חממה טכנולוגית
חממה טכנולוגית (או חממה עסקית) היא גוף עסקי דרכו יכולים יזמים בתחילת דרכם להקים חברת הזנק או מפעל, על סמך טכנולוגיה חדשה שנמצאת בשלבי מחקר ופיתוח. בחממה מקבלים היזמים סיוע במימון, בניהול ובשיווק לתקופה קצובה, עד שיוכלו לצאת לדרכם העצמאית.
החממה מטפלת בשלב ההתחלתי של היזמות הטכנולוגית (שלב ה"Seed"), תוך מתן סיוע ליזם במימוש הרעיון שלו, בהפיכתו למוצר מסחרי (המיועד בעיקר ליצוא) ובהקמת חברה יצרנית עסקית. כמו כן היא מסייעת ביצירת קשרים עסקיים ואסטרטגיים עבור היזמים. זהו שלב הכרוך לרוב בסיכון כלכלי רב, אך בהתאם לכך גם התמורה מהצלחה של חברה בשלב זה הינה גבוהה. בתקופת השהות בחממה, אמור היזם לבנות תוכנית עסקית מסודרת, להוכיח היתכנות טכנולוגית ושיווקית (כולל אבטיפוס או דגם של המוצר הסופי), ולהביא את המיזם למצב שבו הוא בשל לגיוס לקוחות ראשונים, להשקעה מסחרית או להצטרפות קרנות הון סיכון ושותפים אסטרטגיים בתחום.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
רעיון החממות פותח בארצות הברית, שם החלו בשנות ה-60 להקים חממות עסקיות (Business incubators), שמטרתן הייתה לקדם יזמות עסקית. בשנות ה-80 נפוץ דגם החממות גם לבריטניה ואירופה. איגוד החממות האמריקאי מעריך כי יש כ-5000 חממות ברחבי העולם, מתוכן כ-1400 בארצות הברית, 270 בבריטניה ו-900 בשאר רחבי אירופה. לאחרונה, החלו להקים חממות עסקיות גם במדינות מתפתחות, בסיוע הבנק העולמי.
[עריכה] דגם החממות הטכנולוגיות בישראל
בדצמבר 1990, בשיאה של עליית יהודי ברית המועצות, התקבלה החלטה במשרד התעשייה והמסחר בשיתוף משרד האוצר, להשתמש במודל החממות העסקיות (Business Incubators), שהיה נהוג במספר מקומות בעולם, לצורך קליטת מדענים מקרב העולים החדשים מברית המועצות, ולהקים חממות המדגישות את הפן הטכנולוגי-חדשני ולא רק זה העסקי. מנהלת החממות משנה זו ועד 2008 הייתה עו"ד רנה פרידור (אחריה מונה יוסי סמולר).
המודל הייחודי שפותח בישראל, מוכר לעתים בעולם בתור "המודל הישראלי [1]. במודל הישראלי הוחלט להתמקד בתמיכה בפיתוח טכנולוגיה חדשנית, בשלב סיכון גבוה שבו משקיעים פרטיים אינם מוכנים להשקיע. בשלב זה, המדינה לוקחת את רוב הסיכון. במודל זה, 90% מכספי ההשקעה מגיעים לפרויקטים עצמם (בשונה מהמודל האמריקאי, שם חלקה העיקרי של ההשקעה מגיע לחממה עצמה לצורכי תפעול). החממות הראשונות ("מרכזי יזמות טכנולוגית") הוקמו בדימונה, אופקים, רמת הגולן, רחובות ובטכניון. תקציב הפרויקט בשנת פעילותו הראשונה היה מליון שקל. תוך שנה מתחילת הפרויקט פעלו כבר 10 חממות בכל רחבי ישראל. תוך 3 שנים צמח הפרויקט להיקף של 28 חממות. בכל שנה נקלטו בחממות בין 80 ל-100 פרויקטים חדשים וסה"כ כ-2000 פרויקטים עד שנת 2009.
בראשית שנות ה-2000 חממות רבות הופרטו, וכיום (2010) כל 24 החממות הטכנולוגיות הפזורות בארץ עברו מהלך של הפרטה, כשתחתיהן פועלות כ-200-150 חברות הזנק בכל זמן נתון. בנוסף אליהם ישנם 2 חממות תעשייתיות, המשקיעות במיזמים מוטי טכנולוגיה, הנדסה ועיצוב תעשייתי. ב-2009 הסתכם תקציב החממות ב-186 מיליון שקל.[2] החממות מפוקחות רגולטורית על ידי מינהלת החממות הטכנולוגיות, שמשרדיה בתל אביב.
הקריטריונים של המדען הראשי, קובעים כי "על החברה הנתמכת להיות מבוססת על רעיון טכנולוגי שיש בו חדשנות ואשר מטרתו פיתוח מוצר בעל פוטנציאל שיווקי המיועד לשוק משמעותי". כמו כן על ייצור המוצר המפותח ייעשה בישראל, והטכנולוגיה המפותחת לא תועבר לחו"ל.[3]
כל פרויקט טכנולוגי שוהה כשנתיים בחממה (עם אפשרות להארכה), ותקציבו בתקופה זו נאמד בין 1.4 עד 2.5 מיליון שקל (כ-400 עד כ-750 אלף דולר). שיעור ההלוואה או המענק שהמדינה מעניקה הוא עד 85% מהתקציב המאושר כאשר נכנס הפרויקט לחממה, והחממה מממנת את 15% הנותרים, לכל הפחות. היזמים בחממות המופרטות מחזיקים בשלב הראשוני ב-30%-65%, בעוד החממה מחזיקה ב35%-70% - בהתאם למו"מ בין הצדדים, כאשר השקעות נוספות בסיבובים מאוחרים יותר מובילות לדילול אחוז זה. התמלוגים יוחזרו למדינה בשלב מאוחר יותר, מתוך מכירות בגובה המענק.[3]
רוב הפרויקטים בחממות הטכנולוגיות בארץ הם מתחום מדעי החיים (65%), עם דגש חזק על מכשור רפואי (40%) ופרמצבטיקה (20%). תחומים בולטים נוספים הם טכנולוגיית מידע (IT), אינטרנט וקלינטק (טכנולוגיה סביבתית).[4] זאת אף שאין כל הכתבה רשמית מטעם משרד התמ"ת של תחומי התמחות מסוימים בחממות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מנהלת החממות הטכנולוגיות במשרד התמ"ת.
- רשימת החממות הטכנולוגיות בישראל
- 'איך ניגשים לחממות הטכנולוגיות?' באתר The Marker.
- 'אקזיט הוא לא מדד להצלחת חממות טכנולוגיות' באתר The Marker IT
