חליפת זוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חייל בוחן שני לובשי חליפת זוט ב-1942 בוושינגטון הבירה
מראה זוט מודרני

חליפת זוטאנגלית: Zoot Suit) היא חליפת בגדים ומראה כללי (Zoot Look) אשר היה נפוץ וייצוגי בשנות הארבעים בקרב הדור השני למהגרים איטלקים והיספנים לארצות הברית ואמריקאים-אפריקאים. החליפה מורכבת ממכנסיים בעלי מותן גבוה, רחבים ורפויים ("באגי") מן המותניים ועד מתחת הברכיים ומכווצים בקרסול ומעיל עליון גדול, רחב-כתפיים ארוך ורפוי. להשלמת "מראה הזוט" נחבשה מגבעת פדורה, ננעלו נעליים בעלות חרטום מחודד ונענדו תכשיטים. המראה זכה לעדנה בשנות האלפיים על ידי אמני היפ הופ בפרט ואפרו-אמריקאים בכלל.

התפתחות הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי גרסה אחת ניצני הסגנון נטועים בהארלם בשנות השלושים אולם ניו יורק טיימס בגיליונו מה-11 ביוני 1943 קובע שמקורה של החליפה בג'ורג'יה ושהיא נתפרה על מנת לדמות את חליפתו של רט באטלר מן הסרט חלף עם הרוח[1]. מניו יורק התפשט הסגנון לריכוזים עירוניים עם אחוז גבוה של מהגרים ואמריקאים אפריקאים והיה מזוהה עם בני הדור השני להגירה בלוס אנג'לס, שיקגו, אטלנטה, פילדלפיה, דטרויט, יהודים ממעמד הפועלים בניו יורק ובני מהגרים ממוצא אסיאתי.‏[2]

הסגנון האסתטי המרושל-בכוונה והבולט לעין החל להתפס כמתריס כנגד הממשל, הקפיטליזם ושלטון החוק וכסממן להשתייכות למעגלים שעל שולי עולם הפשע ותרבות הגנגסטרים, למרות שבמקרים רבים לא היה כזה. בייחוד תרמה למיתוג זה העובדה שלובשי הזוט נעו פעמים רבות בחבורות קולניות. הלבוש המתריס עורר נגד לובשיו אווירה חשדנית.

עקב סרטים ואמני ג'אז שלבשו זוט התפשטה האופנה לצעירים ממעמד הפועלים בקנדה, מקסיקו, האיים הקריביים, אנגליה וצרפת (שם נקראו לובשי חליפות הזוט "זאזוס" והיו מזוהים עם הרזיסטאנס, המתחתרת הצרפתית האנטי-נאצית). לאחר מלחמת העולם השנייה התפשט הסגנון ה"אמריקאי" גם לברית המועצות (שם נקראו לובשי הזוט "סטיליאגי" - רודפי סטייל), פולין וקהילות השחורים בדרום אפריקה.

מהומות חליפות הזוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מהומות חליפות הזוט

ב-3 ביוני 1943 הגיע המתח שבין חיילים פטירוטים מן המרינס לבין קבוצות מהגרים היספנים (מקסיקנים) בלוס אנג'לס לכדי רתיחה. החיילים ראו בחבורות הנהנתנים לובשי הזוט, שישבו עם חברותיהם בבתי קפה ובארים בעת המלחמה כבוגדים. זאת למרות שעובדתית היו בני מהגרים רבים בשורות הצבא. כיוון שבלוס אנג'לס היה בסיס צי גדול וגם ציבור גדול של מהגרים מקסיקנים לובשי זוט, התרכזה המתיחות בעיר זו. גורם נוסף שסימן את לובשי הזוט כ"אויבי הציבור" היה חלטת מועצת הייצור המלחמתית (War Production Board) ממרץ 1942 שקבעה שעל החייטים ויצרני הבגדים לצמצם את השימוש בבד, כחלק מן המאמץ המלחמתי. חליפות הזוט, שהמשיכו להמכר, גילמו לעג לתקנה בשימושן המופרז בבד‏[3].

לאחר סכסוך מקומי בין חבורת מלחים בחופשה לחבורת לובשי זוט פשטו החיילים על מקומות בילוי בדאונטאון של לוס אנג'לס והחלו להכות לובשי חליפות זוט, התקריות התפתחו עד מהרה לקטטות המוניות. המהומות התפשטו גם לערים כניו יורק, וושינגטון הבירה ודטרויט. המהומות האלימות נמשכו כשבוע ימים והמשטרה נטתה לעצור בעיקר את לובשי הזוט (למרות שלפחות בתחילת המהומות היו הם הקורבנות). במשך שבוע זה נפצעו למעלה מ-150 איש ונעצרו מאות לובשי זוט. השקט חזר לרחובות רק אחרי שנאסר על חיילי הצי להיכנס לעיר.‏[2]

זוט ולבוש היפ הופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי קתי פייס, מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת פנסילבניה, התשוקה של ציבור ליצור בידול על ידי לבוש וסטייל קיצוני ובולט משותפת הן ללובשי הזוט של שנות הארבעים והן לאמני היפ הופ עכשוויים. אולם, בעוד הזוט בא למחות בבירור נגד חליפת העסקים המחוייטת שסימלה את הקפיטליסט הלבן, לא קיימת כיום אופנה נורמטיבית נגדה מכוונת המחאה והיא נותרת כסטייל לבוש שאינו מרכז כנגדו את אותה התנגדות ציבורית ואימה כמו אופנת הזוט.‏[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kathy Peiss, Zoot Suit: The Enigmatic Career of an Extreme Style, University of Pennsylvania Press, 2011 ISBN 978-0812243376

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]