חמת טבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה כללי של בית הכנסת ממערב
גלגל המזלות על גבי קטע מרצפת הפספס מבית הכנסת (צולם ב-2007)
פסיפס ובו כיתוב ביוונית (צולם ב-2007)
שרידי בית המרחץ הרומי
"חמאם סולימאן" - בית המרחץ העות'מאני הסמוך לכניסה לגן הלאומי

חמת טבריה הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי על שפת הכנרת, ליד טבריה, הידוע בעיקר בשרידי בית הכנסת שנתגלו בו. המוביל המלוח הנמתח לאורך חופה המערבי של הכנרת, חוצה את הגן הלאומי מצפון לדרום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבריה, שאותה ייסד הורדוס אנטיפס (בנו של הורדוס הגדול) בשנת 18 לספירה וחַמֹּת דֹּאר, עיר מקראית שקדמה לה, היו תחילה ערים נפרדות, מוקפות חומות, עד שחוברו לעיר אחת במאה ה-11. בחמת (ובאריח שבדרום הכנרת) התיישבה משמרת הכהנים כ"ד של מעזיה, אחת מהכ"ד, אשר עברו אל הגליל לאחר מרד בר כוכבא.‏[1]

חמי טבריה הם מעיינות חמים, שכמותם רבים בבקעת הירדן, בהיותה אזור בלתי יציב מבחינה גאולוגית ומשום כך מועד רעידות אדמה. מצב זה גורם כנראה למגע עם שכבות לוהטות בתוך כדור הארץ.

התופעה עניינה את הקדמונים, שיצרו הסברים ואמונות על ראשית התחוללותה. החוקר זאב וילנאי מספר על אמונה עממית, לפיה המלך שלמה הציב חבורת שדים מתחת לפני האדמה, להסיק כבשנים שבנה שם מתחת לארמון של אחת מנשותיו הרבות. השדים סתמו את אוזניהם מחמת רעש הכבשנים ולכן לא שמעו, שהמלך כבר מת והם ממשיכים לעבוד ולהסיק את הכבשנים עד עצם היום הזה.

בשנת 1921, כאשר נסלל כביש טבריה צמח, התגלו שרידי בית הכנסת הצפוני בחמת. בית הכנסת נחקר על ידי נחום סלושץ וכוסה בעפר, ולימים קם מעליו בית מלון. בית הכנסת השוכן בגן הלאומי התגלה בשנת 1960 בידי פרופ' משה דותן מאוניברסיטת חיפה. באתר זה שכנו שלושה בתי כנסת זה על גבי זה, החל במאה ה-3, עת עדיין פעלה הסנהדרין בטבריה, ועד אמצע המאה ה-8, עובדה המעידה על ישיבת יהודים באזור עד תקופה זו.

באתר נמצאו גם שרידי קיר עם שלוש קשתות של בית מרחץ. על פי השרידים האדריכליים שנמצאו באתר, תוארך המבנה לתקופה הרומית. מתחת לקשתות נמצאת נביעה של מים חמים.

מבנה נוסף באתר הוא חמאם סולימאן שהוקם בשנת 1780 ונבנה מאבני בזלת. החמאם קרוי על-שם המלך שלמה, שכן לפי מסורת מוסלמית הושיב שלמה קבוצת שדים במעבה האדמה והורה להם לחמם את המים. החמאם פעל עד שנות ה-40 של המאה ה-20. בתוך החמאם הוקם מוזיאון קטן המציג ממצאים קטנים שנמצאו באתר.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת החפירות הארכאולוגיות נמצאו באתר שלושה בתי כנסת שנבנו זה על גבי זה. בית הכנסת הראשון במקום נבנה בשנת 230 לערך מעל שרידי מבנה ציבורי, וחרב כנראה במאה ה-3.

מעל מבנה בית הכנסת הראשון נבנה כבר במאה ה-3 בית כנסת נוסף. בית כנסת זה התקיים גם במאה ה-4 ושופץ ככל הנראה לאחר רעידת האדמה שפקדה את טבריה בשנת 306. הכניסה לבית הכנסת הייתה במקור בצידו המזרחי, אולי כדי לשמר את האמירה ש"אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח". בית הכנסת ייחודי בכך שאינו סימטרי, ובצידו המזרחי שתי סטראות לעומת סטראה בודדת במערב. לא ידוע למה שימש המעבר המזרחי הנוסף והתומכים בקיומה של עזרת נשים כבר באותה תקופה, טוענים כי זה היה ייעודו. לבית הכנסת חובר חדר ספח שנקרא "רבועה", ובו היו נערכים אירועים. ממבנה בית הכנסת השני שרדה רצפת פסיפס מפוארת, הקדומה ביותר שהתגלתה בבתי כנסת בארץ. הרצפה כוללת במרכזה גלגל המזלות, בדומה לרצפת בית הכנסת בבית אלפא. הגלגל מקיף את דמותו של הליוס האוחז בידו בכדור הארץ. כל אחת מפינות גלגל המזלות מייצגת את אחת מעונות השנה, המתוארות על ידי דמויות נשים. בחלקה הצפוני של רצפת הפסיפס רשומות תשע כתובות הקדשה ביוונית המנציחות את שמות התורמים לבניית בית הכנסת. באחת הכתובות נזכר שמו של אדם בשם "סרוורוס" שגדל בביתם של "הנשיאים המהוללים", ועל שמו מכונה לעתים בית הכנסת בשם "הסוורי". משני צדדיהן של הכתובות ניצבים שני אריות. בחלק הדרומי של הרצפה מתוארים ארון קודש, שתי מנורות שבעת קנים, שופר, מחתות וארבעת המינים. בית כנסת זה חרב כנראה בראשית המאה ה-5 ברעש אדמה. פס לרוחב רצפת הפסיפס קוטע את היצירה, שריד לקיר שהוקם מעליה בתקופה הפאטימית.

מעל בית הכנסת השני הוקם בית כנסת נוסף גדול יותר. מבנה זה כלל אולם גדול שחולק לשלושה על ידי שני טורי עמודים. בקצה הדרומי של בית הכנסת בכיוון ירושלים נבנתה גומחה מעוגלת ששימשה לארון הקודש. בית כנסת זה היה פעיל עד אמצע המאה ה-8.

הפגיעה באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 2012 נפגע האתר על ידי ריסוס כתובות כמו "על כל קבר אתר" וכתובות נוספות. בנוסף הושחתה רצפת הפסיפס של בית הכנסת. על ידי התזת צבע על כתובות הפסיפס העתיקות והוצאת קטעי פספס, ביניהן פגיעה בקטע הפסיפס של ארון הקודש. רשות הטבע והגנים פעלה לשחזור ושיקום האתר שנפגע.‏[2] נכון לסתיו 2013, האתר שוקם, ואין בו אזכור כלשהו לפגיעה שאירעה במתחם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חמת טבריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל אבי-יונה, אטלס כרטא לתקופת בית שני המשנה והתלמוד, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 85.
  2. ^ זיו ריינשטיין, ביה"כ העתיק בחמת טבריה נותץ ורוסס בגרפיטי, 29 במאי 2012 באתר ynet