חכים ג'מאל א-דין נזאמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה של חכים ג'מאל א-דין ניזאמי "גנג'בי", רקומה על שטיח מן המאה ה-20, במוזיאון בגנג'ה

חכים ג'מאל א-דין נזאמי (1141-1209) היה משורר שכתב את שיריו בפרסית. מורשתו מוערכת באזרבייג'ן, איראן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, כורדיסטן, פקיסטן ומדינות נוספות. הוא נולד בגנג'ה (כיום באזרבייג'ן, אז בשליטת האימפריה הסלג'וקית הגדולה) לאב ממוצא פרסי ואם כורדית וחלק ניכר מחייו גר בעבר הקווקז.

עיקר יצירתו של נזאמי הן חמש פואמות הנכללות יחדיו בקובץ בשם "ח'מסה":

  • "מח'זן אל-אסראר" (בית אוצר הסודות) – הפואמה היא בת 2250 טורים דו-צלעיים ונתחברה בשנת 1163. היא בעלת תוכן מוסרי-פילוסופי, קרובה לרוח הצופיות, ומגמה דידקטית.
  • "כוסרו ושירין" – הפואמה היא בת 6500 טורים דו-צלעיים ונתחברה בשנים 1180-1177. היא מבוססת על סיפור אהבתו של המלך הסאסני כוסרו פרוויז לשירין.
  • "לילי ומג'נון" - הפואמה היא בת 4700 טורים דו-צלעיים ונתחברה בשנת 1192. היא מבוססת על סיפור אהבתו של המשורר הערבי קייס אל-עמארי שהיה להוט עד טירוף הדעת אחרי לילא אהובתו.
  • "הפת פיכר" (שבע תמונות יופי) – הפואמה נתחברה בשנת 1196. היא מתארת את חיי המלך הסאסני בהראם גור בשילוב סיפורים המושמים בפי שבע נסיכות הנישאות לו.
  • "אסכנדר-נאמה" (ספר אלכסנדר) – הפואמה נתחברה בשנים 1202-1196. היא מתארת את סיפור חייו של אלכסנדר הגדול בשני חלקים: "שרף-נאמה" (ספר הכבוד) מתאר את כיבושיו, ו"אקבאל-נאמה" (ספר המזל) מתאר את דמותו כנביא וכפילוסוף.