חיסון MMRV

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיסון MMRV הוא חיסון משולב למחלות חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח, (Measles, Mumps, Rubella, Varicella). החיסון בדרך כלל ניתן לראשונה לילדים בגיל שנה וכחיסון דחף (בוסטר) בגיל 4-5. בישראל ממליץ משרד הבריאות על מנת חיסון ראשונה בגיל שנה, ומנת דחף בכיתה א' (לפני כן חוסנו בישראל רק בנות בחיסון נפרד לאדמת, על פי רוב בכיתה ה' או ו'). החיסון הראשון מסוג זה פותח על ידי מוריס הילמן במרק, ואושר לשימוש בארצות הברית בשנת 1963. מנת הדחף החלה להינתן בשנת 1990. החיסון נמצא בשימוש נרחב בלמעלה מ-60 מדינות בעולם. את החיסון לאבעבועות רוח הוסיפו רק בשנים האחרונות. כבכל חיסון אחר, השפעות החיסון לטווח ארוך והיעילות שלו הם מושא מתמשך למחקר.

יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירדיה חדה בחצבת לאחר התחלת החיסונים

לפני השימוש הנרחב בחיסון לחצבת, תפוצת המחלה הייתה כה רחבה שהידבקות בה נחשבה "בטוחה כמו המוות והמסים". כיום, במדינות שבהן ניתן חיסון שגרתי לילדים, תפוצת המחלה היא פחות מ-1% לאנשים מתחת לגיל 30.

היתרונות של החיסון נגד חצבת, במניעת חולי, נכות ומוות מתועדים היטב. 20 השנים הראשונות שבהן ניתן החיסון בארצות הברית מנעו בשיעור, 52 מיליון מקרים של המחלה עצמה, 17,400 מקרים של פיגור שכלי ו-5,200 מקרי מוות. בין השנים 1999-2004, אסטרטגיה של ארגון הבריאות העולמי ויוניצ"ף, הובילה לשיפור בתפוצת החיסון לחצבת, שמנעה מספר משוער של 1.4 מיליון מקרי מוות עקב המחלה ברחבי העולם.

חצבת אנדמית בכל העולם. אף על פי שבשנת 2000 הוכרז כי היא נכחדה מארצות הברית, כדי להישמר מפני התפרצויות חדשות יש לשמור על רמת חיסון גבוהה באוכלוסייה ועל רמת תקשורת טובה עם אלו המסרבים להתחסן. מחצית מתוך 66 המקרים המתועדים של חצבת בארצות הברית בשנת 2005, משוערים כמגיעים מאדם לא מחוסן אחד שנדבק במחלה תוך כדי ביקור ברומניה. הקהילה המסוימת בארצות הברית, אליה אותו אדם חזר, הייתה בעלת שיעור גבוה במיוחד של ילדים לא מחוסנים. התפרצות המחלה במקרה זה הובילה להידבקותם של 34 בני אדם נוספים, רובם ילדים לא מחוסנים. חלקם אושפזו בבתי חולים ובאופן משוער, ההתפרצות עלתה $167,685. התפרצות מגפה רחבה יותר נמנעה, בעקבות שיעורי חיסון גבוהים בקהילות הסמוכות.

חזרת ואדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידה חדה באדמת לאחר התחלת החיסונים

חזרת היא מחלה ויראלית נוספת, שבעבר הייתה נפוצה מאוד אצל ילדים. סיבוך ידוע אך נדיר של המחלה הוא עקרות לגברים.

אדמת גם הייתה נפוצה מאוד לפני השימוש הנרחב בחיסון. הסיכון העיקרי באדמת הוא אצל הידבקות אישה בהריון שיכולה לגרור הידבקות של העובר והתפתחות מומים מולדים משמעותיים.

אבעבועות רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיסון המשולב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש המחלות מדבקות מאוד. החיסון המשולב לשלוש המחלות הוחל במטרה להפחית את הכאב של מתן שלושה חיסונים נפרדים ולהגדיל את היעילות של התהליך.

בשנת 2005, ספריית קוקהריין פרסמה מטא-מחקר על 21 מחקרים מדעיים בנוגע לחיסון. עורכי המחקר מסכמים כי: "המידע הנוכחי אודות בטיחות ויעילות חיסון MMR תומך במדיניות הנוכחית של חיסון מסיבי במטרה להכחיד את החצבת ברמה עולמית כדי להפחית את מקרי המחלה והמוות המיוחסים לחצבת ואדמת"[1].

החיסון נמכר על ידי חברת מרק תחת השם M-M-R II, על ידי גלקסוסמיתקליין כ-Priorix ועל ידי סאנופי כ-TRIMOVAX.

פרשת האוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר שפורסם על ידי אנדרו וייקפילד (Andrew Wakefield) בכתב העת הרפואי לנסט בשנת 1998, עורר סערה ציבורית, לאחר שטען כי 12 ילדים פיתחו תסמינים מהקשת האוטיסטית ובעיות מעיים, רובם זמן קצר לאחר קבלת החיסון. במסיבת עיתונים שכינס, וייקפילד טען כי יש לתת את החיסון לכל מחלה בנפרד במקום בצורה משולבת. מסקנה זו אינה מתבקשת מהמחקר ומחקרים רחבי היקף נוספים שנעשו בעקבותיו לא הצליחו למצוא כל התאמה בין החיסון לאוטיזם. נמצא כי מתן החיסון בשלוש מנות נפרדות לא מוריד את הסיכוי לתופעות לוואי ואף מגביר את הסיכון לחלות במחלות שחיסוניהן ניתנו שלא במנה הראשונה. וייקפלד ספג ביקורת מדעית קשה על שעורר גל ירידות באחוז המתחסנים באוכלוסייה, וביקורת אתית על דרך התנהלות המחקר שלו.

מתנגדי החיסון מצביעים על העלייה הכללית של שיעור האוטיזם באוכלוסייה מאז הכנסת החיסון, כראייה לנזק שהוא גורם. הסבר אלטרנטיבי לעלייה זו, יכול להיות עלייה ברמת האבחון והרחבת מושג האוטיזם לכלול קשת רחבה יותר של תסמינים. ביפן הפסיקו לתת את החיסון, אך רמת האוטיזם לא ירדה.

בשנת 2004, לאחר פרסומה של כתבת תחקיר ב"סאנדיי טיימס", עשרה מתוך 12 חברי המשנה למחקר של וייקפילד חזרו בהם רשמית מחלק הפרשנות במאמר, שטען להתאמה כללית בין זמן התפרצות האוטיזם לזמן קבלת החיסון. המרכז לבקרת מחלות, המכון הרפואי של האקדמיה הלאומית למדעים, משרד הבריאות הבריטי וספריית קוקהריין, קבעו פה אחד כי לא נמצאה כל עדות לקשר בין חיסון MMR לאוטיזם.[1]

בפברואר 2010 הודיע כתב העת לנסט על הסרת מאמרו של וייקפילד, בנימוק שנמצא שגוי וכולל קביעה שקרית.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.