חירבת אום א-שקף

חירבת אום א-שקף
מראה כללי של אום א-שקף
מראה כללי של אום א-שקף
מידות
גובה מעל פני הים כ-425 מטר
היסטוריה
תקופות התקופה הביזנטית בארץ ישראל
התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל
התקופה העות'מאנית בארץ ישראל
ננטש 1948
אתר ארכאולוגי
מצב הרוס
גישה לציבור מוגבל בתוך שטח אש
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°29′06″N 34°55′07″E / 31.485125°N 34.918716666667°E / 31.485125; 34.918716666667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כניסה למחילה תת-קרקעית בחירבת אום אל-שקף, ליד היישוב נטע

חירבת אום א-שקף היא אתר ארכאולוגי מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל בשיפוליו המערביים של דרום הר חברון, בגובה 425 מטר מעל פני הים. כ-3 ק"מ מדרום ליישוב שקף בחבל לכיש, בתוך שטח אש צבאי. האתר ממוקם כ-500 מטר מדרום מערב לתל עיטון.

היסטוריה וממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נשתמרו שרידי מבנים גדולים, בנויים מאבן מסותתת, חלקם מעל הקרקע, וחלקם נמצאים מתחתיה, והם יוצרים מתחם תת-קרקעי גדול. במקום מערות רבות ובורות מים וגתות. חלק מהמערות טבעיות, אחרות הושלמו על ידי תושבי האזור בתקופות שונות. חלק מן המערות שימשו לאחסון מוצרי מזון בקירור טבעי. חלק נוסף של המערות שימש למגורים ובהן ניתן לראות חלוקה לחדרים גדולים, משקופים חצובים באבן עם פיתוחים, ובחלק מהמבנים נשאר הגג שלם. הכפר שהיה במקום, שתושביו הערבים מקורם בהר חברון באזור דורא, היה מיושב לסירוגין עד 1948[1].

את האתר תיעד לראשונה הארכאולוג והגאוגרף הצרפתי ויקטור גרן בשנת 1870[2].

את האתר סקר הארכאולוג צבי אילן, בשנות ה-80 של המאה ה-20, והוא זיהה מבנה ציבורי שנראה שימש ככנסייהמאה ה-4 וה-5), ושייתכן שהיה קודם בית כנסת[3]. לפי ההיסטוריון צבי מסיני, רוב תושבי דרום הר חברון הם צאצאי יהודים שהתנצרו ואחר אימצו את האסלאם, אך עד ימינו שימרו מסורות יהודיות, כולל נוהל קבורה יהודית השונה מהותית מהנהוג באסלם: שימוש במערות קבורה, שימור הקברים ועלייה אליהם כל שנה[4].

בשנת 2006, במסגרת סלילת כביש 358, נערכו באזור חפירות הצלה על ידי רשות העתיקות, בהן נחפרו מספר מערות ומבנה אחד באופן מקיף. במבנה נמצא מכלול מגוון של כלי חרס מן התקופות הביזנטית, האומיית וראשית התקופה העבאסית (המאות ה-6 עד ה-8): כולל קערות, קדרות, סירי בישול, קנקנים, ובהם קנקן עזה המתוארך לתקופה הביזנטית, פכים ונרות. הכלים אופייניים ליישובים ולמבני חווה בצפון הנגב בתקופות אלו. על פי ממצא זה ומיקום המבנה בראש גבעה שעל מדרונותיה השתרעו שטחים מעובדים ומתקנים חקלאיים האופייניים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, אפשר לקבוע כי המבנה היה בית חווה שהתקיים בתקופות אלו ואף אל תוך ראשית התקופה העבאסית[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חירבת אום א-שקף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מרדכי היימן, ‏מערת א-זע, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 122, 25 באוגוסט 2010
  2. ^ ויקטור גרן, "תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שני: יהודה (ב)", הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1982, ח'רבת אם אשקף, עמוד: 249
  3. ^ צבי אילן, סקר בתי כנסת בשפילת יהודה, חדשות ארכיאולוגיות, כרך צג (התשמ"ט - 1989), עמודים 83-84
  4. ^ צבי מסיני, ההתחברות - בעיית ארץ ישראל שורשיה ופתרונה, הוצאת ליעד, 2014, עמוד 42