חליל אף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדה פיג'ית מנגנת על חליל אף. איור מ-1858

חליל אף הוא חליל שהנשיפה לתוכו לשם הפקת צליל מתבצעת דרך האף ולא, כפי המקובל בתרבויות אחרות, דרך הפה. את החליל ניתן למצוא בעיקר במדינות פולינזיה ואלה הסובבות את האוקיינוס השקט. גרסאות שונות שלו נמצאות גם באפריקה, סין והודו.

החליל במדינות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם מנגן בחליל אף. 2004

הוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוואית, Ohe hano ihu, פירושו "במבוק, נשימה, אף". בהוואי מייצרים חלילי אף בעזרת מפרק אחד של עץ במבוק. בקצהו האחד מחוררים חור, כדי שיהיה אפשר לנשום ולשאוף דרכו עם האף, ועוד שלושה חורים בגבו, שנועדים להפקת הצלילים. בהוואי נוהגים לשלב את החליל כליווי לשירה. תושבי הוואי מאמינים כי האף הוא טהור וחף מרע, שלא כמו הפה שיכול לומר הרבה דברים. כך שלהבדיל מן הפה, כשהאוויר נכנס ויוצא דרך האף, הוא נחשב לנקי.

בימי קדם, הגברים היו שרים לאהובות לבם ומנגנים בחליל אף כסימן לחיזור ולהבעת חיבה.

פיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיליפינים חלילי האף הם בעלי החוד הקצר ביותר מבין החלילים (החוד אשר מכניסים לנחיר כדי לנשוף אוויר אל החליל). כיוון שהחוד ארוך ובעל קוטר צר, ניתן לנגן בו בצורה הרמונית יותר, ולשנות צלילים ביתר חדות וניקיון - אפילו כשפעולות הנשימה בעת הנגינה חלשות. החורים לאצבעות נמצאים בצד החליל, מה שמשנה את אורך הצליל ומאזן אותו מעט. נגני חליל אף מסוימים לקחו פילטרים של סיגריות וסתמו את אחד החורים לאצבעות כדי שהאוויר שהם נושפים אל החליל יעבור בצורה חלקה יותר.

כיוון שקוטר החוד צר, במקרים רבים נגן החליל יסתום את נחירו השני על מנת להוציא כמה שיותר אוויר לחליל.

ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו זילנד, המאורים לא יכלו לעשות חלילי אף מעץ במבוק, לכן חלילי האף שלהם היו מפוסלים מאבן רכה. לעתים היו נוהגים להשתמש בכדים שנעשו מקליפת דלעת לחילול אף. במקרים כאלה, צוואר הכד היה נחתך בפיתחו לכדי קוטר צר מאוד אשר שימש לנחיר, ובעומק הכד היו מחוררים בטור חורים לאצבעות, מה שמטבעו היה נותן לחליל מסוג זה גוון צליל עמוק יותר מלחלילים הרגלים.

הומאנטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומאנטון הוא חליל אף מודרני, שעשוי מפלסטיק בדרך כלל. בניגוד לכלי המקורי, כאן הנגן נדרש להחזיק את החליל מתחת לאפו (ולא כשהחוד בתוך הנחיר), להטות אותו מעט לעבר הפה שצריך להיות פתוח, ולשרוק אל החוד, כמו במכשיר להגברת הקול על ידי תהודה.

הצלילים המופקים מן הכלי יכולים להשתנות מאדם לאדם, שכן מבנה חלל הפה משתנה מאדם לאדם (בדרך כלל), מה שמשנה גם את התהוות ומערך התנועות והעיצורים, כמו בנבל פה.