חיל המשטרה הצבאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיל המשטרה הצבאית
סמל המשטרה הצבאית.png תג משטרה צבאית.svg Flag of the Israeli Military Police Corps.svg
סמל הכומתה, תג היחידה ודגל חיל המשטרה הצבאית.
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
יחידת אם אגף כוח האדם
סוג חיל
בסיס האם מחנה דורי
תאריכים וזמנים
הקמה 1948
פיקוד
מפקדים מפקדי החיל

חיל המשטרה הצבאית (בר"ת: חמ"ץ) הוא חיל בצה"ל שייעודו: להוות סמכות מקצועית ראשית בתחומי אכיפת התעבורה והמשמעת, הכליאה, החקירות והבידוק הביטחוני במעברים. החיל כפוף לאגף כוח האדם של צה"ל. החיל מוביל את תחומי אכיפת החוק והסדר בצה"ל ופועל בשיתוף המפקדים ובהתאמה לצורכי הצבא לשם חיזוק חוסנו המוסרי ושמירת איכות חיי המשרתים בו. יחידות החיל פועלות בכל אחד מהפיקודים המרחביים (צפון, מרכז ודרום) וכן בפיקוד העורף ובבסיס המטה הכללי. מפקדת מצ"ח פועלת תחת פיקוד הקמצ"ר. היא מפעילה מספר יחידות משנה וגם היא פרוסה לכל אורכה של מדינת ישראל. לצד מערך הסדיר, מפעיל החיל מערך של כוחות מילואים.

בראש המשטרה הצבאית עומד קצין חיל המשטרה הצבאית הראשי (הַקַמצָ"ר) בדרגת תת-אלוף. הקמצ"ר הנוכחי (ה- 20) הוא תת אלוף גולן מימון. לצידו פועלת מפקדת החיל (מקמצ"ר) המרוכזת כיום ברובה במחנה דורי (מחנה תל השומר). החיל בולט, בין היתר, בשיתוף נשים בכלל התפקידים והיה הראשון ששיתף נשים בפעילות מבצעית.

המשטרה הצבאית אחראית למספר תחומים:

  • אכיפת משמעת חיילי צה"ל.
  • איתור ומעצר עריקים ומשתמטי גיוס.
  • אכיפת תקנות התעבורה ופקודות הצבא הקשורות לכלי רכב צבאיים.
  • חקירה וטיפול בעבירות פליליות ותאונות דרכים בעלות זיקה צבאית.
  • החזקת כלואי צה"ל במשמורת חוקית והפעלת מתקני מעצר לפסלטינאים.
  • בידוק ביטחוני במעברי קו התפר (מאז 2004).
  • בזמן חירום - משתנה תפקיד החיל על מנת לסייע במאמץ המלחמתי.

לשם עמידה במשימותיו, מפעיל החיל מערך מודיעין מפותח.

שוטרות צבאיות מקבלות את פניו של מזכיר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, במסדר כבוד

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמ"ץ הוקם במהלך מלחמת השחרור. שורשיו נעוצים בכוח הנוטרים שפעל בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי ובמחלקת המ"צ (משטרה צבאית) בחטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. עם הקמת הבריגדה היהודית (חי"ל), שהייתה חטיבה יהודית (בעיקר מקרב אנשי היישוב בא"י), אמור היה קפטן דניאל (דני) מגן (ליפשיץ) לקבל את הפיקוד על מחלקת המ"צ שתפעל בתוך הבריגדה, אך תורכב מחיילים בריטים (למעט מפקדה ומספר נגדים שאמורים היו להיות יהודים). מגן עמד על כך שבחטיבה היהודית תהיה מ"צ יהודית. הבקשה אושרה ומגן בליווי 3 סמלים יהודים, החלו לגייס מתנדבים מהבריגאדה ליחידת המ"צ מס' 9. משנמצאו מועמדים מתאימים, הם נשלחו לבית הספר לשוטרים ליד נאפולי, איטליה, לקורס שארך 6 שבועות ובו למדו השוטרים הצבאיים פרקים בתורת החוק הצבאי, דרכי פיקוח על חיילים ורכיבה על אופנוע. השוטרים הצבאיים בבריגדה היהודית עסקו בסימון דרכים ושדות מוקשים, טיפול בשבויים, פתיחת דרכי אספקה, מאסרים ועוד; כמו כן אסרו וחקרו גרמנים ואיטלקים אנשי גסטפו, ס"ס ומפקדי מחנות עבודה. ההופעה של השוטרים הצבאיים הותירה רושם עז, במיוחד על שארית הפליטה באירופה: השוטר הצבאי, שסמל מגן דוד ענוד על תג זרועו העביר תחושת ביטחון בשרידי היהודים שחיפשו לעצמם מקלט.

אחד התפקידים החשובים שבו לקחה חלק היחידה הקטנה של המשטרה הצבאית בבריגדה היה סיוע במבצעי "הבריחה", לחילוץ יהודים מאירופה ולהעלאתם לארץ ישראל.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכב של המשטרה הצבאית בזמן מלחמת העצמאות

בסוף שנת 1947 הוזעק למטה הפיקוד של ההגנה דני מגן, שעזב את הבריגאדה כשנתיים קודם לכן כמפקד מחלקת המ"צ והפך לקצין הקישור מטעם הנוטרות בצפון. הוא נקרא לבנות את יחידת המ"צ של צה"ל ההולך ונבנה. מגן החל לרכז סביבו את צוות ההקמה של החיל. מרביתם שירתו עמו בבריגאדה. וכך, לצד הקמת צה"ל, הוקם "שירות המשטרה הצבאית" שהיווה את הבסיס להקמת החיל. לקראת הכרזת המדינה סיים מחזור הראשון של שוטרים צבאיים את הקורס, שנמשך כחודש ימים. הקורס נערך בבסיס המשטרה הצבאית הארעי בקריית-מאיר (ליד בניין עיריית תל אביב כיום). הקורס הראשון סבל מהיעדר תכנון ומשאבים. "לא היה מה לעשות עם הטירונים", נזכר קצין ההדרכה יונה שושני, "וזו הסיבה, שנאלצנו להעביר מידי יום תרגילי סדר שנמשכו יותר מארבע שעות". במהלך מלחמת העצמאות שירות המשטרה הצבאית לקח חלק במבצע יואב, במבצע עובדה ובמבצעים אחרים, אך עיקר פועלה היה בסימון כבישים ועזרה בניוד הכוחות. מעבר למשימות אלו, השוטרים הצבאיים גם נטלו חלק פעיל בהגנה על ירושלים הנצורה, הובלת שיירת תותחים לכיוון דגניה א' על מנת לעצור את ההתקפה הסורית וסיכול מזימת שוד של כנופיה ערבית ובה חמישים איש, באזור בית שאן.

ב-1949 קיבלה המשטרה הצבאית את סמלה (בתמונה למעלה), שמכיל מגן, המסמל את מגינם של לוחמי העבר וחמש להבות המייצגות חמישה טהרים:

  • טוהר היד.
  • טוהר הנשק.
  • טוהר הלב.
  • טוהר המעש.
  • טוהר העין.

בעבר, נהגו הלוחמים למשוח את מגינהם בשמן, כדי שחיצי האויב יחליקו על פניהם. שילוב המגן והלהבות בא לומר כי כל הנוטר את 5 הטהרים ומגינו משוח בשמן, מובטח לו שיימלא את תפקידו כראוי. יש האומרים כי המגן בא גם להנציח את שמו של מייסד החיל.

כחמש שנים לאחר הקמת המדינה, הוקמה גם יחידת המשטרה הצבאית החוקרת, כחלק בלתי נפרד מהחיל.

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

התשתית לקראת מבצע קדש מנקודת המבט של החיל, הוכנה כבר בסוף 1955, כאשר הוקמה מפקדת המשטרה הצבאית בפיקוד הדרום שזה עתה נבנה מחדש. החיל התכונן ליום פקודה ועם כניסת הכוחות הלוחמים הוצאו מן המגירות הפקודות האופרטיביות שהחיל כתב מראש. הש"צ שילטו צמתים מרכזיים ופרשו מחסומים לאורך המרחבים שנכבשו. פעולות הפיקוח תרמו רבות להשלטת סדר בקרב הכוחות הלוחמים. השילוט סייע ליחידות הלוחמות ולשיירות האספקה להגיע ליעדן. מחלקות המ"צ חולקו לצוותים בעלי תפקידים שונים: שילוט דרכים, הכוונת כוחות בדרכים, פינוי שבויים, איסוף חיילים טועים ואבטחת מפקדות. החיל התפרש במרחביו הגדולים של הנגב. השילוט בסיני, שהיה בבחינת נעלם עבור חיילי צה"ל, היה בעל חשיבות לא מבוטלת. לאחר כיבוש עזה הושלט בה משטר צבאי והמשטרה הצבאית במקום עסקה בשיטור, אכיפת עוצר, מניעת ביזה ומסעי קניות אסורים של חיילים בחנויות המקומיות ומגע עם תושבי המקום. בהמשך המלחמה הקים החיל מספר בסיסי משנה בחאן יונס, בדיר אל-בלח וברפיח. בהמשך המלחמה הופעל בעיר הכבושה מבצע "מסרק" לטיהור העיר משרידי הצבא המצרי ומפעילי הפדיון וכן לאסוף ולרכז נשק וציוד צבאי מידי תושבי המקום. מרבית הגברים בעיר מגיל 18 ומעלה רוכזו המתקני מעצר אזוריים, תוך הטלת עוצר וחסימת מבואות העיר. מבצע זה העלה לראשונה את שאלת הטיפול בשבויי מלחמה. בצה"ל לא היה אז גוף שהיה ערוך לנושא. אמנם כבר במלמת העצמאות היו גופי מ"צ שעסקו בנושא, אך ככלל היה העניין באחריות השלישות. משהובן שלחיל זה אין יכולת אופרטיבית, הנושא הועבר לחיל שגם בשגרה עסק בכליאה. מפקדת החיל מיהרה להקים יחידה ארצית לטיפול בשבויים. המשטרה הצבאית בנתה בחיפזון מתקני כליאה בדרום (ניצנים) ובצפון (עתלית), כדי להחזיק בכ-5,500 השבויים המצריים שנפלו בשבי בזמן המלחמה. מחנה נוסף הוקם בכלא האזרחי דמון (סמוך לבית אורן) ויועד לבעלי דרגות גבוהות. החיל למד את תורת הטיפול בשבויים תוך כדי אחזקתם. מספרם הגדול חייב את החיל לקבוע נהלים ברורים, אך יחד עם זאת ניתנה להם אוטונומיה מסוימת. הגל הראשון שהגיע למכלאות היה מעזה. נוצרה בעיה לסווג את השבויים, שכן חיילים רבים הסירו את מדיהם והתחזו לאזרחים בתקווה להשתחרר. רבים אחרים נלכדו בסיני. הסתבר שחיילים מצריים ששמעו על הקמת המכלאה החלו מתייצבים בה מיוזמתם. קבוצה זו ואחרים שנלכדו הועברו למכלאה גדולה שהוקמה ליד קיבוץ מגן. אליהם נוספו גם חיילי חיל הים המצרי שנשבו משנכנעה המשחתת איברהים אל-אוול. לאחר מספר חודשים בוצעו חילופי שבויים בין ישראל למצרים בתיווך האו"ם ומחנות השבויים פורקו.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כוחות היבשה שפרצו בחזיתות השונות, החלו להתקדם אל היעדים שנקבעו בפקודות השונות גם כוחות המ"צ אשר פעלו בשתי רמות: מחלקות הש"צ ששולבו בחטיבות הלוחמות ויחידות המ"צ שפעלו במשימות פיקודיות ומטכ"ליות כשהן כפופות למפקדות המ"צ הפיקודיות ולמקמצ"ר. בחזית הדרום פעלו 3 אוגדות להן לא היה כוח מ"צ אורגאני. עשר מחלקות של ש"צ שולבו בתוך 10 חטיבות צה"ל שלחמו באזור. לאלוף אריאל שרון, מפקד האוגדה שלחמה בציר המרכזי, דרש מכוחות החיל בגזרתו לפקח על משמעת והופעת החיילים, כולל אנשי המילואים. הצירים היו משופעים בבורות ענק שנפערו כתוצאה מהפצצות ועל כוחות המ"צ הוטל לסמן את הבורות המסוכנים ולהציג לנהגים דרכים חלופיות. בכל צומת מרכזי הוקמה נקודת מ"צ. תחנות משטרה הוקמו בג'בל ליבני, אל עריש, עזה, אבו רודס, קנטרה, שארם א-שייח' ועוד. תוך 10 ימים מתום המלחה, סיימה המ"צ לשלט את מרחבי סיני. מטה הפיקוד של החיל הוקם במרחב שלמה ובו יחידה שתטפל בשבויים. הש"צ במקום העניקו לשבויים טיפול ראשוני ומשם הם הועברו למכלאה הפיקודית. בעזה התעוררה בעיית ביזה חריפה דווקא מצד מקומיים. בנקים נפרצו, ועם עזיבת אנשי האו"ם נבזזו מחסני החירום שלהם והחיל התקשה לפעול עקב אש הצלפים שהסתתרו בבתים. במלחמת ששת הימים הוצבו שוטרים צבאיים בכל צומת מרכזי בישראל וכיוונו את התנועה. חלק מהשוטרים הוסבו ללוחמים כחלק מיחידות לוחמות. חלק אחר הוצב ברצועת עזה כדי לשמור על הסדר לאחר כיבושה. המשטרה הצבאית הייתה אחראית על השבויים המצריים. חזית המרכז – כבר בפתיחת המלחמה עמלו הש"צ קשות להעביר מהר ככל האפשר כוחות רבים מהשפלה לאזור ירושלים. עם סיום הלחימה בגזרה הירדנית ועם השלמת כיבוש הגדה המערבית כוחות רבים של החיל נכנסו לאזור במאמץ להשליט במקום ממשל צבאי. החיל סייע באיתור ובאיסוף שבויים. נתיב הבריחה המרכזי של הירדנים היה בדרך ירושלים – יריחו- גשר אלנבי. בנסיגתם הם הותירו שלל רב שנאסף על ידי הש"צ. הוקמה יחידת ממשל של המ"צ שפעלה תחת פיקוד מושל ירושלים תא"ל שלמה להט וסייעה בהשלטת הסדר גם בתוך העיר העתיקה. המאחז הראשון של החיל בירושלים המזרחית היה במלון סנט ג'ורג', שם הוקמה תחנת מ"צ. כוח של ש"צ עסק במניעת ביזה, מעצר אזרחים עוינים ובחסימת הקו הירוק מפני אזרחים סקרנים שעשו דרכם לעבר האתרים ההיסטוריים ששוחררו. גם בסיס מצ"ח הוקם בעיר העתיקה. חזית הצפון – כוחות החיל בצפון עמלו רבות במאמצים להעביר כוחות לוחמים בצירים המעטים מהמרכז ומהדרום צפונה לעבר מורדות רמה"ג. הפקקים בצומת גולני ומשם לכיוון צפת וראש פינה חייבו מאמץ שליטה מיוחד. בסופו של דבר הגיעו הכוחות אל שטחי ההיערכות. כוחות מ"צ עסקו בשילוט נתיבי העלייה לרמה ובסימון צירים נקיים ממיקוש. גם ברמה"ג סייע החיל באיסוף ובכליאת שבויים. מאוחר יותר השתלב במאמצים להשליט ממשל צבאי על כפרי הדרוזים שנותרו ברמה. תחנת מ"צ שנפתחה בגדות סייעה והשתלבה במשימות השונות של השלמת הכיבוש וההתארגנות ברמה. פינוי שבויים וכליאתם – בשלב ההכנות למלחמה היה ברור כי החיל יעסוק בתחום זה בכל הגזרות. מכלאת השבויים הגדולה ביותר בדרום הוקמה סמוך לקיבוץ משמר הנגב. למעלה מ-5,000 שבויים נכלאו במקום בפרקי זמן שונים ומשם הועברו לעתלית, לשם רוכזו רוב השבויים מהגזרות השונות. במהלך המלחמה נשבו 6,748 שבויים.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונספציה של מלחמת יום הכיפורים לא פסחה גם על המשטרה הצבאית, שלא הייתה מוכנה למלחמה, אך עם פרוץ המלחמה נערך החיל במהירות והשתלב במערכה. בשעות הראשונות הופנה עיקר המאמץ לסיוע בגיוס כוחות המילואים ובהמשך לפיקוח על ההיסעים ועל ליווי השיירות, כל זאת על מנת לאפשר את תנועת הגייסות לעבר החזית. במהלך הלחימה החיל ביצע גם פעולות למניעת לקיחת שלל וביזה. בסוף המלחמה החיל עסק בעיקר בטיפול בשבויי האויב, במקביל לפעולות חקירה לאיתור נעדרים. לפני המלחמה הוחלט בצה"ל על שינוי תפיסה שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהקמת אגדי תחזוקה. כחלק מהמהלך הוחלט שבמקום מחלקת שוטרים צבאיים שהייתה עד אז בכל חטיבה לוחמת, ישולבו פלוגות מ"צ באוגדות. פלוגות אלו שפעלו במלחמה במסגרת האוגדות הביאו לשינוי תדמית החיל כחיל עורפי מקצועי בלבד. בחזית הדרום – בצומת טסה, כ- 35 ק"מ מתעלת סואץ, שררה אנדרלמוסיה רבתי. הכוחות שנעו לעבר ציר "עכביש" העמוס והצפוף יצרו פקקי תנועה. כוחות המ"צ עשו כל שביכולתם בניסיון לשפר את התעבורה על הציר ולכוונה. עם תחילת תכנון הצליחה והגישור על תעלת סואץ, גבר המאמץ של כוח המ"צ באזור אשר נדרש לפנות את הציר ולאפשר להעביר את הדוברות בכל מחיר. גורל המלחמה היה תלוי במידה רבה במבצע זה. פינוי הציר התבצע זמן מה לפני שעלו עליו הדוברות. נהגים שהתבקשו לרדת ממנו לא הבינו את הסיבה להורדתם. כלי רכב שנתקעו על הכביש נדחפו ממנו על ידי טנק. הדוברה נגררה על ידי טנק שלפני נסע רכב מ"צ. מיד לאחר הקמת הגשרים, קיבלה המשטרה הצבאית את האחריות להכוונת הכוחות. חלק מתפקידו היה להקטין את צפיפות כוחות צה"ל באזור הצליחה, כדי לצמצם את הנפגעים מהארטילריה הכבדה שהומטרה על ידי האויב על האזור. במקביל, הוקמה בטסה מכלאת שבויים.

גם לאחר המלחמה עסקו כוחות החיל בהסדרת התנועה והפיקוח עליה בכל הגדה המערבית של התעלה ואף הקים "אכסניה" ל"תועי חזית" ולחיילים שהתקשו לחבור ליחידותיהם. עם סיום שהיית צה"ל באזור, טיפלו כוחות המ"צ בהסדרת יציאה מסודרת של אלפי כלי הרכב שפעלו באזור דרך הגשרים. בעוצבת הפלדה בפיקודו של האלוף אברהם (ברן) אדן לא שולבו בכוחות השריון כוחות חי"ר והש"צ נאלצו למלא תפקיד זה. הוקם גם בי"ח לשבויים. הוקמה תחנת מ"צ בפאיד ובשדה התעופה המקומי הוצבו ש"צ לשמירה על הסדר ולחיפוש במטלטלי המבקשים לטוס. בעיצומן של השיחות על הפסקת האש הפך הש"צ לחלק מהנוף של הק"מ ה- 101 (מקהיר). מכלאת השבויים הפיקודית בחזית הדרום קלטה למעלה מ-8,000 שבויים. בחזית הצפון – בימים הראשונים למלחמה עסקו כוחות המ"צ בעיקר בסיוע למאמצי הגיוס ובפתיחה ושליטה על הצירים מעומק השטח אל צירי העלייה לרמה"ג. היה צורך להביא את כוחות המילואים במהירות לחזית והמ"צ סייעה בהגעת כוחות התגבור לייעדם במהירות האפשרית. בהמשך הלחימה דאגו הש"צ להעלאת שיירות אספקה ובמקביל להורדת השבויים הסורים מהחזית לעורף. ש"צ כיוונו וויסתו את התנועה על גשרי הירדן. הוקמו חסימות למניעת פגיעה באזרחים ובחיילים. מחנות שבויים הוקמו בביריה, בכנען ובהמשך גם במחנה יפתח. מעבר לטיפול המסורתי בשבויים, עזרו כוחות המ"צ גם בחקירתם. בוצעה שמירה גם על שבויים פצועים בבתי-חולים. הכוחות עסקו גם במניעת ביזה. טיפול בשבויים ברמה החילית – המחנה המרכזי לשבויים משתי החזיתות היה בעתלית. צה"ל שבה 8,811 שבויים. לראשונה הוכנס לשימוש מחשב שאגר מידע רחב אודות השבויים, מה שהתברר כיעיל במיוחד כשניתנה הוראה להכין את השבויים להחלפה.

מלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למבצע שלום הגליל חמ"ץ נכנס לאחר תקופת הכנות ארוכה. היקף המשימות שהוטלו על החיל חייב, לצד תגבור היחידה הסדירה של חמ"ץ בפצ"ן, גיוס מילואים רחב ולתקופות ממושכות. משימות המ"צ בחירום מחייבות גיוס מוקדם ושחרור מאוחר של כוחות המילואים. גם מלחמה זו תרמה להעלאת יוקרתו של החיל בעיני צה"ל. המגע עם אוכלוסייה מקומית לא עוינת, ואף משתפת פעולה, הקל על ביצוע משימות שמירת הסדר הציבורי והכוונות התנועה, אך מנגד נוצרה מציאות בה חיילי צה"ל סוחרים עם האוכלוסייה המקומית, מה שחייב נקיטת אמצעים מצד חמ"ץ. כל אחת מעוצבות צה"ל שהשתתפה במלחמה, כללה יחידת משטרה צבאית. יחידות אלה היו חלק בלתי נפרד מהעוצבות, לא רק בעת לחימה. עם תום הלחימה, סיפק החיל שירותי מ"צ בקנה מידה נרחב בשטחים שנכבשו. במהרה הוקם בכל אתר מרכזי בסיס מ"צ שכלל גם חוליות מצ"ח. במלחמה זו הפעיל החיל לראשונה פיקוח היסעים תוך שימוש במסוקים ממעל ואופנועים על הקרקע, מה שאפשר גישה מהירה ונוחה לכל הצירים, דיווח מיידי במקרה של בעיות ופתרון בעיות שנתהוו. הושקע מאמץ בהבטחת הגעת הכוחות לשטחי הכינוס וההיערכות. בתחום השבויים נפלו בידי צה"ל, בנוסף לשבויים מהצבא הסורי, אלפי מחבלים מארגונים עוינים רבים היריבים זה לזה. מתקן כליאה מגידו התמלא. המדינה גם לא רצתה להחזיק בכל המחבלים בתחומי המדינה והחיל נדרש להקים את כלא אנצאר. האירוע המרכזי ממלחמה זו שנחקק בתולדות החיל הוא אסון צור הראשון, בו איבד החיל 12 מבניו.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה תמך החיל את המערך הלוחם, בעיקר במענה שיטורי ליחידות הלוחמות ולמערך הלוגיסטי בפצ"ן. הפעילות התרכזה בעיקר לאורך הצירים במרחב שבין ציר עכו-צומת עמיעד וצפונה עד הגבול (הקו הכחול). החיל פעל רבות בשטחי הכינוס וההתארגנות של הכוחות. פעולות השיטור נועדו לבודד את אזור הלחימה, מפני כניסת גורמים בלתי מורשים. הש"צ ליוו את גורמי התקשורת ובמקרים אחרים מנעו את כניסתם (בהתאם להנחיות). ש"צ אבטחו נקודות בשטח אליהן הועברו נפגעים מתוך לבנון ומשם פונו לבתי חולים בעורף. החיל סייע בשליטה על צירי התנועה לטובת הכוחות הלוחמים. במהלך הלחימה ולאחריה עסק החיל גם בליווי לוויות של חללים. כוחות המ"צ פעלו גם בקרבת מרכזי הציוד והתחמושת וויסתו את התנועה מהם ואליהם. מכאן ליוו הש"צ את השדרות על מטעניהם החורגים. ש"צ סייעו גם בקרבת מחסני החירום ומרכזי הגיוס בצפון, פטרלו בקרבת שטחי האימונים של הכוחות לקראת הכניסה ללבנון ופעלו בקרבת שטחי ההעמסה של כוחות על מסוקים, לקראת כניסה ללבנון. חוקרי מצ"ח מנעו ביזת שלל וגניבת ציוד צבאי (בעיקר בשלב פיזור הכוחות). תוך כדי הלחימה עסקו הש"צ גם בקליטת עצורים מקרב כוחות האויב, בהסעתם למכלאות תוך שמירה עליהם, בהחזקתם ולבסוף גם בשחרורם ובהחזרתם ללבנון. כוחות המ"צ גם ליוו חבלנים של משטרת ישראל ושל ההנדסה הקרבית כשטיפלו בנפלי רקטות בתוך שטח ישראל.

בסה"כ לחיל 136 חללים.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכשרה בחיל מתבצעת בבית-הספר למשטרה צבאית (בה"ד 13). בתחילה שכן הבה"ד בשייח מוניס, בהמשך הוא עבר לצריפין והיה חלק מבה"ד 11. ב-1969 עבר בה"ד 13 , לבסיס קדום, שבשומרון ליד קדומים. בשנת 1995 עבר למיקומו הנוכחי, במחנה בית-ליד ע"ש מוטה גור ליד צומת השרון שליד נתניה. הבה"ד מרכז תחתיו הן את ההכשרה הבסיסית (טירונות, קורסים בסיסיים), הן את הכשרות המתקדמות בחיל והן את הכשרות המפקדים (קורס סמלים, השלמה חילית לקצונה, קורס מ"פים וקורס קמ"ץ בכיר).

רוב חיילי המשטרה הצבאית עוברים טירונות ברמת רובאי 02 (שאורכה שישה שבועות), אך המיוועדים לתפקיד מאבחן ביטחוני מבצעי, עוברים טירונות ברמת רובאי 03 . בסוף הטירונות החיילים נשבעים אמונים לצה"ל בכותל המערבי. מיד לאחר הטירונות ממויינים החיילים לקורסים שונים שנערכים גם הם בבה"ד. באפריל 2015 אמור הבה"ד לעבור לקריית ההדרכה של צה"ל בנגב.

מגזרים ותפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניידת של המשטרה הצבאית מדגם רנו מגאן
רכב של המשטרה הצבאית להובלת כלואים המכונה "זינזאנה"

בחיל מגוון מגזרים ותפקידים:

מגזר השיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטור ותעבורה - מגזר השיטור כולל את היחידות בפיקודים המרחביים, את היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה ואת יחידת מ"צ מטכ"ל. המגזר עוסק באכיפת החוק והסדר בצבא בתחומי: משמעת, משמעת רכב, תעבורה, עריקים ומשתמטים. במ"צ מטכ"ל עוסקים בעיקר בבידוק כלי-הרכב המבקשים להיכנס לבסיס רבין. נוכח איום ארגוני הטרור לחטוף חיילים, מבצעת המשטרה הצבאית מבצעי "חטיפות דמה". בתחום לכידת העריקים מופעלים בלשים ומש"קי הערכה שתפקידם להביא לאיתורם ולמעצרם של העריקים והמשתמטים. הבלשים נעים בלבוש אזרחי ולעתים הם אף עוטים "תחפושות" שונות. ביום ממוצע ניתנים 34 דוחו"ת משמעת ובחודש ממוצע מתמודדים עם 68 תאונות דרכים של כלי רכב צבאיים.[1]

מגזר החקירות (מצ"ח)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משטרה צבאית חוקרת

מצ"ח אמונה על חקירת חיילים החשודים בביצוע עבירה. היחידה מטפלת במגוון רחב של אירועים המעלים חשד לפלילים, כגון: עבירות סמים, עבירות רכוש, מרמה וזיוף, עבירות גוף (אלימות וכדומה), מוות שאינו בפעילות מבצעית, תאונות דרכים, תאונות אימונים, עבירות מחשב ועוד. היחידה מחולקת ליחידות משנה במקביל לשלוש הפיקודים המרחביים. בכל פיקוד פועלים מספר בסיסים חקירות פליליות, בסיס המתמחה בחקירת תאונות דרכים ויחידה מרכזית (ימ"ר) האמונה על התיקים הפליליים המורכבים יותר. במקרים הפליליים הרגישים והחמורים ביותר (סחר בסמים, הברחות סמים מגבולות המדינה, סחר באמצעי לחימה וכדומה) תטפל היחידה המרכזית לחקירות מיוחדות (הימל"ם). היחידה מפעילה גם סוכנים חשאיים. בשנים האחרונות הוקמה גם יחידה ארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) המטפלת בפרשיות כגון: גניבת דלק, קבלת שוחד, הטיית מכרזים וכו'. במצ"ח משרתים חוקרים, רכזי מודיעין, בלשים ומש"קי הערכה. ביחידה נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. ביום ממוצע נפתחים 12 תיקים פליליים.[1]

מגזר הכליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגזר הכליאה משרתים שוטרים צבאיים בתפקיד מדריך/ת כלואים. המגזר כולל את בסיס הכליאה (בס"כ) 394 (כלא 4 - צריפין), בסיס הכליאה 396 (כלא 6 - עתלית), תאי מעצר יחידתיים ומתקני השהייה לעצירים ביטחוניים באיו"ש. בבסיסי הכליאה מוחזקים במשמורת חוקית אסירים אשר נשפטו בבתי הדין, חבושים אשר נשפטו בדין-משמעתי ועצורים הממתינים למשפטם. מדריכי הכלואים עוסקים בפיקוד על חיילי אלו במטרה להחזירם לשירות תקין בצה"ל. בבס"כים פועלים גם גורמי חזרה לשירות תקין (גחל"ת), אשר כולל מש"קיות ת"ש, הוראה, חינוך ובעיקר מאבחנות שנפגשות עם כלואים מסוימים העונים לקריטריונים במטרה לאתר את הגורמים שהובילו אותם לביצוע העבירות ולהמליץ בנוגע להמשך שירותו של החייל בצבא. עד 2006 היה החיל אחראי גם להחזקתם של אלפי עצורים ביטחוניים. בשנת 2006 הועבר אחרון מתקני הכליאה (מת"כים) לידי שירות בתי הסוהר. בבס"כים וביניהם, פועלת פלוגה בשם עצמה - (פלוגת הליווים ) שאחראית להעביר עצורים לבתי דין, בין בס"כים, פינויים לבתי חולים, מקומות אזרחיים כגון- הפניות, בתי דין אזרחיים, ולקיחת עצורים לפני משפט ממעצרים בכל חלקי הארץ לשני הבס"כים.

מגזר המעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגזר המעברים משרתים שוטרים צבאיים בתפקיד מאבחנים ביטחוניים (מא"ב). בשנת 2004 הוחלט בצה"ל להטיל על המשטרה הצבאית את האחריות על הבידוק במעברי קו התפר. לשם כך הוקמו שני גדודים אשר מטרתם היא למנוע כניסת פעילות חבלנית עוינת, הברחת אמצעי לחימה, סיכול פיגועים, מניעת הסתננות ומניעת סיוע לארגוני טרור המנסים להפר את מרקם החיים התקין בשטחי מדינת ישראל.

גדוד תעוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד תעוז אחראי על הבידוק במעברים רבים, בהם: מכבים, בית"ר, ל"ה, דרגות, קיוסק, בקעות, תאנים ועוד. הוא מחולק ל-4 פלוגות: איתן, סחלב, הכתר ולהב-המכבים.

גדוד ארז[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד ארז היה אחראי בעבר בעיקר על מעבר ארז שבצפון רצועת עזה. הגדוד הוקם בשנת 1995 כחלק ממימוש הסכמי אוסלו. בעבר, הגדוד היה שייך לאוגדת עזה בפיקוד דרום ופעל בשיתוף פעולה עם חיל המשטרה הצבאית. כיום, הגדוד שייך לחמ"ץ ואחראי על המעברים המרכזיים בעוטף ירושלים ובהם: קלנדיה, ביתוניא, רחל, חיזמא, הזיתים, אל-זעיים, סוואחרה, שועפט ועוד. הגדוד מחולק ל-3 פלוגות: א', ב' ו-ג'.

  • לגדודי המעברים הישיגים מבצעיים רבים מאוד - בשנת 2013 פעילות גדודי המעברים בגדה כללה 14,911 תפיסת מחבלים, אמל"ח, שב"חים, דרושי חקירת שב"כ, מבוקשים ועוד.[2] המאבחנים הביטחוניים (מא"בים) מבצעים את משימתם תוך הקפדה על שמירה על ערכי צה"ל. החל משנת 2012 שוטר צבאי המשרת בתפקיד מאבחן ביטחוני מקבל תעודת לוחם לאחר 20 חודשי שירות.

יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחידות המשטרה הצבאית מחולקות בהתאם לפיקודים המרחביים: צפון, מרכז ודרום. בכל פיקוד קיימת י"פ חמ"צ (יחידה פיקודית חיל המשטרה הצבאית) ובסיסי משטרה צבאית ומצ"ח.[3] בסיסי השיטור כפופים מקצועית למפקדת קצין משטרה צבאית ראשי (מקמצ"ר) ופיקודית לאלוף הפיקוד הרלוונטי. בסיסי מצ"ח כפופים ישירות למקצמ"ר הן מקצועית והן פיקודית.

פיקוד צפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחידה פיקודית משטרה צבאית צפון 390
  • בסיס שיטור ומצ"ח רמת הגולן (מחנה פילון)
  • בסיס שיטור העמקים
  • בסיס שיטור ומצ"ח חיפה (מחנה ג'למה)
  • בסיס מצ"ח בירנית

פיקוד מרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקוד דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יחידה פיקודית משטרה צבאית דרום 392
  • בסיס שיטור ומצ"ח באר שבע (מחנה נתן)
  • בסיס שיטור אילת
  • בסיס מצ"ח ערבה
  • בסיס שיטור ומצ"ח אורים

יחידות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות אלה כפופות ישירות מקצועית ופיקודית למפקדת קצין משטרה צבאית ראשי:

בסיסי כליאה צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי צה"ל היה למשטרה הצבאית בסיס כליאה מרכזי אחד: בסיס הכליאה 394 (כלא ארבע) בצריפין. נוסף אליו התקיימו בתי מעצר פיקודיים. במהלך שנות ה-50 הוקם כלא 400 לנשים ששוכן בתחילת דרכו במבנה המשטרה הבריטית ליד נהלל[4] וכן הוקם בסיס הכליאה 396 (כלא שש)‏[5]. בשנות ה-70 נפתח כלא מגידו עבור כלואים לתקופות ארוכות‏[6]. בשנות ה-80 הוסב בית סוהר מגידו לכליאת אסירים ביטחוניים וחיילים השפוטים לעונשי מאסר נשלחו אליו לביצוע תפקידי שמירה לא חמושה ועבודות אחזקה. לימים כלא 400 הפך לפלוגה בתוך כלא 4. לאחרונה הוקמה פלוגת כליאה נוספת לנשים בכלא 6 - פלוגה 600. בשנים הקרובות עתידים להתאחד שני בסיסי הכליאה של צה"ל לכלא מרכזי אחד שבסמוך לו תוקם גם קרייה משפטית.

  • מתקני מעצר ביטחוניים (עצ"שים) - עד שנת 2006 בכל חטיבה מרחבית באיו"ש התנהל מתקן מעצר ביטחוני במסלול מטפל עצורי השטחים עובדים מדריכי הכלואים מול עצורים ביטחוניים (פלסטינים), אך כיום פעילים רק שני מתקני מעצר.
    • מתקן מעצר עציון - אחראי על גזרת יהודה ועציון נמצא בסמוך לגוש עציון.
    • מתקן מעצר שומרון - אחראי על גזרת השומרון נמצא בסמוך לשכם.

משטרה צבאית בחירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעת חירום חיל המשטרה הצבאית מסופח לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.[7]

כאשר מוכרז מצב חירום ומופעל גיוס מילואים, משתנה מערך החיל והוא אחראי על התחומים הבאים:

  • תחום השיטור והתנועות: שליטה בצירים ובהיסע, סיוע בריכוז סדר כוח אדם, סיוע שיטורי במרחב העורף, חסימת אזורי לחימה, שיטור במעברי גבול, הכוונה וליווי של שדרות תספוקת ותנועות אחרות, שילוט באזורי לחימה, שיטור יחידה במחסני החירום, במכלולים ובמשטחי הפריקה.[8]
  • תחום הטיפול בשבויים: הקמת מחנה שבויים, הקמת מתקני שבויים וטיפול בשבויים, איסוף שבויים מהכוחות הלוחמים.[8]
  • תחום החקירות: פעילות למניעת עבירות פליליות, מחסומי שלל וביזה, חקירות פליליות.[8]

במילואים משובצים שוטרים צבאיים באגדים לוגיסטיים מרחביים ואוגדתיים וכן ביחידות שיטור פיקודיות.

סמכויות השוטר הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשוטר צבאי סמכויות מלאות כלפי חייל בין אם נמצא במרחב צבאי או מחוצה לו כמפורט בפקודות השונות.

בדומה לחילות משטרה צבאית בעולם, לשוטר צבאי בישראל סמכויות מוגבלות כלפי אזרח ובהתאם למקרים הבאים:

  • שוטר צבאי רשאי לעצור אזרח במרחב צבאי (כגון: בסיס או אזור המוגדר שטח צבאי סגור) רק על עבירה שבוצעה במרחב הצבאי.[9]
  • שוטר צבאי רשאי לעצור אזרח שלא במרחב צבאי, אם האזרח והעבירה שבה הוא חשוד נתונים לשיפוט צבאי, או אם האזרח מפריע לפעילות צבאית.[9]
  • שוטר צבאי רשאי בעת סריקה או ביקורת, לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו וכתובתו ולהציג את תעודת הזיהוי או כל מסמך אחר שברשותו ושלפיהם אפשר לזהותו.[10]
  • נהג חייב לציית לאותות הניתנים על ידי שוטר צבאי במדים, במרחב צבאי ומחוצה לו.[11]
  • שוטר צבאי רשאי לתת דו"ח תנועה לאזרח אשר נוהג במרחב צבאי.[12]

במקרה של מעצר אזרח, מחויבת המשטרה הצבאית להעבירו לידי משטרת ישראל בתוך 24 שעות.

צו מעצר מטעם בית משפט אזרחי יחייב את מוסדות הצבא, ופקודת מעצר, שהוצאה על ידי רשות צבאית מוסמכת, תחייב את משטרת ישראל.[9]

מדי השוטר הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימני היכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוטרים צבאיים לובשים מדים ככל חיילי צה"ל, ובתוספת סימני ההיכר הבאים:[13]

  • חוגר בתפקיד:

כובע משטרה צבאית לבן, חגורה לבנה, סרט מפלסטיק עם רקע לבן על הזרוע השמאלית עם הכיתוב "מ"צ" באדום, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל.

  • קצין בתפקיד:

כובע משטרה צבאית לבן, סרט מבד עם רקע אדום עליו הכיתוב "קמ"צ" על זרוע ימין, שרוך בצבעי אדום-כחול מעל כתף שמאל.

  • סימנים נוספים:
סיכה של חיל המשטרה הצבאית

בנוסף לעיל עונדים השוטרים הצבאיים תג שם ממתכת מעל כיס ימין בחולצה וסיכת חמ"ץ (על מדי א' בלבד), ייתכנו גם סיכות נוספות בהתאם לתפקיד ולהכשרות.

פקודות מטכ"ל והוראות קבע אכ"א[13] גם מתייחסות לסמכויות השוטר הצבאי עם או ללא סימני היכר. בהוראות נקבע כי אי ענידת סימני ההיכר אינה משחררת את השוטר הצבאי מלמלא את תפקידו, וכן אינה גורעת מסמכויותיו.

חלק מהשוטרים הצבאיים בעלי היתר ללבוש בגדים אזרחיים כאשר נמצאים בתפקיד, מדובר בעיקר בבלשים ורכזי מודיעין.

צבעי החיל, צבע הכומתה והכובע - מקור וסיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסדה אשר שימשה את השוטרים הצבאיים בשנות השמונים, לפני שהוחלפה לכובע הלבן

צבעי החיל הם כחול-אדום, "ירושה" מהמשטרה הצבאית הבריטית בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, שם נטמנו זרעי החיל. חיילי המשטרה הצבאית נעים עם כומתה כחולה. כשהוחלט בשנת 1997 לייחד את המשרתים בחיל בכומתה משלהם, הצבע האדום ירד מהפרק בגלל שכבר היה שייך לצנחנים, וכך אושר הצבע הכחול. בעבר חבשו השוטרים הצבאיים בתפקיד פנימית של קסדה שנצבעה בלבן ועליה נכתב באדום: "מ.צ.". בסוף שנות ה-80, לאחר תלונות רבות מצד החיילים, החליט הקמצ"ר, שלום בן-משה, להחליף את הקסדה בכובע מצחייה לבן, אשר משמש את החיל עד היום‏[14].

תגי יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 1995 שימשו בחייל רק תג מפקדת קצין משטרה צבאית ראשי ותגי הפיקודים. בשנה זו הוצג לראשונה תג המשטרה הצבאית החוקרת, כשנה לאחר מכן הוצג תג בה"ד 13 ובשנים שלאחר מכן הוצגו יתר התגים.

מגזרים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מסמכויות המשטרה הצבאית עברו לידי שירות בתי הסוהר מהתפיסה לפיה שב"ס מהווה רשות הכליאה הלאומית הבלעדית במדינת ישראל.

  • מטפל עצורי שטחים (עצ"שים) - מסלול שבוטל בראשית 2006 לאחר שכל מתקני הכליאה הצבאיים עברו לפיקוד שירות בתי הסוהר.
במסלול מטפל עצורי השטחים עבדו מדריכי הכלואים מול עצורים ביטחוניים (פלסטינים), באחד משלושה מתקני הכליאה הצבאיים:
  • מתקן כליאה מגידו - ממוקם בסמוך לצומת מגידו, עבר לפיקוד שב"ס בפברואר 2005.
  • מתקן כליאה עופר - נמצא מצפון לירושלים, עבר לפיקוד שב"ס באוקטובר 2006.
  • מתקן כליאה קציעות - נמצא בחולות חלוצה, עבר לפיקוד שב"ס במרץ 2006.
בנוסף, שירתו (ועדיין משרתים) מטפלי עצורי שטחים במתקני מעצר באיו"ש ביניהם:
  • כוח 100 - כוח לוט"ר של חמ"ץ שפעלה במתקני הכליאה והייתה אחראית לאבטחת הפעילות השוטפת במתקנים:ספירות עצורים, ליוויים לבתי משפט, בתי חולים שחרורים ומשימות רבות אחרות. הכוח התפרק ב-2007 עקב מעבר מתקני-הכליאה לשירות בתי הסוהר.
  • פלוגות יל"ס (יחידה להשלטת סדר) - הוקמו כנגזרת של הסכמי אוסלו לצורכי התמודדות עם הפרות סדר של יהודים:
    • סחלב - בחטמ"ר יהודה בגזרת חברון. בשנת 2005 שונה יעודה לפלוגת מעברים בגדוד תעוז.
    • סירפד - גזרת מרכז וצפון חבל עזה, פורקה ב-2002.
    • סייפן - בגזרת חטמ"ר בנימין (אזור מכבים רעות), פורקה ב-2000.
  • יחידת ילמ"ס (היחידה לליווי מסתננים) - פעלה בין השנים 2011-2013 ופורקה לאחר הקמת גדר הגבול בדרום וירידה משמעותית במספר המסתננים.[1]

מבצעי החלפת שבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחיל המשטרה הצבאית תפקיד חשוב בעסקאות להחלפת שבויים. כך נטלו שוטרי החיל חלק משמעותי במבצעים רבים, האחרונים שבהם: העסקה להחזרת גופות 3 החטופים מהר דב ואלחנן טננבאום, המבצע להחזרת גופותיהם של אודי גולדווסר ואלדד רגב הי"ד והמבצע האחרון להחזרתו של גלעד שליט.

בוגרי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בוגרי החיל ניתן למצוא את האלוף (במיל') שלמה ינאי, את ראשי הערים: יונה יהב (חיפה) שלום בן-משה (ראש העין) וחיים ביבס (מודיעין), את הדוגמניות: לירז דרור, הילה נחשון וטל מן. את מלכת היופי לשנת 2013 טיטי, הזמר לי בירן, את השחקנים: אסי עזר, רמי הויברגר, גדי רבינוביץ', חבר הכנסת אברהם פורז, איש הטלוויזיה גיל ריבה ויו"ר מכבי תל אביב שמעון מזרחי.

קציני המשטרה הצבאית הראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
סא"ל דני מגן 1948 - 1950
אל"ם יוסף פרסמן 1950 - 1951
אל"ם ברוך יצהר 1951 - 1954
אל"ם צבי-שמשון שפיר 1954 - 1960
אלוף רפאל ורדי 1960 - 1962 לימים ראש אכ"א
אל"ם ישראל כרמי 1962 - 1971
אל"ם זלמן ורדי 1971 - 1976
תא"ל בנימין ענבר 1976 - 1977
תא"ל ברוך ארבל 1977 - 1980
תא"ל חיים גרניט 1980 - 1982
תא"ל מאיר גבע 1982 - 1985
תא"ל אמיל אלימלך 1985 - 1989
תא"ל שלום בן-משה 1989 - 1991
תא"ל מוטי בירן 1991 - 1995
תא"ל ניר-עם גולדברום 1995 - 1998
תא"ל יורם צחור 1998 - 2002
תא"ל מיקי בראל 2002 - 2005
תא"ל רוני בני 2005 - 2009
תא"ל מאיר אוחנה 2009 - 2013
תא"ל גולן מימון 2013 - קמצ"ר נוכחי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, אדום כחול : סיפורו של חיל המשטרה הצבאית 1948 - 2008, הוצאת משרד הביטחון, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מיכל גלברד, המשטרה הצבאית מסכמת את 2013: כל הנתונים, באתר צה"ל
  2. ^ יואב זיתון, כלא 6 ייסגר, חיילים ייכלאו ב"נווה צדק", אתר ynet, 6 בינואר 2014
  3. ^ פריסת בסיסי המשטרה הצבאית, באתר חיל המשטרה הצבאית
  4. ^ צה"ל בחילו, המשטרה הצבאית, כרך 16, עמ' 27-28
  5. ^ צה"ל בחילו, המשטרה הצבאית, עמ' 40-41
  6. ^ המשטרה הצבאית הציגה שיטות בשיקום אסירים, דבר, 14 בנובמבר 1976
  7. ^ אלעד לביא, השתלמות לוגיסטית בזירה הצפונית, באתר צה"ל, 5 במרץ 2014
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 חמ"ץ בחירום, באתר חיל המשטרה הצבאית
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 פקודות המטה הארצי, 14-01-08, חיילים ואזרחים הנתונים לשיפוט צבאי - עיכוב, מעצר, חיפוש, חקירה והעמדה לדין. סעיף 2ב', עמוד 3.
  10. ^ הפ"ע 6.0202, משטרה צבאית - סמכויות, סעיף 14
  11. ^ תקנות התעבורה תשכ"א-1961, סעיף 23א, עמוד 35.
  12. ^ שאלות ותשובות, באתר חיל המשטרה הצבאית
  13. ^ 13.0 13.1 הק"א 33-05-01, כללי הופעה ולבוש, פרק 33 - משטר ומשמעת, עמודים 100-101
  14. ^ תופסים צבע / מאת משה דוד. מוסף "המגזין", של מעריב 11/07/2011 עמ' 4-5.
Flag of Israel.svg
צבא הגנה לישראל
זרועות, פיקודים ואגפים
אגפים אגף המבצעים · אגף המודיעין · אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה · אגף התכנון · אגף כוח האדם · אגף התקשוב
זרועות זרוע היבשה · זרוע האוויר והחלל · זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפון · פיקוד המרכז · פיקוד הדרום · פיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאיים · הפרקליטות הצבאית · המכללות הצבאיות · דובר צה"ל · הרבנות הצבאית · מפקדת העומק
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגלים · חיל השריון · חיל התותחנים · חיל ההנדסה הקרבית · חיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואה · חיל הלוגיסטיקה · חיל החימוש · חיל המודיעין · חיל הקשר והתקשוב · חיל המשטרה הצבאית · חיל השלישות · חיל החינוך והנוער · החיל הכללי