חינוך סביבתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חינוך סביבתי הוא שם כולל לארגונים ותפיסות לפיהם עלינו ללמד אודות תפקודי הסביבה הטבעית, ואיך בני אדם יכולים להתנהל על-פי עקרונות הקיימות, מתוך הבנה שהאדם הוא חלק ממערכת אקולוגית.

חינוך זה בא לידי ביטוי בתוכניות לימוד בתוך מערכת החינוך עצמה, וכן באופן רחב יותר בפעילות ציבורית, קמפיינים ופרסומים אחרים הקשורים לאיכות הסביבה, הטבע והקשר בין האדם לסביבתו.

תלמידים מחבקים עץ במהלך פעילות חינוכית חוץ-כיתתית

אודות החינוך הסביבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך הסביבתי הוא פועל יוצא של המשבר הסביבתי, תהליך שעל-פי פעילי סביבה מתאר את הפגיעה ההולכת וגוברת של המין האנושי בכדור הארץ, כפי שהדבר מתבטא בניצול יתר של משאבים כדוגמת דלקים פוסיליים, הרס וקיטוע של בתי גידול טבעיים, תרבות צריכה מופרזת, וכן הלאה.

כפי שניסח זאת דיוויד אור, מההוגים הבולטים של החינוך הסביבתי: "ערכו של החינוך צריך להיבחן בסטנדרטים של הגינות והישרדות המין האנושי – נושאים שבימים אלה של תחילת המאה ה-21, מגיחים מולנו במלוא עוצמתם. לא חינוך בכלל אלא חינוך מסוג מסוים, הוא שיציל אותנו"

על רקע המשבר הסביבתי התהוו תנועות מחאה וארגוני סביבה רבים, כדוגמת גרינפיס בעולם, החברה להגנת הטבע בישראל, ועוד. החינוך הסביבתי מייצג את השאיפה של ארגונים אלו לשנות את המדיניות הציבורית בסוגיות סביבתיות מקומיות ועולמיות באמצעות החינוך הפורמלי והלא-פורמלי, מתוך הבנה של הנושא ולא מתוך ביצוע הוראות בלבד. זאת בניגוד לאמצעים אחרים לשינוי מדיניות סביבתית- כדוגמת חקיקה, מאבקים משפטיים, אמצעים אלימים וכן הלאה.

קומפוסטר- מכל להכנת קומפוסט, כלי חינוכי להדגמת רעיונות כדוגמת מיחזור והקטנת טביעת הרגל האקולוגית.

תפיסות ומושגי מפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך הסביבתי נשען על מדעי הסביבה, ובייחוד על האקולוגיה, אם כי אין צורך בהיכרות עם מדעים אלו לצורך העברת או קבלת תכנים בחינוך הסביבתי. יש הרואים את החינוך הסביבתי כאמצעי להנגשה של ידע מדעי מתחום מדעי הסביבה.

עמוד נוסף של החינוך הסביבתי הוא האתיקה- תורת המוסר, כאשר בדיון אודות יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו עולות שאלות כדוגמת האחריות של האדם לזולתו- בין אם מדובר באדם אחר, ובין אם מדובר ביצור אחד. בתחום זה נדרשת לא פעם הכרעה ערכית קשה- לדוגמה, האם ניתן לפגוע בחירותו של אדם, כדי להבטיח את הישרדותו של מין אחר?

הקטנת טביעת הרגל האקולוגית, שהיא מדד להשפעת האדם על סביבתו, נחשב לאחד ממטרותיו הנחרצות של החינוך הסביבתי, כאשר מושם דגש על האחריות האישית והקולקטיבית לשינוי המצב הקיים, ולהשפעה אקטיבית עליו, כאזרח פעיל. בכך קיים קשר בין החינוך הסביבתי לבין החינוך הדמוקרטי.

החינוך הסביבתי קשור באופן הדוק לתפיסות חינוכיות הרואות את המרחב החוץ-כיתתי ככר פורה ללמידה, בין אם מדובר בלמידה תוך כדי סיור במרחב טבעי, למידה תוך התבוננות בסביבת המגורים הקרובה, או התנסות בתהליכים מדעיים. בכך נחשב החינוך הסביבתי כתחום שכולל גם חינוך חוץ כיתתי. פועל יוצא של החינוך הסביבתי הוא פרויקטים שכוללים יירוק בתי-ספר, במהלכם לוקחים התלמידים חלק במיחזור פסולת, חסכון באנרגיה, שימור ומחזור מים וכן הלאה. בצורה הזו אורח חיים בר-קיימא מודגם לתלמידים, בתקווה שהם יסגלו לעצמם פעולות אלה במשך חייהם הבוגרים. במקרים רבים המוסד החינוכי מתוגמל עבור יירוק בית-הספר.

שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים הוא אמצעי מקובל ליירוק מוסדות חינוך

.

החינוך הסביבתי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החינוך הסביבתי בישראל יש לראות על רקע האידאולוגיה הציונית שרואה את הקשר בין עם ישראל לארצו כערך עליון. חינוך כזה ניתן באמצעים שונים ובמסגרות שונות מתחילת עליות הראשונות. הפרדה בין חינוך זה לבין החינוך הסביבתי כפי שהוא מוכר לנו ממדינות המערב השונות, תהיה מלאכותית; עם זאת, בעשורים האחרונים ניכרת מגמה שבה אידאולוגיות סביבתיות כדוגמת הפרמקלצ'ר, אקולוגיה מעמיקה, נחלת הכלל ועוד מחלחלות אל תוך החינוך בישראל באופנים שונים.

החינוך הסביבתי בישראל: מוסדות מייצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המועצה לישראל יפה- זכיינית משרד החינוך וצה"ל לחינוך סביבתי.כמו כן, עוסקת בכינון פרויקטים פיזיים, קמפיינים סביבתיים וארגון תחרויות טיפוח ארציות.
  • החברה להגנת הטבע- הגוף הלא-ממשלתי הוותיק ביותר בתחום, שעוסק הן בהגנת הטבע ברמה הארצית, והן בחינוך סביבתי.
  • המשרד להגנת הסביבה (המשרד לאיכות הסביבה לשעבר) עוסק, מלבד חוקי הגנת הסביבה שהוא אמון עליהם, גם בחינוך סביבתי- דוגמה לכך הינה אתר ''סבבה' ופרויקטים שונים של המשרד.
  • הרשת הירוקה- תוכנית חינוכית של מרכז השל, קרן קרב וגופים נוספים לקידום מנהיגות סביבתית
  • "חווה ואדם" -החווה האקולוגית מודיעין- דוגמה למוסד חינוך מקומי הפועל על פי עקרונות החינוך הסביבתי.

החינוך הסביבתי בעולם: אבני דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונסק"ו (ארגון האו"ם לחינוך סביבתי-תרבותי) והתוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) יזמו שלוש הכרזות עיקריות, שמהוות את הבסיס לחינוך הסביבתי.

בתאריכים 5-16 ביוני, 1972, נחתמה ההרכזה של ועידת האו"ם אודות 'סביבה אנושית'. מטרת מסמך זה היא "להוות השראה ולהדריך את עמי העולם בשימור ובשיבוח הסביבה האנושית"

  • מגילת הזכויות של בלגראד

בתאריכים 13-22 באוקטובר, 1975 הוציאה הסדנה הבינלאומית לחינוך סביבתי שנתכנסה בבלגראד, יוגוסלביה 'מגילת זכויות' שהוסיפה להכרזת סטוקהולם מטרות, נושאים וקווים מנחים לתוכניות חינוך סביבתי.

  • הכרזת טיבילסי

הכרזת טביליסי היא למעשה עדכון של קודמותיה, ובה מדובר על 'תפקיד המפתח של החינוך הסביבתי בשימור ושיפור של הסביבה העולמית, כמו גם האיזון בהתפתחות קהילות העולם'


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]