חיל הרגלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל החיל
תג היחידה של מפקדת קצין חיל הרגלים והצנחנים הראשי

חיל הרגלים (נקרא גם חיל הרגלים והצנחנים) הישראלי הנו חיל מתמרן בזרוע היבשה של צבא ההגנה לישראל ועיקר כוחו מושתת על חיילים אשר נלחמים בצורה רגלית.

לחיל הרגלים כפופות מקצועית מספר חטיבות, גדודים ויחידות חי"ר בסדיר ובמילואים אשר פעולות תחת פיקוד מבצעי של פיקודיו המרחביים של צה"ל.

תוכן עניינים

[עריכה] היסטוריה

חטיבת הח"יר גולני הוקמה עוד בסוף שנות ה-40 יחד עם חטיבת כרמלי, ונחשבת יחד עם האחרונה לחטיבות ח"יר הוותיקות בצבא.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

[עריכה] מבנה חטיבת חי"ר סדירה בצה"ל

חטיבות החי"ר בצה"ל בנויות כולן באופן דומה. תחת מפקדת החטיבה, (ה"מפח"ט"), קיימים ארבעה גדודים - שלושה גדודי חי"ר וכן גדוד סיור. החל משנת 2002, גדוד חי"ר מורכב משתי פלוגות רובאיות, הכוללות מחלקות של לוחמי חי"ר, פלוגה צעירה ופלוגה מסייעת (המורכבת ממחלקת מרגמות, מחלקת סיור, ומחלקת נ"ט המפעילה בין היתר טילי "גיל"). בנוסף תחת מטה החטיבה קיים בא"ח - בסיס אימונים חטיבתי, האחראי להכשרת הטירונים ואימון כלל הלוחמים והמפקדים בחטיבה.

[עריכה] מסלול לוחם החי"ר

חיילים מגדוד נצח יהודה, חטיבת כפיר, מדוגמים ומצוידים לפני פעילות

חיילי החי"ר עוברים הכשרה לרובאי 07, שבמסגרתה הם עוברים טירונות של כ-4 חודשים הכוללת בעיקר אימונים בנשק קל, שדאות וכושר גופני. לאחריה עוברים חיילי החי"ר לאימון המתקדם שאורכו כחודשיים וחצי, בה הם עוברים אימונים מורכבים יותר, המכשירים אותם ללחימת שטח פתוח ובנוי. לאחר סיום ההכשרה עוברים החיילים לשירות המבצעי (הנקרא "קו" או "בט"ש"), המתבצע לרוב בשטחי יש"ע או על גבול לבנון.

לאחר 10-14 חודשי שירות מסיימת הפלוגה את מסלולה כיחידה אורגנית, ומתפצלת לפלוגות ה־"ותיקות" של הגדודים: הפלוגה הרובאית (הנקראת גם פלחו"ד), הפלוגה המבצעית (או רובאית ב'), והפלוגה המסייעת.

חיילים המתאימים לתפקיד פיקודי נשלחים לקורס מפקדים בבית הספר למכ"ים וחלקם ממשיכים לאחר מכן לקורס קצינים בבה"ד 1.

[עריכה] יחידות חיל הרגלים

[עריכה] חטיבות החי"ר הסדירות

צנחן נושא דגל חיל צנחנים

במסגרת תוכנית צה"ל 2000 של הרמטכ"ל שאול מופז הוכפפו החטיבות לאוגדות בפיקודים המרחביים השונים ובוטלה כפיפותן הישירה לפיקוד.

[עריכה] גדודים סדירים

[עריכה] יחידות התנדבותיות

יחידות שהגיוס אליהן על בסיס התנדבות ומלווה במיונים נפרדים והכשרות מיוחדות.

[עריכה] בסיסי הכשרה

אימון של גדוד הסיור המדברי. בתמונה: לוחם יורה במקלע נגב.

[עריכה] אמצעי לחימה

מאחר שחיל הרגלים מתבסס על חיילים שנלחמים רגלית, רוב הנשק של החי"ר הוא כלי ירייה אישיים (נק"ל) או צוותיים (crew-served). אל כלי נשק אלה מלווים מספר כלי נשק כבדים יותר - המשמשים לחיפוי ולהגברת כוח האש של חי"ר. החי"ר עצמו לא נע רק רגלית, אלא גם בצורה רכובה (על רכבי שטח), וגם בצורה ממוכנת (על נגמ"שים).

[עריכה] כלי נשק

הנשק האישי של רוב חיילי צה"ל הם רובים ממשפחת ה-M16: כיום בעיקר רובי M4A1 קרבין (פלאטופ). בקרב יחידות מילואים ניתן למצוא גם רובי M16A2 ארוך, M16 מנוסר ו"מקוצרים" מדגמי CAR-15. ב-2006 נכנס רובה תבור קומנדו CTAR לשירות בחטיבת גבעתי וחטיבת גולני. נכון ל-2011 חטיבת הצנחנים היא חטיבת החי"ר הסדירה היחידה שנשקה האישי הוא רובה ה-M4A1 ולא התבור. בחטיבות גבעתי, גולני, כפיר והנח"ל הנשק האישי הוא רובי "תבור קומנדו" CTAR-21 ומיקרו-תבור MTAR-21.

על הרובים ניתן להתקין מסילות שמאפשרות לחבר לרובה מגוון רב של עזרים טקטים כגון כוונות אופטיות שונות, צייני לייזר ופנסים. בנוסף, אפשר להתקין מתחת לקנה מטול רימונים 40 מ"מ מדגם M203.

נשקי המחלקה והפלוגה של כוחות היבשה הם מגוונים. המקלעים העיקריים הם הנגב הישראלי (5.56 מ"מ) והמאג הבלגי הוותיק (7.62 מ"מ). הנשק הכבד כולל מקלע כבד M2 בראונינג 0.5 ומקלע רימונים מדגם סאקו דיפנס Mk19. יחידות זרוע היבשה השונות מפעילות גם קלעים וצלפים, שאמונים על פגיעות מדויקות מרחוק. הם חמושים בכוונות טלסקופיות (כגון "טריג'יקון X4" או "נמרוד"), רובי קלעים M16A2E3 ו-SR-25, ורובי צלפים מדגמי רמינגטון M-24 ו-M82A1 בארט. במבצע עופרת יצוקה החל שימוש ברובה הצלפים H-S Precision Pro Series 2000 HTR, שבצה"ל כונה "אוהד" ומאוחר יותר שונה שמו ל"ברק".

בנוסף, כל חייל בשירות מבצעי מצויד ברימוני יד הגורמים לפיצוץ ולפיזור רסיסים. ישנם גם רימוני הלם ו גז מדמיע.

במהלך 2012 צפויים להיכנס לשירות בזרוע ביבשה כלי נשק משודרגים: בהם M2HQCB (מקלע כבד M2 בראונינג עם קנה להחלפה מהירה), מקלע רימונים סטרייקר Mk-47, מערכת הרפאים (רימון מתקדם הנורה מרובה) ורובי צלפים M24A2 משודרגים.‏[1]

[עריכה] טילים ורקטות

כדי להתמודד עם מטרות משוריינות משתמשים בחי"ר במגוון רימונים, רקטות וטילים. יחידות החי"ר בצה"ל מצוידות ברקטות נגד טנקים מדגמי RPG-7, לאו M72 ו-B-300 ('שיפון'). רקטות הנ"ט הן נשק זול יחסית וקל יחסית לתפעול ולכן מהוות נשק כבד זמין ביותר בשביל לפגוע במטרות כבדות כגון כלי רכב ובניינים. במבצע עופרת יצוקה נכנס לשירות גם המטאדור ("מפצח האגוזים") - רקטת נ"ט שהתגלתה כיעילה ביותר כנגד מבנים.

מאחר שטנקי המערכה המודרניים ממוגנים בכבדות, הנשק הייעודי נגדם הוא טילי נ"ט. הללו כבדים ויקרים יותר מרקטות הנ"ט (שכן הם כוללים רש"ק כפול ומנגנון הנחייה) ותפעולם מסובך יותר ודורש הכשרה ארוכה יותר. בצה"ל משרתים כיום טילי הTOW עורב והספייק.

[עריכה] כלי רכב

ההאמר האמריקני משמש כיום כג'יפ הטקטי המוביל בצה"ל, למגוון רב של מטרות.
נגמ"ש M-113 המשמש את רוב כוחות צה"ל בסדיר ובמילואים.

חיל הרגלים בצה"ל משתמש במגוון סוגי כלי רכב למטרות תובלה, סיור, ניוד כוחות, בט"ש, שליטה ופיקוד. רכבי הסיור וניוד החי"ר הקל הם רכבי שטח, כגון ההאמר, הזאב, הסופה והאביר. רכבים אלה ממוגנים במידה סבירה אך לא נושאים שריון כבד מאחר שהדרישה העיקרית מהם היא מהירות ועבירות שטח. ההאמר, לעומת זאת, מצוי במגוון תצורות - חלקן ממוגנות בכבדות יחסית וחלקן "פתוחות" לחלוטין. על ההאמר ניתן להתקין מגוון רב של אמצעים: החל ממקלעים וטילי נ"ט, וכלה באמצעי קשר ואף מכולת תובלה קטנה. כדי להוביל מחלקות חי"ר בשטח עוין ישנו רכב ה"ספארי" - מדובר במשאית/אוטובוס בה התא האחורי הוסב לתא לוחמים ממוגן בשריון כבד הכולל חרכי ירי.

תחת אש כבדה, עיקר הובלת הלוחמים אל שדה הקרב וממנו נעשית בנגמ"שים. לעתים קרובות, בגלל המיגון שמציע הנגמ"ש הלוחמה מתבצעת מתוך הנגמ"שים - שעקב כך נושאים כלי נשק כגון מקלעים, מרגמות ואף טילי נ"ט. הנגמ"ש העיקרי בצה"ל הוא ה M-113 האמריקני שהגיע ארצה בשנות השבעים, למרות שעבר סדרת השבחות ותוספות מיגון הוא נחשב לנגמ"ש מיושן ופגיע. כדי לענות על הצורך בנגמ"שים כבדים החליטו בצה"ל לנצל טנקים ישנים וטנקי שלל כדי לבנות מהם נגמ"שים כבדים. מטנקי T-55 שנלקחו כשלל מארצות ערב נבנתה האכזרית, נגמ"ש חי"ר כבד המשרת בחטיבת גולני. מנגד, על תובת הצנטוריון בנה צה"ל סדרת נגמ"שים נוספת שכיום כוללת את הנגמחון (ממוגן גחון ומדוגם בתא לוחמים עילי) שמשרת בשטחים ואת הנקפדון (בעל שריון כבד ומיגון עילי) שמשרת בגבול הצפון. נגמ"שים אלו היו במקור רכבי הנדסה אך הוחלפו לטובת הפומ"ה - נגמ"ש הנדסה ייעודי ומתקדם הממוגן בכבדות ובעל יכולת לשאת כלים הנדסיים רבים. הפומ"ה נמצא בשימוש חיל ההנדסה הישראלי אך בגלל המיגון הכבד שלו משמש לעתים להובלת לוחמי חי"ר אל לב שטח עוין ומסוכן. בשנת 2008 החל להיקלט בחיל הרגלים הנמ"ר - נגמ"ש כבד המבוסס על תובת טנק מרכבה.

[עריכה] קציני חי"ר וצנחנים ראשיים

שם תקופת כהונה כקחצ"ר הערות
אהרן דוידי אוקטובר 1965 - יוני 1968 מקים המפקדה החילית
רפאל איתן[2] יוני 1968 - 1972 לימים ראש המטה הכללי ה-11
עמנואל שקד 1972 - 1974
דן שומרון 1974 - 1976 בזמן כהונתו תכנן את מבצע יונתן, לימים הרמטכ"ל ה-13
אורי שמחוני 1976 - 1978
מתן וילנאי 1978 - 1981
עמוס ירון 1981 - 1983
יצחק מרדכי 1983 - 1985 לימים אלוף שלושת הפיקודים ושר הביטחון
שמואל ארד 1985 - 1988
דוד אגמון 1988 - 1991
דורון אלמוג 1991 - 1993
גיורא איילנד 1993 - 1996
יאיר נוה 1996 - 1999
ישראל זיו 1999 - 2001
גדי שמני 2001 - 2003
יוסי היימן 2003 - 2006
יוסי בכר 2006
נעם תיבון 2006 - 2007
יוסי בכר 2007 - 2010
מיקי אדלשטיין 2010 - קחצ"ר הנוכחי

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים


Flag of Israel.svg
צבא הגנה לישראל
זרועות, פיקודים ואגפים
אגפים אגף המבצעים | אגף המודיעין | אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה | אגף התכנון | אגף כוח אדם | אגף התקשוב
זרועות זרוע היבשה | זרוע האוויר והחלל | זרוע הים
פיקודים פיקוד הצפון | פיקוד המרכז | פיקוד הדרום | פיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאיים | הפרקליטות הצבאית | המכללות הצבאיות | דובר צה"ל | הרבנות הצבאית
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגלים | חיל השריון | חיל התותחנים | חיל ההנדסה הקרבית | חיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואה | חיל הלוגיסטיקה | חיל החימוש | חיל המודיעין | חיל התקשוב | חיל המשטרה הצבאית | חיל השלישות | חיל החינוך והנוער | החיל הכללי
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא