חינוך לבריאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה ויקיזציה וחלוקת פסקה ארוכה מאוד לפסקאות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה ויקיזציה וחלוקת פסקה ארוכה מאוד לפסקאות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
צוות במכללה בהודו המספק הדרכה בנושאי בריאות לתושבים של אזורים נידחים
אחות מלמדת על חשיבות שטיפת ידיים למניעת טיפוס, 1945
שבוע הבריאות בטבריה 1925

חינוך לבריאות הוא תהליך הכולל פעולות חינוכיות והתנסויות ואחד מעמודי התווך של התחום הקרוי קידום בריאות. מטרותיו לשפר את מצב הבריאות של פרטים, משפחות, קהילות ומדינות ואת איכות חייהם ולהפחית את מספר מקרי המוות בטרם עת. מטרות אלו מושגות ברמת הפרט על ידי פיתוח ידע, שינוי שיטות התבוננות או הרחבתן, והטמעת ערכים שיסייעו לשיפור בריאות האדם, לשימורה ולשיקומה.

ההשפעה של חינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות חינוך לבריאות נועדו להביא לשינוי מדיניות לצורך לשיפור מצב הבריאות באוכלוסייה.

שיפור מצב הבריאות מפחית את הסבל האנושי וכמו כן יכול להפחית בעלויות הבריאות של משפחות, ארגוני בריאות, קהילות ומדינות[1].

חינוך לבריאות מסייע במניעת מחלות מידבקות וכרוניות מזה מאות בשנים ונעשה בו שימוש במגוון תחומים, החל משמירה על היגיינה אישית ובטיחות המזון בימי-קדם ועד הפחתת השימוש במוצרי טבק, הגברת ההיענות לחיסונים, בריאות השן, מניעת פגיעות ונושאים הקשורים לשמירה על אורח חיים בריא[2].

בעולם אידיאלי, פעולות של חינוך לבריאות יובילו לקבלת החלטות התורמות לבריאות ולאימוץ דרכי חשיבה ושינויים סביבתיים שמובילים לשיפור מצב הבריאות. עם זאת יש לזכור את הקשר החזק הקיים בין חינוך לבריאות להוגנות ולשוויון הזדמנויות, ומגביר את חשיבותה של הגברת המודעות של מקבלי החלטות לנושאי בריאות.

הקניית מידע וכלים רלוונטיים מאפשרת לאדם לפעול בשיקול דעת, ולהגביר את יכולת ההתמודדות עם מצבים הקשורים לבריאותו ולגורמים המשפיעים עליה בצורה ישירה או עקיפה. לרוב, אך לא תמיד, כדי להשיג שיפור במצב הבריאות יש לנהל אורח חיים בריא באופן ארוך טווח[3][4].

טקטיקות של חינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, לפעולות של חינוך לבריאות מספר מטרות, ביניהן פיתוח מיומנויות והקנייה של כלים וידע על גוף האדם, על השפעות הסביבה, התרבות וההיסטוריה על הבריאות.

הדבר מבוצע בדרכים שונות, למשל:

בשיעורים, הרצאות וסדנאות העוסקים בבריאות (חינוך תזונתי, בריאות מינית, בריאות השן, היגיינה, מניעת הפגעויות, עידוד ההנקה ועוד) אשר מוגשים לילדים, נוער, וקבוצות יעד אחרות.

דרך נוספת היא בפעילות לובינג בקרב קובעי מדיניות.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחינוך לבריאות מספר הגדרות, המשקפות את התפתחות הגישות השונות לתחום. בתחילה התמקדה ההגדרה באחריות הבלעדית של הפרט לבריאותו (גישת סגנון החיים). ארגון הבריאות העולמי הגדיר זאת כך: "טיפוח המוטיבציה, המיומנויות והביטחון העצמי (מסוגלות עצמית) הנדרשים לנקיטת פעולה לשיפור הבריאות"[5]. הגדרה זו מוצאת ביטוי בהגדרה רחבה, אף כי מוקדמת יותר: "כל שילוב של פעולות למידה שמטרתן להשפיע באופן חיובי על אימוץ רצוני של התנהגות התורמת לבריאות"[6]. בהמשך, החל בשנות ה-70 של המאה ה-20, המיקוד עבר לגורמים המשפיעים על הבריאות שאינם בשליטת הפרט[5] והגדרת ארגון הבריאות העולמי הורחבה לרמת הקהילה "הזדמנויות למידה הבנויות באופן מודע שמערבות אופן כלשהו של תקשורת המתוכנן לשיפור האוריינות הבריאותית, כולל שיפור הידע, ופיתוח כישורי חיים שיועילו לבריאות הפרט והקהילה"[5]. לבסוף נוספה התייחסות לגורמים שאינם בשליטת הפרט: "תקשורת של מידע הנוגע לגורמים החברתיים, הכלכליים, והסביבתיים המשפיעים על הבריאות, כמו גם על רמת הסיכון של הפרט, על התנהגויות סיכון ועל השימוש בשירותי בריאות"[5].

התפתחות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20

בתחילת דרכו המודרנית, עסק החינוך לבריאות בעיקר ברמת הפרט, דהיינו, בהדרכת מטופלים בעל-פה. זו לוותה לעיתים בהעברת מידע כתוב בעלוני הנחיות. ברמת האוכלוסייה נעשה שימוש בכרזות, הרצאות וסדנאות. במקביל, באותן שנים נמצא כי האנשים שהפיקו את התועלת הרבה ביותר מקמפיינים היו משכילים ועשירים יחסית[2]. בכך נסללה הדרך להכרה בהשפעתם המשמעותית של גורמים שאינם בשליטת הפרט, על בריאותו. כתוצאה מכך, התפתח היבט מוכר פחות של חינוך לבריאות: הגברת המודעות של מקבלי-החלטות מקומיים, רשותיים, ולאומיים להשפעה של החלטות-מדיניות על בריאות התושב, וזאת לצורך ניסוח מדיניות שתשפר את מצב הבריאות - במקום לפגוע בו - ולקידום החקיקה הנלווית לה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20

התרבו המחקרים בתחום החינוך לבריאות. ממצאיהם הרחיבו את הבנת הקשר המורכב בין ידע לשינוי התנהגות. בעקבות מחקרים אלו, פותחו תיאוריות לשיפור יעילותן של התוכניות[2]. בסוף המאה ה-20 ובעשורים הראשונים של המאה ה-21, חלה התפתחות טכנולוגית משמעותית. השימוש בקמפיינים בתקשורת ההמונים, ברשתות חברתיות, בגיימינג ועוד, התרחב והתמקצע. זאת על אף ששימוש באפיקים אלו בעייתי לעיתים בשל הבדלים כלכליים, חברתיים וסביבתיים ובגין אי-נגישותם לאנשים עם מוגבלויות מסוימות בעלי הכנסה נמוכה.

גם בתחום הדרכת המטופלים נרשמה התמקצעות מבוססת ראיות, שכללה פיתוח כלים חדשים, שימוש עקבי בתיאוריות והרחבת תחומי ההדרכה ממידע על המחלה/מצב הבריאות לשימוש מושכל במערכת הבריאות וחיזוק האוריינות הבריאותית של המטופלים[7]. במקביל, נמצא ששימוש בחינוך לבריאות בלבד אינו אפקטיבי: כדי להשפיע על מצב הבריאות יש להשתמש בפעולות נוספות - מבוססות ראיות ועם השפעה סביבתית – בין אם מדובר בסביבה הפיזית, בסביבה הטכנולוגית, בסביבה התרבותית, בסביבת המדיניות או בשילוב של אלו. מסיבה זו, חינוך לבריאות נחשב, לעיתים, לדרך מוגבלת למדי ביצירת שינוי התנהגותי. ייתכן ותפישה זו גרמה להערכת חסר של תפקיד החינוך לבריאות, ולכשל בהבנת הפוטנציאל שלו ככלי תמיכה הכרחי וחשוב במגוון רחב של התערבויות קידום בריאות[2].

אתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת חופש הבחירה עולה כאשר מנסים להשפיע על התנהגויות, אמונות ועמדות של אנשים[8], לכן, מטרת העל של חינוך לבריאות היא אימוץ רצוני של הרגלים והתנהגות ויישומם כדרך חיים במישור הגופני, הנפשי, החברתי והסביבתי[9]. העקרונות האתיים העומדים במרכז העיסוק בבריאות בכלל, ובחינוך לבריאות בפרט סותרים, לכאורה, זה את זה. מחד, מחנכים לבריאות מחויבים לעשות כמיטב יכולתם כדי לקדם את בריאות האוכלוסייה. מאידך, הם מחויבים שלא לפגוע בהם ולשמור על כבודם[8]. הצגת אנשים שמנים כדוגמה שלילית, למשל, פוגעת בעקרונות אלו: גם אם הכוונה לקדם את בריאותם של אנשים אחרים, היא יכולה לעיתים להתפש כ"האשמת הקורבן". עקרון אתי נוסף שיש לשמור עליו הוא האוטונומיה, כלומר, זכותם של אנשים לקבל החלטות הנוגעות להם עצמם. כדי לפעול באופן מוסרי, על העוסקים בחינוך לבריאות להיות מודעים לעקרונות האתיים העומדים בבסיסו של עיסוק זה אותם ניתן למצוא במסמכים שונים בשפה האנגלית[10].

תיאוריות ומודלים בחינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתיאוריות ומודלים המסבירים התנהגות בריאותית מבוססי-ראיות יתרונות רבים: הם מסבירים, בין היתר, את הסיבות האישיות והסביבתיות להתנהגויות בריאות ספציפיות ואפשר להשתמש בהם כ"מפת דרכים" לתכנון, וכ"ארגז כלים" ליישום והערכה של תוכנית חינוך לבריאות, כולל בחירת קבוצות יעד, שיטות עבודה ודרכי הערכה[5]. תיאוריות שנעשה בהן שימוש רב הנלמדות גם בישראל הן:

ועוד

נושאים בחינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת פרסומת המעודדת תזונה בריאה. המלל בכרזה: תזונה בריאה יכולה להפחית את הסיכוי לכמה מסוגי הסרטן

חינוך לבריאות מתייחס להיבטים המשפיעים על בריאות האוכלוסייה, ושהשגתם קשורה, בין היתר, לשמירה על אורח חיים בריא ו/או לשינוי הגורמים המשפיעים על הבריאות. כמה מן הנושאים המרכזיים בחינוך לבריאות מוצגים להלן:

  • פעילות גופנית - פעילות פיזית שמבצע אדם במסגרות שונות כמו ספורט או כפעילות שגרתית כמו עלייה במדרגות, הרמת משאות, הליכה, רכיבה על אופניים. פעילות גופנית יכולה להיעשות למטרות נוספות כגון: משחק, פנאי, עבודה, הישרדות, שיפור הכושר הגופני, היכולות האתלטיות ועוד.
  • תזונה נבונה וביטחון תזונתי - התזונה מתייחסת לסך המזונות והמשקאות אותם צורך האדם. דיאטה חסרה, עודפת או לא מאוזנת יכולה לגרום להשלכות שליליות על הבריאות, ולהוביל למחלת לב כלילית, השמנה, דלדול עצם, או צפדינה, כמו גם לבעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות.
  • מניעה/הפחתה של השימוש במוצרי-טבק: למעלה משבעה (7) מיליון איש מתים בעולם כתוצאה משימוש ישיר במוצרי-טבק ו-1.2 מיליון מתים מחשיפה לעישון פסיבי[16]. מספר שיטות של חינוך לבריאות נמצאו יעילות בהפחתת השימוש במוצרי טבק, ביניהן סדנאות גמילה מעישון, ואזהרות מלוות בצילומים דוחים על אריזות הטבק.
  • בריאות השן - לבריאות השן השפעה משמעותית על חיי היומיום ועל המצב החברתי של אנשים בכל הגילים. שיניים שאינן מטופלות ומחלות חניכיים עלולות לפגוע בבריאות, והן מקור לכאב וסבל כמו גם לנטל כלכלי לפרט ולמערכת הבריאות[17]. חינוך לבריאות בתחום זה מועבר בגני ילדים ובבתי-ספר, כמו גם במרפאות השיניים עצמן. גם גורמים מסחריים מספקים מידע בנושא בריאות השן. ברמת המדיניות, מתקיימת פעולה של לוביסטים בנוגע לפלואורידיזציה של מי-השתייה[18].
  • רגיעה נפשית - הוא מצב שבו האדם חופשי מתחושות גופניות ורגשיות של דחק וחרדה. במצב של רוגע מופחתת הפרשתו של המוליך העצבי נוראדרנלין[19]. ניתן להגיע לרגיעה או להפחית את רמת החרדה או הדחק באמצעות טכניקת הרפיה. מטרת טכניקת ההרפיה היא לסייע בהפחתת מתח השרירים, הורדת לחץ דם, והאטת קצב הנשימה ופעימות הלב. הטכניקה משמשת לעיתים קרובות בתוכניות שונות להתמודדות עם חרדה ודחק, בטיפולים פסיכולוגיים (בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי), בהרפיה עצמית של האדם, ועוד.
  • שינה בריאה - השינה היא מצב פיזיולוגי, הפיך ומחזורי, המאופיין בפעילות ותגובה לגירויים בעוצמה הנמוכה מעוצמת התגובה בזמן ערות. השינה לרוב מושפעת מפעילותו של האדם במהלך היום. מצב התודעה בזמן השינה שונה ממצב העירות, והמסתורין שאופף אותה ריתק את האנושות מקדם. השינה תופסת קרוב לשליש מחייו של אדם וחיונית לבריאות הגוף והנפש.

יעילות של אסטרטגיות חינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיות שונות של חינוך לבריאות נמצאו כיעילות יותר מאחרות במניעה והפחתה של מצבי חולי ובהתנהגויות התורמות להיווצרן ולשימורן.

העיסוק בחינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיין הנקרא "The Heart Truth", המקודם באמצעות תצוגת אופנה עם שמלות אדומות, במטרה לגדיל את המודעות לסיכונים הכרוכים במחלות לב אצל נשים

העיסוק בחינוך לבריאות מתבצע במגוון מסגרות, מערכות וארגונים ביניהם – מערכת החינוך, מערכת הבריאות, הרשויות המקומיות, הצבא, המשטרה, התעשייה ומקומות עבודה אחרים, ארגונים עסקיים, עמותות וארגונים ללא כוונת רווח, אמצעי התקשורת, הממשלה ועוד. ברמת הפרט – הרמה הבלתי פורמלית - עוסקים בכך במשפחות ובקהילות.

דוגמאות לתוכניות חינוך לבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפחתת ההשמנה בקרב ילדים ובני הנוער. בני הנוער רבים בעולם המערבי סובלים מעודף משקל וזאת מסיבות רבות: המצאות של מזנוני אוכל מהיר וזמין ברוב שעות היום[20]; השימוש הגובר והולך הטכנולוגיה; שינוי במגמות הטיפול ההורי ועוד. מחקרים עדכניים, גם בישראל, מראים שבני הנוער והחטיבה הצעירה מבלים רבות משעות הפנאי בפעילות מול מסכים: שימוש בטלפונים סלולריים, צפייה בטלוויזיה, ומשחקי מחשב. זאת בעוד בעבר הילדים ובני הנוער עסקו ביותר פעילות גופנית בהפסקות בבית הספר ובמפגשים חברתיים אחר הצהריים. בשני העשורים האחרונים מדובר על עלייה משמעותית בעודף משקל בקרב בני הנוער והילדים (כל ילד רביעי שמן)[21].

בבתי ספר תיכוניים בישראל קיים פרויקט בו התלמידים לומדים על הקשר בין אורח חיים בריא ובריאות. מטרת הפרויקט היא ליצור מסגרת תומכת שתלווה את תלמיד התיכון גם מחוץ לבית הספר. הפרויקט דן בסוגיות בריאותיות נפוצות בישראל ומחוצה לה, לדוגמה - הפרעות אכילה, יציבה נכונה, תזונה נבונה, קרינת השמש, תאונות דרכים ועוד. מפעילי הפרויקט הם עיריית חיפה והתאחדות הספורט אך משתתפים גופים נוספים המפעילים פעילויות הקשורות לנושאים הנלמדים כגון הפרעות אכילה - ארגון האנורקסיה והבולימיה, תאונות דרכים - משטרת ישראל (ביספורט).

משרד החינוך פיתח מערך לימודי בשם "לי-בריאות" שמטרתו הטמעת תחום הבריאות בבתי הספר. הפרויקט שילב את כלל המקצועות בהעברת מסרים של חינוך לבריאות בבתי ספר יסודיים תוך שימוש במגוון תחומי ידע, ביניהם תזונה בריאה, היגיינה אישית וסביבתית, פעילות גופנית, מניעת התנהגות מסכנת, שמירה סביבתית. כחלק מהתכנית נלמדו תוכני בריאות בשלל שיעורים, למשל: בשיעור מדעים למדו על גוף האדם ומערכת השריר שלד, בשיעור תנ"ך למדו על תפקידי המזון בסיפורים המקראיים, בשיעור חינוך גופני למדו על השימוש במידע וכיצד ליצור ממנו תפוקה האישית מיטבית, בשיעור לשון למדו לגשת למאמרים העוסקים בבריאות ובנפש בריאה, כמו גם מונחים באנגלית שחדרו לשפה העברית הקשורים לנושא חינוך גופני ותזונה[4]. מרבית תוכני התכנית אינם נמצאים עוד במאגרי משרד החינוך.

בקופות החולים: כל קופות החולים מפעילות מגוון של סדנאות לקהל הרחב ולצוות העובדים בנושאים שונים: פעילות גופנית, גמילה מעישון ועוד. אתרי הקופות מנגישים מידע רחב, הקיים גם בעלוני מידע המופצים במרפאות, בחוברות הדרכה ובהרצאות.

במקומות עבודה: מקומות עבודה רבים מפעילים סדנאות עבור עובדיהן.

תוכניות למניעת השמנה: מערכת החינוך נדרשה לפתח פרויקטים שמטרתם למזער את התופעה כבר מהגן. בעקבות כך בגני הילדים החלו לקיים פעילות בתזונה בריאה בשתתפות של הילדים ושל הוריהם בשיח חברתי על תזונה וכושר ובנושאים הקשורים לאורח חיים בריא. בנוסף ללמידה התאורטית, הגננת ערכה פעילות גופנית לילדים על בסיס יום יומי. לאחר כשנה נמצא שהפעילות שהגננות ביצעו שאחוז הילדים הסובלים מעודף שומן פחת (מדובר על ירידה של 38%-40%)[21].גם ההורים מודעים לתהליך שהילדים שותפים לו במטרה לתמוך ולהמשיך בעשיה בבית - דוגמה אישית מההורים, מיעוט בפיתויים לא בריאים והגברת פיתויים בריאים. אחד מהעקרונות התזונתיים שנעשה בו שימוש בתוכנית זו הוא לא למנוע מהילד אכילת ממתקים אצל החברים, תוך הבנה שהשינויים הם הדרגתיים (מרכז הוליסטי מעט צרי). כחלק מהתכנית, הילדים מקבלים כלים שיעזרו להם להתמודד ללא ליווי צמוד מתמשך. כאשר קבוצת תלמידים לא מצליחה להיעזר בפרויקט הבית ספרי או בבתי ספר שלא מתקיים בהם הפרויקט וידוע שהקבוצה הזו בסיכון יש למי להפנות את התלמידים ואף רצוי לעשות זאת. מלבד הפרויקטים בבתי הספר ובגנים, מתקיימים חוגי העשרה אחרי צהריים לכלל האוכלוסייה.

בשנת 2009 אושרה תוכנית לימודים נוספת (תל"ן) לשיעורי תזונה מעשיים בשם "אוכלים בריא", המועברת בעשרות מוסדות חינוכיים ברחבי ישראל, גנים, בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חינוך לבריאות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Coalition of National Health Education Organizations, [Coalition of National Health Education Organizations, 2009. נדלה מ-http://www.cnheo.org/PDF%20 files/health_ed.pdf. What is Health Education], http://www.cnheo.org/files/empl_guide.pdf, ‏No Date
  2. ^ 1 2 3 4 D. Nutbeam, Health literacy as a public health goal: a challenge for contemporary health education and communication strategies into the 21st century, Health Promotion International 15, 2000-09-01, עמ' 259–267 doi: 10.1093/heapro/15.3.259
  3. ^ קרסו, ר' (2008). ללמד את הילדים להיות בריאים. מחשבה רב תחומית בחינוך ההומניסטי, 3, 77-87
  4. ^ 1 2 ליבנה, ע' (2010). לי בריאות. ירושלים: משרד החינוך, גף פרסומים. (372.37 לי, 12)
  5. ^ 1 2 3 4 5 World Health Organization Regional Office for the Eastern Mediterrenean, Definition of Key Terms, Health Education: Theoretical Concepts, Effective Strategies and Core Competencies, World Health Organization, 2012, עמ' 13,ISBN 978-92-9021-829-6 (online). (באנגלית)
  6. ^ Green, L. W., Kreuter, M.W, Health Program Planning: An Educational and Ecological Approach, 4, New York: McGraw-Hill, 2005, עמ' 20, ISBN 0 07 255683 8. (באנגלית)
  7. ^ Richard H. Osborne, Gerald R. Elsworth, Kathryn Whitfield, The Health Education Impact Questionnaire (heiQ): An outcomes and evaluation measure for patient education and self-management interventions for people with chronic conditions, Patient Education and Counseling 66, 2007-05, עמ' 192–201 doi: 10.1016/j.pec.2006.12.002
  8. ^ 1 2 גוטמן, נורית, א. בראון ועמיתות (ע), פרק 4 - סוגיות של אתיקה בתקשורת לקידום בריאות, קידום בריאות בישראל מתיאוריה למעשה, ישראל: דיונון, 2016, עמ' 60-78. (בעברית)
  9. ^ דרסלר, מ', בן דוד, ל' (1996). להיות בריאים. אאוריקה,1
  10. ^ Linda F. Balog, Code of Ethics for the Health Education Profession: (Abbreviated Version), Journal of Health Education 31, 2000-08, עמ' 218–218 doi: 10.1080/10556699.2000.10604690
  11. ^ Marshall H. Becker, The Health Belief Model and Sick Role Behavior*:, Health Education Monographs, 1974-12-01 doi: 10.1177/109019817400200407
  12. ^ Prochaska, J.O., DiClemente, C.C., & Norcross, J.C., In search of how people change: Applications to the addictive behaviors., American Psychologist 47, 1992, עמ' 1102-1114
  13. ^ Ajzen I, 6, Attitudes, personality, and behavior, 2, UK: Open University Press/McGraw-Hill, 2005, עמ' 117-140. (באנגלית)
  14. ^ Rogers, E.M., Diffusion of Innovations, 4, USA: The Free Press, New York, 1995. (באנגלית)
  15. ^ Bandura Albert, Social Learning Theory, USA: General Learning Press, http://www.asecib.ase.ro/mps/Bandura_SocialLearningTheory.pdf1
  16. ^ World Health Organization, Tobacco, ארגון הבריאות העולמי - טבק, ‏3.2.2021 (באנגלית)
  17. ^ משרד מבקר המדינה, שירותי בריאות השן, באתר משרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור, ‏2015
  18. ^ Louise F. Brown, Research in Dental Health Education and Health Promotion: A Review of the Literature, Health Education Quarterly 21, 1994-04, עמ' 83–102 doi: 10.1177/109019819402100109
  19. ^ Chakravarty, A. (2010). The creative brain–Revisiting concepts. Medical hypotheses, 74(3), 606-612.
  20. ^ דושניצקי, ד'. רפואה מונעת - חינוך לבריאות. באתר קופת חולים לאומית
  21. ^ 1 2 אפרת זמר, מחקר חדש: חינוך - מהאמצעים היעילים למלחמה בעודף משקל, באתר nrg‏, 8 בינואר 2010