חלחול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלחול
حلحول
חלחול מסגד.JPG
מסגד בחלחול, מכביש חלחול-תלם
מדינה / טריטוריה Flag of Palestine.svg  הרשות הפלסטינית
נפה נפת חברון
שטח 37.30 קמ"ר
גובה 1,020 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

22,128‏[1]‏  (נכון ל-2007)
קואורדינטות 31°34′44″N 35°05′56″E / 31.5788861111111°N 35.0988027777778°E / 31.5788861111111; 35.0988027777778קואורדינטות: 31°34′44″N 35°05′56″E / 31.5788861111111°N 35.0988027777778°E / 31.5788861111111; 35.0988027777778
מיקום חלחול
חלחול
חלחול
חורבות בית צור בתמונה משנות העשרים של המאה העשרים

חלחול (ערבית: حلحول) היא עיירה פלסטינית בהרי יהודה, כק"מ אחד צפונית לחברון. העיירה שייכת לנפת חברון של הרשות הפלסטינית. ייתכן שמקור שמה נעוץ בכך שהמשקעים מחלחלים בקלות לתוך הסלעים עליהם בנויה העיירה‏[2].

המקום מהווה את פסגת הר חברון והפסגה הגבוהה בהרי יהודה, בגובה של 1020 מטרים מעל פני הים. משום כך, העיר חלחול הוא היישוב העירוני הגבוה ביותר בארץ-ישראל. כיום, ידועה חלחול גם בזכות מחצבות סלעים רבות הסמוכות לה.

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום מוזכר פעם אחת בתנ"ך, ברשימת ערי שבט יהודה: "חלחול בית-צור, וגדור" (ספר יהושע טו, נח). שמה מוזכר גם כיישוב יהודי שהיה באזור בתקופת בית שני. חלחול העתיקה מוזכרת אצל יוסף בן מתיתיהו כיישוב בו חנו אדומים בזמן המרד הגדול. יצחק בן צבי מתאר משפחה מתושבי היישוב הנושאת את השם 'שטרית' (המצוי בין יהודי מרוקו), וסובר שהם צאצאים של יהודים שעלו לארץ מהמגרב, כנראה בראשית התקופה העות'מאנית[3].

במקום שרידי יישוב רבים מתקופות היסטוריות שונות החל מתקופת הברונזה הקדומה. בסביבה נערך קרב בית צור בימי החשמונאים. היה זה כאשר ליסיאס המצביא היווני הגיב על מפלה קודמת שנחל בקרב אמאוס והביא איתו מדרום ארץ ישראל חיל גדול יותר מאשר היה ברשותו בקרב קודם. ליסיאס רצה להפתיע ולפלוש ליהודה דרך מדבר אדום מכיוון דרום מאזורים לא מיושבים ביהודים, אך יהודה גילה את תכסיסו וחסם בפניו את הדרך לירושלים. הקרב בין שני הצבאות נערך בדרך לירושלים סמוך לבית צור וצפונית לחלחול.

גד החוזה, נתן הנביא ויונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה ה-13 מופיעות עדויות כי בחלחול מצויים קברי גד החוזה ונתן הנביא. אתר קבר זה מוזכר כאתר עלייה לרגל בכתבי נוסעים יהודיים כבר מימי הביניים.

לעומת זאת, ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה הנביא. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון:

  • מורה דרך בארץ ישראל וסוריה כותב כי הערבים יקראו לו נֶבִּי יונַאס אך המושלמנים יושבי הכפר הם קנאים ואדוקים ולא יניחו לאיש זר אשר איננו מקורב עמהם לבוא את תוך המסגד". מסורת זו מופיעה גם ברשימת קברים משנת ה'תק"א (1810) בספר אוצר טוב להחכם וכו', ד"ר ברלינר תרל"ט (1873). הם מזכירים כי על הקבר יש בית מסגד.
  • הנוסע המוסלמי אבן בטוטה בן המאה ה-14 מספר כי לאחר שהיה במערת המכפלה בחברון, ירד מזרחה לים המלח שהוא מכנה אותו "אגם לוט" ובדרכו לירושלים הוא עוצר בחלחול, היכן שהוקם מסגד גדול מעל לקברו של יונה הנביא. הוא מכנה אותו אתר קדוש יחד עם האתרים בחברון ובבית לחם[4].
  • נוסע קראי משנת ה'ת"א (1641), המזכיר מסורה זו "יוסיף כי הישמעאלים לא הניחו לבוא אל הקבר בעד כל הון. ומסורת הערבים כי פה קבור הנביא יונה אין לה כל יסוד. כי המסורה אשר לאחינו תראה את קבר הנביא הזה בכפר כנה אצל צפת. וגם הערבים בעצמם יראו את קברו בעוד מקומות שונים"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.pcbs.gov.ps/Portals/_PCBS/Downloads/book1487.pdf
  2. ^ ע"פ "לקסיקון ארץ ישראל" מאת עמנואל הראובני
  3. ^ "שאר ישוב" מאת יצחק בן צבי, תשכ"ו
  4. ^ מקור: בצרפתית