזאי גאורג דריימן וחבריו, המתנגדים למשטר. השינוי שעובר ויזלר הוא מרכיב מהותי בסרט.
  • גיאורג דריימן (בגילומו של סבסטיאן קוך) הוא מחזאי מצליח. הוא נזהר שלא לחרוג מכללי המשחק שמכתיב השלטון, ולכן משוכנע שאין שום סיבה לנהל מעקב אחריו. לאחר קריסת גרמניה המזרחית הוא מופתע לשמוע שהתנהל מעקב מדוקדק אחריו, באמצעות מכשירי האזנה שהוטמנו בדירתו. דריימן, הצופה גם הוא בשר התרבות המושחת, ומזועזע מהתאבדות חברו הבמאי, כתוצאה מהחרמתו על ידי השלטונות, עובר אף הוא שינוי, ומסכן עצמו בהצטרפות לחבריו החתרניים ובכתיבת מאמר ביקורתי, המתאר את ההתאבדויות בגרמניה המזרחית ומתפרסם במערב.
  • כריסטה-מריה זילנד (בגילומה של מרטינה גדק) היא שחקנית תיאטרון מצליחה ובת זוגו של דריימן. שר התרבות חושק בה, ולמעשה אונס אותה, אך היא מבליגה ביודעה שהתנגדות תוביל לקץ הקריירה שלה. כאשר היא נעצרת, בניסיון של השטאזי לקבל מידע מפליל ממנה, תחילה היא אינה נשברת בחקירה, אך בסופו של דבר נכנעת ומוסרת מידע שעלול להביא להפללתו של דריימן. לדברי מבקר הקולנוע אורי קליין, "חוסנה הנפשי, המוסרי והאידאולוגי מעורער בהרבה מזה של שני גיבורי הסרט".‏[1]
  • אנטון גרוּבּיץ (בגילומו של אולריך טוקור) הוא קצין בשטאזי, מפקדו של גרד ויזלר. גרוביץ ממלא את תפקידו באופורטוניזם, ללא שמץ של מניע אידאולוגי, כל החלטה שלו נשקלת בהתאם לטובה האישית שתצמח לו. את גישתו זו הוא מנסה להנחיל גם לוויזלר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 למשל: אורי קלייןבכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד, באתר הארץ, 14 בפברואר 2007
  2. ^ אורון שמיר, 1984, גירסת הבמאי, באתר עכבר העיר, 18 בפברואר 2007