חיל הים ההודי

**חיל הים ההודי**
	סמל חיל הים ההודי
	מי יתן ואל הימים יברכנו
פרטים
מדינה	הודו
בסיס האם	ניו דלהי
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	4 בדצמבר 1947 – הווה (76 שנים)
מלחמות	מלחמת הודו-פורטוגל (1961); מלחמת הודו–פקיסטן השנייה (1965); מלחמת העצמאות של בנגלדש (1971); מלחמת הודו–פקיסטן השלישית (1971)
נתוני היחידה
כוח אדם	53,350 (סדיר)
ציוד עיקרי	כלי שיט, כלי טיס

חיל הים ההודי הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של הודו. נשיא הודו משמש כמפקד העליון של חיל הים. מפקד חיל הים ההודי הוא בדרגת אדמירל. תחילתו של חיל הים ההודי היא בחיל הים המלכותי ההודי, אולם במבנהו הנוכחי חיל הים נוסד בשנת 1947 לאחר שהודו זכתה בעצמאות מבריטניה.

אף שמשימתו העיקרית של חיל הים ההודי היא לשמור על הגבולות הימיים של המדינה, הודו אף עושה שימוש בחיל הים לקידום יחסים בינלאומיים באמצעות קיום תרגילים ימיים משותפים, ביקורי נמל ומשימות הומניטריות. בשנים האחרונות עבר חיל הים ההודי תהליך מודרניזציה אשר כלל החלפת כלי שיט, זאת כחלק מניסיונה של הודו לפתח יכולות ארוכות טווח ולחזק מעמדה באוקיינוס ההודי. נכון לשנת 2013 משרתים בחיל הים ההודי 58,350 חיילים והצי כולל מספר גדול של כלי שיט כולל נושאת מטוסים, נושאת כוח נחיתה אמפיבית, שמונה משחתות המצוידות בטילים מונחים, 15 פריגטות, צוללת גרעינית אחת ו-15 צוללות בהנעת דיזל, 24 קורבטות, 30 ספינות סיור, 7 שולות מוקשים ואוניות סיוע שונות.

פיקוד וארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל הים ההודי מאורגן בשלוש זירות. על כל זירה מפקד קצין בדרגת תת-אדמירל:

הזירה המערבית - מטה הזירה במומבאי
הזירה המזרחית - מטה הזירה בויסאקפאטנאם
הזירה הדרומית - מטה הזירה בקוצ'י

מאז שנת 2001, זירת איי אנדמן וניקובר נמצאת בפורט בלייר בפיקוד משותף של שלוש הזרועות של הכוחות המזוינים. בשנת 2005 נחנך בסיס חיל הים ההודי קדמבה, בקרנאטקה, כ-100 ק"מ מגואה. זהו בסיס חיל הים השלישי, לאחר בסיסים במומבי ובוישקפטנאם, הראשון אשר משמש את חיל הים לבדו. שני הבסיסים האחרים שוכנים בנמל אזרחי. בשנת 2009 נחנך בסיס ההדרכה אזימלה, בקרלה ובו פועלת האקדמיה של חיל הים ההודי. לחיל הים ההודי אף בסיס במדגסקר לצורך סיורים לאורך חופי מוזמביק ודרום האוקיינוס ההודי וכן זכויות עגינה בעומאן ובווייטנאם.

בשלבי בנייה מתקדמים נמצא בסיס ימי חדש INS וארשה.

זרועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרוע האוויר של חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרוע האוויר מהווה מרכיב חשוב של חיל הים ההודי. זרוע האוויר מצוידת בגרסה ימית של מטוסי הארייר הפועלים מסיפון נושאת המטוסים ויראט. מסוקים ימיים מדגם קאמוב Ka-31 משמשים להתראה מוקדמת. ללוחמה בצוללות משמשעים מסוקי סי קינג (WS-61), מסוקי קאמוב Ka-28, ומסוקי דרוב מתוצרת הודו. מטוסי טופולב 142, איליושין 38, דורניר 228 ומסוקי אלואט III מתוצרת מקומית משמשים למשימות סיור. מטוסי טופולב Tu-22M משמשים כמטוסי הפצצה אסטרטגיים, היכולים גם לבצע משימות סיור. לזרוע האוויר של חיל הים ההודי אף כלי טיס בלתי מאוישים, בהם מטוסי הרון 1 וסרצ'ר מתוצרת התעשייה האווירית לישראל, המסוגלים להמריא אף מכלי שיט. לזרוע האווירית של חיל הים ההודי אף נבחרת אווירובטית ובה ארבעה מטוסים. בחודש מאי 2013 קיבל חיל הים ההודי מטוס בואינג P-8I (מבוסס על בואינג 737-800) המיועד ללוחמה בצוללות, זהו מטוס ראשון מתוך שמונה שהוזמנו בארצות הברית.

לאחר רכישת נושאת המטוסים הסובייטית "אדמירל גורשקוב" בשנת 2004, והפיכתה לנושאת מטוסים הודית "ויקראמדיטיאה", הודו אף רכשה מטוסי מיג 29 בגרסה K, גרסה ימית המותאמת לנושאות מטוסים. טייסת ראשונה של מטוסי מיג 29 בגרסה K הפכה מבצעית בחודש מאי 2013. נושאת המטוסים ויקראמידיטיאה נכנסה לשירות באמצע שנת 2014.

בשנת 2008 החלה בניית הנושאת הראשונה מנושאות המטוסים מסדרת ויקראנט, נושאת מטוסים מתקדמת אך עקב קשיים טכניים ואחרים נדחתה ההשקה המבצעית עד ל-2023.

כוח הקומנדו הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יחידת מרקוס (הודו)

כוח הקומנדו הימי ההודי (ידוע בראש תיבות MARCOS), נוסד בחיל הים ההודי בשנת 1987 לצורך ביצוע משימות מיוחדות, משימות סיור, כוח נחיתה, ולוחמה בטרור. בשנת 1988 הכוח הצליח לשחרר מספר בני ערובה, בהם שר החינוך של האיים המלדיביים, אשר נחטפו בידי שכירי חרב בספינה בעת ניסיון ההפיכה במלדיבים. בעת מתקפת הטרור במומבאי בנובמבר 2008 השתתף כוח של הקומנדו הימי בשחרור בני ערובה ממלון טאג' מהאל בעיר.

הצי וציודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות וצוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות כל כלי השיט בשרות חיל הים ההודי מתחילים בראשי התיבות INS, אשר משמעותן אוניית חיל הים ההודי (באנגלית: Indian Naval Ship). צי חיל הים ההודי מורכב מכלי שיט ממקורות שונים, חלקם נבנו בהודו וחלקם נקנו ממדינות אחרות.

נכון למחצית הראשונה של 2022 לחיל הים ההודי יש נושאת מטוסים אחת בשרות פעיל, נושאת מטוסים סובייטית לשעבר, INS Vikramaditya, לאחר שעברה הסבה יסודית שבה הותאמה לשימוש חיל הים ההודי. לחיל הים ההודי אף נושאת כוח נחיתה אמפיבית, INS Jalashwa, אשר שימשה בעבר בצי האמריקני. בצי ההודי אף מספר נחתות טנקים.

בצי שבע משחתות טילים מונחים, בהן שלוש מדגם דלהי וארבע מדגם רג'פוט. אלה יוחלפו על פי תוכנית ההצטיידות, החל משנת 2012, בשבע משחתות חדשות מדגם כלכתה. בשנת 2011 אישרה ממשלת הודו בניית ארבע משחתות משופרות נוספות מדגם זה. בצי אף פריגטות מדגמים שונים וקורבטות. לצי אוניות אספקה ומכליות דלק, רובן נבנו במהלך המאה ה-21.

נכון ליוני 2022, בצי ההודי 16 צוללות תקיפה מסוגים שונים. הודו אף בונה צוללות גרעיניות משלה, סדרת הצוללות אריהנט, עם יכולת לשגר טילים בליסטיים. הצוללת הראשונה מדגם זה נכנסה לשירות ב-2014. הצי ההודי מתעתד להצטייד בשש צוללות מדגם זה. בשנת 2009 ממשלת הודו שילמה 2 מיליארד דולר לחכירת שתי צוללות גרעיניות רוסיות מדגם Akula-II, למשך 10 שנים^[1]. 300 אנשי צוות הודים עברו אימונים ברוסיה להפעלתן של הצוללות. הצוללת הראשונה, INS Chakra, נמסרה להודו ב-23 בינואר 2012. הצוללת הוחזרה לרוסיה ב-2019.

בצי ההודי משרתות 7 ספינות מדגם "סופר דבורה סימן 2" תוצרת חברת רמתא, חברת בת של התעשייה האווירית לישראל^[2].

מערכות נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

להודו מספר מערכות טילי שיוט, כולל טילי ים-יבשה SS-N-27 מתוצרת רוסיה אותם ניתן לשגר מספינות ומצוללות. לחיל הים ההודי אף מערכות טילים מתוצרת הודו, בהם טיל נירבהי (Nirbhay) לטווח 1,000 ק"מ וכן טיל בליסטי סגריקה (Sagarika) לשיגור מצוללות. לחיל הים ההודי אף מערכות טילים נגד ספינות, שהם גרסה מקומית לטיל יחונט הרוסי.

להגנה אווירית של כלי השיט פיתחה התעשייה הצבאית ההודית, בשיתוף פעולה עם התעשייה האווירית לישראל, את טיל ברק 8 בעקבות אי הצלחתו של "ברק 1" לירט את הטיל שפגע באח"י חנית, אשר שימש להגנה אווירית בחיל הים ההודי מאז 2015^[3]^[4].