חמת גדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפיק הירמוך - ממול הרי הגלעד
חמת גדר
מיקום חמת גדר
חמת גדר
חמת גדר

חמת גדרערבית: الحمّـة, תעתיק: אל-חמה) היא אתר מרחצאות מרפא ונופש השוכן בעמק הירמוך מדרום לרמת הגולן, בגובה של כ-150 מ' מתחת לפני הים. באתר נובעים ארבעה מעיינות חמים עשירים במינרלים. המים החמים נובעים מעומק משוער של כ-2 קילומטר ויותר. ספיקת אחד מחמשת מעיינות האתר, מעין "הבושם", היא 700-500 מ"ק בשעה‏[1]. אתר חמת גדר כולל מרחצאות מרפא, ספא ופינות חי לתנינאים ולעופות.

מרחצאות חמת גדר היו בשימוש כבר בתקופות קדומות, הודות לסגולותיהם בריפוי מחלות עור. במקום נמצאו שרידים של מרחצאות מפוארים מהתקופה הרומית.

בתל המצוי במרכז האתר נמצאו שרידי בית כנסת מהמאה החמישית. בחפירות שנערכו בשנת 1932 גילה הארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק רצפת פסיפס מפוארת ויחידה במינה, שחלק ממנה מוצב כיום בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים.

השימוש במרחצאות באתר החל בתקופת המשנה, במאה השנייה, ונמשך עד אמצע התקופה הערבית בארץ ישראל במאה התשיעית. הוא חודש במאה העשרים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולם הסגלגל בבית המרחץ הרומי שקיבל את מימיו ממעיין עין אל-מקלה

מקור השם "חמת גדר" הוא בעיר ההלניסטית גדר, הממוקמת כיום בירדן, במרחק של כארבעה קילומטרים מחמת גדר. השימוש בשם "חמת", כשמם של מקומות שונים בכל רחבי עמק הירדן, מצביע על הנביעות הרבות של מים חמים, מתוקים כמו גם מלוחים. חמת גדר שוכנת בעמק הצר של נחל הירמוך הנשפך לנהר הירדן שבבקעת הירדן. אזור הבקעה וסביבתה רצוף באתרים אשר בשמם מצוי הרכיב "חמה" או "חמת" (לדוגמה חמי טבריה, מעיינות חמאם אל-מליח).

הרקע הגאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפיעתם של המים החמים מבטן האדמה בחמת גדר היא תוצאה של הבקע הסורי-אפריקני, הממוקם על מפגש של שני לוחות טקטוניים: לוח ערב והלוח הלבנטיני, שהוא חלק מהלוח האפריקאי. באזורים אלה, תנועת הלוחות הטקטוניים עלולה לגרום לרעידות אדמה, להתפרצויות געשיות ולנביעות של מים חמים ממעמקי האדמה. ואכן, בקעת הירדן הנמצאת בתוך הבקע הסורי-אפריקני, היא אחד המקומות המועדים ביותר לרעידות אדמה בישראל‏[2]. לפי ממצאים ארכאולוגיים בחמת גדר, אתר המרחצאות החמים נפגע ברעידת אדמה במאה ה-7.

המעיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב מקובל להניח כי מי מעיינות חמים הם מי תהום הבאים במגע עם שכבות חמות. ההרכב המינרלי יוצא הדופן של מי המעיינות בבקעת הירדן בכלל ובחמת גדר בפרט הביא חוקרים להעלות השערה כי מקור המים שונה מהרגיל - אלו הם מים שחדרו לעמק הירדן דרך עמק יזרעאל בתקופה גאולוגית קדומה בה גובה פני הים היה גבוה מהיום. מים אלו חילחלו באדמה, נתקלו בשכבה חמה והם עולים כמי מעיינות חמים ‏‏‏[3].

המעיינות הם מסוג מעיינות העתק[4], הבוקעים מבטן האדמה לאורך שבר משני של הירמוך. מעיינות כאלה קיימים גם בכמה אתרים אחרים באזור כגון חמי טבריה וגן השלושה, וכן בשבר משני נוסף של נחל בזק בחמאם אל-מליח. מקור הטמפרטורה הגבוהה של המים אינו קשור לפעילות געשית, אלא לעומק הרב ממנו הם נובעים בבטן האדמה, בו שוררות טמפרטורות גבוהות‏[5].

ניתן לקבל המחשה כיצד נראו המעיינות וסביבתם לפני יותר ממאה שנה בתיאורו של לורנס אוליפנט, שביקר בארץ ישראל בשנת 1884. הוא תיאר את המעיינות כפי שנראו לעיניו כאשר ירד מהרי הגולן לבקעת הירמוך:

מתחתינו, במקום שהיה מופרד מן הנהר על ידי רצועת אדמה מכוסה שיחים, השתרעה בריכה מאורכת של מים כחולים-אפורים שצבעה בלט לעומת גונו הצהוב של הנהר. מעל בריכה זו היתמר ערפל דק. משהולכתי מבטי לאורך נחל קטן, שצבע מימיו היה כצבע מי הבריכה אשר לתוכה הוא נשפך, לאחר שעבר ליד טחנה פרימיטיבית, ראיתי כי נחל זה זורם מתוך מקוה קטן. מקור הנביעה היה של מי הגופרית.

יצחקי גל[6]

באתר חמת גדר חמישה מעיינות, ארבעה שמהם נובעים מים מינרליים, עשירים בגופרית, ואחד של מים מתוקים:

שם המעיין תכונות המים טמפרטורה שימוש פרטים נוספים
עין אל-מַ‏קְלָ‏ה - "חַ‏מָּ‏‏‏ת סַ‏לים", "המחבת", "הגיהנום", חמת גדר 1 עשיר בתכונות רפואיות, מדיף ריח חריף של גופרית עד 52° - הנביעה החמה ביותר המים זורמים לירמוך‏[7] בית המרחץ הרומי ניצל את מימיו
עין בַּ‏‏‏‏לְזָ‏ם מעיין הבושם, עין אל-גָ‏'ארב, חמת גדר 2 צלולים ושקופים עם ריח של גופרית 40.6° — 42° הספק הראשי של מי רחצה למרחצאות 500 - 700 מ"ק לשעה
עין אֶ‏-רִיח, חַ‏מֶּ‏ת‏, חמת גדר 3 נשפך לירמוך כ-37° סגור למבקרים מעליו בנו הטורקים בית מרחץ מאבני בזלת
עין סַח'נָ‏‏ה, עין סַ‏עַ‏ד אל-פָ‏ר, המעיין החם, חמת גדר 4 מים עניים יחסית במינרלים כ-28° עבור בריכות הדגים שימוש בחורף
עין בוּ‏לוּ‏ס[8] מימיו מתוקים וקרים כ-25° לשתיה -

תכונות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת המים של המעיינות על מבנה הסלעים

המים בחמת גדר ניחנים בשלוש תכונות חשובות: חום, עושר במינרלים ורדיואקטיביות. הרדיואקטיביות נובעת משני איזוטופים של היסודות רדיום ורדון המומסים במים, אשר נוצרים מהתפרקות אורניום הנמצא בסלעים במעמקי האדמה‏[6]. בנוסף, המים מכילים גופרית בריכוז של 4.7% ומינרלים חשובים נוספים.

להלן נתונים אשר התקבלו במדידות שנעשו במעיינות:

המעיין הטמפרטורה אשלגן K נתרן Na מגנזיום Mg סידן Ca ברום Br כלור Cl גופרית SO4 ביקרבונט HCO3
עין אל-מַ‏קְלָ‏ה (חמת גדר 1) 52 21.8 24.5 39.8 152 5.4 506 177 330
עין בַּ‏‏‏‏לְזָ‏ם (חמת גדר 2) 42 13.1 140 44.5 105 3.7 300 121 344
עין אֶ‏-רִיח (חמת גדר 3) 37 10.5 120 37.5 124 218 100 361
עין סַח'נָ‏‏ה (חמת גדר 4) 28 3.9 55 32.7 89 2 87 58 381
הערה: הטמפרטורה מבוטאת במעלות צלזיוס וריכוז החומרים - במיליגרם לליטר‏[9].

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבות המרחצאות הרומאיים
חורבות המרחצאות הרומאיים

השם "חמת" נזכר כבר במקרא, בספר יהושע, שם מתוארים גבולותיו של שבט נפתלי: "וְעָרֵי, מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת"[10]. בגמרא אין תמימות דעים לגבי זהותה של חמת המקראית: "נחלקו ר' יוחנן ורבא, ר' יוחנן אמר: חמת זו טבריה ורבא אמר חמת זו חמת גדר"[11]

התקופה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמת גדר הייתה פרוור של העיר ההלניסטית גדר. מיקומה של העיר גדר היה בראש רכס הרי הגלעד, במקום בו עומד הכפר הירדני "אוֹ‏ם-קַ‏יְס", שבו נמצאים שרידים של העיר הרומאית.

התפתחות השליטה על העיר הייתה כדלקמן:

המרחצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הרומית בארץ ישראל החלה בניית המרחצאות הרומאיים. המעיינות החמים שימשו כאתר מרפא בשל האמונה בכוחם המרפא של המים. במקום נבנה אתר גדול הכולל מבני מרחצאות מפוארים המקושטים בפסלים, בקירות שיש ובמזרקות. מאחר שהמבקרים במקום שהו בו משך מספר ימים, נבנו בו בתי הארחה, מבני תיאטרון ואף מבני דת, כמו מקדשי אלילים ובית כנסת. במקום נמצאו שרידי התיאטרון הרומי שנבנה במאה השלישית ובו 2,000 מקומות ישיבה.

כתובת שהתגלתה באתר מזכירה את הקיסר הרומאי אנטונינוס פיוס (138-161). יש להניח שהאזכור איננו מקרי, ושהיה לקיסר חלק בסיוע לבניית המרחצאות. אזכורים למקום ניתן למצוא בכתביו של אב הכנסייה אוריגינס במאה השלישית.

סגולותיהם הרפואיות של המרחצאות מתוארות גם על ידי הביוגרף היווני אאונאפיוס (Eunapius), אשר ביקר במקום במאה הרביעית: "גדרה הוא מקום בסוריה בו יש מרחצאות חמים. עולים עליו באיכותם רק מרחצאות באיה (Baia) במפרץ נאפולי שבאיטליה. הוא לא ניתן להשוואה למרחצאות מרפא אחרים."

אולם המזרקות בבית המרחץ ומים בתוכו
אולם המזרקות במרחצאות הרומאיים

מתחם המרחצאות הרומאיים, ששטחו כ-500 מ"ר, מרוכז מסביב לעין אל מקלה, הנובע בסמוך לאפיק נחל הירמוך. מי המעיין מגיעים לבריכה עליונה, ממנה הם נשפכים לסדרה של שבע בריכות, שכל אחת מהן ממוקמת באולם נפרד. ייתכן כי לכל בריכה הייתה טמפרטורה אופיינית, במטרה לאפשר למתרחץ להסתגל בהדרגה לטמפרטורת המים, באמצעות מעבר מבריכה אחת לשנייה. ייתכן גם שלכל קבוצת חולים במחלה מסוימת היה אולם משלה, כדברי הנוסע המוסלמי אל-מוקאדסי, שביקר במקום במאה ה-10: "אנשי טבריה אומרים שהמים (בחמת גדר) היו בעבר מוקפים במבנים, כל אחד מהם למחלה מיוחדת"‏[12].

התאורה באולמות המקורים הגיעה ממספר רב של חלונות. שרידי השמשות נמצאו בחפירות. החלונות פנו לכיוון דרום-מערב, כדי להבטיח קליטה מרבית של אור השמש. המסלול שעבר בין המרחצאות נמשך לאורך 12 מטר, בשביל שהיה מרוצף אבני בזלת מסותתות היטב. משני צדיו הוצבו ספסלי אבן. ממסדרון הכניסה ניתן היה להיכנס לכל אחד מהאולמות. במעבר נכללו שערים מקושטים.

החפירות באתר המרחצאות החלו בשנת 1979 על ידי יזהר הירשפלד וג. סולר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ורשות העתיקות, ונמשכו שבע עונות חפירה. לדעת יזהר הירשפלד, מנהל החפירות, קיימים ממצאים הקבורים עדיין במעבה האדמה, כמו שער הכניסה המרכזי וחדרי קבלה ואירוח. העלון למבקרים בהוצאת החברה המפעילה את האתר מוסר כי בחפירות שנערכו בשנת 1979 נמצאו במקום יותר מ-5,000 מטבעות, אלפי בקבוקי זכוכית, חרסים וכתבים על שיש. נאמר בו ש"הם עומדים להיות מוצגים במוזיאון לעתיקות שיוקם במיוחד למטרה זו".

חופרי האתר כינו את אחת הבריכות כ"בריכת המצורעים". על פי מחקרם הבריכה הייתה נתונה בתוך חלל ארכיטקטוני ארוך וצר, המפריד בין אולם האומנות שמצפון לבין האולם האובלי (סגלגל) שבדרום. הבריכה הכילה ממצאים עשירים ביותר, כגון נרות חרס. עדויות ארכאולוגיות אלו מזכירות את התיאור המפורט שמסר אנטונינוס מפְּ‏לַ‏קֶ‏נְטִיָ‏ה, עולה רגל שביקר במקום בשנת 570, וכולל בתיאוריו את בריכת המצורעים.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הכנסת בחמת גדר
שחזור החלק העליון של הפסיפס - בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים

בית הכנסת בחמת גדר הוא בית כנסת עתיק שנבנה במאה הרביעית, דבר המעיד, כנראה, על קיומה של אוכלוסייה יהודית בעלת אמצעים באזור. הביקורים החוזרים של המתרחצים במרחצאות הביאו לכך שהם הרימו תרומה נכבדה לבניית בית הכנסת. מתוכנן ומעיצובן של הכתובות שנמצאו בשלושת הפסיפסים שברצפת בית הכנסת עולה כי מדובר באוכלוסייה אמידה, אשר שכרה אומנים לעיצוב רצפת הפסיפס. חלקו העליון של הפסיפס שוחזר ומצוי בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים. לדעת החוקרים, רצפה נוספת של בית הכנסת נמצאת במעמקי האדמה בלא שנחשפה בשלב זה.

חמת גדר בדברי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמת גדר מוזכרת רבות בדברי חז"ל:

  • על הפסוק "נבקעו כל מעיינות תהום רבה" (ספר בראשית, פרק ז', פסוק י"א, בעניין המבול), "אמר רבי יוחנן: שלושה נשתיירו מהם: בלועה דגדר וחמי טבריא ועיניא רבתי דבירם" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח, עמוד א'), כלומר שלושה מעיינות נותרו פעילים מהמעיינות שנבקעו במבול, והם: המעיין בלועה שבגדר, חמי טבריא והמעיין הגדול של בירם.
  • חכמי המשנה והתלמוד נהגו לשהות בחמת גדר. הבולט שבהם היה רבי יהודה הנשיא: "אתייא דרבי בא בר חנה כרבי חנינא דמר ר' חנינא עולין היינו עם רבי לחמת גדר והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרין לטלטלן למחר." (עברית: עולים היינו עם רבי לחמת גדר והיה אומר לנו בחרו לכם חלקי אבנים ואתם מותרים לטלטלן למחר) (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ד', הלכה ב': גמרא). היות שרבי חי במאה השנייה ניתן להניח כי היה במקום בית כנסת עתיק יותר, ואכן, החופרים של שרידי בית הכנסת כתבו כי התגלו מתחת לרצפתו שרידי בנייה קדומים יותר‏[13].
  • ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינה: אני ואבא עלינו לחמת גדר. (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ג' הלכה א': גמרא)
  • היהודים רחצו בחמת גדר גם בשבת. כך עולה מהתלמוד: "רוחצים במי גרר, במי חמתן, במי עיסא ובמי טבריא, אבל לא בים הגדול ולא בימי משרה ולא בימה של סדום" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ט, עמוד א'). עוד נאמר בתלמוד: "אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: בתחלה היו רוחצין בחמין (התירו חכמים לרחוץ במים חמים) שהוחמו מערב שבת. התחילו הבלנים לְהָחֵם בשבת ואומרים 'מערב שבת הוחמו!'. אסרו את החמין והתירו את הזיעה ("סאונה"), ועדיין היו רוחצין בחמין ואומרים 'מזיעין אנחנו!'. אסרו להן את הזיעה והתירו חמי טבריה, ועדיין היו רוחצין בחמי האור (מים שהוחמו באש) ואומרים 'בחמי טבריה רחצנו!'. אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן. ראו שאין הדבר עומד להן (שהציבור אינו עומד בגזירה), התירו להן חמי טבריה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ', עמוד א').
  • במסגרת דיון בתלמוד ירושלמי בהלכות עירוב תחומין נאמר: "ועוד התיר רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר, ובני חמתה אין עולין לגדר"‏[14], כלומר רבי יהודה הנשיא התיר לבני גדר ללכת בשבת לחמת גדר ולחזור ממנה, אך לא התיר לבני חמת גדר ללכת בשבת לגדר. היתר דומה ניתן לאנשי מגדל: "והתיר רבי שיהו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל חמתה ומגיעין לחצר החיצונה עד הנשר". דיון בסוגיה זו מופיע גם בתוספתא למסכת עירובין.

התקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאים רבים אינסופיים, ראיתי בימי חיי
אבל מי, הו מבוע אציל, יוכל לתאר בביטויים כה רבים
את חִיּוּנִיּוּתך מלידה, אלא זה שאינו בן תמותה. יתר על כן
הצדק דורש שאתה תקרא אוקיינוס החום
או מקומו של פאן, המרפא, הגורם ותורם את הזרמים המתוקים
- ממך, נובעים גלים ללא מספר מצד זה ואחר
- מעבר זה, חם - מהאחר, קר - וגם פושר
מפכים הלאה את יופייך בארבעה פלגים.
ראה הודית וגבירתה, רפנטינוס, אליהו הקדוש
ראה פיוס אנטונינוס, גלטיאה הרעננה - ובעצמה,
בריאות טובה. ראה, בריכה חמימה גדולה ואחת קטנה
ואף אחת כפנינה, המבוע העתיק, ועוד הודית
וגבירתה, המנזר היציב, והפטריארך
בכוחך הרב החולים... [מתרפאים?]
אך אני אשיר לאל המהולל בכשרונו...
לתועלת האדם...

תרגום לעברית של כתובת ביוונית שהתגלתה באתר המרחצאות. מקור:'Ancient Gadara City of Philosophers

הפופולריות של המרחצאות גברה בתקופה הביזנטית. באולם המזרקות התגלו חמש כתובות שבהן נזכרת הקיסרית אָאְלִיַה אֶאוּדוֹקִיה (401-460), שהייתה אשתו של הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני 401-450 והתגוררה בירושלים. היא הכירה את השירה היוונית ובהתאם לכך ניסחה את הכתובות.

גודלה של כתובת הקיסרית אאליה אאודוקיה בת 16 השורות הוא 1.81 על 0.71 מטר. היא כתובה על לוח שיש, נושאת את תוארה המלכותי של הקיסרית ומפארת את המעיינות והמרחצאות של חמת גדר‏[15]. אשר עובדיה מניח במאמרו כי כתובת השבח חוברה בהזדמנות החגיגית של חנוכת המרחצאות או אגף שלהן.

התקופה המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 662, נקבעה ב"אולם המזרקות" כתובת המספרת על השיפוצים שנערכו במקום בימיו של הח'ליף האומאי מועאויה הראשון, ששמו מופיע בכתובת, בפקודתו של המושל המקומי עבדאללה אבן אבו האשם / אבו עאצם‏‏‏[16]. המרחצאות חרבו כנראה במאה השמינית או במאה התשיעית, שכן נוסע מוסלמי מהמאה העשירית, אל-מוּ‏קאדסי, כותב על המרחצאות בלשון עבר: "אנשי טבריה אומרים שהמים (בחמת גדר) היו מוקפים בעבר במבנים, כל אחד מהם למחלה מיוחדת". מכך ניתן ללמוד כי במאה העשירית המרחצאות כבר לא היו בשימוש‏[12]. המקום חרב ברעידת אדמה שעדות לה נמצאה במהלך החפירות‏[17].

המרחצאות היו בשימוש כשש מאות שנה, הצטיינו בחזותם האדריכלית ששימשה גאווה לאנשי המקום וכן היו מקור הכנסה חשוב עבורם. שמם של המרחצאות העתיקים של חמת גדר נשמר בשמו של כפר ערבי שכן - תל באני - ככל הנראה שיבוש מהמילה המקורית - בּלנֵאוּם או באניום - מרחצאות בלטינית.

חמת גדר במאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הכיבוש הצלבני ועד לשלהי התקופה העות'מאנית כמעט ולא היו מרחצאות חמת גדר בשימוש. בראשית המאה ה-20 הוקמה במקום תחנת רכבת, במסעף שחיבר את מסילת רכבת העמק עם מסילת הרכבת החיג'אזית. רכבת העמק, שתחנת המוצא שלה הייתה בחיפה, חצתה את הירדן ועברה באפיק הירמוך עד לעיר דרעא שבסוריה, שם התחברה המסילה ל"מסילת הרכבת החיג'אזית" שפעלה בין דמשק לבין אל-מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית, ושימשה את עולי הרגל המוסלמים בדרכם לערי הקודש מכה ומדינה.

מבנה תחנת הרכבת בחמת גדר עומד על תלו עד היום. כן ניתן לצפות בגשרים של המסילה על פני הירמוך, במנהרות קצרות שבהן עברה ובתחנות רכבת נוספות (אלו הם מבנים באפיק הנחל עם גגות רעפים אדומים). אחדים נצפים מהכביש העובר מחמת גדר עד משולש הגבולות של ישראל, ירדן וסוריה.

בתקופת העות'מאנית הוקם במקום חמאם. הוא בנוי מעל המעיין עין אֶ‏-רִיח, חַ‏מֶּ‏ת‏, אשר נשפך לירמוך. חום מימיו הגיע ל37°. היום הוא סגור למבקרים. צורת החמאם היא מלבנית והוא מחולק ל-2 אולמות: האולם הגדול ובו בריכה המלאה תמיד מים שכן היא בנוי מעל נביעה והאולם הקטן יותר ובו מים חמים יותר. היום המבנה הרוס למדיי ותקרת האולם הגדול חסרה ברובה.

קיים באתר גם מבנה נטוש של חמאם מודרני אשר נמצא במרחק די גדול מהחמאם הטורקי, כמה מאות מטרים בתוך הסבך. הוחל בבנייתו לאחר שנות ה-50. החמאם בנוי בסגנון מערבי, עם חלוקה למספר בריכות מרוצפות בגדלים שונים, חדרי הלבשה וחדרי שירותים.

בתקופת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה העשרים חָ‏כַ‏‏ר סולימאן נדיף ביה‏[18], ערבי עשיר ובעל השפעה, את אדמות המקום מממשלת המנדט וקיבל זיכיון להקמת ולהפעלת מרחצאות בתמורה לשירותים שנתן לבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה[19]. בראשית שנות הארבעים החל נדיף ביה בהקמת המרחצאות מחדש. פרופסור סוקניק, בספרו על בית הכנסת (ראו להלן), הודה לו על העזרה שהגיש לביצוע החפירות הארכאולוגיות.

מלון מרפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרפא (מלון באל-חמה)
אחד ממבני הבזלת בהם שכן מלון מרפא

מרפא היה בית מלון ופנסיון ובו 45 חדרים, בשותפות ערבית-יהודית, שפעל בין השנים 1944 - 1967, על פי זיכיון של שלטונות המנדט הבריטי לסלימן נדיף ביה, ובמימון של זאב ספיר מחיפה. לקראת סיום המנדט הבריטי, בסתיו 1947, נאלץ ספיר לנטוש את חמת גדר מטעמי ביטחון ומשפחת נדיף המשיכה להפעילו לבד עד מלחמת ששת הימים.

ליל הגשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר ההרוס על הירמוך שפוצץ בליל הגשרים - תמונה מקרוב - 2005

בליל הגשרים, הלילה שבין 16 ביוני ל-17 ביוני 1946, פוצץ הפלמ"ח בפעולה מתואמת אחד-עשר גשרים בארץ ישראל. אחד מהגשרים היה גשר אל-חמה על נהר הירמוך. הגשר פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד אהרן ספקטור. הגשר, שאורכו היה 130 מטר, היה הגשר הארוך ביותר באותה עת בארץ ישראל. הגשר מעולם לא שוקם.

הכיבוש הסורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העצמאות פונה המלון מדייריו וזאב ספיר חולץ מידי הערבים שהשתלטו על המקום. במהלך מלחמת העצמאות התקדם טור של צבא סוריה לכיוון הדגניות (דגניה א' ודגניה ב'), וכבש את אזור אל-חמה. לאחר מלחמת העצמאות וחתימת הסכמי שביתת הנשק בשנת 1949 בין ישראל וסוריה, האזור הוכרז כשטח מפורז.

על אף שאזור חמת גדר נכלל בשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל, השתלטו עליו הסורים לאחר המלחמה.

תקרית אל-חמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 באפריל 1951 ניסתה ישראל לממש את הריבונות שלה בחמת גדר ושלחה לאתר מחלקה של חיילים במדי שוטרים, בפיקוד קצין משטרה. לפי הסכמי שביתת הנשק משנת 1949 נקבע כי חמת גדר תיכלל ב"אזור המפורז הדרומי" – מנוקייב (צפונית לעין גב) עד מעגן, כולל בקעת חמת גדר, אז אל-חמה. סעיף הפירוז בהסכם שביתת הנשק נותר מעורפל. הצדדים, הישראלי והסורי, לא הגיעו להסכמה באשר למהות הפירוז: ישראל ראתה בשטחים המפורזים שטחים ריבוניים שבהם מותרת פעילות אזרחית מלאה ופעילות צבאית מוגבלת. ואילו סוריה ראתה בשטחים אלה שטחי הפקר, שבהם אין לקיים כל פעילות צבאית, ותאושר נוכחות אזרחים בלבד וכוחות שיטור אזרחיים‏[20].

הכוח, שנשלח להפגין נוכחות באל-חמה, יצא לדרכו ממשטרת צמח בשני כלי רכב. במבואות אל-חמה יצאו לקראת חיילי הכוח חיילים סוריים, וקראו להם לסגת מיד. הכוח סירב והמשיך בדרכו. הסורים פתחו באש. כלי הרכב הסתובבו כדי לחזור, רכב אחד הצליח לשוב על עקבותיו ואילו השני נתקע באמצע הכביש. במטח היריות נהרגו שבעה לוחמים, שלושה נפצעו ואחד נשבה. למחרת בוצעה פעולת התגמול הראשונה לאחר שביתת הנשק על ידי חיל האוויר הישראלי.

הסורים המשיכו לשלוט באל-חמה עד מלחמת ששת הימים. המובלעת של חמת גדר (ה"אזור המפורז הדרומי"), בעיקר חלקה המערבי בו הוקמו קיבוצים, הייתה מקור לחיכוכים בלתי פוסקים בין ישראל וסוריה.

תחת שלטון מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את אל-חמה, שהייתה בעבר בתחום המנדט הבריטי על ארץ ישראל. זאב ספיר תיאר את אשר מצא בהגיעו למקום לאחר המלחמה: "המלון עצמו היה שלם, כאילו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו, אפילו כלי האוכל עם שם המלון"[21].

כאשר נתפס המקום נמצאו בו שני אזרחים קשישים: בנו של סולימאן נדיף ביה, בעל הזיכיון למרחצאות מימי המנדט הבריטי ושותף בבית המלון "מרפא", ורעייתו, שהיו אזרחים לבנונים. נדיף הבן ניהל את בית המלון. הוא סיפר כי מאז הכיבוש הסורי, בשנת 1948, היו באים למקום אזרחים ממדינות ערב וגם מומחים צבאיים סובייטים ומזרח-גרמניים. לרשותם עמד מועדון לילה מפואר‏[22]. נדיף ואשתו עזבו את אל-חמה בליווי זאב ספיר שהביאם אל נקודת המעבר לסוריה בקונייטרה שברמת הגולן.

ספיר ביקש רשות מצה"ל, שהחזיק במקום, לשוב לאל-חמה ולהפעיל מחדש את המלון "מרפא". נאמר לו כי "ידונו בבקשה ברוח אוהדת". בסופו של דבר, החליט מינהל מקרקעי ישראל כי לזאב ספיר אין זכויות באתר והמסמכים שבידו אינם תקפים. הזיכיון על פיתוח ותפעול האתר נמסר לקיבוצי הסביבה המפעילים את מרחצאות חמת גדר.

בשנת 1969 אירעו מספר תקריות עם מחבלים באזור, ששיאן היה בחודש מאי, כשהמחבלים פוצצו את בניין המרחצאות החדש שנבנה לקראת פתיחת האתר. התקריות סיכלו את פתיחת האתר לציבור למשך מספר שנים. האתר נפתח רק ביולי 1977, לאחר שחזרה הרגיעה לאזור.

בנוסף, התקיימו חיכוכים עם סוריה ועם ירדן בנוגע לבעלות על מי הירמוך. חלק גדול מן השטח בו זורם הירמוך בישראל נמצא באזור המפורז - לפי הסכם שביתת הנשק משנת 1949, אשר לדעת הסורים עדיין בתוקף. עובדה זו משפיעה על זכויות ישראל בחלק ממי הירמוך במישור החוק הבינלאומי. שתי המדינות, סוריה וירדן, ביקשו לבנות סכר במרומי הנהר ולנצל את המים לצרכיהן.

גם כיום מהווה אזור זה סלע מחלוקת במשא ומתן בין ישראל לסוריה. סוריה דורשת חזרה ל"גבולות הארבעה ביוני" הכוללים את כל השטחים שבהם החזיקה בפועל לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כולל האזור המפורז. ואילו ישראל טוענת כי על פי הסכמי שביתת הנשק משנת 1949, אזור חמת גדר, ותחומים נוספים, כולל האזורים המפורזים האחרים שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק, הם שטח ישראלי שאליו פלשה סוריה.

ב-7 בינואר 1990 חדר מירדן מחבל בודד שהתבצר בעמדת שמירה ישנה השולטת על האתר, בסמוך לגדר המערכת. המחבל ירה לעבר מלון האתר כמה פעמים בשעה, וכוחות גדולים הוזרמו לאזור. במהלך החיפושים אחר המחבל, נהרג לוחם צנחנים. המחבל אותר רק יומיים לאחר מכן בעמדת השמירה הישנה (פילבוקס)‏[23].

אתר הנופש והמרפא כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה כללי של המרחצאות
מפת האתר
אליגטורים בחמת גדר
תנינים צעירים בחמת גדר

נכון לשנת 2007, חמת גדר מנוהלת על ידי ארבעה מקיבוצי רמת הגולן - מבוא חמה, כפר חרוב, אפיק ומיצר. האתר משתרע על שטח של כ–150 דונם והוא כולל מתקני מים, מרחצאות חמים, מלון ומרכז לספא, חוות גידול תנינים, פינות חי וכן מסעדות אחדות. המים המסופקים כיום למרחצאות נובעים בעיקר ממעין בלסמון.

באתר בריכת מים אחת מרכזית. בבריכה מיטות וכיסאות ג'קוזי לעיסוי חלקי הגוף, תותחי מים לשחרור הצוואר, הכתפיים והגב, בריכת בועות ומפל ענק להרפיית הגוף.

מקובל לא לטבול במים החמים יותר מ-15 דקות. כן יש הגבלה על הרחצה לאנשים בעלי מגבלות רפואיות, בין השאר חולי לב, בעלי לחץ דם גבוה ונשים בהריון.‏[1]

מספר המבקרים באתר מוערך בלמעלה מ-600,000 נופשים מדי שנה.

איכות המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין רופאת מחוז הצפון של משרד הבריאות, ד"ר מיכל כהן-דר, ובין מפעילת האתר, "חמת גדר בע"מ", פרץ סכסוך משפטי, עקב החלטה של רופאת המחוז להוציא צו הפסקה מנהלי לאתר, בעקבות בדיקת איכות המים באתר.

צו הפסקה מנהלי ראשון הוצא ב-4 בנובמבר 2005. מפעילת האתר פנתה לבית משפט השלום בנצרת לקבלת סעד משפטי. לטענתה, התקן התברואי המחייב לאתרי המרפא, כמו חמת גדר, הוא תקן מי ים בחופי רחצה ולא התקן המחייב בריכות רחצה עם מים מתוקים - לפיו הוצא צו הסגירה המינהלית. בית המשפט קיבל את עמדת הנהלת אתר חמת גדר, והאתר נותר פתוח לציבור‏[24].

ב-18 באפריל 2006 שוב הוציאה רופאת המחוז צו הפסקה מנהלי, שהורה לחברת "חמת גדר בע"מ" להפסיק כל פעילות במרחצאות. גם במקרה זה פסק בית המשפט כי יש לבטל את הצו‏[25].

חוות התנינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 הוקמה בחמת גדר חוות תנינים גדולה. בתחילה היו בה כ-120 אליגטורים שהובאו מפלורידה. כיום ניתן למצוא בחוות התנינים גם תנינים מאפריקה וקיימנים מדרום אמריקה. בשנת 2007 אכלסה החווה כ-200 תנינאים בגילאים שונים.

בשנת 1996 הובאו מהודו שני מיני תנינים נוספים: הגאביאל- מין אשר נמצא בסכנת הכחדה, וניתן למוצאו בהודו באופן כמעט בלעדי; ותנין הים - תנין מים מלוחים אשר ידוע באופיו האלים ועלול לטרוף גם בני אדם.

התנינים הבוגרים נעים באופן חופשי באזור תחום ומגודר ובתנאים דומים למקום מחייתם. הליכה מעל האזור, על הגשר העובר מעליו, מאפשרת לצפות ממרחק בטוח בתנינים הרובצים במים או משתזפים ביבשה.

באתר נמצאים גם בעלי חיים אחרים, המיועדים לבידור המבקרים באתר. ניתן להתבונן בהתנהגות החיות תחת הדרכה, לצפות בהאכלתן בשעות נתונות ואפילו ללטף חיות מחמד אחדות. בין בעלי החיים שנמצאים בפינות השונות ניתן למנות מספר מיני תוכים, יעלים, אלנדים, איילים, יענים, בבונים, ראקונים, איגואנות, ארנבונים, אוגרים, צבים, חוטמנים, חמוסים, עזים ועוד.

בפינת החי, במכלאה סגורה עם חלון זכוכית, מוצגות גם שתי נקבות פיתון מרושת באורך של שמונה מטרים.

בחוות התנינים התקיים מופע "קרב תנין באדם". בעקבות תביעה שהגישה עמותת "תנו לחיות לחיות" כנגד החברה המפעילה את אתר חמת גדר, פסק בית המשפט העליון[26] כי המופע נוגד את הוראותיו של חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) ולכן יש להפסיקו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליעזר ליפא סוקניק, "בית-הכנסת העתיק בחמת-גדר", קובץ החברה לחקירת ארץ-ישראל, ג'
  • זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל חיפה העמקים הגליל החרמון, 1941, הדפסה שלישית : 1948. הוצאת תור ארץ ישראל ירושלים
  • צבי אילן, משוט בארץ - טיולים באזורים המשוחררים, הוצאת מפעלי תרבות וחינוך, יולי 1967
  • מנחם תלמי, "חלום יפהפה שנגזל", מעריב, 30 בספטמבר 1977.
  • נוה יוסף, בית הכנסת חמת-גדר, על פסיפס ואבן, ירושלים 1977, 64-54.
  • יצחקי גל, טבילה חמה באל-חמה, מתוך דרך ארץ(עורכת :עירית זהרוני), משרד הביטחון, 1984.
  • יזהר הירשפלד וגיורא סולר, המרחצאות הרומיים של חמת גדר, מתוך דרך ארץ (עורכת: עירית זהרוני), משרד הביטחון, 1984.
  • נחמן גד, "זכרונות מחפירות בית-הכנסת בחמת גדר בשנת 1932", מתוך רמת הגולן (ערכו: משה ענבר ואלי שילר), הוצאת ספרים אריאל - ירושלים והמכון לחקר הגולן -קצרין, 1987 - חוברת 50-51.
  • יזהר הירשפלד, המרחצאות הרומיים של חמת גדר, מתוך "רמת הגולן" (ערכו: משה ענבר ואלי שילר), הוצאת ספרים אריאל - ירושלים והמכון לחקר הגולן -קצרין, 1987 - חוברת 50-51.
  • צבי אילן, בית הכנסת חמת-גדר, בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, 1990, 93-91.
  • מיכה לבנה, גולן - 20 שנה ועוד 2000, משרד הביטחון הוצאה לאור, 1993
  • זאב ח' ארליך, המעיינות החמים, מזרח הירדן במבט יהודי, 1995, 54-53.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1
  2. ^ לפי אתר המכון הגיאולוגי לישראל
  3. ^ עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, הוצאת האו"פ 1980, עמ' 306‏
  4. ^ מעיין העתק הוא מעיין הנובע לאורך העתק שדרכו עולים מי תהום אל פני השטח. במעיין העתק, המים החמים מוזנים ממי תהום המתחממים בעומק האדמה, ואין לכך קשר עם מבנה שכבות האדמה מסביב לנביעה.
  5. ^ ע. מזור, ע. מולכו, "מעיינות חמת גדר, נוקייב וגופרה", בטאון החברה להגנת הטבע "טבע והארץ" י"א
  6. ^ 6.0 6.1 יצחקי גל, טבילה חמה באל-חמה, מתוך דרך ארץ, עורכת: עירית זהרוני, משרד הביטחון, 1984
  7. ^ המעיין נובע לבריכה, בעלת שמונה צלעות הבנויות מחלוקי אבן, בחלקה הדרומי של הבקעה
  8. ^ שיבוש ערבי של השם "פאולוס", שזהותו לא ידועה
  9. ^ המקור: עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1980, עמוד 303.
  10. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ה
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו', עמוד א'
  12. ^ 12.0 12.1 יזהר הירשפלד וגיורא סולר
  13. ^ מקור: נחמן אביגד, עמוד 164
  14. ^ תלמוד ירושלמי מסכת ערובין, דף לו, ב
  15. ^ ראו את תוכן הכתובות בקישור החיצוני מטה Ancient Gadara City of Philosophers
  16. ^ ‏הכתובת נכתבה בשפה היוונית, שעדיין הייתה נפוצה באזור, והספק בשמו של המושל נובע מקשיי תעתיק שבין הערבית והיוונית‏.
  17. ^ מקור:יזהר הירשפלד, המרחצאות הרומיים של חמת גדר עמ' 171
  18. ^ קברו מצוי בדרך בין המרחצאות הרומיים באתר לבין התל עליו נמצאו שרידי בית הכנסת. על מצבתו חרוטה הכתובת: "הוא המפאר את חמת גדר - יבורך לנצח, הוא המחלל חמת גדר - יקולל לנצח". המקור: עלון האתר
  19. ^ היה זה תמורת מתן "שירותים מיוחדים" בשיתוף עם ניל"י במהלך מלחמת העולם הראשונה. זאב ספיר, שותפו של נדיף ביה במרחצאות אל-חמה אישר טלפונית למנחם תלמי מ"מעריב" כי נדיף עבד עם אהרון אהרונסון. מקור: יעקב יניב, פרשיה עלומה בתולדות ניל"י, ספר זאב וילנאי א', ערך אלי שיר, בהוצאת אריאל ירושלים, 1984
  20. ^ בעת חתימת הסכם שביתת הנשק היו רק תושבים ערבים באל-חמה. הסורים טענו כי כוחות השיטור צריכים להיות ערביים, אך היות שאין כאלה הרי שהסורים באים במקומם
  21. ^ המקור: מנחם תלמי, חלום יפהפה שנגנז
  22. ^ המקור: צבי אילן, משוט בארץ
  23. ^ IDF Shoots Infiltrator Dead As Attacks from Jordan Rise
  24. ^ ב"ש (נצרת) 5945/05, ניתן ב-12.12.05
  25. ^ ב"ש (נצרת) 2458/06, ניתן ב-26.4.06.
  26. ^ רע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר, פ"ד נא(3), 832, ניתן ב-22.6.97.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg


קואורדינטות: 32°41′00″N 35°39′45″E / 32.683289°N 35.662483°E / 32.683289; 35.662483