חליל צד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הדף "חליל" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירושים נוספים, ראו חליל (פירושונים).

חליל צד

איור של חליל צד

חליל צד (המכונה בקיצור גם חליל) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה מעץ.

תוכן עניינים

1 תפוצת הכלי והגדרתו
2 התפתחות חליל הצד המודרני
3 הצליל
4 מבנה החליל
5 הפקת הצליל והנגינה
- 5.1 אופן הנשיפה
- 5.2 אופן החזקת הכלי
6 סוגי חלילי צד מודרניים
- 6.1 פיקולו
7 רפרטואר
8 חלילנים ידועים
9 ראו גם
10 קישורים חיצוניים

[עריכה] תפוצת הכלי והגדרתו

החליל הוא כלי הנפוץ בכל תרבות וציוויליזציה בעולם. הוא קיים בשני אופנים עיקריים: חליל שהוא צינור הפתוח רק בקצהו האחד, המוחזק אופקית, ובו האוויר ננשף אל תוך פיה מחוץ לפה, ונשבר על אחת הדפנות – בעברית כלי זה ידוע בתור חליל צד, או פשוט בתור חליל. קיים גם חליל שהוא צינור הפתוח משני הכיוונים, כאשר צד אחד הוא הפיה אשר מוכנסת אל תוך הפה, והאוויר שננשף נשבר על החור הראשון ובו משטח המתחדד לקראת קצהו – זהו כלי שמוכר בעולם המערבי בתור חלילית. לחלילית קיימות גרסאות נוספות בדמות אורגני-פה, שלהם כמה צינורות, והם יכולים להפיק יותר מצליל אחד בו זמנית. כלי נוסף הנפוץ כיום בעיקר בבלקן ובדרום אמריקה הוא כלי המכונה חליל פאן, ולו כמה וכמה צינורות סתומים בקצה אחד, והאופן שבו נושפים לתוכם זהה לאופן הנשיפה בחליל הצד.

למרות שישנם כלי נשיפה רבים המכונים חליל, ערך זה מתמקד בחליל-הצד המודרני. ניתן לקרוא על חלילים אחרים (כמו חלילית, חליל פאן, טרברסו, בנסורי, חליל צד אירי וכדומה) בערכים נפרדים.

חליל הצד נפוץ בעיקר במוזיקה קלאסית, החל מראשית המאה ה-17 (בצורתו העתיקה) ועד ימינו, והוא משמש כחוליה חשובה בתזמורת סימפונית. חליל הצד נפוץ גם בג'אז, ברוק מתקדם ובמוזיקה אירית מסורתית.

[עריכה] התפתחות חליל הצד המודרני

ערך מורחב – התפתחות החליל המודרני

חליל הצד המתכתי בצורתו המוכרת הוצג באופן רשמי רק בשנת 1851, בלונדון, על ידי החלילן ובונה החלילים הידוע תאובלד בהם. לחליל המודרני קדם החליל הרומנטי, החליל הקלאסי (בדגמים מוקדמים עם 4 מפתחות, ומאוחרים יותר עם 6 עד 9 מפתחות), וחליל הבארוק, שידוע גם כטרברסו. החליל המודרני החל להיות פופולארי ראשית כל באנגליה ובצרפת, ולקראת סוף המאה ה-19 הוא היה הדגם הנפוץ היחיד שהיה בשימוש במוזיקה הקלאסית (פרט לאנגליה ובמיוחד לגרמניה, אשר בהן נעשה בו שימוש בלעדי רק החל מראשית המאה שעברה).

[עריכה] הצליל

לחליל הצד יש צליל רב-גוני. צליליו הנמוכים הם רכים וחלשים, האמצעיים נעימים ועדינים, ואילו הגבוהים חזקים, חדים ומבריקים. בתזמורת מנגן החליל לרוב ברגיסטר הגבוה, מפני שהוא אחד הכלים הבודדים המגיעים לגובה זה בקלות, ובצליל שאינו צווחני. אצל אנשים רבים יוצר צלילו של החליל תחושה "קסומה" ו"מרחפת", ואחת היצירות המפורסמות בה מנוצלות תכונות אלו של החליל היא "מנוחת אחר-הצהריים של פאון" מאת קלוד דביוסי. כן רבים מדמים את צלילו לצליל ציוץ הציפורים, ואכן ביצירות תוכניתיות רבות מבוצע תפקיד הציפורים בידי החליל (לדוגמה: "קרנבל החיות" מאת קמיל סן-סאנס, "פטר והזאב" מאת סרגיי פרוקופייב).

[עריכה] מבנה החליל

חליל צד בנוי מצינור צר (בקוטר של כ-2 ס"מ) וארוך (66 ס"מ), העשוי בדרך כלל ממתכת, ולאורכו ישנם חורים הנסגרים ונפתחים על ידי מנגנון מורכב של לחצנים ומנופים (המכונים "קלפות"), אשר קרוי על שם ממציאו, מנגנון תאובלד בהם. אותם לחצנים עשויים גם הם ממתכת, ובתחתיתם שכבת עור (בניגוד לכלי נשיפה אחרים שבהם משתמשים בלבד) המונעת בריחת אויר בהסגרם ,אותה שכבת עור עשויה ממעיים של בקר . לחליל ישנה פייה המיועדת לנשיפה, העשויה לרוב גם היא ממתכת. חלילים שמיועדים למתחילים עשויים "ניקל סילבר" שזוהי תערובת ניקל מצופה כסף, ואילו החלילים היותר מתקדמים עשויים כסף סטרלינג (925%), וישנם גם חלילים העשויים כסף גרמני(970%). יש שעשויים מזהב (בתערובות שונות), ואף מפלטינה. סוג המתכת משפיע בהכרח על גוון הצליל, אך הוא אינו ערובה להיותו של החליל "מקצועני" יותר או פחות, אלא עניין של טעם משתנה בגוון הרצוי של הצליל.

הרבה חלילינים היום מחזיקים לצד חליל המתכת שלהם חליל עץ. הם כבדים יותר והמכניקה שלהם עשויה כסף, והעץ ממנו הם עשוים הוא לרוב גרנדילה - עץ כהה בצפיפות מאוד גבוהה, שממנו מכינים לרוב גם פיקולו.

החליל בנוי מ-3 חוליות אשר מורכבות זו על זו וניתנות לפירוק.

החוליה הראשונה, המכונה "ראש", בינונית באורכה, כוללת את הפיה, לתוכה נושפים כדי להפיק את הצליל. הפיה בדרך כלל מצופה בכסף או זהב, או עשויה מהם. הראש בנוי בצורת קונוס מתרחב (החלק המתרחב היחיד בחליל) החל מן הפקק וכמעט עד לאזור המפרק.
החוליה השנייה, הארוכה ביותר, מכונה "גוף", וכוללת את רוב הלחצנים והמנופים.
החוליה השלישית, המכונה "רגל", הקצרה ביותר, הכוללת בדרך כלל 3 לחצנים וחורים נוספים, אך בחלילים מסוימים היא כוללת ארבעה, מה שמרחיב את מנעד החליל לחצי טון נמוך יותר מחליל צד רגיל (עד לתו סי שבאוקטבה הקטנה).

בחליל צד ישנם 17-18 חורים (מלבד הפיה ופתח הצינור בקצה החוליה האחרונה) אשר יכולים להיות פתוחים או סגורים, בהתאם למצב השסתומים שלהם. לכל חור יש שסתום, אך כל שסתום שונה בגודלו ובאופן הפעלתו. רוב החורים הינם בגודל אחיד, אך ישנם שלושה חורים שגודלם קטן מגודל שאר החורים. החורים שבמפרק הרגל גדולים מעט מן החורים שבמפרק הגוף.

אופן ההפעלה של השסתומים מתחלק לשלושה סוגים:

שסתומים שהם גם לחצנים, כלומר סוגרים ישירות את החור. בחלילים מקצועיים, שסתומים אלה חלולים- כך שאצבע הנגן היא זו שאוטמת את החור, מה שמאפשר יותר חופש לנגן ואף משפר את איכות הצליל, אך מקשה על נגנים מתחילים לסתום את החורים.
שסתומים שאינם לחצנים, כלומר מופעלים על ידי מנופים ולא על ידי לחיצה ישירה. אלה מתחלקים לשני סוגים:
1. שסתומים אשר נסגרים כאשר לוחצים על הלחצן המחובר אליהם באמצעות מנוף.
2. שסתומים אשר נפתחים כאשר לוחצים על הלחצן המחובר עליהם באמצעות מנוף.

בסך הכול ישנם 12 לחצנים בחליל, כאשר שתי קבוצות מסוימות של לחצנים מיועדות לאצבע אחת. ההבדל בין מספר השסתומים למספר הלחצנים מוסבר על ידי העובדה שיש לחצנים מסוימים המפעילים שניים ואף שלושה שסתומים.

[עריכה] הפקת הצליל והנגינה

מנעד החליל

גל הצליל

בזמן הנשיפה, חלק מהאוויר אשר ננשף על ידי הנגן, נכנס לתוך הצינור דרך הפיה, מסתחרר בתוכו, רועד, ויוצא החוצה. רוב האוויר יוצא בחזרה דרך הפיה, והשאר יוצא דרך החורים הפתוחים וקצה הצינור. רעידת האוויר בתוך הצינור היא הצליל שאנו שומעים.

גובה הצליל שמפיק הכלי נקבע על פי שלושה משתנים:

מצב החורים (פתוח/סגור) אשר משפיע על נפח האוויר הרועד - גובה הצליל נקבע על ידי המרחק בין נקודת-שיא אחת לחברתה בגל הצליל. מרחק זה נקרא אורך הגל. ככל שאורך הגל גדול יותר, הצליל נמוך יותר. אורך הגל בצליל שמשמיע החליל נקבע לפי גודל "עמוד האוויר" (כך נקראת רעידת האוויר בגוף הכלי) שנוצר כתוצאה מן הנשיפה בו. גודלו של עמוד האוויר הוא מתחילת החליל עד לנקב הפתוח הקרוב ביותר. הנגן מגדיל או מקטין את עמוד האוויר בכך שהוא סותם או פותח את נקבי החליל אחד אחרי השני, ובכך מנמיך או מגביה את הצליל המופק מן החליל.
עוצמת הנשיפה - ככל שעוצמת הנשיפה גדולה יותר, עולה גובה הצליל. עוצמת הנשיפה מגובה מסוים והלאה גורמת ליצירת צלילים עיליים, שהינם גבוהים בהרבה מהצלילים הבסיסיים. נשיפה חזקה יותר משמשת כדי לנגן באוקטבה האמצעית והגבוהה של החליל.
מידת פתיחת/כיווץ השפתיים - אם עוצמת הנשיפה משתנה ללא תמיכת השפתיים - הצליל אינו נקי ומדויק. ככל שעוצמת הנשיפה חזקה יותר, יש צורך בשפתיים מכווצות וסגורות יותר, אשר יוצרות לחץ אוויר דק ומרוכז יותר, ההכרחי לצליל גבוה יותר.

[עריכה] אופן הנשיפה

בעת הנשיפה לפיה, לא מצמידים אליה את כל הפה, אלא רק את השפה התחתונה, בעוד שהשפה העליונה מכוונת חלק מהאוויר אל תוך הפיה, בדומה לאופן הנשיפה לבקבוק. בכך נבדל חליל הצד משאר כלי הנשיפה מעץ וכלי הנשיפה בכלל, בהם מצמידים את שתי השפתיים לפיה. על פתח הפיה להיות מכוון ב-90 מעלות כלפי מעלה, כשהפיה נחה מעט מעל שקע הסנטר, והשפה התחתונה מגיעה ממש עד לחור במצב רפוי.

[עריכה] אופן החזקת הכלי

מוזיקאי הרוק והחלילן איאן אנדרסון אוחז בחליל

יד שמאל אוחזת בחליל מלפנים (גב היד מופנה קדימה), ויד ימין מאחור (בדומה לכידון של אופניים או אופנוע - גב היד מופנה מעלה). לחליל שלוש נקודות אחיזה עיקריות:

ביד שמאל - האגודל והאצבע המורה מעניקים לחליל יציבות, החליל מונח לרוב על חלקה התחתון של האצבע והאגודל תומך בחליל בחלקו האחורי ומפעיל את הלחצן היחיד שנמצא שם.

ביד ימין - כרית האגודל, המונחת על החליל מתחת ללחצן הצליל פה, והזרת הנמצאת על אחד השסתומים ב"רגל" של החליל.

שאר האצבעות משמשות בעיקר לפתיחה ולסגירה של השסתומים.

[עריכה] סוגי חלילי צד מודרניים

החליל, שהצורה הסטנדרטית שלו היא החליל התזמורתי קיים גם בעוד מספר גדלים ומנעדים שונים, המסודרים מהגבוה לנמוך:

פיקולו - ראו למטה.
חליל גבוה - קצר יותר מחליל סטנדרטי. גבוה ממנו בקווינטה, וכמעט שאינו בשימוש כיום.
חליל-צד סטנדרטי ("תזמורתי") - ראו למעלה.
חליל אלט - במקום השלישי בתפוצתו אחרי החליל הרגיל והפיקולו. נמוך בקווארטה מהחליל הרגיל.
חליל באס - במקום הרביעי בתפוצתו. נמוך באוקטבה מהחליל הרגיל.
חליל קונטרה-אלט בסול - נמוך באוקטבה מחליל האלט.

מוזיקאי הודי מנגן בבנסורי

חליל קונטרה-באס בסול/ בדו
חליל סאב קונטרה-באס
חליל דאבל קונטרה-באס - מסוגל להגיע לדו הנמוך ביותר בפסנתר.
חליל היפר קונטרה-באס - מסוגל להגיע לדו הנמוך באוקטבה מהדו הנמוך ביותר בפסנתר (16Hz).

[עריכה] פיקולו

פיקולו

מנעד הפיקולו

הפיקולו הוא סוג קטן יותר של חליל הצד העשוי ממתכת או מעץ, ואורכו כמחצית מאורכו של החליל הרגיל. צורת הנגינה בפיקולו שונה במעט מצורת הנגינה בחליל. ההבדל העיקרי בינו לבין חליל הצד מתבטא במנעד הצלילים: הפיקולו מסוגל להגיע לצלילים גבוהים יותר באוקטבה מאלה של החליל, וכן צלילו הנמוך של הפיקולו גבוה בכאוקטבה מצלילו של חליל הצד. היות שהפיקולו יותר גבוה מהחליל, צליליו יותר מבריקים וחזקים. משום שקולו של כלי זה חזק ביחס לחליל, יש רק פיקולו אחד או שניים בתזמורת הסימפונית, ואילו חלילי צד יש לרוב שניים ויותר. (בתזמורת סימפונית המנגנת יצירות ספציפיות כמו "פולחן האביב" מאת סטרווינסקי מנגנים שני פיקולו וארבעה חלילי צד). מלחינים נוטים להשתמש בפיקולו בקטעים החזקים ביצירה משום שצליליו חזקים.

[עריכה] רפרטואר

ערך מורחב – רפרטואר לחליל

הרפרטואר לחליל הוא מגוון, וראשיתו בסוף המאה ה-17. במאה ה-18 נכתבו בעבורו יצירות רבות, אך הוא כמעט נזנח במאה ה-19. החל מן המאה ה-20 חזר החליל להיות דומיננטי ביצירות סולניות של מלחינים רבים וחשובים.

מן המלחינים הידועים אשר כתבו יצירות לחליל ניתן למנות את באך ובניו, הנדל, טלמן, היידן, מוצרט, שוברט, פורה, דביסי, פולנק, פרוקופייב ומלחינים נוספים.

[עריכה] חלילנים ידועים

[עריכה] מוזיקה קלאסית

פול טפנל - מן המייסדים של אסכולת הנגינה הנפוצה על חליל מודרני, ומורם של מרסל מואיז וחלילנים ידועים אחרים בתחילת המאה ה-20.
מרסל מואיז - נחשב לאחד הנגנים והמורים בעלי ההשפעה הרבה ביותר על סגנון הנגינה המודרני בחליל צד.
אורל ניקולה - תלמיד ידוע של מואיז. סולן ונגן לשעבר בתזמורת הפילהרמונית של ברלין, ומורם של חלילנים רבים וידועים (ביניהם עמנואל פהו).
ז'אן-פייר רמפל - רבים רואים בו את גדול החלילנים במאה העשרים.
סר ג'יימס גולוויי - כונה על ידי רבים "האיש עם חליל הזהב".
עמנואל פהו - החלילן המוביל בתזמורת הפילהרמונית של ברלין, ואחד מן הסולנים הידועים ביותר כיום.
ז'אק זון
סוזן מילאן