חמישה שבועות בכדור פורח

חמישה שבועות בכדור פורח
Cinq semaines en globos
מידע כללי
מאת	ז'ול ורן
איורים	אדוארד ריו
שפת המקור	צרפתית
סוגה	הרפתקה
נושא	אפריקה, מגלה ארצות
מקום התרחשות	אפריקה
הוצאה
הוצאה	ורשה, תבל, א. זלקוביץ', עמיחי, מועדון קוראי מעריב, עופר, קוראים
תאריך הוצאה	1863
הוצאה בעברית
תרגום	תורגם מספר פעמים לעברית
סדרה
הספר הבא	מסע אל הקוטב הצפוני

חמישה שבועות בכדור פורח או מסע נועז בכדור פורח הוא נובלה משנת 1863 שנכתבה על ידי ז'ול ורן.

זהו ספרו הראשון בו השלים את "המאפיינים" של עבודתו המאוחרת, כשהוא מערב, בכישרון, עלילה מלאה בהרפתקאות ופיתולים האוחזת את תשומת לבו של הקורא, עם פסקאות של מידע טכני, גאוגרפי והיסטורי. הספר נותן לקורא טעימה קלה מחקר יבשת אפריקה, שעדיין לא היה ידוע לאירופאים של אותה תקופה, כשהיא מלאה בחוקרים הנוסעים בכל רחבי היבשת, תוך חיפוש אחר סודותיה.

הביקוש הציבורי לסיפורים בדיוניים על מסעות לחקר אפריקה היה בשיאו והספר נחל הצלחה מיידית; הוא נתן לוורן עצמאות כלכלית וזכה לו בחוזה עם בית ההוצאה לאור של ז'ול הצל שהוציא מספר תריסרים מיצירותיו במשך יותר מארבעים השנים שלאחר מכן.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוקטור אנגלי בשם סמיואל פרגוסון, מלווה במשרתו ג'ו ובידידו הסקוטי ריצ'רד "דיק" קנדי, יוצא למסע החוצה את יבשת אפריקה שעדיין לא נחקרה בשלמותה, בעזרתו של כדור פורח הממולא במימן. הדוקטור בונה מתקן המנטרל את הצורך בשחרור גז מן הכדור לצורך נחיתה, והשלכת מטען מן הכדור לצורך נסיקה, ובכך מאפשר לכדורו את היכולת לטוס למרחקים ארוכים. מטרת מסעו לחבר את ההישגים ממסעם של ריצ'רד פרנסיס ברטון וג'ון הנינג ספיק במזרח אפריקה, עם הישגי מסעו של היינריך בארת בסהרה ובצ'אד. המסע מתחיל בזנזיבר, בחוף המזרחי של היבשת, חולף על פני אגם ויקטוריה, ימת צ'אד, אגדז, טימבוקטו, ג'נה וסגו, ומסתיים בסן-לואי שבסנגל, בחופה המערבי של היבשת. הספר מתאר את השטחים הבלתי ידועים של פנים היבשת, הסמוכים לרפובליקה המרכז אפריקאית של ימינו כמדבר, בעוד שהוא למעשה סוואנה.

חלק הארי מראשיתו של המסע מתמקד במציאת מקורות הנילוס, מאורע המתרחש בפרק השמונה עשר (מתוך ארבעים ושלושה). חלקו השני של המסע נועד לחבר את המסעות הקודמים.

המסע כולל הרפתקאות רבות. חלקן כוללות מאבק במקומיים וחלקן כוללות מאבק באיתני הטבע. בין המקרים:

הצלת מיסיונר צרפתי מפני שבט שהתכוונו להקריבו.
המים אוזלים, כאשר השלושה תקועים, ללא רוח, מעל מדבר סהרה.
תקיפת הכדור הפורח על ידי קונדורים, מקרה המוביל לפעולה דרמטית, כאשר ג'ו קופץ מתוך הכדור.
המעשים הננקטים להצלתו של ג'ו, לאחר מכן.
הימלטות השלושה, בקושי, מפני יחידה צבאית של טוארגים, כאשר הכדור מידלדל עקב בריחת גז.

בכל האירועים הללו, מתגברים הגיבורים, מעל הכל, בעזרת כוח העמידה וההתמדה שלהם. הסיפור מלא בהתרחשויות מקריות בהן הצרה נמנעת בשל התפרצות פתאומית של הרוח, או שהגיבורים מסתכלים בדיוק בכיוון הנכון. בסיפור ישנן התייחסויות רבות לכוח עליון המשגיח עליהם.

הכדור עצמו כושל לפני הגיעו אל היעד, אך מצליח להגיע למרחק מספיק על מנת להביא את הגיבורים אל טריטוריה ידידותית ולבסוף חזרה אל אנגליה, דבר הנזקף כהצלחה במשימה. הסיפור מסתיים בבת אחת לאחר תום המסע האפריקאי, עם תמצות קצר בלבד של מה שאירע לאחר מכן.

סטריאוטיפים גזעניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחורי העור מצטיירים באור שלילי לאורך רוב הספר. באופן צפוי, הם רואים את הכדור כאיום או כמכשיר אלוהי. רבים מהם מתוארים כרצים לתוך בקתותיהם, יורים חיצים או זורקים חניתות על הכדור.

בפרק ט"ז, דיק וג'ו מזהים, בטעות, קבוצת בבונים כאנשים שחורי עור.

לאורך הסיפור קיימות מספר התייחסויות לסגידתם של האפריקאים לדברים שונים כשיגעון. בקבוק שהושלך על ידי ג'ו בפרק כ' מלווה באמירה הבאה: אטיל בקבוק ריק למטה; אם יגיע אליהם שלם, הריהם יראו בו אל; ואם יתנפץ, יהיו להם רסיסיו לקמיעים". ג'ו מקבל יחס של אל או של כוח עליון פעמיים. מאוחר יותר, כאשר מרבית האספקה צריכה להיזרק מן הכדור, חוזר ג'ו על התבטאותו הקודמת ואומר: "החברים הכושים יהיו נדהמים בהחלט במוצאם דברים כגון אלו ביער; יעשו הם אלילים מהם".

אין זה נדיר שהצגתם של האפריקאים כפרמיטיביים ביותר מועמדת להשוואה לצד תיאורים של תחומים תרבותיים.

כמעט כל התיאורים הגזעניים מופיעים כמשפטים של הדמויות, דבר המעלה תהייה האם ורן האמין במילים שהציב בפי הדמויות או שבמעשיו פשוט ניסה להציג עמדה שהייתה קיימת בתקופה זו. אם להיות ספציפיים - עמדתם של הבריטים והסקוטים, בהתחשב בכך שכל הדמויות בספר אינן צרפתיות. גם אם דמות המספר אינה שופטת את האפריקאים, קיימות מספר סצנות המציגות אכפתיות מועטה לנעשה אצלם. באירוע ההצלה של המיסיונר הצרפתי, לפחות בן שבט אפריקאי אחד נופל אל מותו, בעוד שהדבר מוצג כחסר השלכות. אי שלם נמחק על ידי הצפה והדבר נחשב לחיובי, כיוון שהוא מוביל להצלתו של אחד הגיבורים. בשני המקרים, האפריקאים המושפעים מן הנעשה מוצגים כאלימים ומטורפים.

הדבר הקרוב ביותר לעמדה חיובית כלפי האפריקאים מתרחש בפרק כ', כאשר שיטות הלחימה וההוצאה להורג שלהם מוגדרות כלא פחות מתוחכמות מאלו של האירופאים, רק "מלוכלכות יותר".

היחס לחיות הבר האפריקאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים רבים מציינים את רעיונותיו של "הצייד הלבן הגדול". פיל אחד נתקל, בטעות, בעוגן המחובר לכדור הפורח ומשמש בעקבות זאת כאמצעי הנעה למשך זמן קצר, עד שהוא נורה שוב ושוב עד להתמוטטותו. בהזדמנות זו הדמויות נחפזות ליטול כמויות מעטות מבשרו כמזון ולקחת את שנהבו. מאוחר יותר, למראה פילים בממדים גדולים, קורא דיק: "אה! פילי-חמד!... לו אך יכולתי לצוד אחדים מהם!".

בפרק ט"ז, משווה הדוקטור את אפריקה ל"מכונה האחרונה" שתשמש כמקום לצמיחת האדם לאחר שיבשות אמריקה תתייבשנה. תיאורו הוא של יבשת אפריקה שעברה אילוף ותירבות.

חוסר עקביות במונחים מדעיים/טכנולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורו של המתקן שנועד לחמם את האוויר שבכדור הפורח מוטעה מיסודו. ז'ול ורן מצהיר שהמתקן משתמש בסוללת חשמל עוצמתית על מנת לבצע פירוק כימי של המים למימן וחמצן ולאחר מכן שורף את המימן הנוצר במבער. בנוסף הוא אומר שהמתקן שוקל 700 ליבראות (כ-317 קילוגרם), כולל משקלה של הסוללה, ומסוגל לעבד 25 גלונים (כ-113 ליטרים) של מים. דבר זה לא ייתכן פיזיקלית. אפילו שימוש בסוללות מפסגת הטכנולוגיה של המאה ה-21 (לדוגמה: סוללות יוני ליתיום) תוך הנחה שאין איבוד אנרגיה כלל, תדרוש שימוש בכשתי טונות של סוללות על מנת לפרק כמות כזו של מים. יש להכפיל מספר זה לפחות בחמש אם משתמשים בסוללות של אמצע המאה ה-19.

אירוע דרמטי במסע בשעה שאחד הגיבורים קופץ מן הכדור הפורח

הגם שהספר נכנס לפרטיהם של החישובים הכוללים את כוח ההרמה של הכדור הפורח המלא במימן, וכיצד להשיג את הנפח הדרוש באמצעות שינויי טמפרטורה; קיימים פערים בהיגיון המדעי בספר. לדוגמה: הכדור נוסק כאשר הוא מחומם ונוחת כאשר מניחים לו להתקרר. תבנית זו חוזרת על עצמה במספר אירועים בהם מצטייר תהליך הקירור כתהליך מהיר. למרות זאת, ישנו אזכור מועט של שמירה על טמפרטורת הגז לאורך הלילה. פער נוסף בהיגיון המדעי הוא חוסר ההתייחסות להשפעת הטמפרטורה האטמוספירית על הכדור עצמו, על אף שהטמפרטורה מוזכרת כמשפיעה על שפופרת החימום.

בפרק כ"ו, מציין הספר שהדוקטור מביא את הכדור לגובה של 5 מייל (כשמונה קילומטרים). מאוחר יותר, בפרק כ"ט, על מנת לעבור מעל הר מנדיף, כותב הספר ש"בעזרת טמפרטורה של מאה מעלות, הצליח הדוקטור להוסיף לכדור כח הרמה בשיעור של כאלף ושש מאות ליבראות. ויקטוריה התרוממה לגובה של שמונת אלפים רגל" המוזכר כ"גובה שיא במשך כל מסעם עד עתה". אם משפט זה מרמז על כך שהדוקטור הגביה טוס 8,000 רגל מעל הר מנדיף, בגובה של יותר מ-5 מייל; הרי שז'ול ורן המעיט בצניחת הטמפרטורה ובעוצמת החום שתידרש על מנת להחזיק את הכדור בגובה כזה לכל פרק זמן שהוא.

בתקופה בה נכתב הספר לראשונה, השטחים שמצפון לאגם ויקטוריה ובצפון מערבה, היו ידועים בקושי לאירופאים. ז'ול ורן מבצע כאן מספר טעויות, כגון מיקומו של מקור הנילוס ב-2°40צ' (במקום 0°45צ'); בטענה שמקור זה נמצא קצת מעל לתשעים מייל (כמאה וארבעים קילומטרים) מגונדוקורו, בעוד שלמעשה המרחק קרוב יותר לשלוש מאות מייל, כארבע מאות ושמונים קילומטרים; ורן אינו מזכיר את אגם אלברט כלל. מקום זה נתגלה לחוקרים האירופאים רק לאחר פרסום הספר. מרבית התיאורים הגאוגרפיים המוזכרים בהמשך הספר בדיוניים לחלוטין. לדוגמה, קואורדינטות הניתנות כמיקומו של מדבר, בפרק כ"ז, מתייחסות למיקום בתוך אזור של סוואנה בדרום צ'אד, כשלושים קילומטרים מנהר גדול.

דמיון לספרים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר קווי דמיון בין הספר לבין יצירה אחרת של ורן, "מסע אל בטן האדמה". בשני הספרים קיים אותו סוג של השערה מוכוונת מרעיונות מדעיים עכשוויים למה שוורן כותב כמה שהוא אמת; אם כי "חמישה שבועות בכדור פורח" קולע אל המטרה יותר מחברו, אם ב"מסע אל בטן האדמה" קיים ניסיון כלשהו לקלוע אל האמת. הקבוצה המונה שלושה אנשים מורכבת באופן זהה מהדוקטור, הידיד הספקן שבתחילה מתנגד למסע והמשרת שמוכיח עצמו כבעל יכולות טובות. בשני הסיפורים מוזכרים רובי פרדי. בשני הסיפורים קיים מקרה של יאוש הנובע מצימאון.

בנוסף, שני הסיפורים אינם נוגעים ישירות בצרפתים, אלא בסטריאוטיפים על מדינות אחרות, לרוב באופן חיובי.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עבר מספר בלתי מבוטל של תרגומים לעברית. בשנת 1894 תרגם אותו לראשונה לעברית יעקב גורדון ממקום מושבו שבוורשה, תחת השם "ברום שמים או חמשה שבועות במגדל הפורח באוויר". 59 שנים מאוחר יותר, בשנת 1953, תרגם יצחק ציטרון את הספר והוציא אותו בהוצאת תבל תחת השם "חמשה שבועות בכדור מעופף". אותו ספר יצא בשנת 1958 בהוצאת א. זליקוביץ' ובשנת 1965, תחת אותה הוצאה, שינה את שמו ל"חמישה שבועות בכדור פורח". בשנת 1960 פרסמה הוצאת עמיחי את תרגומו של צבי אורבך לספר תחת השם "מסע נועז בכדור פורח". שלושה תרגומים נוספים הופיעו תחת השם "חמישה שבועות בכדור פורח": ב-1985 תרגם אביטל ענבר והוציא באמצעות מועדון קוראי מעריב, ב-2001 תרגמה מיה גולן בהוצאת עופר ובהוצאת קוראים תרגם עמיחי הדרי בשנת 2002.