חילוט רכוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חילוט רכוש הוא עיקול או החרמה של נכסים בידי המדינה או גוף הפועל מטעמה. בדרך כלל מדובר בנכס שמקורו בעבירה פלילית (כגון גניבה או הלבנת הון) או בנכס שסייע לביצוע פשע או פעולות טרור (כגון כלי רכב שהסיע מחבל מתאבד). ישנן מדינות שמשתמשות במינוח "עיקול" (שמשמעותו בישראל שונה מחילוט) או "החרמה" במקום "חילוט".
בישראל מוקנית לבתי המשפט סמכות להורות על חילוט מכוחם של מספר חוקים ובהם:
- פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969
- פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973
- חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000
- חוק חילוט רווחים מפרסומים שעניינם עבירות, תשס"ה-2005
מטרת החילוט היא הקטנת התועלת שמפיק העבריין מדבר העבירה וכיסוי נזק שנגרם במהלך ביצוע העבירה. מאחר שבדרך כלל חלק משמעותי מנכסי העבריין הם נכסי מקרקעין, עשויה המדינה להידרש להמציא לבית המשפט שומת מקרקעין לצורך הערכת הפדיון הכספי צפוי ממכירת הרכוש והניהול הליכי החילוט. שומות אלה נערכות על ידי השמאי הממשלתי במשרד המשפטים.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אמיר זוהר, שעוני יוקרה ויהלומים: רשויות החוק מנסות לחלט רכוש מעבריינים, באתר גלובס, 12 בינואר 2013
