חירבת קייאפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצר האלה
מיקום מבצר האלה
מבצר האלה
מבצר האלה
התל מהאוויר
השער המערבי
שער מבצר האלה מכיוון עזקה
קנקן באתרו, חפירה בח'ירבת קייאפה אוגוסט 2009
תמונה של האוסטרקון
איור האוסטרקון

חירבת קייאפה או מבצר האלה הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, תקופת מלכות ישראל הקדומה, ובו גם שכבה עליונה מהתקופה ההלניסטית ותקופות מאוחרות יותר. האתר שוכן על גבעה, סמוך לבית שמש של היום, כקילומטר מצפון-מזרח לצומת האלה, בין הערים העתיקות שוֹכֹה ועזקה. הארכיאולוג יוסף גרפינקל, העומד בראש החפירות באתר בשנים האחרונות, מזהה את המקום עם העיר שעריים המקראית, מייחס את הממצאים הקדומים במקום לתקופת דוד המלך ורואה בהם הוכחה לכך שממלכת ישראל המאוחדת בזמן שלטונו של דוד הייתה אכן ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא[1].

בראשית שנת 2014 הופקדה התוכנית להכריז על האתר ועל עמק האלה כגן לאומי, שבמסגרתה תבוטל תוכנית הבניה לשכונה הדרומית של רמת בית שמש[2][3].

מיקום והקשר ארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נמצא בעמק האלה, במקום שהיה בעל חשיבות אסטרטגית בממלכת ישראל המאוחדת. הוא שוכן על גבעה בגובה כ-325 מ' מעל פני הים, בצדה המערבי של השפלה הגבוהה, ושולט על אם הדרך העולה משפלת החוף הפלשתית, לחברון ולירושלים. במרחק 2 ק"מ מערבית לאתר נמצא תל עזקה, ו-2.5 ק"מ דרום-מזרחית ממנו, תל שׂוֹכֹה. שטח האתר כ-23 דונם, ובו שרידים של עיר מבוצרת, מוקפת בחומה ברוחב 4.5 מ' ובגובה 2-3 מ' (במקור הגיעה החומה כנראה לגובה של כ-6 מטר), ובה שני שערים. עובדה זו היא ייחודית בהשוואה לאתרים יהודיים עתיקים בארץ ישראל, וייתכן שהיא מקור שם העיר "שעריים", המזוהה עם אתר זה. הבנייה מסיבית, מאבנים מגליתיות שמשקלן 4-5 טון.

האתר מוכר כבר מאמצע המאה ה-19. דיווחו עליו צליינים וחוקרים מהעולם המערבי-נוצרי, אשר ביקרו בארץ הקודש ממניעים דתיים ואידאולוגיים. הראשון שבהם, החוקר הצרפתי ויקטור גרן, ערך שמונה מסעות סקירה בארץ ישראל במטרה לזהות מקומות היסטוריים לפי התנ"ך, והזכיר את האתר המרשים באחד מסיוריו הרבים. סוקרים נוספים שהזכירוהו היו למשל קונדר וקיצ'נר (בשנת 1883), ובשלהי המאה ה-20 (1996) הארכאולוג ד"ר יהודה דגן במסגרת סקר מקיף שערך על אזור השפלה. דגן הציע לזהות את האתר עם עדתיים (ישוב המופיע ברשימות הערים של שבט יהודה), וסבר כי האתר היה מיושב מהמאה ה-9 עד המאה ה-6 לפנה"ס‏[4]. קביעה זו נמצאה שגויה בשנת 2007, עת החלו עונות החפירה האינטנסיביות של השנים האחרונות.

המוטיבציה העיקרית לביצוע חפירות של ממש באתר ניתנה בעקבות ביצוע חפירות מדגמיות, שבהן התגלו חרצני זיתים, אשר בתיארוך פחמן-14 נקבע גילם בין 1020 ל-980 לפני הספירה. דוד המלך, לפי החוקרים, חי בין 1040 ל-970 לפני הספירה - בדיוק באותם ימים ובדיוק באותו אזור.

הממצאים באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נחפר בשנים 2007 - 2013 על ידי הארכאולוגים יוסף גרפינקל מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וסער גנור, בשיתוף עם רשות העתיקות‏[5].

שעריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונות החפירה הראשונות 2007 - 2008 נחפרו 600 מ"ר בצדו המערבי של האתר (שטח B), ונחשפו בתי מגורים צמודים לחומה. החומה היא כפולה ונקראת בשל כך "חומת סוגרים". הבתים צמודים כאמור לחומה ומשתלבים זה בזה, צורת בניה המוכרת מעוד ארבעה אתרים ארכאולוגיים אחרים, כולם באזור יהודה.

האלמנט הארכיטקטוני הבולט והחשוב ביותר שנמצא בקטע זה של החומה היה השער המערבי של העיר, שרוחבו כ-10.5 מטר ובכל אחד מצדדיו נמצאו עמדת שמירה, ותא בגודל כ-3.5/2.2 מ'. שני עמודים בנויים מאבנים מגליתיות, במיפתח של 10.5 מ', שיצרו את השער מעידים על עוצמתו. תעלת ניקוז בצדו הדרומי של השער נמצאה ללא כיסוי אך נמצאו גם תעלות ניקוז מקורות. החומה, בתי המגורים והשער נבנו כולם בתקופת הברזל II א', לקראת סוף המאה ה-11 לפנה"ס, תקופה המזוהה כתקופת דוד המלך. הבנייה המתוארת מתקופת הברזל, מבוססת ישירות על סלע-אם ואין שכבות ארכאולוגיות מתקופות קודמות. כל השכבה מתקופת הברזל II א' מכוסה בשכבת חורבן.

בהתאם למדיניות רשות העתיקות עבר השער הראשון תהליך של שימור ושחזור, והוא כולל כעת נדבכים נוספים על אלו שנתגלו בחפירה, וכן "קו שחזור", המבדיל בין הנדבכים שנחשפו לאלו שנוספו. במסגרת עבודות אלו נחשף גם סף השער, שהיה קבור תחת חומה מהתקופה ההלניסטית.

החפירות בשטח B הורחבו בעונות הבאות ונחפרו גם שטחים חדשים בצדו המזרחי של האתר (שטח C). השער השני התגלה עם סיום העונה השנייה, וחפירתו החלה בעונה השלישית (2009). השער השני, הדרומי, הוא השער הראשי של העיר, והוא פונה לכיוון עמק האלה.

שני השערים זהים בממדיהם ובטיפולוגיה, אבל השער הדרומי מאופיין בשני גושי סלע מונומנטליים, אחד בכל צד, אשר משקלם כ-10 טון כל אחד. זהו השער המסיבי ביותר המוכר בארץ ישראל מבין הערים המבוצרות מתקופת המקרא. עד היום לא נמצאה בארץ ישראל עוד עיר מבוצרת מתקופת המקרא עם שני שערים (שעריים).

ממצאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת החפירה 2010 נחשפו שני אולמות התכנסות שיעודם קיום פעולות פולחניות. מבחינת הארכיטקטורה, התכנון המודולרי של הסוגרים, הרחבות הגדולות (פיאצות) המופיעות בצורה עקבית אחרי רצף של 5 בתים בכל צד של השער, כל אלה מעידים על תכנון עירוני ברמה גבוהה.

בשנה האחרונה לחפירות עד כה (2011) התגלה מבנה ענק של כ-1,000 מטר רבוע, במקום הגבוה באתר. קירותיו עבים פי שניים מקיר של בית ממוצע במקום וחושבים שמדובר כנראה בארמונו של מושל העיר.

ממצאים נוספים כוללים חרסים מתקופת הברזל, קנקנים רבים, סירי בישול, כני פולחן, סכין ברזל, ועוד. לקנקנים ידית עם שקעים, תופעה שכמעט ואינה מוכרת מאתרים דומים באזור יהודה. חרצני זיתים שרופים שנמצאו באזור בישול, תוארכו בתיארוך פחמן 14 לשנים 1020 עד 980 לפני הספירה. שניים מכלי הפולחן שנמצאו הם דגמי מקדש קטנים, שלדברי החוקרים הם כוללים מוטיבים המזכירים את תיאורי המקדש בתנ"ך, ובכך מהווים עדות ארכאולוגית ראשונה לפולחן יהודאי בתקופת המלך דוד. בין הממצאים הנוספים נמנים עשרות אלפי פריטי קרמיקה, להב של חרב מברזל, ראש כידון, שברי תכשיטים, חרפושית מצרית, שבב מזהב, קערות גדולות וקטנות חצובות בגוש אבן, מטבעות וכלי פולחן, שהבולט מהם הוא מזבח להבערת קטורת. המזבח עשוי מאבן, עומד על שלוש רגליים, והדפנות החיצוניים מעוטרים בחריטות.

נמצאו שרידי מזון מבקר, כבשים ועזים, אך לא נמצאו עצמות חזירים. לא נמצאו גם פרטי קרמיקה פלשתית, או צלמיות כנעניות. שתי עובדות אלה, יש בהן כדי ללמד על ישוב יהודאי או השייך לתקופת הממלכה המאוחדת.

לפי המאפיינים השונים והתיארוך הרדיומטרי אפשר להניח שמשך קיומו של היישוב המקורי בחירבת קייאפה, עד חורבנו, לא עלה על 20-25 שנה.

החוקרים סבורים שהאתר היה מיושב בתקופת הברזל, תקופת דוד המלך, חרב כנראה ויושב שוב רק בתקופה ההלניסטית הקדומה. מתקופה זו נמצאו באתר מטבעות של אלכסנדר מוקדון ושל תלמי הראשון, מייסד בית תלמי במצרים ששלט באותה תקופה בארץ ישראל. מעבר לשכבה הקדומה הראשונה וחורבנה והשכבה ההלניסטית נמצאו באתר גם שכבות ארכיאולוגיות רצופות מאוחרות יותר: התקופה הפרסית, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית, התקופה המוסלמית הקדומה והתקופה העות'מאנית.

הכתובת העברית הקדומה ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת החפירות השנייה בקייאפה (2008) התגלה הממצא החשוב ביותר עד כה, אוסטרקון, שבר חרס בצורת טרפז, באורך של 16.5 ס"מ וברוחב של 15 ס"מ. חרסים כאלו היו בשימוש באותה תקופה, לרוב כטיוטה למכתב רשמי, שנכתב על גבי פפירוס או על קלף. עם זאת, החוקרים התפלאו למצוא את החרס במבנה פשוט, שאינו מאפיין בית עקד ספרים, או מעון מגורים של אדם מהשכבות האמידות. באותה תקופה נדיר היה למצוא ממצא שכזה בבית רגיל.

על גבי האוסטרקון כתובות בדיו חמש שורות, משמאל לימין, בשפה העברית, באלפבית פרוטו-כנעני. הכתוב על גבי החרס כולל בתוכו מספר מונחים כמו "אל תעש" ו"עבד", שהיו ייחודיים באותה תקופה, אך ורק לעברית‏[6], ולא לשום שפה דומה אחרת, כאוגריתית ועוד. משום כך נחשב האוסטרקון הזה לחרס הקדום ביותר הכתוב בשפה העברית, והוא הוכחה לקיומו של כתב עברי כבר בסוף המאה ה-11 לפנה"ס - ראשית המאה ה-10 לפנה"ס. יש בו סתירה לטענה שהייתה מקובלת בקרב ארכאולוגים רבים לפני גילויו, כי התנ"ך לא יכול היה להיכתב לפני שנת 700 בערך לפני הספירה, משום שבתקופת דוד המלך למשל, לא היה קיים כלל כתב עברי.

הצעות חלקיות לקריאת האוסטרקון פורסמו בדצמבר 2009 על ידי חגי משגב ועדה ירדני ובינואר 2010 פורסמה הצעתו של גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה[7]:

Cquote2.svg

(מספר שורות חסרות)
אל תעש: ועבד א[ת]...
שפט עבד ואלמנ (ה) שפט ית[ם]
וגר רב עלל רב דל ו
אלמנ (ה) נקם *יבד (=ביד) מלך.
אבינ ועבד שכ גר תמ[כ]

Cquote3.svg

קריאה זו של פרופ' גליל, שפורסמה לראשונה בחודש ינואר 2010, התקבלה על דעתם של חוקרים רבים, ומקצתם אף פרסמו מאמרים המבוססים על קריאה זו[8].

ב-2012 פרסם האפיגרף הבכיר של בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, אמיל פואש (אנ'), קריאה מעט שונה ומעודכנת יותר של הכתובת. על פי קריאתו, הכתובת מתייחסת לאירוע ההמלכה של אחד ממלכי ממלכת ישראל המאוחדת הראשונים, דוד או שאול, ככל הנראה שאול[9].

שעריים המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעריים מוזכרת שלוש פעמים במקרא:

  • ברשימת הערים של שבט יהודה, אחרי סוכה ועזקה (יהושע, 15:36 ) ובבירור בעמק האלה.
  • אחרי שדוד הורג את גָּלְיָת, הפלשתים נסוגו בדרך שעריים (שמואל א', 17:52) אל עבר גת ועקרון. שוב שעריים, עמק האלה, שוכה ועזקה.
  • ברשימת הערים של שבט שמעון (דברי הימים א', 4:31-32 ), "עד למלכות דוד".

כל שלושת האזכורים המקראיים הללו קודמים לבניית בית המקדש הראשון, כאשר במסורת המקראית הקשורה לתקופות המאוחרות יותר, לאחר בניית הבית הראשון, השם שעריים לא מופיע יותר. עובדה זאת תואמת לממצא הארכאולוגי ולשורה של בדיקות רדיומטריות, ומחזקת את ההשערה שחירבת קייאפה המקורית הייתה שעריים המקראית, ישוב חד שכבתי שהתקיים בראשית המאה ה-10 לפנה"ס.

הפרשנות של החופרים ושל חוקרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפת השער השני הביאה את החופרים לזהות את האתר עם העיר "שעריים", המוזכרת בסיפור דוד וגוליית, סיפור שאירע בעמק האלה:

וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, עַד בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן; וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד-גַּת וְעַד-עֶקְרוֹן.

ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"ב

איזכור העיר שעריים בהקשר של דוד המלך, והעובדה שמדובר באתר ישראלי מבוצר כה קדום, המתוארך על ידי הממצא האורגני לשנים 980 - 1020 לפני הספירה, מובילים את החופרים למסקנה כי מדובר באתר של הממלכה המאוחדת, ככל הנראה מתקופתו של דוד עצמו. לטענתם, הממצאים שנחשפו באתר הם הוכחה חותכת לקיומה של ממלכה חזקה ביהודה, בתקופת דוד ושלמה.

לתימוכין כאמור, טוענים החופרים כי בנוסף לאוסטרקון העברי, לא נמצאה קרמיקה פלשתית או אחרת במקום, והקרמיקה וכן חומת הסוגרים שנמצאה היא עברית קדומה. כמו כן לא נמצאו עצמות חזיר במקום‏‏[10]. החופרים מקווים כי החרס הכתוב עברית יוכיח סופית את אופי האתר.

לדברי החוקרים, העובדה כי האתר נמצא על ציר התנועה הראשי בעמק האלה, עליה מעידים הביצורים במקום, והיעדר הממצאים הפלשתים מלמדים כי חירבת קייאפה הייתה עיר מבצר חזקה בגבולה המערבי של ממלכת ישראל המאוחדת[11].

לדברי גרפינקל וגנור, גילוי המבצר, חשיפת האוסטרקון ושאר הממצאים באתר, מספקים עדות חד משמעית לקיומה של ממלכת ישראל המאוחדת ולקיומן של ערים בצורות ביהודה כבר במאה ה-10 לפנה"ס. מכאן, לא ייתכן שהמעבר מחברה כפרית (תקופת הברזל I) לחברה עירונית (תקופת הברזל II) בישראל וביהודה התרחש רק בסביבות שנת 900 לפנה"ס, ולפיכך גישת הכרונולוגיה הנמוכה של הארכאולוגים הסבורים כי הממלכה המאוחדת כלל לא התקיימה והמלכים המוזכרים בתנ"ך היו לכל היותר מנהיגים מקומיים של אוכלוסייה כפרית, שגויה לחלוטין[12].

גם לדעתו של פרופ' גרשון גליל, חירבת קייאפה היא מרכז מנהלי חשוב מימי דוד המלך. הוא מציע עם זאת לזהותה עם נטעים, הנזכרת בספר דברי הימים, בכתוב החותם את רשימת היחס של יהודה: "הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם" (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק כ"ג). הזיהוי שלו מבוסס על שלושה נימוקים עיקריים: א. מיקומה של העיר מתאים לאזכורה היחיד במקרא: מרכז מנהלי סמוך לגדרה, היא ח' ג'דראיא, השוכנת ארבעה ק"מ דרומית-מזרחית לח'ירבת קייאפה; ב. שמה הקדום השתמר בח'ירבת א- נויטיע, השוכנת כשלושה ק"מ דרומית-מערבית לח'ירבת קייאפה; ג. הממצאים הארכאולוגיים במקום מתאימים לזיהוי זה לדעתו.

גליל מוסיף גם, שמקצת תושבי נטעים וגדרה היו קדרים שהועסקו "במלאכת המלך", בשרותו של המלך. הוא מסכים כאמור שמדובר במרכז מנהלי חשוב, כפי שעולה גם מהביצורים המרשימים שנמצאו במקום ומוסיף לאור זאת, שבעיר מסוג זה וודאי ישבה גם משפחת סופרים, ששימשה במנהל המלכותי, ואחד מבניה כתב את אותו אוסטרקון עברי קדום[13].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף גרפינקל, "חורבת קייאפה - עיר מבוצרת בגבול פלשת ויהודה בראשית תקופת הברזל II", חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ב, 2008, עמ' 122-133.
  • יוסף גרפינקל, סער גנור ומייקל הזל, "ארבע עונות חפירה ראשונות בחורבת קיאפה, עיר מבוצרת בשפלת יהוד מראשית המאה הי' לפני הספירה", קדמוניות 141, 2011, עמ' 12-2.
  • יוסף גרפינקל, התפתחות המערך היישובי בממלכת יהודה מראשיתה ועד חורבן הבית הראשון, קתדרה 143, ניסן תשע"ב - 2012, עמ' 7-44
  • נדב נאמן, ח'רבת קיאפה והמאבק בין פלשתים לכנענים בתקופת הברזל הקדומה בדרום הארץ, קתדרה 143, ניסן תשע"ב - 2012, עמ' 92-65.
  • יואב פרחי, "מטבעות וחותמות נדירים מחורבת קיאפה מן התקופה הפרסית המאוחרת וההלניסטית הקדומה", קדמוניות 141, 2012, עמ' 20-17.
  • גיא שטיבל, על אם הדרך: חורבת קיאפה בתקופה הקלאסית ובתקופות המאוחרות, חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה: קובץ מחקרים ד, תשע"א-2010, עמ' 161-169.

הצעות לקריאת האוסטרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • In: Garfinkel, Y. and Ganor, S. Khirbet Qeiyafa Vol. 1. Excavation Report 2007-2008, Israel Exploration Society. Jerusalem 2009
    • Misgav, H., Garfinkel, Y. and Ganor, S. The Ostracon. pp. 243-257.
    • Yardeni, A. Further Observations on the Ostracon. pp. 259-260.
  • Emile Puech, L’Ostracon de Khirbet Qeyafa et les debuts de la royaute en Israel, Revue Biblique 117, 2010, 162-184.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חירבת קייאפה בוויקישיתוף

האוסטרקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל לוי, דוד המלך היה פה: האתר שפתח מלחמת עולם בין היסטוריונים, באתר nrg מעריב, 2 באוגוסט 2013
  2. ^ קובי פינקלר, ‏חורבת קיאפה ועמק האלה יוכרזו כגן לאומי., באתר ערוץ 7, 29 בינואר 2014
  3. ^ הישג גדול בשמירת המורשת בישראל: חורבת קיאפה ועמק האלה יוכרזו כגן לאומי. שכונת המגורים שתוכננה בסמוך תבוטל (ינואר 2014)
  4. ^ י. גרפינקל, ס. גנור ומ. הזל, "חפירות חורבת קיאפה וראשיתה של ממלכת יהודה", עמ' 177.
  5. ^ דף החפירות באתר האוניברסיטה העברית
  6. ^ על פי שמואל אחיטוב וחגי משגב.
  7. ^ ג' גליל, "העשור הראשון למלכותו של דוד בירושלים ויחסיו עם הפלשתים לאור הממצאים הארכאולוגיים והאפיגראפיים מח'רבת קיאפה היא נטעים", בתוך: א' אייל, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים – הקובץ השישה-עשר, רמת גן תשע"א, עמ' 21–71
  8. ^ ראו למשל Bob Becking and Paul Sanders, De inscriptie uit Khirbet Qeiyafa: een vroege vorm van sociaal besef in Oud-Israël?, Nederlands Theologisch Tijdschrift 64 (2010),pp. 238-252
  9. ^ Interpreting the Qeiyafa Ostracon as a Narrative of the Birth of the Kingdom of Israel – Biblical Archaeology Society
  10. ^ ‏בשתי השכבות, של התקופה הישראלית ושל התקופה ההלניסטית.‏
  11. ^ חורבת קאייפה: ביצור הגבול בממלכת יהודה, יוסף גרפינקל, האוניברסיטה העברית וסער גנור, רשות העתיקות
  12. ^ חפירות חורבת קאייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, האוניברסיטה העברית וסער גנור, רשות העתיקות
  13. ^ ראו: ג' גליל, העשור הראשון למלכותו של דוד בירושלים ויחסיו עם הפלשתים לאור הממצאים הארכאולוגיים והאפיגראפיים מח'רבת קיאפה היא נטעים, בתוך: א' אייל, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים – הקובץ השישה-עשר, רמת גן תשע"א, עמ' 21–71