חליטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חליטה של עלי תה במים חמים
חליטה של אפרסקים בסיר, לשם סיוע בקילוף קליפתם

חליטה (בישול מקדים, נקראת גם "בלנשה", מצרפתית: blancher) היא שיטת בישול שבה משרים את המזון במים חמים לא רותחים לזמן קצר. שיטה זו משמשת בעיקר להכנת תה ומשקאות נוספים העשויים מעלים, בכך שהיא ממצה את הטעם והריח הנמצאים בשמנים האתריים בתוך העלים, שמנים שמתאדים בטמפרטורה שמעל 80 מעלות צלזיוס. אם יצקו עליהם מים רותחים יאבדו רוב הטעמים וישאר רק הטעם המריר שבעלים.

שיטה זו גם מסייעת לקילוף עגבניות או פירות הרכים מדי לקילוף בקולפן, להוצאת ריחות לוואי מחלקי פנים של בקר ועוף, לריכוך חומרי גלם שונים על מנת לרככם חלקית ועם זאת לשמור על צורתם, מרקמם החיצוני ועל ערכם התזונתי. מכאן גם מתחלק הבלנשיר לכמה סוגי חליטה ביניהם בישול ירוק, בישול לבן ובישול כחול.

ביהדות, נחשבת החליטה כאשר היא נעשית במים בטמפרטורה הנחשבת כחום שהיד סולדת בו (בין 40 ל־45 מעלות צלזיוס לפי שיטות שונות), לבישול, ולכן אסורה בשבת כאחת מל"ט אבות מלאכה.

לפי חלק מהשיטות הנהוגות ביהדות יש לחלוט את הבשר במים רותחים בסיום תהליך ההכשרה.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זוהי שיטת הרמב"ם ( משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ו', הלכה י') וכך נוהגים ביהדות תימן. הראב"ד כותב על כך בהגהותיו "לא שמענו ולא ראינו מימינו" וכמותו פוסק הרמ"א (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ט, סעיף י"ט ) ובעקבותיו נהגו האשכנזים לא להקפיד כלל על החליטה. רבי יוסף קארו מביא את שתי השיטות בשולחן ערוך. בספרו בית יוסף הוא פוסק שאין חובה לחלוט, אך לא מתנגד למי שנוהג כך.


Foodlogo.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון ומשקאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.