חיל הים הישראלי במלחמת העצמאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בטרם פרוץ מלחמת העצמאות לא היו לכוח הימי היהודי מטרות מיידיות להגנה עליהן, או משימות אחרות לביצוע. כתוצאה מכך, נמצאה היחידה הימית (הפלי"ם), שפעלה עד אז בתנאי מחתרת בחסות הימאות האזרחית, ללא מגמה ברורה בדבר חלקה בקרבות, לא נערך מיד גיוס נרחב של כוח אדם וציוד ליחידה הימית, ואנשי היחידה שותפו אף בפעולות יבשתיות. בעקבות פעולות שהוגדרו על ידי היישוב היהודי כפעולות איבה התבהר הצורך בשיתוף כוחות ימיים בסיוע למבצעים השונים. עוד מראשית 1948 נתקיימו דיונים והועלו הצעות לרכישת כלי שיט והקמת צי מלחמתי כהכנת כוח ימי למדינה היהודית העתידה לקום.

סיוע למבצע בן עמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע בן עמי

מגמתו של מבצע בן עמי הייתה טיהור הגליל העליון והמערבי מחמושים עוינים. אספקת הכוחות והציוד לאזור המנותק בוצעה דרך הים, מחיפה לנהריה, ואורגנה על ידי בסיס חיפה של חיל הים. ב-12-13 במאי 1948 הועברו לנהריה 450 לוחמים על נשקם וציודם. ב-14-15 במאי הועברו מנהריה לחיפה 300 נשים וילדים. כמו כן הועברו כ-15 טון אספקה עבור היישובים חניתה ומצובה, 3 טון חומרי נפץ ותחמושת, 1000 גלון בנזין וצרכי רפואה. בפעולות אלה השתתפו ספינת המנוע חנה סנש, שתי ספינות דיג, שתי גוררות קטנות וסירות פריקה.

ב-12 במאי 1948 ניתנה פקודת מבצע לבסיס חיל הים בחיפה שמטרתה פיצוץ גשר מצפון לראש הנקרה, בשטח הלבנוני, כדי למנוע העברת אספקה ותגבורת לכוחות הערביים בגליל המערבי. לפני הפעולה ב 13 במאי, נערך סיור ימי בסירת דיג אשר התקרבה עד כדי קילומטר וחצי מן הגשר. זמן קצר לאחר הירידה לחוף הופתע הכוח הפושט מאש הכוחות הלבנוניים ונאלץ לסגת, חלקם בשחייה חלקם בסירות גומי. מן הנסיגה נעדר אחד הלוחמים –פנחס סובול (הוערך שטבע), והלוחם יוסי שוחט נפצע ברגלו, אולם הצליח להגיע אל הגוררת.

הקרב בחוף תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביוני 1948 הפגיזה קורבטה מצרית את שדות ים, בסיס הפלי"ם. ב-4 ביוני 1948 נערך קרב בחוף תל אביב בין אונית הקרב "אילת" (א-16) ובין שייטת מצרית שכללה אוניית תובלה חמושה, קורבטה ונחתת גדולה, בקרב שהתפתח השתתפו גם מטוסי ישראלים שאחד מהם נפל לים ושני טייסיו נספו. לאחר מספר שעות נסוגו המצרים.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל אביב במלחמת העצמאות

מבצעי עשרת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרבות עשרת הימים

מבצעים שהחלו מיד עם תום ההפוגה הראשונה, (8 ביולי), ונמשכו 10 ימים עד להפסקתם על ידי צו הפסקת האש של מועצת הביטחון. בתקופה זו חיל הים נמצא במצב התארגנות ורבים מן המגויסים עוד לא הספיקו לעבור את שלב האימונים הבסיסי. בשל המחסור בכוח אדם, נדרש חיל הים להקצות לוחמים רבים לצורך משימות יבשתיות: כיבוש כפרי החוף שבמישור חוף הכרמל, ובניסיון לפריצת הדרך לנגב (קרב בית עפה במסגרת מבצע מוות לפולש).

ב-16 ביולי 1948 השתתפה יחידה מחיל הים בכיבוש הכפר א - טירה (כיום - טירת כרמל). בקרב השתתפה גם א-16 אח"י אילת שהפגיזה את הכפר מהים. באותו יום נכנסה יחידה מחיל הים לכפר עין הוד ללא התנגדות.

ב-17 ביולי 1948 השתתפה יחידה מחיל הים בניסיון לכבוש את הכפר ג'בע ועין ע'זאל ב"משולש הקטן". בהתקפה השתתפה גם ק-18 אח"י וג'ווד שהפגיזה מהים בפגיעות מדויקות את עין ע'זאל. ההתקפה נכשלה וליחידת חיל הים היו שני הרוגים ושבעה פצועים. האזור נכבש לבסוף במבצע שוטר בו לא השתתף חיל הים.

מבצעי שלל 1,2,3[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצעי "שלל" הינם סדרה של שלושה מבצעים שנערכו בזמנים שונים כנגד אותו מטען נשק שנרכש בצ'כוסלובקיה על ידי כוחות סורים. ראשית הפעולות במרץ 1948 וסופן באוגוסט של אותה שנה. מבצעי "שלל" נחשבו לנועזים במיוחד נוכח המחסור בנשק ותחמושת שסבל הכוח היהודי באותה תקופה.

"שלל 1" – פעולת חיפוש בחלקו המזרחי של הים התיכון אחר הספינה האיטלקית שהובילה את הנשק מנמל ביוגוסלביה. המשימה הסתיימה ללא תוצאות מאחר שהספינה נכנסה לנמל בארי שבאיטליה.

"שלל 2" – פעולת הטבעת הספינה בנמל בארי. הספינה טבעה אך הנשק הארוז היטב ניצל, נמשה מן המים והועבר לספינה אחרת שצריכה הייתה להביאו למצרים.

"שלל 3" – פעולת תפיסת הספינה על ידי אניות חיל הים והעברת הנשק לידי כוחות ישראלים.

מבצע יואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע יואב

מגמות המבצע העיקריות היו פריצת הדרך לנגב והקמת קשר מרחבי בין הנגב לצפון, השמדת כוחות אויב ותפיסת שטחים חיוניים כמו באר שבע וסביבתה. במבצע זה הופעלו כוחות גדולים אשר כמוהם טרם הופעלו וכלל את חטיבות "הנגב", "יפתח" ו"גבעתי", יחידות מחטיבות משוריינים, תותחנים, פשיטה, חיל האוויר וחיל הים. תפקידו של הצי במבצע היה להשלים מצד הים את כיתור הכוחות המצריים, ולנתק את דרך הים בין מצרים לחוף ובכך למנוע תגבורת ואספקה לאויב. השיטה שנבחרה על ידי חיל הים כללה פעולות נגד כלי שיט של האויב והפגזת החופים. פעולות חיל הים במבצע כללו: ניסיון לחבל בסוללת תותחים על ידי נחיתה מהים (הפעולה נכשלה בשל תשישות הלוחמים ומחסור בציוד מתאים), הפגזת העיר עזה, קרב עם קורבטה ומטוסים מצריים מול חופי אשקלון והטבעת "האמיר פארוק", אוניית הדגל של הצי המצרי ושולת מוקשים.

הקרב הימי ליד אשקלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר 1948 נערך קרב ימי בין שייטת חיל הים ובין קורבטה מצרית, סמוך לחוף אשקלון. שייטת חיל הים כללה את האוניות אח"י וג'ווד (ק-18), אח"י הגנה (ק-20) ואח"י נוגה (ק-26). במשך מספר שעות נוהל דו-קרב תותחים לא יעיל בין שני הצדדים. המערכה הסתבכה לאחר שמטוסי ספיטפייר מצריים התקיפו את השייטת. אחד מהמטוסים נפגע מאש נגד מטוסים שנורתה מהאוניה "הגנה". המטוס התפוצץ ונפל למים. בעת ההתפוצצות נתזו רסיסים שפגעו באנשי צוות האוניה. אחד מאנשי הצוות נהרג וארבעה נפצעו בתוכם סגן מפקד האוניה מרדכי לימון, מפקדו העתידי של חיל הים. סוללות ארטילריה בחוף אשקלון פתחו בהפגזה ופגעו באוניה "וג'ווד". אחדים מהפגזים פגעו בדופן האוניה ותוקנו מיד אך האוניה נאלצה לסגת כשהיא מתחמקת מהפצצות המטוסים. כעבור מספר שעות נסוגה הקורבטה דרומה ונתקה מגע עם השייטת.

על אף העדיפות המוחלטת של השייטת הישראלית, לא עלה בידה לטבע את הקורבטה המצרית. הסיבה העיקרית הייתה בגלל הטיב הלקוי של התותחים ובגלל העדיפות המכריעה של המצרים באוויר.

הטבעת האמיר פארוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממבצע יואב, כשתצפית אווירית גילתה שתי אוניות מלחמה מצריות עמוסות בציוד ובחיילים שעשו את דרכן לעבר חוף עזה. לפי הוראתו של דוד בן-גוריון, אושרה פעולת סירות נפץ אף על פי שהפסקת האש השנייה נכנסה לתוקף.

בליל 22 באוקטובר 1948 הגיעו בן-נון וצוותו על גבי אח"י מעוז עם שלוש סירות נפץ, שכונו "סיגרים", וסירת הצלה אחת מול חופי עזה. הכוונה הייתה לתקוף בעזרת סירות הנפץ את האמיר פארוק, אוניית הדגל של הצבא המצרי, ואת שולת המוקשים שהתלוותה אליה.

הסירה הראשונה תקפה, את האמיר פארוק, אך בניגוד לתוכנית המקורית, תקפה אותה גם הסירה השנייה במקום את שולת המוקשים. מפקד הפעולה יוחאי בן-נון תקף בעצמו את שולת המוקשים. הפגיעות גרמו לטיבוען של שתי האניות המצריות והביאו את ההישג הגדול ביותר בקרב ימי במלחמת העצמאות.

על פעולה זו הוענק ליוחאי בן-נון אות גיבור ישראל ב-17 ביולי 1949. הוא היה אחד משנים עשר לוחמי מלחמת העצמאות שעוטרו בעיטור זה.

"מבצע דוד" 29-30 בנובמבר 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ידיעות שהגיעו לחיל הים לפיהם האנייה "איגריס" עוגנת בנמל ביירות. האנייה שמשה בעבר את היטלר תחת השם "גירילה", לאחר המלחמה פורקה מנשקה ונרכשה ב-1947 על ידי ג'ורג' ערידה, סוחר יבוא עשיר ממוצא לבנוני. לדברי מקורות המודיעין (קבוצה של מסתערבים מהמחלקה הערבית של הפלמ"ח שפעלה בבירות) הכוללים צילומים, האונייה חומשה מחדש וקיים חשש שתשמש כנושאת תחמושת. תוכנית הפעולה שהתגבשה הייתה לטבע את הספינה באמצעות חבלן ימיים שיורד בסביבות הנמל, יחדור אליו בשחייה, ידביק את המוקשים לאונייה ויחזור לספינה. ב-29 בנובמבר 1948, סמוך לשעה 15.00, הפליגה הספינה "פלמ"ח" מנמל חיפה בפיקודו של שלמה אראל ועליה החבלן אליהו ריקה. אנשי יחידת המסתערבים אותתו לו מהחוף והוא הגיע למקום הנחיתה מצויד בשני מוקשים ימיים. הוא הוסע על ידי אנשי היחידה לקרבת נמל בירות, לבש חליפת צלילה והצליח להצמיד שני מוקשים לדופן ה"איגריס". המוקשים לא התפוצצו וחיל הים החל לארגן פעולה נוספת אך ב-17 בדצמבר 1948 התפוצץ אחד המוקשים. חור גדול נפער בדופן האניה ומים החלו לחדור אליה אלך המלחים והמהנדסים של אנייה בריטית שעגנה לידה הצליחו לסתום את הפרצה ולהצילה מטביעה.

הלבנונים לא קשרו את הפיצוץ לחיל הים ובעיתונות נמסר כי קרוב לודאי היה זה מעשה של כנופיה לבנונית ששלחה מכתבי איום לבנו של ערידה שירחיק את העובדים הזרים מהאנייה ויעסיק לבנונים במקומם, אחרת ישלם בחייו והאונייה תפוצץ. "איגריס" לא שבה להיות אוניית מלחמה. בסוף מרץ 1949 לאחר שלושה חודשי שיפוצים היא הפליגה לאמריקה.

מבצע חורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע חורב

מגמת המבצע הייתה למגר את הכוח המצרי שנותר בארץ ישראל, והוצאת שארית שטחי הנגב מידו. בעקבות הצלחות חיל הים ב"מבצע יואב" בקשה מפקדת חיל הים להרחיב את פעולותיה ביבשה גם לפעולות ימיות עצמאיות. בקשות אלו נדחו על ידי שר הביטחון וראש המטה הכללי אשר לא נטו להרחיב את המלחמה לכדי פתיחת חזית חדשה בים. משימות חיל הים ב"מבצע חורב" התרכזו בעיקר בהפגזת בסיס האויב בחופים והטלת סגר על רצועת עזה, בין השאר על ידי ניתוק מסילת הברזל עזה-מצרים.

מבצע התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע התחלה

חיל הים קיבל עליו משימה של ניתוק מסילת הרכבת מזרחית לאל-עריש. הנוחתים והציוד הובלו בספינות המשמר "סער (מ-23) ו"פלמ"ח (מ-19). הספינות יצאו מנמל תל אביב ב-26 בדצמבר 1948 והגיעו למקום הנחיתה בליווי שייטת חיל הים. לקראת חצות הורדו הלוחמים והציוד בסירות גומי לאזור הנחיתה. לאחר כשעה הגיע הכוח למסילת הברזל והחבלנים הניחו את חומר הנפץ מתחת לפסי הרכבת. הכוח לא התגלה והנסיגה עברה ללא נפגעים. חומר הנפץ כוון לשעה 06.00 מתוך תקווה שעד אז תעבור במקום רכבת ותעלה על המוקשים אך הרכבת לא עברה. הפיצוץ גרם לנזק שתוקן תוך זמן קצר.

הקרב הימי במבצע חורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1949 נערך קרב ימי בין "השייטת הגדולה" (וג'ווד ק-18, מעוז ק-24 והגנה ק-20) ובין שייטת מצרים שכללה שתי אוניות קרב. ההוראה לצאת לקרב נגד שתי האוניות המצרית נתקבלה לאחר שהן הגיעו קודם לחוף תל אביב ב-1 בינואר 1949 ובשעה 02.30 הן ירו 30 פגזים לעבר תל אביב שכולם נפלו למים ולא גרמו לנזק. בקרב השתתף גם מטוס הפצצה ישראלים מסוג B-17 (מבצר מעופף) שהגיע מבסיס רמת דוד. כל הפצצות של המטוס החטיאו את מטרתן וגם ירי התותחים של השייטת לא היה יעיל. גם אש המצרים לא הייתה יעילה. כעבור מספר שעות ניתקו המצרים מגע ונסוגו לעבר פורט סעיד. הקרב הסתיים מבלי שאף אחת מהאניות שהשתתפו בו נפגעה למרות שנורו יותר מ-100 פגזים על ידי השייטת הישראלית.

מבצע עוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע עוז

חיל הים ניסה שוב לנתק את מסילת הברזל אל עריש - רפיח. ב - 2 בינואר 1949 יצאו ספינות המשמר "סער" ופלמ"ח שהובילו את כוח הנחיתה וציודו. בלווי שייטת חיל הים הן הפליגו לנקודת הנחיתה מזרחה מאל-עריש. בשעה 21.00 הורדה למקום סירת משוטים עם חוליית סיור.. לאחר שהודיע הסיור כי זו נקודת הנחיתה ,הורדו סירות הגומי עם הנוחתים. הכוח התקדם לעבר המסילה אך לאחר שאחד מאנשי היחידה פתח ביריות ללא פקודה, החלו יריות רבות לעבר הכוח. הלוחמים התבלבלו ומפקד הכוח לאחד שהשתלט על האנשים החליט על נסיגה מהירה. הספינות קבלו את פקודת הנסיגה ונשלחו סירות גומי לאסוף את הלוחמים והציוד. המבצע נכשל.

סיום קרבות מלחמת העצמאות – "מבצע ייצוב" 3-10 במרץ 1949[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגמת המבצע הייתה ייצוב הקו הצפוני מזרחי של חזית הדרום על ידי קביעת הגבול הישראלי-ירדני מצפון לעין גדי. במסגרת זו בוצעה תפיסת עין גדי באמצעות כוחות שנחתו מים המלח. היה זה המבצע היחיד בקנה מידה גדול שבוצע באגמים, והפעם היחידה בה הונחתו כוחות צה"ל לשטח שאינו ישראלי קודם לכן לשם תפיסתו ואחזקתו. ב-7 במרץ 1949 בשעה 19.00 יצאו מסדום סירות מנוע אסדת נחיתה שעליה יחידה מחטיבת אלכסנדרוני. חיל הים היה שותף בתכנון הפעולה ובהפעלת כלי השיט. מפקד כלי השייט היה שלמה אראל, מפקד חיל הים לעתיד. הכוח נחת בעין גדי ללא כל התנגדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]