חיל האוויר הרוסי
| חיל האוויר הרוסי | |
 סמל חיל האוויר הרוסי |
|
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | כוחות האוויר |
| מדינה |  רוסיה |
| שיוך | משרד ההגנה |
| יחידת אם | הכוחות המזוינים |
| סוג | זרוע האוויר |
| תאריכים וזמנים | |
| הקמה | 1910 או ו 1992 כיורשת חיל האוויר הסובייטי וחיל האוויר הרוסי הקיסרי |
| מלחמות |
מלחמת צ'צ'ניה הראשונה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | חיילים בשירות סדיר |
| ציוד עיקרי | מטוסי קרב, מפציצים אסטרטגיים ומסוקים |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראו בהמשך |
חיל האוויר הרוסי (רוסית: Военно-воздушные cилы России) הוא זרוע האוויר של צבא רוסיה. לצי הרוסי יש זרוע אוירית משלו שנקראת "התעופה הימית הרוסית". זהו אחד מזרועות האוויר הוותיקים בעולם, שהוקם ב-1910.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
חיל האוויר הרוסי הקיסרי [עריכה]
 |
ערך מורחב – חיל האוויר הרוסי הקיסרי |
בשנת 1910 הצבא של האימפריה הרוסית רכש 10 מטוסים מתוצרת צרפת. זה היה תחילתו של חיל האוויר הרוסי. בשנת 1913 איגור סיקורסקי בנה מספר מטוסים שנכנסו לשירות. בתחילת מלחמת העולם הראשונה לרוסיה היה חיל אוויר חזק וגדול אך רובו התבסס על מטוסים צרפתיים מיושנים ורק מיעוטו על מטוסי סיקורסקי חדישים. בתחילת מלחמת העולם הראשונה החיל כלל 263 מטוסים והיה בין הגדולים בעולם. בשנת 1917 הוא כלל 700 מטוסים, הרבה פחות מאשר בחילות של מדינות אחרות שהשתתפו במלחמה.
חיל האוויר הסובייטי [עריכה]
|
ערך מורחב – חיל האוויר הסובייטי |
עם הקמת ברית המועצות הוקם חיל האוויר של ברית המועצות. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 חיל האוויר הסובייטי כלל כ-10,000 מטוסים והפך לזרוע האוויר השנייה בגודלה בעולם.
חיל האוויר של הפדרציה הרוסית [עריכה]
בעקבות פירוק ברית המועצות ב-1991, חולקו מטוסי חיל האוויר הסובייטי בין הרפובליקות העצמאיות. רוסיה קיבלה את הנתח הגדול ביותר: 40% מהמטוסים, 65% מכוח האדם ואת המפקדות העיקריות של חיל האוויר הסובייטי לשעבר - פיקוד המפציצים ארוכי הטווח, פיקוד התובלה הצבאית והפיקוד הטקטי.
המפקדות אוחדו למפקדה אחת ששמה הוא "מפקדת חיל האוויר הרוסי". למרות זאת, רוב החטיבות האוויריות הועברו לרשות הרפובליקות העצמאיות שבהן הן היו מוצבות, וזאת על מנת להוות בסיס להקמת חילות האוויר שלהן. מבין החטיבות שהיו ברפובליקות העצמאיות, אלו שהיו מוצבות באוקראינה, בלארוס וקזחסטן חזרו להיות חלק מכוחות המזוינים של רוסיה.
חיל האוויר השתתף במלחמת צ'צ'ניה הראשונה (1994-1996) והשנייה (1999-2002) וביצע הפצצת מטרות מאסיבית במהלך המלחמה בדרום אוסטיה (2008).
המצב הנוכחי [עריכה]
חיל האוויר מונה 3,365 כלי טיס, מתוכם כ-2,400 קרביים. זהו חיל האוויר השני בגודלו בעולם, אחרי חיל האוויר האמריקני. בעקבות קשיים כלכליים, החיל נאלץ לוותר על התוכניות השאפתניות להשבחת היכולת הטקטית של כלי הטיס.
החיל מפעיל סוגים שונים של מטוסי קרב מתוצרת מיג וסוחוי מהדגמים מיג-29, מיג-25, מיג-31 וסוחוי Su-27 אשר משרתים כגרסאות חדשות ומשודרגות לרוב. מפציצים אסטרטגיים הם לרוב מתוצרת טופולב ומטוסי תקיפה טקטיים הם בעיקרם מדגמי סוחוי Su-24 ו Su-25. מטוסי התובלה הם מחברות: אנטונוב ואיליושין. מסוקי הקרב והתובלה הם מחברות: מיל וקמוב. רוב מסוקי התובלה ניתנים לחימוש הכולל בדרך כלל מקלעים בקליבר של 7.62 מ"מ וכוורות טילים בקוטר 55 מ"מ.
בינואר 2008, מפקד חיל האוויר, אלכסנדר זלין ציין את מצבה של מערכת ההגנה על האוויר והחלל כנמצאת במצב קריטי, זאת משום שהיא מורכבת ממטוסי מיג-29, מיג-29M וסוחוי Su-27. על מנת לפתור בעיה זאת הוקם ב-2009, הפיקוד האסטרטגי המאוחד להגנת האוויר והחלל וב-2009 משרד ההגנה הרוסי החל ברכישת טכנולוגיות חדשות עבור חיל האוויר; ב-2010 מטוס הסוחוי T-50, ביצע טיסת בכורה כחלק ממיזם שאפתני ליצירת מטוס קרב מהדור החמישי בשם PAK-FA (ברוסית: ПАК-ФА; בתרגום ישיר: "מערכת אווירית אפשרית לתעופת חזית", כלומר מטוס קרב רב תכליתי מהדור החמישי שמיועד להחליף את משפחת המיג-29 והסוחוי Su-27. כיום החיל נמצא בהליכי רפורמה משמעותיים, כחלק מהרפורמה הכללית בצבא.
מפקדי חיל האוויר הרוסי [עריכה]
- פיוטר דיינקין (1991-1998)
- אנאטולי קורנוקוב (1998-2002)
- ולדימיר מיכאילוב (2002-2007)
- אלכסנדר זלין (2007-2012)
- ויקטור בונדרב (ממאי 2012)
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
|
|||||||||||||||
