חן שיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חן שיש
Khens.jpg
חן שיש
צילום: אורי גרשוני
שם לידה חן שיש
תאריך לידה 1970
מקום לידה צפת, ישראל
תחום יצירה ציור, רישום, קולאז', מיצב

חן שיש (נולדה ב-1970, בצפת) היא אמנית ישראלית בינלאומית שחיה ויוצרת בתל אביב ובברלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלמה והעורב 2007

שיש נולדה בצפת בשנת 1970 להורים ילידי טוניס. היא החלה לימודי אמנות במכללת 'אורנים' בשנת 1990. עם סיום לימודי התואר נסעה לאירופה וחיה מספר שנים בפריז, לונדון, רומא ובברלין. בשנת 1998 היא שבה לארץ והחלה לימודי תואר שני באקדמיה לאמנות בצלאל ובאוניברסיטה העברית, ירושלים. כמו כן, היא בוגרת הסמינר החדש ללימודי תרבות חזותית, תיאוריה וביקורת, קמרה אובסקורה, תל אביב (2000).

עשייה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיש היא אמנית הפועלת במגוון רחב של מדיומים אמנותיים הכוללים ציור, רישום, קולאז', עבודות על צגי טלוויזיה, ציורי קיר גדולי מידות ומיצבים. עבודותיה מספקות אתרים אקספרסיביים הנעים על המתח שבין כאוס לאימה, בין טבע לתרבות ובין האנין והחסכני לבין הברוקי והעודף. עבודותיה מוצגות במוזיאונים מרכזיים ובגלריות רבות בישראל ובעולם. כיום מתגוררת שיש בתל אביב עם בתה תמר-לואיז.

מקורות השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על בסיס הראיונות הרבים שנערכו עם האמנית במהלך השנים, ניתן לעמוד על מקורות ההשפעה וההשראה המהדהדים בעבודותיה: סביבת החיים - בתי שיכון, גיבורי תרבות כמו ברוס לי, גיבורי קולנוע מצריים, סרטי אימה, מלאכות יד, פסיפסי-קיר, מסעות בעולם, אמנות אווטסיידרית, סיפורי אלף לילה ולילה, מזמורי זן ובתי כנסת עתיקים. שיש מציינת גם את קיומן של השפעות אחרות על עבודותיה, השפעות שעלו מקריאתה בטקסטים עיוניים ונובלות: "שמש שחורה" ו'כוחות האימה' של ז'וליה קריסטבה; "ראי הים", "הכושי איש נרקיס", "בלב המאפליה" של ג'וזף קונראד; "שבעה לילות" ו"מלאכת השיר" של חורחה לואיס בורחס.

מוטיב העין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בשלב ההיכרות עם העולם האמנותי של שִיש", כפי שכותבת האוצרת רותי דירקטור, "מתבקש להתעכב על הדימוי הנוכח בעבודותיה יותר מאחרים - נוכח, עובר מטמורפוזה וצץ בצורת דימוי אחר: העין. עיניים. בלי סוף עיניים. העין מופיעה לעתים כעלה; היא עשויה לרחף פתאום לבדה על בד גדול ורוד. לעתים היא עקורה מתוך תצלום של דיוקן עצמי או מכוסה באיקסים תוקפניים של מסקנטייפ. היא מתגלגלת לדימוי של נורה. אפשר לזהות אותה בלולאה של חבל תלייה, ולעתים היא פרח. היא פיוטית ואלימה בעת ובעונה אחת. האלימות מופנית קודם כול כלפי עצמה: עין עקורה, קרועה, חסרה, מכוסה. יחד עם זאת, המבט הריק הנשלח מהעבודות אל הצופה, מבהיל ומרתיע. בעל כורחו הופך הצופה לחלק ממשטר האימה של מה שבטאיי מכנה "העין המסורסת" (תערוכה: "מאיזו גלקסיה מטורפת היא שואלת", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות חיפה, 2006).

פרויקט מתמשך: חן | דג'אמילה (2002 – 1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט חן|ד'גמילה הוצב בתערוכה "שפת אם" שהתקיימה במשכן לאמנות עין חרוד (אוצרת: ד"ר טל בן צבי) ובגלריה Wigmore Fine Art, לונדון. הנה דברים שכתבה האוצרת בקטלוג התערוכה: "תחילת הפרויקט ב- 1999, בנסיעה ללונדון. חן התגוררה אז בשכונת מהגרים ערבים והציגה את עצמה כדג’אמילה מתוניס. היא "אספה" מפגשים אקראיים עם בני דור שני של גולים מארצות ערב. חלקם התאהבו בה, העבירו לה תמונות, כתבו לה מכתבים. בשנת 2002 היא נסעה בשנית, ללונדון ולפאריס. הפעם תיעדה את נסיעתה. היא הכריזה על מותה של דג’אמילה, "בתאומים" (9/11), אולם נאלצה לחזור ולהתמודד עם בת דמותה הערבית בעקבות מפגשים מקריים עם אנשים ונשים הפונים אליה בערבית. את זהותה במרחב שנפער בנסיעות, וביניהן, הרכיבה שיש כמיצב. גלויות, חפצים, ניירות, קולאז’ ומדבקות מספקים סיפור של פירוק והבניה של זהות. יחד הם יוצרים זהות נשית-מזרחית בעלת עוצמה. גלויות של גיבורי הקולנוע המצרי אותם רכשה בחנות מכון העולם הערבי בפאריס, נחתכות ונבנות מחדש. באחד המצרפים ניתן לזהות את דמותו של מוחמד עבד אל-והאב יושב על רגלי אישה מרוקאית שרגליה מכוסות בחינה. ניירות אחרים מבוססים על תמונות שצולמו בספרייה של מרכז פומפידו בפאריס. שיש צילמה מתוך ספרי אמנות, עליהם כתבה בעברית: "כוסית מתוניס" ובצרפתית: "תוניסאית", "תוניס". התצלומים חסרי טקסט המעיד על מקוריותם, חסרי כותרת או "שם האמן". ההיסטוריה של תולדות האמנות מופקעת לצורך יצירת נרטיב אישי".

ציור, רישום, שחור: מפגש עם הגרניוזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשרים 2010, אקריליק על בד, 210×370 ס"מ, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות

בין עבודותיה של שיש ניתן למצוא סדרה של ציורים גדולי-מידות המשתרעים על כעשרה מטרים ויותר המאופיינים בצבעם השחור. עבודות אלו תוארו כמחוות מונומנטליות לאמנות האקפרסיוניסטית. העבודות שחלקן גולשות על רצפת המוזיאון, מעידות לכאורה על האופק הבלתי נגמר שלהן והן משקפות עשייה נדירה ורבת תעוזה בשדה האמנות. הצבע השחור ממלא בהן תפקיד מפתח שדרכו יש להתבונן בעבודותיה, להימשך אחריהן ואף להישאב אל תוכן. הנה דברים שכתבה האוצרת נעמי אביב על חן שיש, בקטלוג התערוכה "במרחק השחור" (עם לאה ניקל) שהתקיימה במוזיאון אשדוד: "אצל חן שיש השחור הוא ברירת מחדל, נתון. כמו השימוש בעט לצורך כתיבה. עם השנים נעשה השחור מזוהה עם הציור שלה, כשהוא מתחלף מדי פעם בוורוד עמום ועליו דימויים ספונטניים בשחור. גם כאשר באחרונה החלה משתמשת בירוק, כחול או סגול עמוקים וכהים, הם מתקבלים כהרחבה של משפחת השחור - שמתוכו נולד גם השימוש הנרחב בזהב, שלא פעם מחליף את לובן המשטח".

קולאז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות הקולאז' של שיש - העשויות קרטון, ניירות עיתון, מדבקות, חותמות, פיסות דבק דו–צדדי, עלי זהב, תמונות של גיבורי תרבות או תצלומים מנשיונל ג'יאוגרפיק של לבה מתפרצת או הר געש ושימוש בחומרים פשוטים וזמינים – משמשות את שיש כדי ליצור ארכאולוגיה אוטוביוגרפית. באחת מעבודותיה של שיש אנו עדים לעקירות העין. היא נעשית על גבי תצלומי זירוקס המודבקים על דיוקנאות האמנית. את תצלומי הזירוקס בשחור–לבן מדביקה האמנית באמצעות מסקנטייפ על גבי מסכי טלוויזיה, וקורעת מהם את האישונים. הטלוויזיה פועלת במצבה הבסיסי ביותר: מסך כחול מרצד, נטול תמונה. כשהעיניים קרועות, הכחול של המסך מבצבץ מבעדן. זהו כחול של שמים, כחול בוהק של ​ויטרז'ים גותיים, ובה בעת, כמובן, הכחול הסינתטי והטכנולוגי ביותר, כחול של בהייה, מנוכר ולא אישי. האילמות של הטלוויזיה משלימה את סירוסן של העיניים ואת הסִנוור החלול של המסך הכחול.

"עצבים שרים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט כללי, "עצבים שרים", 2008, גלריית אלון שגב, תל אביב

"עצבים שרים"‏[1][2] הוא מיצב שהוצג בגלריה אלון שגב בתל אביב ב-2008, אוצרת: ד'ר קציעה עלון. הנה דברים שכתבה האוצרת: "חן שיש חתכה את חלל הגלריה באמצעות ציורים גדולי-ממדים, מחיצה עשויה קרשי בניין וקופסאות קרטון פרושות במיצב המורכב משולחן עבודה ומ"סירה", שהיא שולחן הפוך. בצלים, נייר עיתון ובקבוקים ריקים בארכיטקטורה של דמעות ומסקנטייפ, מתחברים זה לזה במילון הסמלים המוכר של שיש. זהו מילון ציורי-רישומי פואטי, שכמו מבקש תמיד לסוכך על עצבים חשופים. באמצעות אסתטיקה "דוקרת", מציגה שיש מופעים מרוגשים של "תיאטרון האכזריות". פניה נשחתות ועיניה נעקרות, גופה הופך שלדי, הצלחות נצבעות בשחור, הסירות שוקעות, חבלי תלייה מתנפנפים, ומן המלאכים נותרות רק כנפיים... הנוף הגלוי שמציעה התערוכה אינו אלא חלק מחפציות שהוטל בה מום, חפציות המועמדת להטענה במצבור של משמעויות חדשות".

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995 - תואר ראשון, המכון לאמנות, המכללה אקדמית אורנים, קריית טבעון.
  • 1999 - תואר שני באמנות, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב והאוניברסיטה העברית, ירושלים.
  • 2000 - לימודים בסמינר החדש ללימודי תרבות חזותית, תיאוריה וביקורת, קמרה אובסקורה, תל אביב.

מבחר פרויקטים ותערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 - "פצצות עבודת יד", גלריה C1, ברלין; אוצרת: דורית הרטן לויטה
  • 2013 - "לא היה לי לב להעיר אותך", גלריה גורדון, תל אביב
  • 2010 - "במרחק השחור: לאה ניקל וחן שיש", מוזיאון אשדוד לאמנות; אוצרת אורחת: נעמי אביב
  • 2009 - "אש, עשן וקשקשים", הגלריה לאמנות ישראלית, אורנים, טבעון; אוצרים: סטודנטים בהנחיית דוד וקשטיין
  • 2009 - "קישוטים וקיפולים", Hagalleria, פריז
  • 2008 - "הלב הארור הזה שלי", גלריה הברס, וינה
  • 2008 - "עצבים שרים", גלריה אלון שגב, תל אביב
  • 2006 - "טרנזיט", פסטיבל קודרה לאמנות חזותית, סלוניקי, יוון; אוצרת: טל בן-צבי
  • 2006 - "מאיזו גלקסיה מטורפת היא שואלת", הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת חיפה;(אוצרת רותי דירקטור)
  • 2005 - "La Vie en Rose", גלריה אלון שגב, תל אביב.
  • 2003 - "יום הולדת", גלריה הגר, יפו; אוצרות: טל בן-צבי, נעמי אביב
  • 2000 - "Buongiorno Giotto", הגלריה של המחלקה לצילום, בצלאל, ירושלים
  • 1999 - "העז והשומשום", גלריה אנטיאה, ירושלים
  • 1998 - "מכשפה במשרה חלקית", בית האמנים בירושלים; אוצר: נחום טבת
  • 1997 - "חינה", בית הגפן, חיפה (עם רנא בשארה); אוצרת: חנה קופלר
  • 1995 - "מיצב בכנסייה הפרוטסטנטית", וואדי-ניסנס, חיפה

מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 - "מזל וברכה ― מיתוסים ואמונות תפלות באמנות ישראלית עכשווית", בית התפוצות, תל אביב, אוצרת: כרמית בלומנזון
  • 2014 - "עימות", גלריה מינוטאור, פריז, אוצרת: מרי שק
  • 2013 - "מומנטום", גלריה מינוטאור, תל אביב, אוצרת: מרי שק
  • 2013 - "פצע", מוזיאון פתח תקווה לאמנות, אוצרות: דרורית גור-אריה, סיגלית קהת-קרינסקי והלה כהן-שניידרמן
  • 2013 - "אוצר :יונה פישר, אוסף בהקמה", מוזיאון אשדוד לאמנות
  • 2013 - "זמן הניסיון האנושי", גלריה עינגע לאמנות עכשווית
  • 2012 - "המומיה העליזה", מוזיאון רמת גן לאמנות
  • 2011 - "חדש על נייר", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2011 - "המוזיאון מציג את עצמו - אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2010 - "הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; אוצרות: דליה לוין, דנה אורלנד
  • 2010 - "אור יום", מתחם נחושתן, תל אביב; אוצר: יואב הירש
  • 2009 - "נקודת השקה: דו-שיח בין דימוי למלה, מאוסף בנו כלב", גלריה גורדון, תל אביב
  • 2009 - "תוכניות מגירה", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב; אוצר: גיא מורג-צפלביץ
  • 2009 - "אביב-קיץ", מרכז גוטסמן לתחריט, קיבוץ כברי
  • 2009 - "אמנים נבחרים", Hagalleria, פריז
  • 2009 - "ליגה: 101 אמניות תל אביביות", מרכז עמיעד, יפו; אוצרת: גליה יהב
  • 2009 - "נחמה", גלריה עינגע לאמנות עכשווית, תל אביב; אוצר: דוד עדיקא
  • 2009 - "אמנות ישראלית עכשיו", גלריה נעמי ארין לאמנות עכשווית, לאס וגאס, נבאדה; אוצרת: עומר שני
  • 2008 - "חדרים משלהן: אמנות, וידאו ומיצג", בית אנה טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: תמנע זליגמן
  • 2008 - "שחור", גלריה בינט, תל אביב
  • 2008 - "סמוך ונראה: קשרים והקשרים מאוסף בנו כלב", המוזיאון הפתוח, תפן; אוצרת: רותי אופק
  • 2008 - "ShortCuts", גלריה הברס, וינה
  • 2008 - "חדרים משלהן", מוזיאון ישראל בבית אנה טיכו, ירושלים
  • 2007 - "אמנות ישראלית צעירה: זוכי פרס קרן מורשה", ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: אולגה כהן‏[3]
  • 2007 - "רשמים 3: הביינאלה הארצית לרישום", בית האמנים, ירושלים; אוצרת: דליה מנור
  • 2007 - "מלאכת כפיים", בית הגפן, חיפה; אוצרת: דליה מרקוביץ
  • 2007 - "מבחר אמנים", גלריה אלון שגב, תל אביב
  • 2007 - "הים האחר", בית האמנים, ירושלים; אוצרות: דליה מרקוביץ, קציעה אלון
  • 2007 - "להתבונן בעצים ולא לראות רק את היער: מביתו של רפי לביא", גבעון גלריה לאמנות, תל אביב
  • 2006 - "סיגלית לנדאו, גל ויינשטיין, חן שיש", גלריה אלון שגב, תל אביב
  • 2006 - "הווה עכשיו: אמנות הארץ 5", תחנת הכוח רדינג, תל אביב; אוצרת: טל בן-צבי
  • 2005 - "הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט", מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: אלן גינתון
  • 2004 - "טיפול נמרץ", גלריה אלון שגב, תל אביב; אוצר: דורון רבינא
  • 2003 - "יש פרחים", גלריה קו 16, תל אביב; אוצרת: גליה יהב
  • 2003 - "צלקת", הגלריה החדשה, אצטדיון טדי, ירושלים; אוצרת: חדוה שמש
  • 2003 - "אמנות ישראלית צעירה: אוסף ז'אק וגניה אוחנה", מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: אלן גינתון
  • 2003 - "הארץ המובטחת", מרכז OK לאמנות עכשווית, לינץ, אוסטריה; אוצרת: סטלה רוליג
  • 2002 - "Bodycase", גלריה ראם, רוטרדם, הולנד
  • 2002 - "שפת אם", המשכן לאמנות, מוזיאון עין-חרוד; אוצרת: טל בן-צבי
  • 2000 - "גלות: הזוכים במלגות הקרן הבריטית-ישראלית לצילום (Multi-Exposure)", גלריה המומחה, תל אביב; גלריה וויגמור לאמנות עכשווית, לונדון
  • 1999 - "כאן ולא מכאן", מכללת ויצ"ו לעיצוב, חיפה; אוצרים: סטודנטים בהנחיית ענת גטניו
  • 1999 - "ארטיק: הזוכים במלגות קרן תרבות אמריקה-ישראל", מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן
  • 1999 - "Look Mama Look", בצלאל הישן, ירושלים (במסגרת ארטפוקוס); אוצר: יצחק ליבנה
  • 1999 - "חיביון, טמיר, נעלם", גלריה עמי שטייניץ לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 1999 - הביאנלה לאמנים צעירים, MACRO, רומא, איטליה; אוצר: אלפרדו פירי
  • 1998 - "לראות בקצות האצבעות", הסדנה החדשה לאמנות, רמת-אליהו, ראשון-לציון; אוצרת: שרון ברק-בכר
  • 1998 - "הבית במוסררה 3", גלריה מוסררה, ירושלים; אוצרת: רחל סוקמן
  • 1997 - "שישים כוח סוס", מיצבים בוואדי-ניסנס, חיפה
  • 1996 - "ארטיק: הזוכים במלגות קרן תרבות אמריקה-ישראל", מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן
  • 1995 - "נקודה", פרמידה - מרכז לאמנות עכשווית, חיפה
  • 1995 - "ארטיק: הזוכים במלגות קרן תרבות אמריקה-ישראל", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב
  • 1995 - "מפגש בקומה 5", התחנה המרכזית החדשה, תל אביב

מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2013 - פרס מפעל הפיס למדעים ולאמנויות ע"ש לנדאו‏‏[4].
  • 2009 - פרס עידוד יצירה, משרד החינוך, התרבות והספורט
  • 2007 - זוכי פרס קרן מורשה, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2007 - מלגת שהייה ב-Cite' des Arts, פריז
  • 2004 - פרס אמן צעיר, משרד החינוך, התרבות והספורט
  • 2004 - מלגה לשהות בחו"ל, קרן התרבות אמריקה-ישראל
  • 2003 - פרס אויגן קולב, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 1999 - הקרן הבריטית-ישראלית לצילום, מלגה לפרויקט בלונדון
  • 1998 - קרן תרבות אמריקה-ישראל לציור ולפיסול
  • 1996 - קרן תרבות אמריקה-ישראל לציור ולפיסול
  • 1994 - קרן תרבות אמריקה-ישראל לציור ולפיסול

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חן שיש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]