חלום שלמה בגבעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בְּגִבְעוֹן, נִרְאָה ה' אֶל-שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה.
ציור מעשה ידי לוקה ג'יורדאנו. מוצג במוזיאון הפראדו, מדריד

חֲלוֹם שְׁלֹמֹה בְּגִבְעוֹן הוא סיפור מקראי המופיע בספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ד'ט"ו. על פי המסופר, בתחילת שלטונו של שלמה על ישראל, הוא הלך לבמה הגדולה בגבעון, והקריב שם אלף עולות. בלילה נראה ה' אל שלמה בחלום, והציע לו לשלמה להעניק לו כל דבר שיבקש. שלמה ביקש מה' "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע"[1]. בקשת שלמה נענתה, ובזכות שלא ביקש עושר, כבוד, אריכות ימים או ניצחון במלחמה, הוא קיבל בנוסף גם עושר וכבוד. בנוסף, ה' הבטיח לו שאם ילך בדרכו, יזכה גם לאריכות ימים.

מיד לאחר החלום, מסופר על משפט שלמה, שהוא המשך ישיר של הסיפור על חכמתו של שלמה. שני סיפורים אלה מהווים סיום לתהליך ביסוס שלטונו של שלמה המופיע בפרקים הראשונים של ספר מלכים.

הפסוק הראשון בפרק, מתאר את ההתבססותו של שלמה כמלך על ממלכת ישראל. פסוקים ב'-ג' מתפקדים כפתיחה לסיפורי מלכות שלמה ופסוק ד', משמש כפתיחה לסיפור מסעו של שלמה לזבוח בגבעון וחלומו.

סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסופר בפרק ג' הסיפור התרחש בגבעון. שלמה הגיע לגבעון כדי לזבוח שם בבמה הגדולה, והוא העלה עליה אלף עולות. בלילה, ה' נגלה לשלמה בחלומו וביקש ממנו להביע משאלה: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ"[2]. שלמה הודה לה' על חסדו הרב לו ולאביו: "אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה", ותיאר בדבריו את אביו כצדיק: "כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ…". שלמה מדבר בצניעות וענווה.

שלמה הכיר בכך שהוא חסר ניסיון בענייני הממלכה, וכינה את עצמו: "נַעַר קָטֹן". נראה ששלמה התכוון לכך שהוא חסר ניסיון בתחום הצבאי: ”לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא”[א]. שלמה גם היה מודע לעובדה כי הוא הומלך לשלוט על עם רב: ”עַם רָב, אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב”.

המשאלה שביקש שלמה, היא "לֵב שֹׁמֵעַ וליכולת להבחין בין טוב ורע", כדי שיוכל לשפוט את העם. בקשת שלמה נשאה חן בעיני ה', ולכן הוא קיבל חכמה, עושר וכבוד. כמו כן הובטח לו כי יזכה באריכות ימים, אך בתנאי מסוים: ”וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ.”[3]

מגמת הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיכות הסיפורים, משפט שלמה וחלומו בגבעון מורים על מטרה ברורה, התגשמות הבטחת ה' וביסוס מעמדו של שלמה כמלך בעיני האל והממלכה. המלך, ולא שלמה האדם הוא זה ששפט, בעזרת מתנת החכמה אשר ניתנה לו על ידי האל. לדעת ישראל אפעל, התגלות האל לשלמה המלך בחלומו, באה כדי לתת ביטוי להסכמתו של האל לבית דוד לבנות את בית המקדש לה' בירושלים[4].

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר שמואל ב', פרק ה', פסוק ב', מבקשים שבטי ישראל מדוד שימלוך עליהם: ”גַּם-אֶתְמוֹל גַּם-שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה הָיִיתָה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל”; המוציא והמביא פירושו מצביא צבאי המוציא את העם למלחמה ומביא אותם בשובם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ט'
  2. ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק ה'
  3. ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק י"ד
  4. ^ ישראל אפעל, ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשרה - 332 לפני הספירה) / ההיסטוריה של ארץ-ישראל, ירושלים, יד בן צבי, 1998, עמ' 122